הוכחת אספקת סחורה

להלן פסק דין בנושא הוכחת אספקת סחורה:

פסק דין

התביעה :

1.     בחודש אוגוסט עד אוקטובר 2004 סיפקו התובעים תפוחים מזנים שונים לבית האריזה אשר הופעל על ידי הנתבעת 2 (להלן: "למרגלות הגולן"), בעלות כוללת 195,850 ₪.
מתוך סכום זה, שולם סכום של 34,520 ₪ בלבד.
את יתרת הסכום בסך 151,330 ₪, תובעים התובעים מלמרגלות הגולן וכן מהנתבעים הנוספים, על זהותם אעמוד להלן.
הנתבעים :

2.     הנתבעים 4, ו-5 הינם בני זוג נשוי, הוריהם של הנתבעת 7. הנתבע 6 הינו חתנם של הנתבעים 4 ו-5 (הנתבעים 4 - 7 יקראו בהתאמה: "יצחק", "לאה", "טל", "גלית").
הנתבעת 1, ג. גבעתי בע"מ (להלן: "ג. גבעתי") הינה חברה שהוקמה ביום 7/6/00 העוסקת בשיווק סיטונאי של פירות וירקות.
חברה זו נמצאת בבעלות מלאה של יצחק.
למרגלות גולן הינה חברה העוסקת בבתי אריזה וקירור, בעליה הם גלית (31.2%), יצחק (29.7%), לאה (28.7%) וטל (10.4%).
הנתבעת 3, קבוצת טיגל את נוי בע"מ (להלן: "טיגל") הוקמה ביום 20/7/04. טיגל נמצאת בבעלות מלאה של טל.

טענות התובעים כלפי הנתבעים :

3.     לטענת התובעים, בחודש יולי 2004 או בסמוך לכך ועוד בטרם עונת הקטיף, נערכה פגישה בבית האריזה בה נכחו התובעים, טל, מנהל בית האריזה, מר אהרון עדוי (להלן: "עדוי") וכן הפקידה יפית.
בפגישה זו סוכמו המחירים לזנים השונים של התפוחים, שולמה מקדמה בסך 10,000 ₪ והנתבעים החלו להזרים לבית האריזה תפוחים אותם רכשו ממגדלים בישוב קדמת צבי.



4.     שיטת העבודה, לטענת התובעים, הינה כדלקמן:
התפוחים היו נקטפים בשדה ונערמים במיכלי פרי, או אז התובעים היו מתקשרים לנהג המשאית של מרגלות הגולן, עמרם עמרן (להלן: "הנהג") על מנת שזה האחרון יאסוף את המיכלים המלאים.
בעת שהנהג היה מעמיס את מכלי הפרי המלאים על המשאית, נערכה תעודת משלוח בה פורטו הכמויות והזנים שנלקחו מהפרדס באותו משלוח (להלן :"תעודת המשלוח").
המשלוח היה מגיע לבית האריזה, ושם עודכנו הכמויות בכרטסת המתאימה.

5.     התובעים טוענים, כי בדרך זו סיפקו ללמרגלות הגולן 329 מכלי פרי, כפי שתועד בתעודות המשלוח אשר צורפו כנספח ב' לתצהיר התובעים, וכן כפי שניתן ללמוד מכרטסת "יומן כניסות למלאי" של למרגלות הגולן (להלן: "הכרטסת"), צורף כנספח א' לתצהירי התובעים.

6.     לעניין התשלומים טוענים התובעים, כי שולמה להם כאמור מקדמה בסך 10,000 ₪. לאחר שהחלו לספק סחורה ועוד במהלך העבודה פנו התובעים לטל וביקשו תשלומים על חשבון הסחורה.
תחילה מסר טל בידיהם שתי המחאות על סך של 19,000 ₪ שחוללו. ההמחאות אלה הוחלפו על ידי טל שנתן בידי התובעים שתי המחאות של ג. גבעתי, שנפרעו במלואן.

7.     עם סיום עונת הקטיף נערכה התחשבנות בין הצדדים.
לטענת התובעים, לאחר שבחן טל את תעודות המשלוח והכרטסת, פסק כי סכום כל האספקות עומד על סך של 195,850 ₪. מכיוון שעד לאותו מועד שולם סך של 29,000 ₪, נקבע החוב לסך של 166,850 ₪. לפירעון חוב זה, מסר טל בידי התובעים 22 המחאות על סך 7,545 ₪ כל אחת. כל השיקים הללו חוללו.
תמורת שתי המחאות בלבד שחוללו שולם לתובעים במזומן סך של 15,520 ₪, כך שמתוך כלל השיקים שנמסרו לתובעים ע"י ג. גבעתי, נותר לפירעון סך של 151,330 ₪.

8.     עת החלו השיקים לחזור מהבנק, פנו התובעים לטל וזה נתן בידיהם 4 שיקים ע"ס 2,500 שח כל אחד, של חברת טיגל. גם המחאות אלה חוללו.
לפיכך, סכום החוב עומד על סך של 151,330 ₪.

9.     התובעים טוענים, כי מהשתלשלות המתוארת לעיל הינם זכאים להיפרע מכל אחד ואחד מהנתבעים: למרגלות הגולן הינה החברה שהזמינה וקיבלה את הסחורה, ג. גבעתי וטיגל התחייבו לשלם עבור סחורה זו, ולראיה השיקים שנמסרו וחוללו.

10.     לגבי הנתבעים 4 - 7 טוענים התובעים, שיצחק הינו הרוח החיה במארג החברות המשפחתיות, בה נוטלים כאמור חלק אשתו, בתו וחתנו. חברות אלו הוקמו, לטענת התובעים, כל אחת על חורבות האחרת, במטרה להונות את ספקי החברה. התובעים טוענים, כי הנתבעים 4 - 7 ניהלו את החברות באופן רשלני וכושל, בחוסר תום לב, במטרה להונות את נושי החברה, מעשיית מחדליהם אלו מצדיקים את הרמת מסך ההתאגדות מעל החברות וכן יוצרים עילה לחיוב אישי של המנהלים בחברה, אם מכוח העילות הנזיקיות, עוולת הרשלנות, התרמית ומצג השווא, ואם מכח העילות החוזיות וחוסר תום הלב שבקיום החוזה.
כן טוענים התובעים, שבמעשיהם ובמחדליהם הפרו הנתבעים את החובה חקוקה הקבועה, סעיף 432 לחוק העונשין התשל"ז-1977, במוסרם המחאות שידעו כי לא ניתן יהיה לפורענם.
לפיכך, בקשו התובעים לחייב את כל הנתבעים, יחד ולחוד, בסכום החוב הנטען.

טענות הנתבעים :

11.     הנתבעים העלו שלוש טענות הגנה עיקריות:
ראשית טענו הנתבעים, לחוסר יריבות בין התובעים ובין הנתבעים כולם, למעט למרגלות הגולן.
הנתבעים טענו, כי בעל הדין היחיד של התובעים הינה למרגלות הגולן, לה סופקו התפוחים הנטענים, ואין כל יריבות בין החברות האחרות ובין המנהלים ו/או בעלי המניות בחברות אלה.
לטענת הנתבעים, לא קמה כל עילה המצדיקה הרמת מסך או חיוב אישית בחובות חברת למרגלות הגולן, אם וככל שחוב כזה קיים.

12.     שנית טענו הנתבעים, כי החוב הנטען כלל לא הוכח.
טענה זו משתלבת בטענתם השלישית של הנתבעים, ולפיה כלל לא ידעו שהתובעים הינם שותפים וסברו כי התפוחים מסופקים על ידי התובע 2 (להלן: "חאטר") בלבד.
טענה זו מקבלת משנה תוקף היות והתובע 1, (להלן: "ראבח") היה עובד של למרגלות הגולן.
בהקשר זה טוענים הנתבעים, שראבח, מתוקף תפקידו בבית האריזה, ביצע את כל הפעולות הכרוכות בהזמנת הסחורה, קבלתה, ניהול הרישומים ותפעול בית האריזה.
בית האריזה היה בפיקוחו ובאחריותו ולטענת הנתבעים, "הוא עשה בבית האריזה כבשלו".

13.     הנתבעים טוענים, כי לו היו מודעים לעובדה שראבח הינו שותף של חאטר, לא היה נכרת ביניהם הסכם להספקת הסחורה ובכל מקרה דבר כזה היה מצריך פיקוח יתר למצב הטומן בחובו ניגוד אינטרסים אינהרנטי.

14.     משכך טוענים הנתבעים, לא ניתן כלל לסמוך על הרישומים אשר הוצגו על ידי התובעים.
הנתבעים טוענים, כי הכרטסת אשר הוצגה על ידי התובעים, נערכה כאמור על ידי ראבח בעצמו ולא ניתן להסתמך על האמור בה.
בעניין זה טוענים הנתבעים, כי באורח פלא מחשב בית האריזה נגנב וכך לא ניתן לבדוק את הנתונים.

15.     למעשה, הנתבעים טוענים באופן מפורש, כי התובעים רקמו קנוניה ורקחו את התביעה, כאשר רבאח תובע את הנתבעים על סמך פעילות אשר הוא עשה, נתונים אשר הוא עצמו ניהל ופעולות שהוא עצמו ביצע.
לעניין אספקת הסחורה טוענים הנתבעים, כי אין כל ראיה שסחורה זו אכן סופקה ואם סופקה, שהיקפיה הינם כנטען.

16.     אשר לטענות המשפטיות בדבר חיוב כל הנתבעים מכח אחריות אישית ו/או הרמת מסך ההתאגדות טוענים הנתבעים כי למרגלות הגולן פעלה כראוי, בתום לב בהתאם לאמות מידה רגילות וסבירות.
הנתבעים טוענים כי בעת שלמרגלות הגולן מסרה את השיקים מטעמה, ומאוחר יותר את השיקים של ג. גבעתי וטיגל, סברה בתום לב כי המחאות אלה יפרעו.
לטענת הנתבעים, הסיבה לכך שלמרגלות הגולן נקלעה לקשיים היתה הטלת עיקול על כספי מענק מהמדינה בסדר גודל של 800,000 ₪, בחודש מרץ 2005 או בסמוך לכך.
עקב כך, נקלעה למרגלות הגולן, ובעקבותיה גם החברות האחרות, לקשיים כלכליים וזו הסיבה היחידה לאי פירעון השיקים.

דיון :

17.     ביום 27/3/07 התנהל בפני הליך ההוכחות בתיק זה.
במהלך דיון ההוכחות נשמעו התובעים ועדוי, אשר הגיש תצהיר מטעם התובעים, במסגרתו הצהיר כי הוא שימש בזמנים הרלבנטיים כמנהל בית האריזה אשר הופעל על ידי למרגלות הגולן (ת/1).
מטעם הנתבעים העידו לאה, גלית וטל.

18.     לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני, עלי להידרש לשלוש המחלוקות העיקריות שצצות ועולות בתיק זה:
מעמדו של ראבח; הוכחת/אי הוכחת אספקת הסחורה הנטענת; העילה המשפטית כנגד כל אחד ואחד מהנתבעים.
אדון בשאלות אלו כסדרן.
מעמדו של ראבח :

19.     טל טען בתצהירו (נ/3), שרבאח הוא זה שהפעיל את בית האריזה, ניהל אותו בפועל ונהג בו כבתוך שלו (סעיפים 15 - 17 ל-נ/3).
לעומת זאת, התובעים טענו, כי עדוי הוא אשר שימש כמנהל בית האריזה (סעיף 2 ל-ת/1), והוא זה אשר היה מזין את תעודות המשלוח למחשב בית האריזה (סעיף 7 ל-ת/1).
לגבי מעמדו של רבאח טענו התובעים, כי הוא שימש כמפעיל בית האריזה ותפקידו כלל עבודות מלגזנות, העמסה על משטחים, בדיקת איכות הפרי, ובעיקר עבודות מחסן, ולא היה לו כל קשר עם עבודה במחשב בית האריזה (סעיפים 8 - 9 ל-ת/1).

20.     במחלוקת העובדתית הנ"ל, מעדיפה אני את גרסת התביעה באשר לתפקידו של רבאח בבית האריזה.
עדוי כאמור נחקר בחקירה נגדית ועמד על גרסתו, כי הוא זה אשר ניהל את בית האריזה (עמ' 10 שורה 9 לפרוטוקול). גם רבאח העיד, שעדוי הוא זה אשר היה עושה את הרישום במחשב (עמ' 22 שורה 15 לפרוטוקול).
אם נותר ספק כלשהו, אזי באה תשובתו של טל עצמו, כאשר נשאל, האם ראה את רבאח עובד על מחשב, כדלקמן: "לא. אהרון (עדוי) ניסה ללמד אותו אבל זה לא היה תפקידו".
כשנדרש טל לפרט את תפקידו של רבאח השיב: "התפקיד של מחמוד היה לפתוח את בית האריזה בבוקר, לדאוג שהעובדים הגיעו, להפעיל את מערך המיון, להכניס את כל המכלים לתוך המים, לעשות רישום של כל מה שיוצא לאחר מיון, וכאן הוא ידע טוב מאוד לכתוב, לעשות את המלאי בסוף היום, ואת השינוע היה מקבל הנחיות מהאהרון עדוי לאן לשווק את התוצרת, את זה הוא היה עושה" (עמ' 46 שורות 6 - 12 לפרוטוקול).

21.     לאור האמור לעיל, מסקנתי היא שטענת טל בתצהירו ולפיה עשה רבאח בבית האריזה כבתוך שלו אינה נכונה, וזאת בלשון המעטה.
לבית האריזה היה מנהל חיצוני, עדוי, ורבאח הוא לא אשר הזין את הנתונים במחשב בית האריזה.

22.     עם זאת, שוכנעתי, כי אכן רבאח לא טרח לציין בפני הנתבעים, כי הוא וחאטר שותפים.
עדוי נשאל האם ידע שהתובעים הינם שותפים והשיב בשלילה (עמ' 9 שורה 3 לפרוטוקול); הכרטסת ערוכה על שמו של חאטר בלבד; השיקים אשר ניתנו לתובעים (נספחים ד ו-ה' - לת/1) נושאים את שמו של חאטר בלבד.
טל העיד מפורשות, כי לא ידע על השותפות בין התובעים והוסיף ואמר, שאם היה יודע על עובדה זו, לא היה מסכים לרכוש להם סחורה (עמ' 47 שורות 4 - 10 לפרוטוקול).
כשנחקר רבאח בשאלת השותפות, ענה הוא תשובות מגומגמות ומתחמקות, אם לעניין הידיעה של עדוי בדבר השותפות (עמ' 13 שורה 11 לפרוטוקול), ואם לעניין השאלה בדבר האינטרס שלו להגדלת רווחיו (עמ' 13 שורות 18 - 25 לפרוטוקול).

23.     דהיינו, מהראיות שהוצגו בפני ואשר פורטו לעיל, עולה כי לא הובא לידיעתם של הנתבעים ושל מנהל בית האריזה כי חאטר ורבאח שותפים.
הנתבעים סברו כי הסחורה מסופקת על ידי חאטר בלבד, ועל כן התשלומים והרישומים היו על שמו.
האם די במסקנה זו כדי לדחות את התביעה ו/או להטיל ספק במהימנות הרישום ותעודות המשלוח אשר הוצגו על ידי התובעים?
לאחר שהפכתי בשאלה זו, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא די בקביעה זו כדי לדחות את התביעה, אם כי אמינותו של רבאח נפגעה.

הוכחת הסחורה שסופקה :

24.     כפי שכבר ציינתי לעיל, קבעתי כי רבאח לא היה אמון על רישומי המחשב.
רישומים אלו נעשו בידי עדוי, על פי תעודות משלוח אשר נמסרו לו על ידי הנהג.
תעודות המשלוח כולן צורפו כנספח ב' לתצהירי התובעים ומרביתן, למעט שתיים, חתומות על ידי הנהג.

25.     תעודות המשלוח צורפו כאמור לתצהירי התובעים.
הנתבעים לא הביאו מטעמם את הנהג לעדות, על מנת שזה ימסור את גרסתו בשאלה, האם כל הכמויות הנטענות אכן הובלו על ידו, והאם למעשה, כטענת הנתבעים, מדובר ברישום "מפוברק".

26.     סוג הטענה שמעלים הנתבעים היא טענה מוקשית:
למעשה טוענים הנתבעים, לקנוניה בין התובעים או מי מהם, "ניפוח" רישום הסחורה וניסיון להוציא כספים במרמה.
סוג כזה של טענה, הגובלת כאמור בפלילים, מצריכה הרמת הוכחה מיוחדת, וראה בעניין זה ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ (1) 589, וע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן, תק-על 95 (2) 1323.

27.     הנתבעים כאמור, לא הביאו כל ראיה לסתור את האמור בתעודות המשלוח ובכרטסת.
הנהג כאמור לא הובא לעדות. עדוי כלל לא נחקר בשאלת נכונות הרישום וכמות הסחורה שסופקה.
הטענה כי מחשב בית האריזה נגנב לא זכתה אף היא לכל ראיה וטל הודה, כי בחר שלא להתלונן על כך למשטרה (עמ' 45 שורות 16 - 18 לפרוטוקול).

28.     לא זו אף זו, טל הודה, כי הסחורה סופקה בחודשים אוגוסט - ספטמבר 2004 (עמ' 50 שורה 25 לפרוטוקול).
השיקים כאמור נמסרו רק בשלב מאוחר יותר, לא כן שכן השיקים המוחלפים של ג. גבעתי וטיגל.
לטל היתה הזדמנות לבדוק את שאלת הספקת הסחורה עוד בטרם מסר את השיקים עבורה ועוד בטרם קבע מהו החוב לתשלום.
כשנשאל טל, האם עשה כן השיב, כי לא בדק ולא יכול היה לבדוק (עמ' 51 שורה 19 לפרוטוקול) והוסיף: "זו היתה תקופת הלחץ בעסקים. התעסקתי רוב הזמן בעסקים שהחברה לא תקרוס. על סמך נתונים שנתנו לי כך הוצאתי שיקים" (עמ' 51 שורות 11 - 12 לפרוטוקול).

29.     לאור כל האמור לעיל, ובמיוחד לאור העובדה שבזמן אמת לא התכחש טל לכמות הסחורה שסופקה, ואף מסר שיקים על מלוא גובה החוב הנטען, מאחר ולא הובא כל ראיה לסתור את האמור בתעודות המשלוח ובכרטסת, קובעת אני, שהתובעים עמדו בנטל ההוכחה לעניין כמות הסחורה שסופקה.
לא די בעובדה שהתובעים הסתירו מהנתבעים את קיומה של השותפות ביניהם, כדי לגרוע ממסקנה זו, ולא די בכך כדי להרים את הנטל הרובץ על הנתבעים להוכחת טענות תרמית וקנוניה.
לפיכך קובעת אני כי סכום החוב עומד על סך של 151,330 ₪.

מי מהנתבעים אמור לשאת בחיוב זה ?

30.     למרגלות הגולן היא אשר הזמינה את הסחורה: למרגלות הגולן היא שקיבלה את הסחורה ואף מסרה שיקים עבורה.
לכן אין מחלוקת שבעל הדין הישיר, האמור לשאת בתשלום הסחורה שסופקה, הינו למרגלות הגולן.

באשר ל-ג.גבעתי בע"מ וטיגל :

31.     לא הוכחה בפני כל התקשרות בין חברות אלה לבין התובעים.
למעשה, התובעים גם לא ביססו את תביעתם כנגד חברות אלה מכוח התחייבות ישירה כלשהי.
התובעים טוענים, כי בעצם העובדה שחברות אלו מסרו שיקים עבור הסחורה, קמה יריבות בין התובעים ובין חברות אלה.

32.     בע"א 2792/03 אליעזר יצהרי נ' טל אמפורט (מוצרי יער) בע"מ תק-על 2006 (4) 4060 (להלן: "פס"ד יצהרי") נדונה באופן מקיף שאלת אחריות נושאי משרה בחובות החברה, אם מכוח אחריות נזיקין, אם מכוח אחריות חוזית ואם מכוח דיני הרמת מסך.
בין השאר גם נדונה השאלה של חיוב חברות קשורות בחובות החברה החייבת.

33.     בנקודה זו קבעה כב' השופטת ארבל:
"בכדי להטיל אחריות אישית מכוח הסכמה חוזית, היה על המשיבה לעמוד בנטל ההוכחה ולהראות שהמערערות הסכימו לקחת על עצמן, במפורש ובמשתמע, חובות עתידיים עלולים שלא להיפרע. המשיבה לא הציגה בפני בית המשפט כל מסמך או ראיה אחרת מהן ניתן ללמוד על הסכמת המערערות ליטול על עצמן חיוב כזה או אחר. אמנם הסכמה חוזית אפשר שתעשה בעל פה או בכל צורה אחרת... ואולם על כתפי הטוען לקיומו של קשר חוזי מוטל הנטל להוכיחו... קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בדבר מעורבות המערערות בעסקי חברות הדפוס, אשר איני מערערת אחריהן, אינן מביאות את המסקנה המשפטית בדבר קיומו של קשר חוזי בין המערערות למשיבה.
המערערות הינן בעלות אישיות משפטית נפרדת מקבוצת חברות הדפוס ומעורבותן, בהיקף כזה או אחר בעסקי הדפוס, שלעצמה, אינה יכולה להביא לקשירתן למערכת היחסים החוזית שבין המשיבה ובין חברות הדפוס ולא לחיובן לשאת בחובותיהן של אלו האחרונות כלפי המשיבה".

34.     הוא הדין לענייננו.
התובעים לא הראו כל קשר חוזי בינן ובין ג. גבעתי ובין טיגל.
העובדה כי אלו האחרונות נטלו על עצמן לשלם סכומים אלו או אחרים על חשבון החוב של למרגלות הגולן, אינה הופכת אותן בהכרח לחייבות בכל סכום החוב.
לתובעים קיימת עילה שטרית כנגד ג. גבעתי וטיגל, ועל חברות אלה לשלם את הסכומים לגביהם התחייבו, במיוחד כאשר טל ציין, ששיקים אלה ניתנו במודע ומתוך כוונה לפרוע שיקים אלו (עמ' 48 שורות 14 - 16 ועמ' 49 שורה 13 לפרוטוקול).
בהתאם, יש מקום לחייב את ג. גבעתי במלוא סכום החוב, היות והשיקים שמסרה מקיפים את החוב כולו.
לעומת זאת, פסק הדין כנגד טיגל יעמוד על סך של 10,000 ₪ בלבד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, היות וזהו סכום השיקים שניתנו.

חיובם של יצחק, לאה וגלית :

35.     מהראיות שנשמעו בפני עולה, שטל הוא שניהל בפועל את למרגלות הגולן, ולנתבעים המפורטים בכותרת לא היתה למעשה כל מעורבות ממשית, למעט היותם בני משפחה.
מסקנה זו נתמכת בעדויות הנתבעים כולם (עדות לאה עמ' 26 שורה 6, עמ' 27 שורה 21, עדות גלית עמ' 34 שורות 5 - 24, ועדות טל עמ' 38 שורה 18 לפרוטוקול), ומקבלת חיזוק גם מעדותו של רבאח בעצמו.
תחילה ניסה לטעון, שיצחק הוא שניהל בפועל את למרגלות הגולן (עמ' 15 שורה 20 לפרוטוקול), בשאלה הבאה כאשר נשאל כיצד ניהל יצחק בפועל את החברה השיב: "אני לא אומר ניהל" (עמ' 15 שורה 22 לפרוטוקול).
בשאלה השלישית כבר נשבר רבאח, וכאשר נשאל שוב: "איך איציק ניהל" השיב: "אני לא יודע, טל ניהל" (עמ' 15 שורה 25 לפרוטוקול).
אמור מעתה, טל הוא זה אשר ניהל את למרגלות הגולן, ובני המשפחה האחרים היו בעלי מניות רשומים בלבד.

האם די בכך בכדי להטיל עליהם חיוב בחוב האמור ?

36.     על מנת להטיל חיוב על בעלי מניות, יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות.
התובעים טוענים בסיכומיהם, כי מוצדק לבצע במקרה הנדון הרמת מסך, בין השאר היות ומדובר בחברה משפחתית, או אז בית המשפט יגלה פתיחות וגישה ליבראלית יותר לכל הנוגע בהרמת מסך ההתאגדות של החברה וראה ע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ' איטה מוברמן ואח', פ"ד מו (5) 353 בעמ' 366 - 367.

עוד טענו התובעים, שהתנהלות הנתבעים מלמדת על עירוב נכסים בין נכסי החברות השונות, ולראיה מתן השיקים, עצימת עיניהן של גלית ולאה למתרחש, למרות ששמעו על הקשיים, והסכמתן לחתום על מסמכי החברה, ללא כל הרהור.

37.     סבורני, כי בנסיבות המקרה, אין זה מוצדק לבצע הרמת מסך ולחייב את יצחק , לאה וגלית בחובות החברה.
     סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 קובע למעשה שתי חלופות המאפשרות לבית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה: כאשר השימוש באישיות המשפטית של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות או לקפח נושא של החברה; או כאשר השימוש באישיות הנפרדת נעשה באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר יכולתה לפרוע את חובותיה.

38.     ההלכה קובעה כי יש להחיל את דוקטרינת הרמת מסך בזהירות ובצמצום, היות וחותרת היא תחת רעיון עצמאות החברה: "מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת-המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214). האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קני המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים. הרמת המסך - לעומת זאת - חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ליחס בין מושגים אלו: פרופ' פרוקצ'יה, במאמרו הנ"ל). הסרת המחיצה האופפת את אישיות החברה עלולה לחייב את בעלי המנות באחריות בהיקף עצום, ללא בחינה מדויקת של אחריותם האישית בהתאם למכשירים המקובלים במשפטנו האזרחי".
ראה דברי כב' השופט שמגר בע"א 89 / 407 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ מח (5) 661, עמוד 700.

39.     במקרה שלפנינו, לא הוכח כי למרגלות הגולן פעלה במטרה ל"הונות את נושיה" וכן לא הוכח כי "נטלה סיכון בלתי סביר" (מימון דק) באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. למרגלות הגולן הוקמה עוד בשעת 1995. העסקה נשוא דיון זה נעשתה בשנת 2004. ברי כי החברה לא הוקמה לצורך עסקה זו. זאת ועוד, טענות התובעים בכתב תביעתם בדבר הקמת חברות האחת על חורבות האחרת וכן פתיחת חשבונות בנק שונים לא זכו לראיה, למעט הצגת פלטי חברות מהן עולה כי אכן בני המשפחה הנם בעלי מניות בחברות שונות, שהוקמו במועדים שונים.
     מעיון במטרות החברות ובמענים הרשומים שלהם עולה שכל חברה עסקה בהיבט אחר של השיווק הסיטונאי ודבר זה, כשלעצמו, אין בו כל פסול (ראה עדות טל, עמ' 39 שו' 18, עמ' 40 שו' 19-9).

40.     לא זו אף זו. במקרה הנדון, ובמובחן מע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, תק-על 2005 (4) 270, הסחורה נשוא התביעה נמסרה עוד לפני שניתנו השיקים, ועוד לפני שהוגבל חשבון הבנק של למרגלות הגולן (עדות טל בעמ' 47 שו' 25). דהיינו - בעת שנלקחה הסחורה וניתנו השיקים של למרגלות הגולן, זו האחרונה לא היתה חדלת פרעון, והעסקה נעשתה במהלך העסקים הרגיל של החברה.
     לפיכך - לא הוכח בפני שנעשה שימוש באישיות המשפטית של החברה על מנת להונות את נושיה.

41.     הוא הדין לעניין ה"מימון הדק" - ראשית, טענה זו כלל לא הועלתה על ידי התובעים. אולם, גם אם ניתן לדון בה מקום שלא נטענה במפורש, וראה בעניין זה ע"א (חי) 3126/06 אלי רוזנבליט נ' אורי אפריאט (פורסם במאגר נבו, להלן "פס"ד רוזנבליט"),עדיין לא הונחה כל תשתית ראייתית ממנה ללמוד על "נטילת סיכון בלתי סביר", דוגמת פרטים על מצב חשבון הבנק של למרגלות הגולן, האשראים להם זכתה, הערבויות שהיו קיימים וכו'.
     מכל הנימוקים הללו, קובעת אני כי במקרה הנדון אין זה מוצדק לבצע הרמת מסך בחברות ולחייב את בעלי מניותיה בחובותיהן.

האם יש מקום להטיל חיוב אישי על טל ?

42.     על השאלה שבכותרת, יש להשיב בחיוב, וזה מכמה טעמים ובהסתמך על מספר מקורות משפטיים.
     טל כאמור היה "רוח החיה" בעסקה, הוא זה שנפגש עם התובעים בטרם כריתתה; הוא זה שנתן את המקדמה ומסר את השיקים של למרגלות הגולן; הוא זה שעשה את החשבון הסופי והחליף את השיקים המקוריים בשיקים של ג. גבעתי, ומאוחר יותר בשיקים של טיגל.

43.     החלפת השיקים נעשתה לאחר שחשבון הבנק של למרגלות הגולן הוגבל (אוקטובר 04, ראה עדותו של טל בעמ' 47 שו' 25).
     במועד זה בחר טל לתת שיקים של ג. גבעתי, שאף היא קרסה בינואר 05' או בסמוך לכך (עמ' 41 שו' 18) ומאוחר יותר בחר לתת שיקים של חברת טיגל, שרק הוקמה בחודש יולי 2004 ולא ברור כלל מה היו מקורותיה הכספיים באותה עת.

44.     בנתנו את השיקים הללו בידי התובעים, יצר טל מצג כי הוא אישית מתחייב לדאוג לפרעון החוב - ממקור זה או אחר - והתובעים היו רשאים להסתמך על מצג זה. זוהי העילה החוזית הראשונה כנגד טל - ההתחייבות האישית. מסקנה זו מתחזקת מעדותה של לאה, אשר ציינה ש"הייתה אוירה כללית לשלם לכולם, שלא נפיל אף אחד שהם דיברו שאמרו "אנחנו", ופרטה כי הכוונה ל"משפחה", לטל יצחק ואורן (עמ' 31 שו' 11 עד 17).

45.     בנוסף ולחלופין, התנהגותו של טל בעצם ניהול חברת למרגלות הגולן והחלפת השיקים הינה, למצער, רשלנית וכך קמה לתובעים עילה בנזיקין כנגד טל. טל ביקר בבית האריזה פעם פעמיים בשבוע (עדוי בעמ' 9 שו' 18). טל הסתמך על הדברים שנמסרו לו מעדוי וראבח לגבי הסחורה ולא בדק את הרישומים (עמ' 51 שו' 19-11). טל "פיזר" ו"גלגל" שיקים על ימין ועל שמאל (ראה עדותו בעמ' 48 שו' 16-14), כשלמעשה לא הזרים לחברות אלה כספים אלא רק ניסה לדחות את הקץ והמתין לאותו מענק שבסופו של יום עוקל לטענתו.
     בעודו מגלגל ומפזר שיקים המשיך לעשות עסקים ולשלם לחלק מהנושים, ואף נתן רשות לגיסו לעשות שימוש ב- 100 מיכלים שנותרו ברשות החברה (עמ' 45 ש' 4).
46.     בעשותו כן, ובנטעו בלב התובעים את ההרגשה כי החוב כלפיהם יפרע בסופו של יום ממקור זה או אחר, גרם להם "לישון על זכויותיהם" ויתכן כי אם היו יודעים כבר באוקטובר 2004 כי למרגלות הגולן קרסה, היו יכולים לנקוט בפעולות מהירות על מנת לשים את ידם על רכוש החברה. בנוסף, בהתנהגות זו חטא לחובתו לדאוג שלשיקים ש"פיזר" יהיה כיסוי, וראה ת.א (ת"א) יוניטק טכנולוגיות בע"מ נ' הגר ידרן שיווק ומסחר בע"מ (1993) פ"מ תשס"א (3) 783.

47.     זאת ועוד, סוברת אני כי במקרה הנדון קמה לתובעים עילת תביעה גם מכוח דיני תם הלב - וראה את פסק דינו של כב' הנשיא (בדמ') ברק בפס"ד יצהרי, וכן את פסק דינה של השופטת וסרקרוג בפס"ד רוזנבליט :
     טל, בתצהירו, ניסה לטעון כי הסיבה בגינה קרסה למרגלות הגולן הינה עיקול המענק מהמדינה, בחודש מרץ 2005 (ראה סעיף 42 לנ/3). אולם מהראיות הסתבר שחשבונה של למרגלות הגולן בבנק לאומי הוגבל עוד בחודש אוקטובר 2004; שהחברה הייתה בבעיה של 800,000 ש"ח עוד "מתחילת הפעילות שלה" (עדות טל בעמ' 53 שו' 4); שגם חשבונה של החברה בבנק הפועלים הוגבל בחודש ינואר 2005 או בסמוך לכך - ראה ת.א (ת"א) 14146/05 למרגלות הגולן בע"מ נ' בנק הפועלים, אשר הוצג כראיה ע"י התובעים. יצויין כי בהליך הנ"ל טען טל בתצהירו שהסיבה שהובילה לקריסת למרגלות הגולן הוא "סגירת הברז" מבנק הפועלים בשל התחלפות ההנהלה (ראה תצהירו וכן פרו' עמ' 1 שו' 18-8 אשר נזכר בפסק הדין). דהיינו, טל ידע, ולמצער היה עליו לדעת, בעת כריתת העסקה עם התובעים, על הקשיים בהם הייתה נתונה למרגלות הגולן ועל הקושי הצפוי בפירעון השיקים.

48.     ואם לא די בכל אלה, התנהגות טל לאחר קריסת החברה מעידה אף היא על דרך התנהלותו והמנהגים שאימץ לעצמו, ו"התנהגות האבירית" לה טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו מוטב לו לא הייתה נטענת כלל: בעוד גלית הצהירה שבעלה כיום "שכיר בשוק" (עמ' 38 שו' 8-5), אזי טל הודה שלמשפחה יש עדיין מטעים ברשותם (עמ' 40 שו' 22, עמ' 41 שו' 1); ש"היום העסק עובד, העסק לאחר 4 חודשים פתחתי חברה בשם טל עץ השדה בע"מ ומאז אני עובד שם שנתיים" (עמ' 42 שו' 2), כבעלים יחיד (עמ' 42 שו' 6). טל מפרט בעדותו את הסיבות לפתיחת החברה האחרת - הבנקים "סגרו" וזו היתה האפשרות היחידה להמשיך לעבוד (עמ' 43 שו' 9). אם כיום ה"עסק" עובד, תחת שם אחר, אין כל סיבה שהתובעים לא יקבלו את כספם.

הערה לפני סיום :

49.     כפי שציינתי לעיל, מצאתי טעם לפגם בכך שהתובעים לא הודיעו לנתבעים על השותפות ביניהם : פגם זה אינו מצדיק את אי התשלום עבור הסחורה, אולם בית משפט לא ימהר במקרה כזה ויעניק לתובעים סעד של הרמת מסך ההתאגדות והרחבת מעגל החייבים, סעדים המבוססים בין השאר על נורמות התנהגות סבירות ומקובלות ועל דיני תום הלב.

סוף דבר :

50.     התביעה כנגד הנתבעים 1, 2, 3 ו- 6 מתקבלת.
     הנתבעים 1, 2 ו- 6 ישלמו, ביחד ולחוד, סך של 151,330 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום היווצרות החוב, 31.10.04 ועד התשלום המלא בפועל.
     פסק הדין כנגד הנתבעת 3 יעמוד על סך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.
     התביעה כנגד הנתבעים 4, 5 ו- 7 נדחית.
     הנתבעים שחויבו בדין ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. בפסיקת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון את העובדה שהתביעה כנגד חלק מהנתבעים נדחתה וכן את הערתי בסעיף 49 לעיל, ולכן אלה נפסקו במשורה.
     התובעים רשאים לחלט את הסכומים שהופקדו על ידי הנתבעים על חשבון החוב שנפסק.
     התשלומים יעשו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון