אחריות למערכות מיזוג אוויר

להלן פסק דין בנושא אחריות למערכות מיזוג אוויר:

פסק דין

1.     ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן) מיום 9.12.03 בת"א 124358/00, שדחה תביעה כספית בסך 8,056 ₪ שהגישה המערערת נגד המשיבים.

2.     הרקע

(א)     המערערת היא תאגיד למתן שירותים בתחום מיזוג האוויר.
המשיבה 2 (להלן:- "המשיבה") היא תאגיד בשליטתו ובניהולו של המשיב 1 (להלן:- "המשיב"), ועוסקת בהתקנת מערכות מיזוג אוויר ובמתן שירותים נלווים.
מר מוסרי נמר הוא יבואן של מערכות מיזוג אוויר מסוג קלימונטה (להלן:- "היבואן"). המערערת מספקת שירותים וחלפים עבור מערכות אלו.

(ב)     בשנת 1999 רכשה המשיבה מהיבואן מערכת מיזוג אוויר (להלן: -"מערכת מיזוג האוויר") לצורך התקנתה בבניין קופת חולים לאומית בצ'ק פוסט חיפה. יודגש כבר בשלב זה, כי המשיבה היא זו שהתקינה את מערכת מיזוג האוויר.

(ג)     לפי נוהל העבודה של היבואן, האחריות למערכות מיזוג האוויר שהוא מספק, ניתנת למשך שנה, ונכנסת לתוקף רק לאחר ביצוע הפעלה, קרי- בדיקת כל פעולות המערכת ווידוא תקינותה ע"י גורם המוסמך לכך (להלן:- "ההפעלה").
ביום 1.6.99 הפעילה המערערת את מערכת מיזוג האוויר לפי בקשת המשיבים.

(ד)     יותר משנה לאחר ההפעלה, פנו המשיבים אל המערערת בבקשה להזמנת שירות למערכת מיזוג האוויר. המערערת מסרה הצעת מחיר מפורטת מיום 6.7.00 (מוצג 1 לתיק מוצגי המערערת), שבה דרשה את אישורו של המשיב בטרם מתן השירות. המשיב אישר את ההזמנה בשמו ובחתימתו האישית (להלן:- "הזמנת העבודה"), והשירות ניתן במהלך חודש יולי 00' (להלן, במילותיו של בית משפט השלום:- "התיקון").

(ה)     אין חולק כי המערערת ביצעה את התיקון כראוי ולשביעות רצונם של המשיבים, אולם חרף משלוח חשבונית, לא קיבלה תמורה.

(ו)     המערערת הגישה תביעה כספית בסכום החשבונית (להלן: - "החוב"). בתחילה, כוונה התביעה נגד המשיב בלבד. בהמשך תוקן כתב התביעה והמשיבה נוספה כבעלת דין.

(ז)     המשיבים כפרו בחוב וטענו כי התיקון שנעשה ע"י המערערת, שלטענתם היא נציגת השירות הבלעדית של היבואן, ניתן במסגרת אחריות היבואן, ולכן הם פטורים מתשלום.
המשיב טען להיעדר יריבות בינו לבין המערערת. לגרסתו, הוא מעולם לא התקשר באופן אישי עם המערערת, ולכן אינו חייב בתשלום החוב.

(ח)     לעומת זאת, המערערת גרסה כי התיקון לא ניתן במסגרת האחריות והוא אף והוגדר מראש כתיקון בתשלום. מה גם, שטענה בדבר אחריות למערכת מיזוג האוויר צריכה להיות מופנית כלפי היבואן, ולא כלפיה.
עוד טענה המערערת כי היא התקשרה עם המשיב באופן אישי. לאמור, המשיב הוא זה שחתם על הזמנת העבודה ומכאן אחריותו האישית.

3.     פסק דינו של בית משפט קמא

(א)     שאלת החבות העקרונית לשאת בהוצאות התיקון

בית משפט קמא הגיע למסקנה כי התיקון בוצע במסגרת האחריות ולכן לא חלה על המשיבים או מי מהם חובת תשלום. בית המשפט הגיע למסקנתו על יסוד הנחת מוצא מוטעית שהמערערת היא זו שביצעה את התקנת מערכת מיזוג האוויר בקופת חולים:

"עדות זו [של טכנאי המערערת, מר טייגפלד ומר קנבסקי] מצטרפת לתלונות נציגי קופת חולים שהגישו הנתבעים [המשיבים], והיא מלמדת על כך, שההתקנה שביצעה התובעת [המערערת] לא היתה ראוייה ולכן תקופת האחריות לא נכנסה לתוקף" (שורות 12-13 בעמ' 6 לפסק הדין).

בית המשפט ציין כי טענות המשיבים לא היו מכוונות כלפי איכות מערכת מיזוג האוויר, אלא כלפי אופן ההתקנה הלקויה, וקבע כי נושא זה אינו בסמכות היבואן שסיפק מערכות תקינות, אלא בסמכות המערערת. הווי אומר- המערערת היא זו שביצעה התקנה לקויה, ולכן היתה צריכה לתקן את הליקוי.

בהתייחס לחתימת המשיב על הזמנת העבודה, קבע בית המשפט כי אין בכך כדי לערער את אחריותה המוחלטת של המערערת לתקן את מערכת מיזוג האוויר שאותה התקינה באופן לקוי ללא תשלום נוסף. בית המשפט מצא כי אפשר לראות בהזמנת העבודה גם משום אישור רשמי לביצוע העבודה במסגרת תקופת האחריות, ולאו דווקא הכרה בחבות לבצע תשלום נוסף.

(ב)     אחריותו האישית של המשיב 2

למעלה מן הצורך, בית המשפט דן גם בשאלת חבותו האישית של משיב 2.

בית המשפט הגיע לידי מסקנה כי המשיב פעל כאורגן של החברה ולא באופן אישי:

"מהעדויות שהובאו בפני, מסקנתי היא כי הנתבע [המשיב] פעל כמוציא ומביא בשם החברה ולא בשמו באופן אישי. גם הזמנת העבודה בה נופפה התובעת [המערערת] מחודש יולי 2000 בה חתם הנתבע [המשיב] לכאורה אישית, נעשתה על ידו במסגרת תפקידו כאורגן בחברה. כל המסמכים מצביעים על כל שהקשר היה עם החברה, הנתבעת [המשיבה], כאישיות משפטית. הנתבע [המשיב] כמנהלה, יצק חיים להתחייבויותיה ופניותיה, אך לא היתה כל כוונה לחייב את הנתבע [המשיב] באופן אישי. לכן, אפילו אם הייתי קובעת אחריות לתשלום, לא הייתי משיתה אותה אישית על הנתבע [המשיב]" (שורות 23-27 בעמ' 7 ושורה 1 בעמ' 8 לפסק הדין).
4.     הערעור

(א)     המערערת טוענת כי אין ולא היתה מחלוקת כי המשיבה היא זו שהתקינה בעצמה את מערכת מיזוג האוויר, וכי לה לא היה כל קשר לעניין הרכישה או ההתקנה.
ההיפך הוא הנכון - כבר בעת ההפעלה, אשר ביצעה לבקשת המשיבים, היא התריעה על התקנה לקויה, ואילו המשיבים הם שלא פעלו בנדון עד עצם היום הזה.

(ב)     עוד טוענת המערערת כי טעה בית המשפט בהתעלמו מן העובדה שהמערערת אינה אחראית לאיכות מערכת מיזוג האוויר שנרכשה מהיבואן. אם המשיבים סברו כי מערכת מיזוג האוויר שסופקה להם ע"י היבואן לא היתה תקינה, היה עליהם לצרף את היבואן כצד לתובענה.

(ג)     לשיטת המערערת, ברי כי לולא התחייבו המשיבים בכתב בטרם ביצוע התיקון, לא היתה מספקת להם שירות כלל.

(ד)     המערערת מוסיפה וטוענת כי טעה בית המשפט בקובעו כי קיים "קשר סימביוטי" בין היבואן והמערערת, וכי חד הם, בעוד שמהראיות עולה כי אין כל קשר כזה וכי המערערת אינה נציגת השירות הבלעדית של היבואן (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא).

(ה)     המערערת מתנגדת לטענת המשיבים שמדובר בתקלה חוזרת, וטוענת כי מדובר בהכרח בתקלה חדשה (שורות 7-16 בעמ' 11 לפרוטוקול). לא הובאה כל עדות מטעם המשיבים הסותרת את טענת המערערת כי מדובר בתקלה חדשה, ובית המשפט לא היה רשאי לקבוע ממצאים אחרים בלא תשתית ראייתית לכך.

(ו)     אשר לאחריות האישית של המשיב, המערערת טוענת כי המשיב מעולם לא הסביר מדוע חתם באופן אישי, ללא חותמת החברה או ציון אחר של שם החברה. בית המשפט לא היה רשאי לקבוע כי חתימתו היתה כאורגן החברה, בנסיבות שבהן המשיב עצמו לא טען זאת.

5.     טענות המשיבים בערעור

(א)     המשיבים טוענים כי גם אם טעה בית המשפט, כאשר הניח שהמערערת היא אשר התקינה את מערכת מיזוג האוויר, עדיין אין בטעות זו כדי להשפיע על התוצאה. זאת, משום שהתיקון, שנדרש כתוצאה מפגם במערכת ולא כתוצאה מהתקנה לקויה, בוצע במסגרת האחריות ע"י נציגת השירות הבלעדית של היבואן, שממנו נרכשה מערכת מיזוג האוויר, ולכן לא חלה על המשיבים חובה לשאת בעלותו.

(ב)     אשר לגבולות תקופת האחריות, טוענים המשיבים כי המערערת לא הוכיחה שהאחריות נכנסה לתוקפה בעת ההפעלה, או במועד מאוחר יותר. לשיטת המשיבים, ביום ההפעלה התגלו ליקויים הנוגעים גם לאיכות המערכת, אשר דחו את כניסת האחריות לתוקף.

(ג)     עוד טוענים המשיבים כי מדובר על אותה בעיה במערכת מיזוג האוויר, משך כל תקופת קיומה של המערכת בקופת חולים, היינו- עסקינן בתיקון של תקלה חוזרת. המשיבים טוענים כי אינם חייבים בתשלום עבור התיקון הן בגין כך שהתבצע במסגרת תקופת האחריות, הן משום שמדובר בתקלה חוזרת.

(ד)     המשיב טוען להיעדר יריבות בינו לבין המערערת. לדידו, המערערת צריכה להפנות את טענותיה נגד המשיבה בלבד, שהיא אישיות משפטית נפרדת.

6.     דיון והכרעה

(א)     המחלוקת המרכזית בערעור שלפנינו נוגעת לשאלה האם המשיבים, או מי מהם, חייבים בתשלום עבור התיקון שביצעה המערערת, לבקשתם, בחודש יולי 00'.

כאמור לעיל, בית משפט השלום ציין כי טענות המשיבים כוונו כלפי אופן ההתקנה הלקוי, להבדיל מטענות כלפי איכות מערכת מיזוג האוויר, וכיוון שטעה לחשוב כי המערערת עצמה היא שהתקינה את מערכת מיזוג האוויר, קבע כי התיקון היה באחריותה וכי המשיבים אינם חייבים בתשלום.
משאין מחלוקת שהמשיבה היא זו שהתקינה את מערכת מיזוג האוויר שרכשה מהיבואן, נשמט היסוד העומד בבסיס הכרעת בית המשפט.

(ב)     המשיבים טוענים כי אף על כי שבית משפט השלום טעה בהנמקתו, יש טעמים אחרים שיכולים לתמוך בתוצאה שהגיע אליה. לא מצאנו ממש בטענות אלה.

בטענות המכוונות כלפי איכות מערכת מיזוג האוויר, אין כדי להועיל למשיבים.
אין חולק כי המשיבים רכשו את המערכת מהיבואן, ללא מעורבות כלשהי מצד המערערת, ולכן האחריות לטיב המוצר היא של היצרן והיבואן. כל טענה בנוגע לתקופת האחריות, צריכה היתה אפוא להיות מופנית אליהם.
גם אם המערערת נתנה שירות למזגנים שיובאו על ידי היבואן, לא הונחה תשתית לחיובה בחיובים שחלים על היבואן.

(ג)     אין גם לקבל את טענת המשיבים שיש לראות בהזמנת העבודה משום אישור רשמי לביצוע התיקון במסגרת תקופת האחריות, ולאו דווקא הכרה בחבות המשיבים לתשלום עבור התיקון. יש לשקול בהקשר זה את דפוס ההתנהגות של הצדדים בהזמנות שקדמו לתיקון. כאשר המערערת ביצעה הפעלה, לבקשת המשיבים, גבתה היא מהם תמורה באופן עצמאי ונפרד מהיבואן. לעומת זאת, על שירותים שביצעה המערערת במהלך השנה שלאחר ההפעלה (3 ביקורים ביולי 99'), "התחשבנה" המערערת ישירות עם היבואן ולא פנתה למשיבים בבקשת תשלום. מהעובדה כי המערערת דרשה במקרה דנן מהמשיבים לאשר את תנאי התשלום בגין הזמנת העבודה לפני שביצעה אותה, יש להסיק שהיה ברור לשני הצדדים שאין מדובר בתיקון במסגרת אחריות יצרן או יבואן, וכי המשיבים הם שנדרשים לשלם עבור התיקון.
משהציבה המערערת בפני המשיבים את תנאי התשלום להזמנת העבודה שעשו, עמדה בפניהם האפשרות לפנות ליבואן ולטעון כי האחריות עדיין בתוקף או כי מדובר בתקלה חוזרת, ולכן התיקון צריך להתבצע על חשבונו. משבחרו שלא לעשות כן והתחייבו לביצוע התשלום בעצמם, אין הם יכולים להתנער, לאחר שבוצע התיקון, מחובת התשלום לנותן השירות.

(ד)     אין אנו נדרשים להכריע בשאלה האם בשלב שבו בוצע התיקון, אחריות היבואן טרם פקעה. המשיבים נטלו על עצמם התחייבות מפורשת בכתב כלפי המערערת לשלם עבור התיקון, אשר בוצע כהלכה. די בכך כדי לחייבם בתשלום.

(ה)     משהובהר כי המשיבים חייבים בתשלום, שבה ועולה שאלת חיובו האישי של המשיב.
בעניין זה קבע בית המשפט, על סמך העדויות שהובאו לפניו, כי המשיב פעל בשם החברה ולא באופן אישי. לא מצאנו עילה להתערב בקביעה זו. המשיבה היא זו שצריכה לשאת אפוא בחיוב הכספי.

7.     סוף דבר

אשר על כן דין הערעור כלפי המשיבה להתקבל. פסק דינו של בית משפט השלום מבוטל בזה ותביעת המערערת מתקבלת.
הערעור נגד המשיב נדחה.
המשיבה תשלם למערערת סך של 8,056 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה עד לתשלום בפועל.
המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט בשתי הערכאות, וכן שכ"ט 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הפקדון יוחזר למערערת.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון