בהסכם הפשרה, מצהירה פלאפון כי בתקופה מתחילת אפריל 2000עד 31.8.2001 גבתה פלאפון מלקוחותיה דמי פיגורים בשיעור העולה על המותר לה על פי הרישיון שהוענק לה כ - 1,340,000 ₪, כולל מע"מ. להלן החלטה בנושא גביית יתר פלאפון: החלטה הצדדים לתובענה זו, התובע גבריאל ברנשטיין והנתבעת פלאפון תקשורת בע"מ, הגישו בקשה משותפת לתת תוקף של פסק דין להסכם פשרה שעליו חתמו ביום 11.5.03. בקשתי את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה, אכן ביקש לנקוט עמדה ולהגיש את השגותיו. ביום 13.7.03 קיימתי דיון בו השתתפו ב"כ הצדדים ובאת כח היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד הגב' אורית פודמסקי. התובע ביקש לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, בהסתמך על תקנה 29 לתסד"א. בהתחשב בהלכה שנקבעה בפסק דין א.ש.ת., שינו בעלי הדין בהסכם הפשרה את ביסוסה של התביעה. הוסכם לראות את התובענה כייצוגית מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן ולא כאילו הוגשה על פי תקנה 29 לתסד"א. בלי לנקוט עמדה בשאלה אם בנסיבות העניין מצויה בתובענה עילת תביעה ראוייה לפי חוק הגנת הצרכן הסכימה באת כוח היועץ המשפטי לממשלה בדיון מיום 13.7.03 כי ניתן לצורך התיקון הדיוני להסתפק בהסכמת הצדדים הכלולה בפשרה לתקן בדיעבד את עילת התביעה ולראות את הבקשה לאישור התובענה כאילו הוגשה מלכתחילה מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן. בהסכם הפשרה, מצהירה פלאפון כי בתקופה מתחילת אפריל 2000עד 31.8.2001 גבתה פלאפון מלקוחותיה דמי פיגורים בשיעור העולה על המותר לה על פי הרישיון שהוענק לה כ - 1,340,000 ₪, כולל מע"מ. כמו כן מצהירה פלאפון כי ביום 1.9.01 חדלה מגביית דמי פיגורים כלשהם בשל תקלות במערכת הממוחשבת שלה עד 28.2.02. על כל דמי הפיגורים בתקופה זו ועל כל דמי הפיגורים שהיא מעריכה בסך של 2,260,000 ₪, בתקופה שמיום 1.3.02 עד 31.12.02, מסכימה פלאפון לוותר כנגד ויתור על חיובה להשיב דמי פיגור שגבתה ביתר. החל מיום 1.1.03 ואילך מתחייבת פלאפון להקפיד על גביית דמי פיגור בלי לחרוג מהמותר לה על פי הרישיון. עקרונית צודקת ב"כ היועץ המשפטי ש"הקיזוז" שנקבע בהסכם הפשרה אינו פתרון מושלם. אין בהכרח זהות בין הלקוחות שמהם גבתה פלאפון דמי פיגור יתרים מכפי שנקבע בתנאי הרישיון, לבין הלקוחות שפלאפון מסכימה לוותר להם על דמי פיגור. יימצאו איפוא לקוחות ששילמו ביתר ולא יהנו מהויתור. בהתשחב בכך שפלאפון מוותרת על פי הפשרה, על סכום שהוא לפחות כפול מהסכום שגבתה ביתר, כמו כן בהתשחב בקשיים הממשיים לאתר לקוחות שמהם נגבו סכומי יתר והקושי בחישוב הסכומים והיות והמדובר בסכומים קטנים יחסית, מסקנתי היא כי הפתרון המוסכם בהסכם הפשרה, הינו הפתרון המעשי האפשרי. יש גם ממש בעמדתה של באת כוח היועץ המשפטי, שאינטרס הכלל בתביעות ייצוגיות מחייב להקפיד ששכר הטרחה בפשרה בתביעות ייצוגיות, יהיה ראוי בנתוני ההליך. בענייננו, הסכימה פלאפון בהסכם הפשרה לשלם 825,000 ₪, מתוכם 400,000 ₪ לתובע הייצוגי וסך של 425,000 ₪ לעוה"ד. סכומים אלה נראים לי כגבוהים בנסיבות תובענה זו, אך אינני סבורה כי פלאפון צריכה להנות מהפחתת הסכומים. אני מצפה כי הצדדים יודיעו לי שהם מתקנים את הסכם הפשרה בכל הנוגע לסכומים הנ"ל באופן הבא: פלאפון תשלם סך כולל של 825,000 ₪, מתוכם סך של 200,000 ₪ ישולם לקרן או למטרה ציבורית ששני הצדדים יסכימו עליה. סך של 300,000 ₪ ישולם לתובע הייצוגי; סך של 325,000 ₪ ישולם לעוה"ד, ב"כ התובע כשכר טרחה. הסכם הפשרה המתוקן כאמור, יוגש לאישורי בתוך 15 יום מהיום. פלאפוןסלולר (תביעות)גביית יתר