להלן החלטה בנושא קיזוז מס רכישה מחובות החברה: החלטה 1. הערר מכוון להחלטת המשיב, מיום 18.5.2006 ומיום 27.6.2006, לפיה אין להחזיר מס רכישה ששולם או לקזזו מחוב החברה, כאשר עסקת רכישת המניות של החברה לא בוטלה, גם אם העסקה המקורית של רכישת הקרקע בוטלה. 2. הערר גם מתייחס להחלטת המשיב, שלא להתיר הגשת ערר על החלטת המשיב בעניין לתיקון השומה, בחלוף המועד של 30 ימים הקבועים בסעיף 80 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), ואם יש להאריך את המועד, אם לאו. רקע עובדתי-כללי 3. בחודש מאי 1986 הקצה מינהל מקקעי ישראל (להלן- "המינהל"), לעוררת (החברה) את חלקה 2 בגוש 28052 בשכונת גילה בירושלים. בגין הקצאת החלקה, הוציא המשיב שומה. 4. ביום 30.12.1999 חתם העורר 2, בנאמונות עבור צד ג', על הסכם לרכישת מניות החברה (נספח ג' לכתב הערר). 5. המשיב לא הכיר בנאמנות, וראה בעסקה פעולה באיגוד מקקעין, כהגדרתה בחוק. בהתאם לכך, הוציא המשיב שומה, לפי סעיף 9 (ב)(1) לחוק. ראוי לציין כי בסעיף 4.1 לחוזה המכר, ראו בעסקה כעסקה במניות של איגוד מקרקעין, אשר בעקבות אישורה, הפכה העוררת לאיגוד מקרקעין (סעיף 18 לכתב הערר). בשנת 2000, ובעקבות הליכים משפטיים ושינוי ייעוד המקרקעין, בוטלה העסקה במקרקעין על ידי מינהל מקרקעי ישראל. 6. ביום 15.11.2005 הקצה המינהל לעוררת את חלקה 46 בגוש 30333 בשכונת הר נוף. 7. בעקבות זאת, ביקשה העוררת לקזז מתוך הסכום שנדרשה העוררת לשלם בגין מס רכישה עבור הקצאת המקרקעין בהר נוף את הסכום ששילמה בעבור מס רכוש למקרקעין בגילה. המשיב זקף את מס הרכישה ששולם בגין עסקה המקרקעין בגילה, עבור המס הרכישה עבור המקרקעין בהר נוף, לרבות הפרשי הצמדה ורבית כחוק. העוררת חויבה לשלם את הפרש המס בגין השומה שהוצאה, על פי שובר תשלום מיום 11.12.2005, שתוקפו עד 14.1.2006. 8. ביום 11.1.2006 פנה העורר 2 אחד ממנהליה של העוררת, למשיב, ודרש קיזוז מס הרכישה ששולם בגין עסקה העברת המניות, בסכום של 500,000 ₪, ששולם בשל אי הכרת המשיב ברכישה בנאמנות עבור "חברות זרות". 9. תשובת המשיב במכתבו מיום 18.5.2006, היא, שבגין ביטול הקצאה של המקרקעין בגילה שבוטלה, על ידי המינהל קיימת זכות להחזיר או לקזז את מס הרכישה ששולם בגינה. אולם עסקת רכישת המניות לא בוטלה, והעורר 2 ממשיך להחזיק במניות ולשלמש מנהל בחברה, ומשום כך, אין מקום להחזיר את המס ששולם או לעשות לגביו פעולת קיזוז, כנגד חובה של החברה. 10. במכתב האמור, הודיע המשיב, כי על החלטתו זו רשאי העורר לערור, לפי סעיף 88 לחוק. ערר יש להגיש לפי סעיף 88 בתוך 30 יום. 11. העוררים לא הגישו ערר, אולם העורר ביקש במכתב מיום 14.6.2006, לתקן את השומה, לפי סעיף 85 (3) לחוק, בשל טעות, שלא פורטה במכתב. המשיב הודיע במכתב מיום 27.6.2006, כי היה צורך בפירוט ובנימוקים לעניין תיקון השומה, וכי המועד להגשת השגה על השומה, מיום 11.12.2005, חלף, ואין המשיב רואה במכתב הערר מיום 11.1.2006 השגה, ואף המועד להגשת ערר, חלף. הערר ועמדות הצדדים 12. אין מחלוקת, כי הערר הוגש ביום 20.8.2006. העוררים טוענים כי הערר הוגש במועד, והם זכאים שעררם יישמע לגופו, ולפי הצורך להאריך את המעוד להגשתו, כאשר במניין הימים עד 20.8.2006 חלה פגרת בתי המשפט (מיום 16 ביולי 2006 ועד 20.8.2006). המשיב טוען, כי בכל חישוב שהוא, חלף המועד להגשת הערר, ואין כל הצדקה להאריך את המועד. טענות העוררים 13. העוררים טוענים, כי הם זכאים גם להחזר מס רכישה, ששילמו, בגין רכישת המניות באיגוד המקרקעין, בשנת 1999, כשם שהוחזר להם מס הרכישה, בדרך של זקיפתו בגין רכישת המקרקעין, בשנת 2005, עקב ביטול ההקצאה של המקרקעין בשנת 1986. 14. הנה כי כן, הטענה העיקרית של העוררים היא, שביטול העסקה של רכישת המקרקעין, היא גם ביטול הרכישה של המניות. משום כך, היה על המשיב להחזיר את מס הרכישה ששולם בגין ביטול הרכישה של המקרקעין, ומס הרכישה ששולם בגין רכישת המניות. 15. החלטה זו, הוגש הערר, והחלטה זו באה בשני המכתבים של המשיב, מיום 18.5.2006 ומיום 27.6.2006, שיש לראותם כאחד ומתייחסים לאותו עניין. ממילא, לא עבר המועד להגשת הערר, ביום שהוגש הערר (ביום 20.8.2006). בכל מקרה, אף אם ימי הפגרה יבואו במניין הימים להגשת הערר יש מקום להאריך את המועד להגשת הערר, בשל טעמים מיוחדים. 16. העוררים מוסיפים וטוענים, כי כבר ביום 14.6.2006 הודיעו על כוונתם לערור, הגם שלא פירטו את טענותיהם, ויש לראות בכך טעם מיוחד. ועוד זאת, הם ניסו למצות את ההליכים ולנסות לשכנע את המשיב בצדקת טענותיהם; האיחור היה אך במספר ימים, וכי סיכויי הערר להתקבל הוא גדול, וראוי ליתן לעוררים את יומם בבית המשפט. טענות המשיב 17. המשיב טוען, כי המועד להגשת הערר, שנקבע בסעיף 88 לחוק, חלף. החלטת המנהל מיום 18.5.2006, נתקבלה אצל העורר 2, ביום 28.5.2006. הערר הוגש ביום 20.8.2006, דהיינו באיחור של כחודשיים. וגם זאת, מניין ימי הפגרה בבתי המשפט, חל לעניין תקנות סדר הדין האזרחי, או לגבי מועדים שקבע בית המשפט, אך לא לענין המועדים שנקבעו בחוק הספציפי, בסעיף 88 לחוק. 18. המשיב אינו רואה את ההחלטה השניה מיום 27.6.2006, החלטה סופית או החלטת-המשך להחלטה מיום 18.5.2006, כי כל אחת ועניינה. לפיכך, עמדת המשיב היא, שהיה על העוררים להגיש את הערר עד ליום 27.6.2006. 19. המשיב מתייחס, בסיכומיו, בהרחבה לעניין המועד להגשת בקשה לתיקון שומה, והארכת ו של המועד האמור, ככל שיהא צורך בכך. דיון והכרעה 20. מקובל עלינו, כי בשלב הזה, אנו נדרשים לשאלה אם הערר הוגש במועד, או אם יש להאריך את המועד להגשתו, בנסיבות העניין, ככל שיש צורך בכך. בשלב הזה, אין אנו דנים בערר לגופו, או בעניין המועד לתיקון השומה. 21. אנו סבורים ששני המכתבים מיום 18.5.2006 ומיום 27.6.2006 עניינם אחד ויש לראות את ההחלטה מיום 27.6.2006 המשך להחלטה הקודמת. אמת נכון, שהמכתב הראשון דן בקיזוז מס רכישה בעסקה הרכישה של המקרקעין, אך גם עניין החזר מס הרכישה בגין רכישת המניות והפעולה באיגוד מקרקעין. גם המכתב השני דן בשני העניינים האלה, ומהווה המשך ברור להחלטה הקודמת. אף במכתב השני, ראה המשיב לציין כי ההחלטה ניתנה במכתב הראשון, ומועד הערר בגינה, כבר חלף. אולם, אין בכך ולא כלום. יש לראות במכתב השני, פירוט לנימוקי המשיב והוא זה שמבסס את ההחלטה, שניתן לערור עליה לפי סעיף 88 לחוק. 22. נקדים ונאמר, כי מדובר במועד הקבוע בחוק ותקנות סדר הדין הכלליות, לרבות תקנה 529, אינן חלות על הגשת ערר לפי החוק. ועוד זאת, תקנה 12 לתקנות מס שבח מקקעין (סדרי הדין בפני ועדת ערר) התשכ"ה - 1965, אינה ממעטת את תחולתה של תקנות 528 ו-529, ולכאורה יש תחולה של תקופת הפגרה לענייננו. 23. בין כך ובין כך, הרי שבכל מקרה, הערר הוגש, אף אם נניח שאין תחולה של ימי הפגרה על מועד הגשתו, באיחור של מספר קטן של ימים. 24. בחינת העניין מעלה, כי יש לתת אפשרות לעוררים להעלות את טענותיהם בפני הועדה לעניין החזר מס רכוש בגין עסקת המניות. האמנם עולה טעות שתחייב תיקון שומה, או אם העוררים זכאים להחזר מס רכישה. זו השאלה העיקרית, ונראה לנו שיש מקום ליתן לעוררים את יומם בפני הועדה. "טעות" כאמור יכול שתהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערר. בשל סיכויי הערר, מבלי לקבוע לגביו כל עמדה, ובשל הימים המעטים של האיחור, ניתן לחרוג, לדעתנו, מן המסגרת הנוקשה של המועד שבחוק. וגם זאת, ממילא המועד האחרון להגשת הערר חל בפגרה, בהנחה שיש לה יסוד, שימי הפגרה אינם באים במניין. בשל כל אלה, נראה לנו שיש להאריך את המועד להגשת הערר, עד ליום הגשתו בפועל, ביום 20.8.2006. 25. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו לגבי השלב הזה. חובות חברהקיזוזמיסיםחובמס רכישה