תיקון גובה ניכוי פחת

להלן פסק דין בנושא תיקון גובה ניכוי פחת:

פסק דין

עמוס זמיר, שופט (דימוס):-
בפנינו ערר על החלטת המשיב מיום 24.6.2004, לפיה נדחתה השגתם של העוררים על השומה המתוקנת שנקבעה ע"י המשיב, בה החליט המשיב - לאור האמור בטופס י"א שנתקבל מהעוררים - לתקן את גובה ניכוי הפחת.

ואלה הן העובדות, בתמצית, הקשורות לענייננו:
1. שלושת העוררים היו שותפים בבעלות על המקרקעין נשוא הערר.
2. בחודש מאי 2000 מכרו העוררים את המקרקעין, כאשר המקרקעין כוללים בחובם קרקע שעליה מוקם מבנה מקורה.
3. העוררים הגישו למשיב הצהרה על מכירת המקרקעין, אולם במסגרת הצהרתם הנ"ל הם לא דיווחו האם נוכה פחת על ידם אם לאו, ואם כן - מהו גובה הפחת שהם חישבו לניכוי.
4. עקב החוסר הנ"ל בהצהרת העוררים, קבע המשיב כי ינוכה פחת, עפ"י הדין, משני שליש המבנה ואילו בגין שליש (הקרקע) לא ינוכה כל פחת.
5. העוררים הגישו ערר על דחיית השגתם על שומת ניכוי הפחת הנ"ל (להלן - "הערר הראשון"), אולם תוך כדי בדיקת נושא הפחת בשלב ערר זה, התברר למשיב עקב בדיקה אצל פקיד השומה (מס הכנסה), כי עפ"י טופס הפחת שצורף במשך השנים לדוחו"ת השנתיים של העוררים לשלטונות מס ההכנסה, הרי קרוב לכ-80% ממחיר המקרקעין יוחס למבנה שעל הקרקע ונוכה במהלך השנים כפחת.
6. לאור מה שנמצא, כאמור, בטופסי הפחת שהוגשו לפקיד השומה ע"י העוררים, תיקן המשיב את השומה והפחית את הפחת שנוכה בגין המקרקעין.
7. עם התיקון הנ"ל של השומות ובגללו, נדחה הערר הראשון של העוררים, מאחר והשומות המעורערות בערר הראשון כבר לא היו קיימות, ולא היה על מה לערער.
8. כאמור, תיקן המשיב את השומה, ועל תיקון שומה זה השיגו העוררים, השגתם נדחתה, ועל כך הוגש הערר הנוכחי.

שתיים הן הסוגיות שהצדדים חלוקים עליהם: האחת - האם המשיב היה רשאי לתקן את השומות כאשר אלה היו כבר בהליך של ערר? והשניה - האם, לצורכי מס השבח, כאשר סכומי הפחת שנתבעו בפועל לצורכי מס הכנסה עולים על "הסכומים שניתנים לניכוי", ניתן להפחית רק את סכומי הפחת שנתבעו לניכוי לפי פקודת מס ההכנסה?

העוררים טוענים כי למשיב לא היתה סמכות לתקן את השומות, שכן אי ציון הפחת בהצהרותיהם למס שבח אינו מהווה "הצהרה בלתי נכונה". עוד טענו העוררים כי הטופס שנתגלה אצל שלטונות מס ההכנסה אינו מהווה עובדה חדשה. ועוד טענו העוררים כי לא היה מקום לתקן את השומה לפני שהמשיב היה צריך לעשות שימוע בנושא זה לעוררים, שימוע שלא נעשה כלל ע"י המשיב.

לעניין הערר גופו טענו העוררים כי מה שנתבע ע"י העוררים בפני שלטונות מס ההכנסה., אינו צריך ואינו יכול לפגוע בזכותם לענין ניכוי הפחת לפי חוק מיסוי מקרקעין, וכי על המשיב היה לקבל את חוות דעתו השמאית של השמאי, מר דוד דדון, שעניינה היה שווי המבנה. לטענת העוררים אין כל תלות בין סכומי הפחת שנוכו בפועל (עפ"י הדוחו"ת של העוררים לשלטונות מס ההכנסה), לבין "סכומי הפחת הניתנים לניכוי" עפ"י החוק הדן במס שבח (חוק מיסוי מקרקעין). טענתם הנ"ל של העוררים הינה פועל יוצא מטענתם הנוספת והיא: העוררים כלל לא מכרו את המבנה (המהווה סככות ישנות) שבגינו היה ניתן לנכות פחת, אלא הם מכרו את הקרקע ואת זכויות הבניה עליה, ולכן הם לא היו צריכים בכלל להצהיר על הפחת בגין המבנה.

המשיב טען כי לאור האמור בסעיף 85(1) ו-(2) לחוק מיסוי מקרקעין(שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963, היתה למשיב הסמכות המלאה לתקן את השומות (והדבר נעשה תוך תקופת ארבע השנים, היא התקופה המאפשרת לעשות כך בהתאם לחוק). כמו-כן טען המשיב שטענת העוררים שאין מקום להתחשב בפחת בגין המבנה, טענה זו סותרת את הדין הכללי וכן את חוק המקרקעין הקובע כי עיסקת מקרקעין חלה על הקרקע ועל כל דבר המחובר לקרקע. עוד טען המשיב כי העוררים אינם יכולים להינות מהפחת העודף שנוכה על ידם במשך שנים (לפי הדוחו"ת שהגישו בזמנו לשלטונות מס ההכנסה), שהרי אם תתקבל טענת העוררים, כי אז מצבם יהיה עדיף על מי שנהג בהתאם לחוק וניכה פחת נכון עפ"י הדין, ולא יווצר מצב שבו העוררים ייחשבו כמי ש"יצאו חוטאים ונשכרים".

נדון, ראשית, בסוגיה לעניין סמכותו של המשיב לתקן את השומה. סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן - "החוק") קובע:
"המנהל רשאי, בין ביוזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס, לתקן שומה... תוך ארבע שנים מיום שנעשתה, בכל אחד מהמקרים הבאים:
(1) נתגלו עובדות חדשות העשויות.... לשנות את סכום המס.
(2) המוכר מסר הצהרה בלתי נכונה שהיה בה כדי לשנות או למנוע תשלום מס.
(3) נתגלתה טעות בשומה".

לדעתי, בדיקת המשיב אצל שלטונות מס ההכנסה כדי להכין את תגובתו להשגה ולערר הראשון שהגישו העוררים ומציאת הדוחו"ת שבהם תבעו העוררים פחת של 80% אצל שלטונות מס ההכנסה, מציאה זו של הדוחו"ת מהווה גילוי עובדות חדשות. אמנם, הן אגף מס הכנסה והן אגף מיסוי מקרקעין, שני אגפים אלו נמצאים תחת קורת גג אחת של "רשות המסים", אולם כל אחד מהם הוא ממלכה בפני עצמה. אין כל חובה שמוטלת על אגף אחד להעביר מידע לאגף השני, וכמובן שבעת בדיקה וחקירה - כאשר יש צורך לכך - ישתפו שני האגפים פעולה, וכך גם היה כאן, שכאשר האגף האחד (מיסוי מקרקעין) צריך היה להכין את תגובתו וטיעוניו בענין הערר הראשון שהגישו העוררים, הוא פנה לאגף האחר (מס ההכנסה) וקבל ממנו את המידע על דרישת העוררים לפחת של 80% כאמור לעיל.

מידע זה שקבל המשיב אכן מהווה גילוי של עובדה חדשה העשויה לשנות את סכום המס.

עפ"י סעיף 85 לחוק, די בקיומו של אחד משלוש העילות המפורטות בסעיפים הקטנים (1) - (3) של סעיף 85 לחוק, כדי להסמיך את המשיב ולאפשר לו לתקן את השומה (כמובן, תוך התקופה האמורה בסעיף הנ"ל). יכולתי להסתפק באמור לעיל כדי לדחות את טענת העוררים בענין תיקון השומה, אולם אוסיף ואומר כי גם עפ"י סעיף קטן (2) של סעיף 85 לחוק, מוסמך היה המשיב לתקן את השומה. אין מחלוקת בגין העובדה כי העוררים לא דיווחו כלל, בהצהרות שהגישו למשיב, על הפחת שניכו. בהעדר דיווח כזה, ניתן לחשוב לכאורה כי העוררים לא ניכו כל פחת בגין המבנה או שלא היו יכולים כלל לנכות פחת כזה. חוסר הדיווח על ניכוי הפחת שאכן נעשה בפועל (ןהדיווחים לשלטונות מס ההכנסה מעידים כמאה עדים על קיום של ניכויי פחת במשך שנים), מביא לידי כך כי ההצהרות שמסרו העוררים לשלטונות מס שבח היו הצהרות בלתי נכונות, ושיש בהן כדי לשנות את סכום המס, היות ובפועל, כאמור, ניכו העוררים פחת בגין הנכס. עובדה זו לכשעצמה, מהווה עילה עצמאית המאפשרת למשיב לתקן את השומה עפ"י סעיף 85(2) לחוק, טענת העוררים שלא נעשה להם שימוע לפני תיקון השומה, לטענה זו אין בה ממש. התיקון נעשה בעקבות ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים (במסגרת הערר הראשון), וברור הדבר כי העוררים ובא כוחם ידעו גם ידעו מדוע תוקנה השומה.

טענת העוררים בענין תיקון השומה - נדחית.

ועתה נפנה לסוגיה השניה שבמחלוקת והיא: ניכוי הפחת שנעשה, והזיקה בין הפחת הניתן לניכוי לבין הפחת שנוכה בפועל עפ"י הדוחו"ת למס ההכנסה. ייאמר מיד כי אין הדעת סובלת מצב שבו נישום יצהיר בפני אגף אחד של רשות המסים אודות מחיר מקורי (או שווי של פחת) של נכס כלשהו, ובמוכרו אותו נכס הוא ינער חוצנו מהצהרתו בענין זה בפני האגף האחר של רשות המסים.

סעיף 47 לחוק קובע, בהגדירו את המושג "פחת", כדלקמן:
"הסכומים הניתנים לניכוי לגבי מקרקעין לפי סעיף 21 לפקודת מס הכנסה, בצירוף הסכומים שהופחתו מהמחיר המקורי שלהם לענין מס הכנסה".

מהאמור בסעיף זה ניתן ללמוד כי חישוב הפחת לצורכי מס שבח סומך ידיו על סכום הניכוי לפי סעיף 21 לפק' מס ההכנסה, והינו אותו מחיר מקורי המהווה את העלות בחישוב השבח. פקודת מס ההכנסה יוצרת מעין הנחה אצל פקיד השומה כי הדו"ח שמוסר נישום לפקיד השומה, מכיל ידיעות שהנישום מאמין שהינן נכונות לפי מיטב ידיעתו. בפקודה נקבע כי מסירת ידיעות לפקיד השומה שאינן נכונות, מהווה מעשה פלילי. וכך נאמר בסעיף 217 לפקודת מס ההכנסה:
"אדם אשר ללא הצדק סביר ערך דו"ח לא נכון, מתוך שהשמיט הכנסה כלשהי שעליה הוא נדרש לפי הפקודה למסור דו"ח, או מתוך שרשם אותה בחסר, או אדם שמסר ידעות לא נכונות בנוגע לכל ענין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר או של שותפות, דינו - מאסר שנתיים או קנס... הטוען כי היה לו הצדק סביר, עליו הראיה".

ההנחה האמורה על הכלת ידיעות נכונות ע"י נישום בדו"ח שהוא מגיש לפקיד השומה, מוצאת גם את ביטויה במסורת המשפט העברי הקובע ש"אין אדם שם עצמו רשע".

ככלל, ניתן לומר כי מוסד אחד של המדינה (כמו המוסד לביטוח לאומי או מיסוי מקרקעין) יכבד ויקבל את קביעותיו של מוסד אחר של המדינה (פקיד השומה, למשל). בפסה"ד גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-מסים ט/4) נאמר, בין היתר:-

"חזקה היא כי פקיד השומה פועל כהלכה בקביעה האם
הוצאות מסוימות של מעביד הן בגדר 'הוצאה עודפת',
ועל כן יש מקום לכך שקביעה זו תכובד ע"י המוסד"
(ההדגשה לא במקור).

לענין מעמדו של טופס הפחת, ראוי לפנות לפסקי הדין הבאים:- בערר וע' 1400/01 שופרסל בע"מ נגד מס שבח רחובות (פורסם ב-מסים יט/1) אומרת ועדת הערר:
"ההתייחסות של המשיב בסיכומים למעמדו של טופס
הפחת בטעות יסודה. טופס הפחת הינו אחד הטפסים
הבסיסיים המשמשים בעריכת סעיף הרכוש הקבוע
במאזן, והנתונים הנלקחים ממנו מבוקרים מידי שנה
בשנה על ידי מבקרי החברה. הווה אומר, נתוני
הפחת בוקרו בפועל עשרות פעמים על ידי רואי החשבון
של העוררת והוגשו מידי שנה בשנה לרשויות המס,
ואף הנחה סבירה היא שבמשך 35 השנים האחרונות
הגיע תיקה של העוררת לדיוני שומה ופקיד השומה
לא ערער על נתוני הפחת. משכך הם פני הדברים,
מדוע שהמשיב יערער על נכונות טופס הפחת?....
עקרון דומה לגבי מעמדו של טופס הפחת צריך לחול
בין במקרה והתוצאה נוחה למשיב או לעורר ובין
אם לאו". (ההדגשה לא במקור).

ובערר וע' 1136/02 בנק קונטיננטל בע"מ נגד מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, אומרת הועדה, בין היתר: -
"העורר בעצמו הוא זה שדיווח בשומה העצמית בדרך
של הצגת חישוב המבוסס על טופס יא'. לימוד וניתוח
טופסי יא' שהוצגו בפנינו מעלה כי הם מבוססים
ומבוקרים ע"י רואי חשבון במשך שנים ודווחו ככל
הנראה גם לשלטונות מס הכנסה באופן שוטף... היום,
לאחר חלוף שנים לא מעטות, לבוא ולטעון כי אין
להסתמך על טופס יא' כיוון שיישומו פוגע בעורר,
בכך יש מידה לא מעטה של ניצול הליכי משפט
שלא כדין".

האמור בשני פסקי הדין הנ"ל, טובים גם לענייננו. אין לקבל את טענת העוררים והדעת אינה סובלת טענה זו, בכל מה שקשור בענין הפחת. במשך שנים תבעו העוררים וקיבלו פחת של 80% עפ"י הדו"חות שהגישו לפקיד השומה במס ההכנסה, ולבוא היום, לאחר עבור תקופה של שנים, ולטעון, שמה שהם דיווחו למס הכנסה אין לקבל זאת לענין מיסוי מקרקעין, טענה כזו גובלת ממש בזלזול באשיות המשפט.

לא ראיתי כל מקום, בנסיבות הענין, לדון בטענות הנוספות שהעלו העוררים בעררם.
לאור כל האמור לעיל, אני מציע לחברי לדחות את הערר ולחייב את העוררים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות כוללות בסך של 10,000 ₪, בצרוף רבית והצמדה עפ"י החוק, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.



עמוס זמיר, שופט (דימוס)
יו"ר
אליהו מונד, רו"ח:
אני מסכים.



אליהו מונד, רו"ח
חבר
טוביה גרינברג, רו"ח:
אני מסכים.



טוביה גרינברג, רו"ח
חבר

הוחלט ונפסק כאמור בפסק-דינו של יו"ר הועדה, השופט (דימוס) עמוס זמיר.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון