בקשת צו שחרור טובין מהמכס

להלן החלטה בנושא בקשת צו שחרור טובין מהמכס: החלטה 1. מהות הבקשה: הבקשה שבפני הינה בקשה למתן צו שחרור טובין, המצויים בידי המשיבה 2 מכוח סעיף 200א לפקודת המכס. הטובין נשוא הבקשה הינם כ- 15,000 כדורי רגל, אשר יובאו לארץ על ידי המבקש 2 בשם המבקשת 1 (להלן: "החברה"), כאשר לטענת המכס חשודים הטובין כמפירים זכות יוצרים או סימן מסחר FIFA, טענה אשר מוכחשת על ידי המבקשים. המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הגישה כנגד המבקשים תביעה בגין הפרת סימני מסחר הרשומים על שמה. בכתב התביעה נאמר כי המשיבה היא גוף המאוגד על פי דיני מדינת שוויץ, והיא הפדרציה הבינלאומית לכדורגל המשמשת כגוף העליון המנהל את ענף הכדורגל ברחבי העולם. המשיבה מייצרת או מעניקה רשיון ליצור ומשווקת בעצמה או באמצעות אחרים מגוון רחב של מוצרים הקשורים למשחק הכדורגל. בין היתר, נעשה הדבר בקשר לכדורי רגל תקניים, הנמכרים גם לקהל הרחב תחת סימן המסחר המפורסם FIFA. סימני המסחר של המשיבה הם סימני מסחר מוכרים היטב, אשר המשיבה היא הבעלים הבלעדיים של כל הזכויות בהם. במסגרת כתב התביעה צוינו סימני המסחר הרשומים המתייחסים הן למילה FIFA והן לסימן מסחר מעוצב הכולל שני כדורים בצורת גלובוס. בכתב התביעה נאמר עוד כי בנובמבר 2006 הודיעו רשויות המכס בנמל חיפה למשיבה על תפיסת משלוח של 15,000 כדורי רגל הנושאים את סימני המסחר המפורסמים של המשיבה. נכון ליום הגשת התביעה, מעכבות רשויות המכס את שחרור המוצרים המזוייפים, ולכן לא הגישה המשיבה בקשה לסעדים זמניים במועד הגשת התביעה. הסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה הם צו מניעה קבוע, מתן חשבונות, פיצויים והוראה על השמדת המוצרים המזוייפים. בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי המבקשים, נטען כי לא נעשה שימוש בסימני המסחר הרשומים, שכן המילה פיפא בעברית המופיעה על כדורי הרגל אינו שם מסחרי רשום, והשם FIFA שנכתב חציו באנגלית ובסופו האות ג' אינו שם מסחרי רשום. עוד נאמר כי שם החברה מופיע באופן מודגש על כדור הרגל, כי המבקשים פעלו בתום לב, כי אין כל מקום להטעיה שכן כדורי הרגל אשר נמכרים על ידי המבקשים הם באיכות ירודה וזולים מאד, בעוד שכדורי הרגל הנושאים את השם המסחרי של המשיבה הם באיכות טובה מאד ונמכרים במאות שקלים. בכתב ההגנה הציעו המבקשים כי בעתיד לא ייבאו מוצר הנושא את השם FIFA, וכי מהמוצרים הקיימים ימחק השם באופן אשר ישביע את רצון המשיבה. במסגרת הבקשה שבפני טענו המבקשים כי עיכוב הטובין גורם לחברה נזקים כספים רבים, שכן עיקר עיסוקה של החברה הוא יבוא מוצרים שונים מסין ומכירתם בארץ. עיכוב הטובין פוגע קשה בתזרים המזומנים של החברה, וקיים חשש של פגיעה כלכלית בלתי הפיכה. המבקשים חזרו על הצעתם למחוק את הכיתוב כך שהמילה FIFA או מילה דומה לה לא תופיע על כדורי הרגל. עוד נאמר כי לא מתקיים המבחן המשולש לבחינת קיומו של דמיון מטעה בין סימן המסחר הרשום לבין הטובין המעוכבים. עם מחיקתה המוחלטת של המילה FIFA או מילה דומה לה מהכדורים, לא קיים חשש ולו לכאורה להפרות הנטעות. העתרות לבקשה תאפשר לחברה לעמוד על זכויותיה החוקיות בדבר קיניינה על הטובין. 2. תגובת המשיבה: בתגובה נאמר כי המבקשים הם פיראטים מדופלמים בעלי ניסיון רב והיסטוריה של יבוא ושיווק מוצרים מזוייפים. במקרה הנוכחי מדובר במשלוח אדיר של כ- 15,000 כדורי רגל מזוייפים, אשר נושאים את סימני המסחר המפורסמים של המשיבה. מדובר בהטעיה רחבה ונרחבת של ציבור הצרכנים, והנזק אשר היה נגרם למשיבה הוא אדיר וחסר תקנה. הבקשה לשחרור הטובין משוללת כל בסיס והוגשה בשיהוי רב, כ- 8 חודשים לאחר תפיסת המשלוח. עוד נאמר כי הבקשה לשחרור המוצרים המזוייפים אינה אלא ניסיון לדלג על שלב שמיעת הראיות בתביעה העיקרית, ולסכל את הסעד העיקרי לו עותרת המשיבה - השמדת המוצרים המזוייפים. המשיבה הפנתה להוראות סעיף 59א(א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב - 1972 (להלן: "פקודת סימני מסחר"). עפ"י הוראה זו יכריע בימ"ש בגורל המוצרים המזוייפים בסוף הדיון בתובענה ולא בשלב זה. ההצעה למחיקת הסימן FIFA מהמוצרים המזוייפים אינה יכולה להוות הצדקה לשחרור הטובין, ובימ"ש יאפשר את השחרור במקרים חריגים בלבד. בהצעת המבקשים יש למעשה משום הודאה כי המוצרים מזוייפים ומפרים את זכויות המשיבה. לכן, לא ניתן לשחררם לפני שמיעת הראיות. דין המוצרים הוא השמדה, במיוחד כאשר למבקשים ישנו עבר של מעשי זיוף, כמפורט לעיל. אין גם כל מקום לטענת הקניין שכן מעשה ההפרה של המבקשים פוגע באופן בלתי מידתי בזכויות הקניין של המשיבה. המשיבה 2, מדינת ישראל - אגף המכס, ביקשה לשחרר אותה מהדיון. לאחר קבלת התגובות נקבע על ידי דיון במעמד הצדדים. 3. דיון והחלטה: אין כל מקום לבקשת המבקשים: א. הפרת סימן המסחר לכאורה הן במסגרת התגובה לבקשה והן במסגרת הדיון שבפני, נטען כי אין דימיון מטעה בין סימן המסחר הרשום לבין הטובין המעוכבים. לטענה זו אין כל בסיס. אין ספק כי על כדורי הרגל אשר הוצגו בפני במהלך הדיון, מופיעה באותיות גדולות ובולטות המילה FIFA, אם כי מעיון קרוב נראה שהאות האחרונה הינה ג' גדולה בעברית ולא A גדולה באנגלית. אולם, הכיתוב הבולט דומה בצורה כמעט זהה למילה FIFA לגביה רשום סימן המסחר של המשיבה. העובדה כי בנוסף לכיתוב באנגלית מופיעה המילה פיפא בעברית, אין בה כדי למנוע את ההטעיה אלא דווקא להגביר אותה. אין ספק כי הכיתוב בעברית נועד להסיר כל ספק כי גם מי שאינו קורא אנגלית - יהיה סמוך ובטוח שמדובר בכדורגל אשר FIFA העולמית נתנה לו בדרך כלשהי את חסותה. ראה לענין זה בש"א (ת"א) 9928/05 דיאגו נ' אלפא מגה פוד, שם נקבע כי אין משמעות לעובדה שעל המוצר המפר כתוב השם סמירנוב באותיות קריליות, בעוד שהמוצר לגביו רשום סימן מסחר נושא את השם סמירנוף באנגלית. זאת מכיוון שציבור הלקוחות הרלוונטי כולל צרכני וודקה יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, ואלה עלולים לחשוב שוודקה סמירנוב היא וודקה של המבקשת או קשורה למבקשת בעלת סימן המסחר הרשום. כך בוודאי גם במקרה שבפני. יתרה מזאת, על פני כדור הרגל מופיע גם ציור גלובוס שהוא חלק מהסימן הרשום של המשיבה. אין לכן ספק כי במבחן המראה נעשה שימוש מטעה ביותר בסימנים הרשומים של המשיבה, על פני כדורי הרגל המשווקים על ידי המבקשים. אין גם ספק כי מבחן הצליל מתקיים, שכן המילה FIFA מופיעה מספר פעמים על פני כדורי הרגל המיובאים. נטען כאמור על ידי המבקשים, כי מדובר במוצרים בעלי מחיר שונה ואולי גם ציבור לקוחות שונה. ברע"א 5452/02 טעם טבע טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה, פ"ד נז(2) 438, נקבע כי כאשר נבחן הדימיון בין סימני המסחר, משקלן של טענות לענין חוג הלקוחות, מחיר המוצרים ואופן שיווק המוצרים הוא משני. לעומת זאת, מבחן המראה והצליל הוא מבחן מרכזי. לאור הדימיון המטעה הקיים במקרה שבפני בין הסימנים הרשומים לבין הכיתוב והגלובוס המופיע על פני כדורי הרגל נשוא הבקשה, אין בהבדלי המחיר או בהבדלי האיכות כדי לשנות מהמסקנה כי קיים דימיון עד כדי הטעיה. ב. מהות הסעד המתבקש הסעד התבקש כאמור במסגרת תביעה בה ביקשה המשיבה כאחד מהסעדים את השמדת הטובין. הוראה בענין זה קבועה באופן מפורש בסעיף 59א(א) לפקודת סימני המסחר. מהוראה זו עולה כי שאלת השמדת הנכסים תתברר אך ורק בסיום הדיון בתובענה. עוד נקבע כי בימ"ש לא יאפשר את החזקת הנכסים המפירים בידי הנתבע, גם אם הנתבע הסיר את הסימנים המפירים אלא במקרים חריגים. אין ספק כי שחרור הטובין לידי המבקשים בשלב זה של הדיון, מהווה למעשה מתן סעד סופי לפני שהתבררו הראיות בתיק. את נושא ההשמדה בכללותו יש להשאיר כאמור לסוף הדיון. רק לאחר שתתברר התביעה ניתן יהיה לקבוע אם התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות החזרת המוצרים למבקשים. יש לציין כי במסגרת הבקשה שבפני לא הצביעו המבקשים על קיומן לכאורה של נסיבות מעין אלה. יתרה מזאת, הכלל הוא כי אין להסכים להסרת סימן מסחר מפר ושיווק המוצר ללא הסימן. מדיניות זו מוכתבת הן מהצורך להרתיע מהפרת סימני המסחר והן מהסכנה הקיימת כי לאחר שיוחזרו הטובין המפירים לידי היבואן, יוכל לחזור ולהציב עליהם את הסימן המפר. "והרי הדעת נותרת כי אם יוכל יבואן של מוצר הנושא מוצר מפר לקבל לידו את המוצר לאחר שיוסר הסימן, מדוע לא יסתכן יבואן ביבוא מוצרים עם סימנים מפירים, כאשר לכל היותר, אם יתפס, יוסר הסימן והמוצרים ימכרו באופן חופשי" (ראה ת.א. 319/98 נייק נ' עובדיה רמית, החלטתו של כב' השופט א' שלו). במקרה הנוכחי נראה כי למבקשים קיים אכן עבר של יבוא מוצרים מזוייפים. כך ראה למשל את מש/2, החלטת כב' השופט אורנשטיין בת.א 2708/02 (ראשון לציון), במסגרתה התקבלה תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי המבקשים שבפני, של זכויות חברת וורנר בסדרת אנימציה בשם לוני-טונס. דמויות הלוני-טונס רשומות על שם וורנר בישראל כסימני מסחר מסוגים שונים. באותו מקרה ביצעה המשטרה חיפוש בבית העסק של החברה, היא המבקשת שבפני, ונתפסו מוצרים שיש בהם בכדי להוות הפרה של דמויות הלוני-טונס. גם שם, כמו במקרה שבפני, נטען כי המעשה נעשה בתום לב, אולם טענה זו לא התקבלה על ידי בימ"ש. כמו כן הוצג בפני הסכם פשרה, ממנו עולה כי החברה הסכימה ליתן צו מניעה קבוע נגדה על פיו לא תסחור בפאזלים או במוצרים אחרים עליהם דמויות דיסני אשר הועתקו על ידה ללא רשות. עוד הוצג בפני מש/1, מסמך של רשות המסים בישראל, ממנו עולה כי נתפסה מכולה אשר הכילה אלפי שעונים מסוג רולקס ואומגה החשודים כמזוייפים. המכולה יובאה על ידי מר עמרה, המבקש 2, כאשר הבעלות במכולה הוסתרה על ידי שם של יבואן אחר ללא ידיעתו. מר עמרה נחקר בענין זה במסגרת הדיון שבפני. לדבריו, מדובר בטעות של המכס וכי לא הוגש נגדו כתב אישום והקונטיינר צריך לחזור חזרה. באשר לענין וורנר אשר נזכר לעיל, טען מר עמרה שמדובר במקרה שהיה לפני כמה שנים, והוא הלך למכס ואמר להם כי שלחו לו סחורה שלא הזמין. קשה לקבל את טענת מר עמרה על פיה כל יבוא של סחורה על ידי החברה, המפרה סימני מסחר של אחרים הינה בגדר טעות בתום לב. לאור כל האמור לעיל, איני סבורה כי במקרה הנוכחי יש מקום לשחרר את הטובין ובוודאי לא בשלב זה של הדיון. אני דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.צוויםמכס