בית המשפט פסק כי יש להדגיש את התופעה, שככל הנראה רווחת מאוד בקרב הציבור של שהעלמת הכנסות מידיעתן של שלטונות המס, אשר נתפסת כמעשה אשר מותר לחטוא בו, הואיל והוא בבחינת הכרח בל-יגונה. בית המשפט ציין כי תפיסה זו יש לעקור מהשורש. כך בדרך כלל, במיוחד במדינה שצרכיה כה רבים ואמצעיה כה דלים, והמתחבטת מזה שנים במצוקות תקציביות של ממש, ובממדי עוני ההולכים וגדלים. התמודדות זו קשה היא, הואיל ועבירות המס נעשות הרחק מעינו השוזפת של החוק, ובדרך כלל הן נעשות תוך שיתוף פעולה של גורמים אחדים בעלי עניין... על כן כאשר נחשפת תופעה בהיקף כה חמור כמו במקרה שבפנינו, מצווה בית המשפט להרים את תרומתו לצמצום מימדיהן של עבירות המס על ידי החמרה בענישה. מי שיעמוד במריו ויוסיף לנהוג בדרכי רמיה כדי להשמיט מהכנסותיו, שוב אין מנוס מלהבהיר לו כי במקרים הראויים, הוא עלול לשלם על כך לא רק בממונו אלא גם בחירותו. להלן פסק דין בנושא שיקולי ענישה בעבירות מס: פסק דין הנשיא י. פלפל: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בבאר שבע, (כב' הנשיא משה מכליס) בביצוע עבירות מס שונות לאחר תיקון כתב האישום. 2. בית המשפט קבע, בעקבות הסדר טיעון שנעשה בין הצדדים, כי המערער ביצע את העבירות, לפי האישום השני ולפי האישום השלישי. הצדדים לא הגיעו להסדר טיעון בעניין העונש. בית המשפט גזר על המערער עונש של 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי של 12 חודשים וכן חייב אותו לשלם קנס בסכום של 50,000 ₪ בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. 3. המערער נרשם כעוסק מורשה על פי חוק מס ערך מוסף, התש"ל - 1975, בחודש ינואר 1992, וכן פתח "תיק עצמאים" במשרדי פקיד השומה בבאר שבע, כקבלן בניין תחת השם "א.ד. הנדסה". בשנים הרלבנטיות לכתב האישום - 1992 ו-1993, הקים המערער "עסק" "להפצת חשבוניות פיקטיביות", חלקן של החשבוניות נמכר בפועל לעוסקים שונים, חלקן האחר הושמד על ידו. והוא "הכין פנקסי חשבונות כוזבים על ידי רישום 24 חשבוניות בסך כ-820,000 ₪ המבטאות, כביכול, מתן שירות ביצוע עבודה לאחרים שקנו החשבוניות, מבלי שבפועל בוצעה כל עבודה וניתן שירות כלשהו, במזיד ובכוונה לעזור לאחרים להתחמק ממס, תוך שימוש במירמה, עורמה ותחבולה... ובכוונה להתחמק מתשלום מס השמיט הכנסה בסך 3,240 ₪ מדו"ח שהגיש, וניהל ספרים כוזבים, בכך שלא רשם הכנסות שהיו לו בסך כ-60,000 ₪ ממכירת החשבוניות הכוזבות... ולא שמר מערכת החשבונות שלו, השמיד חלק מפנקסי החשבוניות שלו והגיש תלונה כוזבת במשטרה על גניבת הפנקסים האמורים". אישום מס' 1 בכתב האישום המתוקן בשנית, שבעובדות המפורטות בו הודה המערער נמחק. לפי האישום השני בתקופה שמינואר 93 עד אוקטובר 93 המערער הוציא ומסר חשבוניות מס על שמו מבלי שביצע או התחייב לבצע את העיסקאות שלגביהן הוצאו החשבוניות. סך הכל מדובר ב-23 חשבוניות על סך 660,944.01 ₪ כאשר המע"מ עליהן הינו 113,358.98 ₪ ובסך הכל (כולל מע"מ) 774,502.99 ₪. המערער מכר את החשבוניות הללו לאחרים בסכום של 786,193 ₪ מבלי בוצעה כל עבודה או ניתן כל שירות בגינן, במירמה, עורמה ובתחבולה, והוא קיבל עבור מכירת החשבוניות סכום של 57,560 ₪ המהווה מחצית מסכום המע"מ של החשבוניות, והוא התחמק מתשלום מס, וניהל ספרים כוזבים. לפי הכתוב באישום השלישי בין חודש ינואר 1992 למרץ 1993 היה חייב המערער לשמור את פנקסי החשבוניות שניהל לתקופה של שבע שנים אולם הוא השמיד אותם בלי סיבה מספקת והגיש תלונה כוזבת למשטרה על גניבת תיק המכיל את פנקסי החשבוניות הנ"ל. 4. בית משפט קמא ציין שכתב האישום המקורי הוגש ב-27.9.00 וכלל עבירות של מס ערך מוסף וביום 14.3.01 הוגש כתב אישום מתוקן שכלל גם עבירות על פי פקודת מס הכנסה. בשלב מאוחר יותר, בעקבות טענה של ב"כ המערער שחלק מהעבירות התיישנו, הוגשו כתבי אישום נוספים, כאשר האחרון הוגש ביום 25.11.04 (הכוונה לכתב האישום "המתוקן בשנית"). כתב אישום זה כלל רק עבירות לפי פקודת מס הכנסה והעבירות לפי חוק המע"מ נמחקו. רק ביום 14.3.05 נעשה הסדר טיעון לאחר שהמערער החליט לחזור בו מהכפירה. בית משפט ציין בסעיף 5 לגזר הדין כי: "ההליכים בתיק זה נמשכו מעבר לזמן הסביר וזאת בין היתר עקב אי הופעתו של הנאשם בדיונים, חרף צווי הבאה שהוצאו נגדו, אי איתורו והתליית ההליכים שחודשו רק לאחר שהמשטרה איתרה את הנאשם". עיון בתיק בית משפט קמא מגלה שהמערער ביקש דחיה חמש פעמים. פעם אחת המשפט הותלה למשך חמישה חודשים כיוון שהנאשם לא אותר. שלוש פעמים המערער הוזמן כחוק ולא התייצב לדיון. פעם אחת המערער פיטר את בא כוחו וביקש למנות סניגור אחר תחתיו ועל כן הישיבה נדחתה. מהאמור לעיל ברור שהתארכות המשפט היתה בעיקר בעטיו של המערער. בנוסף לכך 4 פעמים הדיון נדחה על פי יוזמת בית המשפט. בית המשפט מציין, כי "המחדלים לגבי שנת המס 1993 לא הוסרו על ידי הנאשם ולא שולם דבר". 5. למערער עבר פלילי בעבירות של זיוף שטר כסף וקבלת דבר במירמה. עבירות אלו בוצעו בשנת 1999, כפי שקבע בית משפט קמא "המהווה שיקול לחומרה ולקביעת העונש בנוסף לזה שהעבירות בהן נאשם הנאשם חמורות דיין ודורשות ענישה קשה". 6. ב"כ המערער טען שבגלל יוזמה שלו נמחק כתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער וכתב האישום המתוקן כלל רק עבירות על פקודת מס הכנסה בעוד שכתב האישום המקורי כלל גם עבירות מע"מ ועובדה זו, לדבריו, לא נלקחה בחשבון על ידי בית משפט קמא. עוד טען ב"כ המערער שהעבירות שעבר המערער הינן משנת 1993, הוא נחקר עליהן, לדבריו, בשנת 1994 וכתב האישום המקורי הוגש בשנת 2000, בחודש ספטמבר. יש לציין, הדגיש ב"כ המערער, שגזר הדין ניתן 12 שנים לאחר ביצוע העבירות ובית משפט קמא לא נתן לכך משקל. לדברי ב"כ המערער "מאסר של 24 חודש, לאחר 12 שנים, הוא חורג מהעונשים המקובלים ויש להתחשב בהלכה בנושא זה". לגבי הקנס, הוסיף ב"כ המערער, לא היתה לו כל אפשרות להפקיד בטוחות מאחר והוא נמצא בכלא. והגם שאב בית הדין הסכים להקטין "גם זה לא היה ברשותו כסף ואני מערער גם על גובה הקנס. הוא הציע שתשלום הקנס יהיה בתשלומים לאחר שהמערער יגמור לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו". 7. ב"כ המשיבה, עו"ד מגד, ציינה כי "מדובר במכירת 23 חשבוניות פיקטיביות בסכום של כשלושת רבעי מליון שקל. למעשה הקים הנאשם עסק של ממש לביצוע העבירות. לגבי טענת המערער שהיה לו עינוי דין וכי המשפט נמשך זמן רב ביותר, השיבה עו"ד מגד, שהמערער הוא זה שגרם לעינוי הדין לאור בקשות הדחיה הרבות שביקש ולאור העובדה שלא התייצב בבית המשפט, פעמים רבות, כפי שצויין לעיל. 8. דחיית משפטים והתמשכות הדיונים הינה רעה חולה, אולם במקרה שבפנינו האשם אינו בבית המשפט, כפי שהבהרתי לעיל, אלא במערער עצמו וחשוב להזכיר את הדברים שכתב, בעניין זה, כב' השופט חיים ברנזון ז"ל בע.פ. 416/76 גבריאלוב נ. מדינת ישראל פ"ד ל"א 29: "אין אני רואה עצמי פחות רגיש מחברים אחרים לבעיית עינוי-דין המתרחש לעינינו בבתי המשפט במשפטים פליליים, המתקיימים שנים מספר לאחר המעשה, ולעיתים נמשך עינוי הדין גם בניהול המשפטים עצמם בשל אי קיום הוראת החוק המחייבת שמיעת משפט שהתחיל ברציפות יום אחרי יום מתחילתו ועד סופו. אכן זו רעה חולה, שהתרענו עליה פעמים הרבה בבית משפט זה, ולעת עתה אין לראות מתי תועלה ארוכה לחולי זה. לפעמים ישנה הרגשה שהמצב במקום להשתפר הולך ומחמיר. אינני יודע אם המקרה שלפנינו הוא טיפוסי, אבל עובדה היא שמשפט קצר זה, משנדחה לשמיעה אחרי כפירה באשמה, קויימה שמיעתו רק כעבור כארבע שנים תמימות מאותו זמן. לא פעם הבעתי את דעתי שעצם עבור זמן עד להתחלת המשפט וניהולו הבלתי - תקין אינו צריך לשמש סיבה לפטור כליל את העבריין מעונש מאסר - כאשר הנסיבות הכלליות של המקרה מחייבות הטלת מאסר. זה יכול להוות סיבה טובה להקלה בעונש המאסר. אחרת, אילו היה האיש בכל מקרה כזה נפטר כליל מעונש מאסר, במצב הנתון. כאשר בבתי משפט מסויימים כמעט כל משפט שבו הנאשם אינו במעצר ונדחה להוכחות, מגיע לבירור או לסיומו רק כעבור זמן ניכר ואף שנים מספר, היתה הארץ נעשית גן עדן לעבריינים ולא עוד, אלא שעקב המצב הזה, יש יסוד לחשוב, כי ילכו ויתרבו המקרים שבהם נאשמים יכפרו באשמה גם כשאין לזה כל יסוד, מתוך ידיעה מראש שדבר זה עשוי בסופו של דבר לפטור אותם מעונש מאסר, ולא רק להקלה בעונש זה. מתוך כך עלול להיווצר מעגל קסמים שהמשפטים הנדחים ילכו ויתרבו, תור השמיעה ילך ויתארך וסיכוייהם של עבריינים לזכות בפטור מעונש מאסר ילכו ויגדלו. מטעמים מעשיים אלה, דעתי היא שכל עוד מצב אומלל זה קיים בכמה מבתי המשפט, אין לעשות את ההשהייה בשמיעת המשפט ובניהולו עילה לפטור כליל מעונש מאסר, כאשר נסיבות המקרה מחייבות או מצדיקות שימוש באמצעי זה. "(ההדגשה שלי - י.פ.). לפיכך, אני סבור שאין מקום להקל עם המערער מעבר להקלה שהקל עמו בית משפט השלום ועל כן יש לדחות את ערעורו. העבירות שעבר המערער חמורות עד למאוד וחלוף הזמן אין בכוחו לגרום לביטול עונש המאסר או להקלה. בעניין זה ראו רע"פ 512/04 עבייד נ. מדינת ישראל מיום 15.4.04 (לא פורסם), ע"פ 71732/04 אלדר דקלים בע"מ נ. מדינת ישראל (לא פורסם) של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 27.2.05 ולאחרונה ע"פ 2407/05 + 2413/05 +2414/05 רונן מן ו-4 אחרים נ. מדינת ישראל (לא פורסם) פסק דין שניתן בבית המשפט העליון בתאריך 29.6.05, ואשר דן בעבירות פיסקליות ובו נפסק כי - "יש להדגיש את התופעה, שככל הנראה רווחת מאוד בקרב הציבור, וכוונתנו לכך שהעלמת הכנסות מידיעתן של שלטונות המס, נתפסת כמעשה אשר מותר לחטוא בו, הואיל והוא בבחינת הכרח בל-יגונה. תפיסה זו יש לעקור מהשורש. כך בדרך כלל, במיוחד במדינה שצרכיה כה רבים ואמצעיה כה דלים, והמתחבטת מזה שנים במצוקות תקציביות של ממש, ובממדי עוני ההולכים וגדלים. התמודדות זו קשה היא, הואיל ועבירות המס נעשות הרחק מעינו השוזפת של החוק, ובדרך כלל הן נעשות תוך שיתוף פעולה של גורמים אחדים בעלי עניין... על כן כאשר נחשפת תופעה בהיקף כה חמור כמו במקרה שבפנינו, מצווה בית המשפט להרים את תרומתו לצמצום מימדיהן של עבירות המס על ידי החמרה בענישה... מי שיעמוד במריו ויוסיף לנהוג בדרכי רמיה כדי להשמיט מהכנסותיו, שוב אין מנוס מלהבהיר לו כי במקרים הראויים, הוא עלול לשלם על כך לא רק בממונו אלא גם בחירותו". לפיכך, לו דעתי היתה נשמעת היה הערעור נדחה. י. פלפל - נשיא אני מסכים. נ. הנדל - שופט אני מסכים. י. אלון - שופט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' הנשיא י. פלפל.משפט פלילימיסיםעבירות מסשיקולי ענישה