החרמת חפץ חד בשדה התעופה

להלן פסק דין בנושא החרמת חפץ חד בשדה התעופה:

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך של 50,000 ₪.

לטענת התובע, ביום 29.5.03, בדרכו, ביחד עם בת זוגו לטיסה לחו"ל, בעת שעברו בגלאי גוף וחפצים, הבחינה הבודקת, במה שלטענתה היה "חפץ מסוכן" בתיק היד של בת זוגו, שלפה ממנו פצירת ציפורניים באורך של כ- 5 ס"מ ופלטה: "הפצירה מוחרמת".

לטענת התובע, הוא טען בפני הבודקת, שהוא מסכים לעיכוב הפצירה עד לשובם ארצה וביקש אישור להחרמה הלא חוקית לטענתו, אך נענה בשלילה, כך גם נענה בשלילה על ידי הממונה על הבודקת, שטענה שיש נוהל החרמת חפצים מסוכנים. לבסוף קיבל אישור בכתב יד, אך לא טרם שנגרמה לו עגמת נפש רבה.

משדרש את החזר הפצירה עם שובו ארצה, במכתב בו הוא תוקף את נוהג החרמת פריטי רכוש של הנוסעים, נענה כי אלה מאוחסנים בארגזים ומטופלים בדרך של אבידות ומציאות שלא נדרשו, זאת, מחוסר יכולת הנתבעת להתמודד עם טיפול בניירת הנדרשת בגין כל מכשיר.

לטענת התובע, הוא ובת זוגו לא נשאלו אם יש להם חפצים חדים ולא הוצב כל שלט האוסר עליה למטוס עם חפצים חדים ואף לא נאמר להם דבר על איסור כזה.

התובע אישר בח.נ. שטס לחו"ל מס' פעמים בשנה, שידוע לו שאסור להכניס למטוס חפצים חדים, אך פצירה מותר, למרות שיש לה קצה מחודד ואפשר לדקור בעזרתה דקירה קלה והציג לביהמ"ש סכו"ם ממתכת, שלטענתו קיבל במטוס.

התובע טען שלא היה במתחם מסירת המזוודות כל שלט האוסר העלאת פצירה
למטוס. לטענתו, כל שביקש זה אישור שהפצירה נלקחה ממנו, כדי לקבלה חזרה
עם שובו ארצה.

עדת התביעה, הגב' נופך אגייב, בת זוגו של התובע, הצהירה, כי כאשר חזרה ארצה מחו"ל, עם מצית בתיקה, הוסבר לה שאין לעלות לטיסה עם מצית, נשאלה אם יש מי שיקח ממנה את המצית וזה נלקח ממנה. העדה השיבה לשאלה האם היו שלטים בשדה התעופה בנתב"ג באולם הנוסעים היוצאים "אני מתארת לעצמי שראיתי, אך לא נתתי דעתי על כך...".

לטענת הנתבעת, כמי שמופקדת על נקיטת אמצעים לבטחון שדה התעופה, הנוסעים, כלי הטיס, המבנים וכו', היא פועלת על פי הנחיות שירות הבטחון הכללי, בהתאם להחלטת הממשלה והוראת ס' 7 (4)(ב) לחוק שירות הבטחון הכללי (תשס"ב 2002).

לטענת הנתבעת, כל מי שעולה למטוס, נשאל טרם הפקדת מזוודותיו שמצוי בכניסה לאולם הנוסעים היוצאים, באם ברשותו חפץ חד העשוי לשמש כנשק קר, ואם כן, הנוסע מתבקש להכניסו לתא המטען של המטוס. בסיום הליך העליה למטוס, עובר הנוסע בדיקה במכשיר שיקוף גוף ומטען יד. אצל בת הזוג של התובע, התגלתה פצירה שהכנסתה לתא הנוסעים אסורה. חפץ כזה מוחרם.

לטענת הנתבעת, בקומת הכניסה לנתב"ג, שם נבדק המטען המיועד לתא המטען במטוס, הציבה הנתבעת שלטים המאירים את עיני הנוסעים לנושא איסור נשיאת חפצים חדים בליווי תמונות החפצים וכל נוסע נשאל באותו שלב, אם הוא נושא כאלה, כדי שיעבירם לכבודה הנשלחת לתא המטען.

לטענת הנתבעת, נוכח מקרים רבים בהם מתגלים חפצים חדים בתיקי היד של הנוסעים, הנתבעת מאחסנת אותם במחסן ואלה מטופלים כדרך טיפול באבידות ומציאות. זאת, כיוון שלא ניתן לטפל בכל חפץ כזה באופן פרטני ו/או לנהל רישום ומעקב אחריו.

מטעם הנתבעת העיד בפני מר אברהם רימון, מנכ"ל חטיבת הבטחון ברשות שדות התעופה, שאישר כי המילה "יוחרמו" שהיתה מצויינת בשלטים האוסרים העלאת חפצים חדים הוחלפה בכיתוב אחר, המפרט כי הנוסע לא יעלה לטיסה עם חפץ חד ובידו הברירה להשליך את החפץ לפח. הוא הסביר שמדובר בניסוח נכון יותר.

העד הסביר שהנתבעת אחראית על בטחון הנוסעים וכלי הטיס היוצאים, כולל מניעת הכנסת כלים חדים, והבטחון בתוך המטוס באחריות חברות התעופה. הוא אישר שלבודק תעודה המסמיכה אותו לבצע חיפוש בכלי הנוסעים אך לא כתוב שיש לה סמכות להחרימם.

לשיטתו, מדובר בטרמנולוגיה והכוונה שנוסע שבכליו נמצא חפץ כזה, או שהוא עוזב אותו או שלוקחים זאת ממנו. בכל מקרה מותר שלא להתיר לנוסע לטוס כשבכליו חפץ כזה.

העד השיב: "אני לא מבחין בין לקחת ולהחרים", לא היתה כוונה לשלול בעלות בחפץ כיוון שהנוסע "יכול להשאירו שם". לגרסתו "יש לי סמכות להחרים או לקחת. חפץ שאסור לטוס איתו, אנחנו מונעים מהנוסע לטוס איתו".

דיון

התובע הצהיר במהלך דיון ההוכחות, כי תביעתו מתבססת על "החרמת" הפצירה שנמצאה באמתחתו. הוא הצהיר, כי אין לו כל טענה באשר לאיסור העלאת הפצירה למטוס אלא לעצם ההחרמה. לטענתו, ביקש אישור בכתב ללקיחת הפצירה כדי שיוכל לקבלה בחזרתו ארצה. בתחילה נענה בשלילה ועקב עמידתו על דעתו קיבל בסופו של דבר אישור כזה.
טענת התובע, איננה מופנית להתנהלות עובדי הנבעת, בהקשר ללקיחת הפצירה.

טענותיו מפנות לעצם ההחרמה, ולדבריו, ללוגיסטיקה, אותה יש להנהיג אצל הנתבעת, לעניין לקיחת חפצים, שאינם מורשים להעלאה למטוס, והחזרתם לנוסע, עם חזרתו ארצה. (סעיף 13 לסיכומי התובע).

לטענתו בסיכומיו, ולאחר שסקר את הוראות החוק בדבר כללי השמירה על הסדר והבטחון, הרי שלבודקת לא היתה סמכות להחרים את הפצירה. לטענתו בסיכומיו, העובדה שהנתבעת שנתה את התמרורים באולם הציבורי מכך שהחפצים יוחרמו לכך שהנוסע לא יוכל לעלות לטיסה או שייאלץ להשליכם - מדברת בעד עצמה.

טענת הנתבעת, הממונה על בטחון הנוסעים העוברים בנמל התעופה בדרכם לחו"ל, על הכבודה, כלי הטיס והמתחם, הנה, שבתחנה הראשונה של הנוסע, בהיכנסו לאולם הנוסעים היוצאים, מוצבים שלטים המודיעים לנוסעים את דבר איסור העלאת חפצים חדים למטוס ושיש להכניסם לכבודה המיועדת לתא המטען.

התובע השיב בח.נ. שלא ראה שלטים כאלה, ולמרות שעברה שנה וחצי מאותו אירוע, זכור לו שלא ראה שלטים כאלה.

בת זוגו ענתה שהיא מניחה שראתה שלטים כאלה, אך לא נתנה את דעתה לנושא.

תשובתה זו של בת זוגו של התובע בעמ' 4 שורה 25, מחזקת את גרסת התובעת, לפיה, באולם הנוסעים היוצאים קיימים שלטים כאלה ועל התובע ובת זוגו היה להעביר את הפצירה לכבודתם שהוכנסה לתא המטען של המטוס.
עדותה זו, של הגב' אגייב, ומעדותה לגבי האירוע בנמל התעופה בארה"ב, עולה, כי למרות שידעה שאסורה העלאת חפץ, כגון הפצירה למטוס, בחרה להתעלם מאיסור זה.
לטענת התובע, הנתבעת איננה רשאית להחרים את הפצירה, הוא מסכים שזו אסורה להעלאה למטוס, אלא שעל עובדי הנתבעת לעשות הכל כדי להחזירה לו עם חזרתו ארצה, ואין להחרימה.
טענתו זו של התובע, מודגשת בסיכומי התשובה מטעמו.

עד הנתבעת הסביר, כי הלוגיסטיקה של הפקדת החפצים, אישור לקיחתם והחזרתם, כרוכה בעבודה רבה ולא כדאית.

מדובר אכן בלוגיסטיקה של לקיחת חפצים, סימונם, אריזתם, אחסנתם, החזרתם לאולם הנוסעים הנכנסים במועדי הגעתם וכו'. פרוצדורה לא פשוטה, שניתן לייתר אותה בפשטות, בהישמע להוראות הנתבעת, בהודעותיה התלויות באולם היציאה לעניין הכנסת החפצים החדים לתא המטען. בכך היה התובע מייתר את האירוע עצמו ואת עגמת הנפש שנגרמה לו לטענתו עכב כך.

לטענת התובע בסיכומיו, מדובר בזכות קניינית, שהיא זכות יסוד ובמסגרת האיזון בין זכות היסוד וערכיה של מדינת ישראל שנועדו לתכלית ראויה במידה שאינה עולה על הנדרש, הרי שהבודקת יכולה היתה להכניס את הפצירה לשקית ולהחזירה לתובע עם חזרתו ארצה.
אינני מקבלת טענות זו של התובע. מהעדויות והראיות שבפני, כל מטרת הנתבעת אחת היא, שחפצים חדים לא יועלו לתא הנוסעים, אלא לתא המטען, כדי לשמור על בטחון הנוסעים וכלי הטיס, שזה תפקידה של הנתבעת.

אינני מקבלת את טענת התובע בסיכומיו לפיה באיזון שבין זכות היסוד לתכלית הראיה על הנתבעת היה להעמיד לוגיסטיקה ללקיחת והחזרת חפצים אסורים.
הנתבעת, עשתה כל שביכולתה, כדי למנוע מצבים כגון האירוע מושא תביעה זו. היא הציבה שלטים, באולם הכניסה, וטרם העברת המזוודות לתא המטען, כדי שהנוסעים ידעו מראש, שעליהם להכניס חפצים חדים לתא המטען, ולא להעלותם לטיסה.
הנתבעת עושה ועשתה ככל יכולתה למנוע אי נוחות ועוגמת נפש לנוסעים בכך שהודיעה להם מבעוד מועד בשלטים באולם הנוסעים היוצאים, שיש להכניס חפצים חדים לתא המטען ובכך, שלטענתה, הנוסעים נשאלים כדבר שבשגרה וכחלק מהבידוק הביטחוני הראשוני, באם באמתחתם, המועלית לתא הנוסעים, חפצים חדים.

בטענתה של הנתבעת בדבר השלטים תומכת עדות בת זוגו של התובע וטענתה השניה, בדבר תשאול הנוסעים לא נסתרה.

התובע ובת זוגו, בחרו להתעלם משלטים אלה, וכדברי בת זוגו "... לא נתתי דעתי על כך..." ואין להם להלין אלא על עצמם.

עד הנתבעת השיב בח.נ. "... אני לא מבחין בין לקחת ללהחרים..." "לא היתה כוונה לשלול בעלות בחפץ כיוון שהנוסע יכול היה להשאירו שם". נראה לי כי חוסר מתן האפשרות לתובע להשאיר ו/או לזרוק את החפץ לפח באזור הכניסה לאולם היציאה למטוס, מהווה נקיטת זהירות מצד הנתבעת, שלא איפשרה לחפץ זה להתגלגל לידי מי שיבוא לאחר מכן יקח את החפץ החד שנזרק ויכניסו למטוס באם חפץ זה לא ייתפס בעמדת הבידוק במכשיר הצילום.

אני מקבלת את גרסת הנתבעים, באמצעות העד מטעמה, כי מדובר במטרה אחת שלא לאפשר הכנסת חפץ חד למטוס ואין הכוונה ל"החרמה" או לשלילת בעלות קניינית של התובע ונוסעים אחרים בחפציהם. מדובר במניעת הכנסת החפץ בכל דרך אפשרית, והנתבעת גם ממזערת את הוצאותיה לצורך כך.

מבחינת ערך הפצירה, הרי שמדובר ב"זוטי דברים" והתובע יכול היה למנוע הגעתו למצב כזה לו היה נשמע להוראות השילוט המודיעות שחפצים חדים יש להכניס לתא המטען.

גם אם הנתבעת ו/או מי מטעמה, השתמשה בטרמינולוגיה של "להחרים" אין מדובר בשלילת קניינו של הנוסע.

אני מקבלת את טענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה, מדובר ברשלנות התובע ובת זוגו, בהפרת הוראות הנתבעת, שאם לא היו עושים כן, היו נמנעים ומונעים, את הסיטואציה שתוארה על ידם.

אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הקדמת טיסת שכר

  2. ביטול טיסה חזור

  3. טיסות אל על בשבת

  4. ביטוח תאונת טיסה

  5. אישור טיסה בהריון

  6. הצעת חוק טיסות שבת

  7. תשלום על חלקי מטוס

  8. פיצוי על דחיית טיסה

  9. פיצוי על הקדמת טיסה

  10. ביטול טיסה בגלל שביתה

  11. היטלי דלק חברות תעופה

  12. ביטול טיסה בגלל שביתה

  13. פיצוי בגין טיסה שבוטלה

  14. אי הודעה על איחור טיסה

  15. ביטול טיסה לחו"ל עקב פיגוע

  16. פיצוי על רישום יתר בטיסה

  17. תאונה במגלשת חירום במטוס

  18. טיסות בשבת של חברת אל על

  19. החרמת חפץ חד בשדה התעופה

  20. איסור טיסות ריסוס ליד עזה

  21. החזר כספי על כרטיסי טיסה

  22. פיצוי בגין טיסת שכר לפריז

  23. רשלנות בהזמנת כרטיסי טיסה

  24. פיצוי כספי בגין ביטול טיסה

  25. פיצוי על המתנה בשדה התעופה

  26. פיצוי על טיסה ישירה למיאמי

  27. איחור טיסה בגלל איחור ברכבת

  28. הצעת חוק ארוחות כשרות בטיסה

  29. MCT - זמן מינימלי החלפת טיסה

  30. תשלום תוספת דלק על כרטיס טיסה

  31. פיצוי על ביטול טיסה ללא התראה

  32. פיצוי כספי על העדר אוכל כשר בטיסה

  33. ביטול כרטיסי טיסה - חוק הגנת הצרכן

  34. החמצת טיסה בגלל המתנה בטרמינל הלא נכון

  35. דמי ביטול כרטיס טיסה באל על - תביעה ייצוגית

  36. הכרזה על אינטרס חיוני למדינה באל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ

  37. תביעה: כשהגיע לנמל התעופה לא אפשרו לו לעלות לטיסה, בטענה כי הגיע באיחור

  38. תביעה לחזר תשלום עבור כרטיסי טיסה שלא מומשו ופיצוי בגין עגמת נפש והוצאות

  39. תביעה לפיצוי בגין עיכוב בטיסה אשר גרם לכך שלא הגיעה בזמן לחגוג את ליל הסדר

  40. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - עבירות בטיחות בטיסה), התשס''ו-2006

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון