מה נחשב רשלנות מקצועית של רואה חשבון ? באילו מקרים ניתן להגיש תביעה נגד רואה חשבון ? מה היקף חובת הזהירות של רואה חשבון ? האם קיים חיסיון במסגרת תביעות נגד רואי חשבון ? ##(1) איך מגישים תביעה נגד רואה חשבון ?## הסוגיה שעומדת בחזית תביעות נגד רואה חשבון היא שאלת קיומה או היעדרה של רשלנות מקצועית מצד רו"ח ומשרד ראיית החשבון שבבעלותו, באופן בו טופלו הנתונים שהועברו לו. שאלה נוספת היא, האם האופן שבו עובדו הנתונים הנ"ל עולה כדי הפרת הוראה חקוקה המזכה את התובע בקבלת פיצוי מרואה החשבון והאם החוזה שבין הצדדים הופר. על מנת להשיב לשאלות הנ"ל נדרשים אנו לבחון מהי עילת הרשלנות מקצועית של רואה חשבון ? שלושה הם יסודות עוולת רשלנות של רואה חשבון: ##(א)## קיומה של חובת זהירות של רואה חשבון, המורכבת מחובה מושגית ומחובה קונקרטית. ##(ב)## הפרת החובה (התרשלות) מצד רואה החשבון. ##(ג)## נזק, אשר נגרם בעטייה של הפרת החובה. חשוב לציין קיימת גישה לפיה חובת הזהירות המושגית ביחסי רואה החשבון ולקוחו נובעת מעצם טיבם של היחסים המקצועיים ביניהם. ##(2) תביעה נגד רואה חשבון - מה אומר החוק ?## חובת זהירות של רואה-חשבון כלפי לקוחותיו במתן ביקורת נאותה על דוחותיהם הכספיים מוסדרת בסעיף 4 לתקנות רואי חשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון) התשל"ג-1973, הקובע כי רואה חשבון יעשה את הביקורת בזהירות מקצועית ראויה, כאשר סעיף ההגדרות בחוק רואי החשבון קובע כי "ראיית חשבון" - פירושו - בדיקתם, בקורתם או אישורם של כל מאזן, חשבון ריווח והפסד, חשבון הכנסות והוצאות, חשבון תקבולים ותשלומים וכל חשבון כיוצא בהם, ומילוי כל תפקיד אחר שנתייחד או שיתייחד בחיקוק לרואה חשבון, להוציא ניהול חשבונות. ##(3) תביעה נגד רואה חשבון - מה אומרת הפסיקה ?## חובת הזהירות של רואה חשבון נובעת גם מכוח הסכם עם הלקוח למתן שירות מקצועי וזהיר. יחד עם זאת, נפסק כי רואהֿ-חשבון איננו חב ברשלנות בגין טעות בשיקול דעת נפלה בהתנהגותו, ובכל מקרה בו נדרש ביתֿ המשפט להכריע ברשלנות של רואהֿ-חשבון, עליו לברר מה המידע שעמד לרשותו של רואהֿ-החשבון, על מנת שלא תיקבע אחריות עלֿֿפי מידע שהתגלה בדיעבד (ת.א. 1026/96 סע גל חברה להשכרת רכב בע"מ נ' ש.ה.ם חברה להשכרת רכב בע"מ). ##(4) חיסיון מסמכים במסגרת תביעה נגד רואה חשבון:## על פניו, ניירות עבודה של רואה חשבון מבקר, יכולים לאפשר לרואה החשבון להוכיח כי לא התרשל, ולהיפך, להוות ראיה להתרשלותו, ומכאן שמדובר במסמך רלוונטי לחקר האמת. האם יש חיסיון על "ניירות עבודה" של רואה חשבון מבקר, במסגרת תביעת רשלנות מקצועית שהוגשה נגדו ? האם ניתן לעקוף את החיסיון על מסמכים חשבונאיים באמצעות הגשת תביעה נגד רואה החשבון ובמסגרתה בקשה לגילוי מסמכים שתוביל לחשיפת "ניירות העבודה" ? קיימת גישה לפיה תביעת רשלנות מקצועית נגד רואה חשבון צריכה להתמקד בבחינת התוצרים הסופיים – היינו הדוחות הכספיים – ואין לתובע זכות לעיין ב"ניירות העבודה" שנוצרו כחלק מתהליך עבודתו של רואה החשבון. עם זאת הגישה המקובלת היא כי, להבדיל מהחיסיון הסטטוטורי המוחלט ביחסי עו"ד-לקוח, אין חסיון סטטוטורי או פסיקתי ביחסי רואה חשבון-לקוח. ניירות העבודה של רואה חשבון מבקר, הן בגדר מסמך שהוכן במהלך העסקים הרגיל, בבחינת "תרשומת פנימית" של גורם פרטי, שאינה נהנית מחיסיון מוכר כלשהו, אלא אם מדובר בתרשומת שהמטרה הדומיננטית שבבסיסה היא הכנה לקראת משפט בע"א 8548/06 אינדיג נ' פרמייר קלאב בע"מ נזכר החשש כי אם ייאלץ רואה החשבון לחשוף את ניירות העבודה שלו, הדבר עלול להרתיע את רואה החשבון מפני תיעוד חופשי ומלא של עבודת הביקורת. אלא שהפסיקה דחתה לא אחת טענות כגון דא בהקשרים שונים ובכלל, החיסיון מתפרש על דרך הצמצום, והגישה כלפיו היא חשדנית, כך ש"הטוען לחסיון – עליו הנטל לייסד זכותו. ## (5) להלן פסק דין בנושא דחיית תביעת רשלנות נגד רואה חשבון:## פסק דין בפני תביעה כנגד משרד רואי חשבון בעילת רשלנות ותביעה שכנגד לתשלום שכר טרחתם של רואי החשבון. רקע - התובע והנתבע שכנגד 1, מר יעקב חיון, היה בזמנים הרלבנטיים מנהלה של התובעת והנתבעת שכנגד 2, חברה קו הזרם בע"מ (להלן - "המנהל" ו-החברה" בהתאמה). אין חולק כי עד שנת 2000 כולל, קיבלו המנהל והחברה שירותי ראית חשבון מאת רואי החשבון שבמשרדו של הנתבע והתובע שכנגד 1, מר שמעון שראל (להלן - "רואה החשבון"). כך גם מוסכם כי חלק מהשירות ניתן למנהל ולחברה על ידי הנתבע והתובע שכנגד 2, מר סעיד סלאמה, שהיה שכיר במשרדו של רואה החשבון. טענות הצדדים - 3. המנהל והחברה טוענים כי רואי החשבון התרשלו בטיפול בעניינם, כי דוחות המס לגבי השנים 2000 ו-2001 הוגשו באיחור וכי לכן נגרם להם נזק בסך כולל של 55,000 ₪. 4. רואי החשבון טוענים מנגד כי לא היתה כל רשלנות מצידם וכי הדו"חות לא הוגשו כיון שהמנהל סירב לשלם את שכר טרחתם וכיון שלא העביר לרשותם מסמכים רלבנטיים חיוניים. 5. במסגרת התביעה שכנגד טוען רואה החשבון כי נותרה יתרת חוב של כ-22,000 ₪ בגין השירות שניתן למנהל ולחברה עד שההתקשרות הסתיימה. 6. תגובת המנהל לדרישת התשלום היא כי לא נותר כל חוב כאמור. דיון - 7. בפני העידו המנהל - מר חיון, ורואה החשבון - מר שראל, וכך גם הוגשו לעיוני מספר מסמכים מצד שני הצדדים. 8. לאחר בחינת העדויות הרלבנטיות, עיון במסמכים הרלבנטיים ושקילת סיכומי הטענות מטעם באי כוחם של הצדדים - מסקנתי היא שיש לדחות הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד - וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. התביעה העיקרית - בעילת הרשלנות - 9. טענת המנהל והחברה הינה שרואה החשבון לא הגיש במועד את הדוחות הכספיים שלו לשנת 2000 ו-2001 וכתוצאה מכך הושתו עליהם קנסות, כי בעקבות כך הם לא נהנו מהחזר מס וכי הם נאלצו לפנות לרו"ח חלופי לצורך ההגשה - דבר שהסב להם הוצאות. 10. אקדים ואומר כבר עתה - שכל טענות המנהל והחברה בהקשר זה נסובו אך ורק על עדותו של המנהל שהותירה רושם בלתי מהימן, היתה לא עקבית, סתרה את הנחזה מהמסמך הבודד שהוצג מטעמו ובאופן כללי - לא מאפשרת לבסס עליה ממצאים עובדתיים. 11. רק לדוגמא אפנה לכך שכאשר הוא נשאל לגבי המסמך היחידי שצורף לתצהירו, השיב : "יכול להיות שיש לי עוד מסמכים. אני לא יודע מה זה המסמך הזה שצירפתי לתצהירי". (עמ' 6 שורות 17-18). 12. מנגד - מקובלת עלי עדותו של רואה החשבון באשר לסיבה אשר בעטיה לא הוגשו הדוחות לגבי שנת 2000, וכפי שהצהיר והעיד : "גם לאחר שהסכמתי לוותר על סכומים ניכרים מחובו של חיון אלי ... לא עמד חיון בהתחייבויותיו כלפי ולאחר שעשה זאת פעם שניה לא הייתי ואיני מוכן לתת לו שירות בחינם. לאחר שנואשתי מלקבל את שכר הטרחה שחייב לי חיון, הוריתי לעובדי משרדי שלא לתת לו שירות נוסף עד שלא ישלם את חובו אלי. ... דרישתנו להמצאת תיעוד חשבונאי מדויק לא נענתה, הסבריו לפערים חשבונאיים לא גובו במסמכים כפי שדרשתי ממנו ולמגינת לבו של חיון לא הסכמתי "לעגל פינות" מה שגרם בעיכוב בהשלמת הדו"חות". וראו גם את עדותו בעמ' 2 שורות 4-15). 13. לפיכך, היות ואני מקבלת את הסברו של רואה החשבון לגבי אי הגשת הדוחות - איני סבורה שאי הגשתם מהווה פעולה רשלנית. 14. מה גם שהמנהל לא הכחיש את הטענה לפיה הוסבר לו שללא תשלום שכר הטרחה הוא לא יקבל שירות נוסף מצד רואי החשבון. כראיה לכך שהדבר היה נהיר לו ניתן לפנות לעובדה שכאשר הוטלו על המנהל עיקולים מסוימים והוא נאלץ לבקש מרואי החשבון שיסייעו לו בפתרון בעיה נקודתית מסוימת - הוא שילם לידיהם 2,000 ₪ במזומן תמורת ביצוע אותה פעולה (ועובדה זו אינה שנויה במחלוקת היות ולא הוכחשה על ידי המנהל). 15. לכן, דינה של התביעה הסומכת על עוולת הרשלנות להדחות. 16. מעבר לכך, ולמעלה מן הצורך, אציין עוד כי ממילא שיעור הנזק לא הוכח. 17. ראשית, יש לציין כי בתצהירו של המנהל קיימת הפניה כללית למספר ראשי נזק שנגרמו לשיטתו בתוספת "הערכה" לפיה מדובר ב-55,000 ₪ לכל הפחות (סעיף 15) - אך ללא כל פירוט וללא אסמכתאות (למעט מסמך אחד) - ודי בכך כדי לחייב את דחיית התביעה. 18. שנית, המנהל לא הצליח בעדותו לספק כל הסבר לגבי גובה הנזק הנטען, ואסתפק בהפניה לקטע העדות הבא : "ש. בפועל, עד עכשיו, ... לכל התקופה המתייחסת לטיפולו של שראל, נקנסת בכ-2,100 ₪ ? ת. אני לא מסכים עם זה, אני לא יכול להגיד בדיוק את הסכום, אבל מדובר בלפחות 100,000 ₪, באם יהיה צורך אני אביא את השומות, לא תהיה בעיה". (עמ' 9 שורות 12-15). ובהמשך - "ת. אני מדבר על חובות של 100,000, 200,000 ו-300,000 ₪. לשאלת בהמ"ש - אז למה תבעת רק 55,000 ₪ ? ח. כי כל פעם שהייתי מתקשר אליו הוא היה אומר לי שיהיה בסדר. אני מסביר שה-55,000 ₪ מורכב משכר טרחה ושהלכתי לרו"ח חדש ושהוא קיבל את הניירת הוא לא יכול היה לטפל בזה " (עמ' 10 שורות 2-8). 19. שלישית, המסמך היחיד אשר כן הוגש היה "דרישה והודעה לתשלום חובות" שנשלח מאת אגף מס הכנסה למר חיון ו/או לפלונית בשם "גואל הנרייט" - שם מצוין כי קיים קנס בסך 5,140 ₪ בגין אי הגשת דו"ח לגבי שנת 2000. דא עקא, שהמסמך הינו מיום 25/11/2004, כלומר - כשלוש שנים לאחר שההתקשרות בין הצדדים נפסקה. גם לשיטת המנהל הוא פנה בשנת 2001 לרואי חשבון אחרים לאחר אכזבתו מרואה החשבון שראל (וראו את עדותו בעמ' 6 שורה 9), ולכן עליו לפנות אל רואי החשבון החדשים שלו בכל הנוגע לעובדה שקיים בשנת 2004 חוב בסך כאמור בהתייחס לדוח משנת 2000. כלומר, גם אם אי הגשת הדו"ח לגבי שנת 2000 הינה באחריותו של רואה החשבון - לא הוכח מה היה שיעור הקנס נכון לשנת 2001. 20. אשר על כן, מהמקובץ עולה כי דין התביעה נגד רואי החשבון להדחות. התביעה שכנגד - לתשלום שכר טרחה - 21. רואה החשבון העיד כי אחת הסיבות להפסקת ההתקשרות בין משרדו לבין המנהל והחברה היתה אי תשלום חוב שכר טרחה. רואה החשבון טוען כי מצב דברים זה הובהר למנהל מספר פעמים, ולאחר שהחוב לא נפרע הופסק הטיפול. 22. המנהל מנגד - הכחיש שקיים חוב שכר טרחה. 23. גם כאן - אני מבכרת את עדות רואה החשבון על פני עדותו של המנהל, ולו מן הטעם שכאשר נשאל המנהל אם קיבל את מכתבו של רואה החשבון מיום 1/2/2002 באשר ליתרת החוב (להלן - "המכתב") הוא השיב שהוא לא זוכר אם הוא קיבל אי פעם את אותו המכתב, וזאת למרות שהמכתב צורף מטעמו לתצהיר שהוא הגיש בתמיכה לבש"א 14880/03 שהוגשה מצדו בתיק זה ביום 17/9/2003. 24. עם זאת, אינני מקבלת את הדרישה לתשלום שכר הטרחה, מחמת ששיעורו לא הוכח כדבעי, והנטל בהקשר זה רובץ על שכמו של רואה החשבון. 25. רואה החשבון העיד שהיה הסכם בעל פה, ולא בכתב, לגבי השכר המקורי (וראו את סעיף 7 לתצהירו). לאחר מכן, הוא הסביר שביולי 2001 היתה פגישה ובה סוכם בעל פה שחובם של המנהל ושל החברה יועמד על סך של כ-16,800 ₪ - אך שוב, אין בפני כל תיעוד מהמועדים הרלבנטיים לגבי אותה פגישה ומה שהוסכם בה. 26. היות והפגישה התקיימה לשיטתו של רואה החשבון ביולי 2001, כחצי שנה לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, והיות ובשלב זה כבר היה ברור שקיימת מחלוקת באשר לחוב הנטען ושיעורו - היה על רואה החשבון להעלות על הכתב כל הסכמה שאליה הגיעו הצדדים, והימנעותו מלעשות כן תתפרש לחובתו שעה שעול ההוכחה עליו. 27. מעבר לכך, הרי שלפי המכתב מיום 1/2/2002 גובה החובה הינו 16,829 ₪ למרות שבתצהיר של רואה החשבון צוין כי בהתאם למכתב גובה החוב הינו 17,129 ₪. 28. אי בהירות נוספת הינה שבתצהיר צוין שבחודש ספטמבר 2002 שולמו על ידי המנהל 2,000 ₪ נוספים (1,695 ₪ בתוספת מע"מ) אך לא יתכן שסכום זה נוכה מיתרת החוב שחושבה במכתב, שהיה מפברואר 2002. לכן, לא יכול להיות שהסכום הינו כ-17,000 על בסיס המכתב, אלא שהיה מקום לפחות לנכות ממנו 2,000 ₪ נוספים. 29. כאשר נשאל רואה החשבון בנוגע לאי דיוקים שהתגלו בחישוב המופיע במכתב הוא מסר שלצורך בירור הנתונים הוא נזקק לכרטסת המנוהלת במשרדו - אך שאינה מצויה בידיו במעמד העדות. 30. ברי שבמצב דברים זה, וכל עוד נותרו אי בהירויות באשר לפירוט החוב הנטען - איני יכולה לקבל את הדרישה לתשלום. 31. בנוסף, רואה החשבון התקשה להסביר מדוע קיימים חובות נטענים לגבי 1999 ולמרות זאת ניתן השירות במהלך שנת 2000 (וראו את עדותו בעמ' 4 שורה 18). 32. לפיכך, מסקנתי היא כי יש לדחות אף את התביעה שכנגד. סיכום - 33. אשר על כן, שתי התביעות נדחות - ללא צו להוצאות.מיסיםרשלנותרואה חשבון