ערעור על הרשעה בעבירות מס

להלן פסק דין בנושא ערעור על הרשעה בעבירות מס: פסק דין 1. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' שלו גרטל) הרשיע את המערער ואת הנאשם 2, שרחה באג'ס (להלן - באג'ס), בעבירות לפי סעיף 117(א)(5) וסעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, בכך שהוציאו חשבוניות מס מבלי שהיו זכאים לעשות כן, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס ערך מוסף. הערעור מכוון נגד ההרשעה. 2. בפרק העובדות שבכתב האישום נטען כי המערער ביצע עבודות בנייה שונות עבור חברת אשטרום הנדסה ובניה בע"מ (להלן - חברת אשטרום), והוציא חשבוניות מס פיקטיביות של חברת עטר אספקה טכנית בע"מ (להלן - חברת עטר), אותן קיבל ממנהל החשבונות, באג'ס. 3. לטענת המערער, הוא עבד כפועל בניין באתרים שונים של חברת אשטרום, ביחד עם עובדים נוספים שאף לא אחד מהם היה עובד של חברת אשטרום. לטענתו, חברת אשטרום לא הסכימה להעסיק את אותם פועלים באופן ישיר מטעמים כלכליים, ולפיכך נאלצו אותם עובדים למצוא "מעסיק" שיעמוד מול חברת אשטרום ויוכל להנפיק לה חשבוניות כנגד התשלומים ששולמו על ידה עבור שכר הפועלים. תחילה הועסק באמצעות קבלן בשם סאלם. משנותקו הקשרים עם אותו קבלן, הביא את חברת עטר אספקה טכנית בע"מ (להלן - חברת עטר) על מנת שזו תנפיק חשבוניות לאשטרום עבור עבודתו. התנהלות העניינים היתה כזו שאשטרום היתה מכינה שיק לפקודת חברת עטר על פי דיווח של מהנדס האתר. לגרסת המערער, הוא היה מקבל שיק ללא סכום המע"מ לפקודת חברת עטר, מגיש כעבור מספר ימים חשבונית של חברת עטר ומקבל את המע"מ. את כל השיקים מסר המערער לבאג'ס, שהיה האיש שמסר את החשבוניות. את התשלום עבור הפועלים קיבל מבאג'ס במזומן לאחר ניכוי ביטוח לאומי ומס הכנסה. השיק עבור המע"מ נשאר אצל באג’ס. עפ"י גירסת המערער, היה הוא שליח בלבד של חברת עטר שקישר בינה לבין חברת אשטרום. 4. בית משפט קמא לא קיבל את גרסת המערער לפיה הוא היה עובד שכיר בחברת עטר ולכן הוא עצמו לא ביצע את העסקאות עם חברת אשטרום. לסברת בית משפט קמא, עובדת עבודתו של המערער בחברת עטר עלתה בשלב מאוחר ולא נתמכה בראיות כלשהן. 5. סמוך לאחר הגשת הערעור הגיש המערער בקשה לצירוף ראיות בערעור (ב"ש 4137/05). הראיות הן העתק של תביעה לתשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, וכן העתקים של 2 תלושי שכר שלטענת המערער קיבל מהמעביד חברת עטר. לטענת המערער, ראיות אלו יוכיחו כי הינו עובד שכיר של חברת עטר. 6. סעיף 218 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, מאפשר לבית משפט שלערעור "אם הוא סבור כי הדבר דרוש לשם עשיית צדק" לגבות ראיות או להורות לערכאה הקודמת לגבות ראיות שיורה. על פי הפסיקה, יש מקום להורות על גביית ראיות נוספות אם מתמלאים שני תנאי יסוד: שהמבקש לא היה יכול להביא את הראיה בפני הערכאה הראשונה, בין בשל אי יכולת פיסית או בין בשל אי ידיעה אודות קיומה של הראיה; והתנאי השני הוא, כי לראיה כוח ראייתי מהותי מבחינה זו שיש בה כדי לגרום לשינוי של ממש בהחלטה נושא הערעור. (ראו: יעקב קדמי, על סדר הדין הפלילי (חלק שלישי) עמ' 207, 208 והאסמכתאות הנזכרות שם). בענייננו, בוודאי שאין מתקיים התנאי הראשון, שכן הראיה היתה קיימת אלא שהמערער לא טרח לחפש אותה. יצויין, כי המערער אף לא הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה, כדי להסביר, לאור טענתו כי היה עובד שכיר של חברת עטר, מדוע לא דאג להמציא ראיות לכך. 7. גם אם נתעלם מאי קיום תנאי זה, דעתנו היא כי אין מקום להיעתר לבקשה להבאת ראיות נוספות, שכן אין באותן ראיות כדי לגרום לשינוי של ממש בהחלטה. למסקנה זו הגענו כאשר בחנו את הראיות הנוספות אותן מבקש המערער להגיש. ראיה אחת היא טופס הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 28.2.1996. לטענת המערער, הוא נפגע כאשר נפל מגובה, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי ובדף 4 נמצאה חתימת "עטר אספק בע"מ" באמצעות מנהל החברה, כאישור לכך שהמערער הועסק על ידה. דא עקא, בעמוד 3 לאותו טופס תביעה מציין המערער שמות עדים שהיו נוכחים בעת שנפל. אחד העדים הוא "עטר אספק" מבנין קולומבו. אלא מאי - המערער נשאל בעדותו (עמ' 84) האם פגש פעם איש בשם עטר, והשיב כי לא פגש איש כזה. עטר אמור היה להיות הבעלים של החברה. אם כך, כיצד ציין המערער בטופס כי אדם בשם עטר אספק היה עד לאירוע, כאשר אמר שלא פגש אדם כזה. הנה כי כן, על פני הדברים נראית הראיה המבוקשת כבלתי מהימנה, לאור דברי המערער עצמו בעת עדותו בבית המשפט. אשר לתלושי השכר שמבוקש להגישם, חלקם הם תדפיס מחשב. ברשותו של המערער, עת נתפס, נמצאו תלושי שכר שמופיע עליהם שם מעביד אחר (המוצג הנספח לת/12 ומוצגים הנספחים לת/14). התלושים אינם חתומים, ויכולים להיות מופקים על ידי כל מחשב. אשר לתלושי השכר שאינם תדפיסי מחשב, גם אלה נראים מפוקפקים שכן לא רשום עליהם כמה ימי עבודה עבד המערער וכיצד חושב הדבר. לאור האמור, נראה כי אין בראיות הנוספות כדי לשנות את התוצאה ואין אנו מתירים הצגתן. 8. טענתו העיקרית של המערער היא, כי הינו שליח בלבד, שקישר בין חברת אשטרום וחברת עטר. לסברתו, הוא הוכיח כי הנו עובד שכיר של חברת עטר. הוא עצמו לא קיבל תשלום כלשהו מעבר לשכר עבודתו ולא הוכח אחרת. השיקים שנמשכו היו לפקודת חברת עטר ולא ניתן היה להסב אותם או לסחרם. בית משפט קמא לא קיבל את טענת המערער שהיה עובד שכיר של עטר, הן בשל כך שבהודעותיו לפני חוקרי מע"מ לא מצא לנכון לציין עובדה זו והן בשל כך שסבר כי אמירתו של המערער צצה לראשונה בבית המשפט. מעיון בהודעותיו של המערער (למשל ת/12 מיום 25.10.98 עמ' 1 ו- 2) עולה במפורש כי הוא לא היה עובד שכיר של חברת עטר. הוא נזקק לחברה שתיתן לו חשבוניות כנגד שיקים על מנת שאשטרום תמשיך להעסיקו. וכך אומר המערער עצמו באותה הודעה: ". . . משנת 95' אני מספק בעצמי פועלים לחברת אשטרום ומביא חשבוניות של עטר אספקה. ש': מי עומד מאחורי חברת עטר אספקה שאת החשבוניות שלה אתה מביא מאשטרום? ת': מנהל החשבוניות באג'ס שחרה . . . ש': האם הוא באג’ס ת': אני חושב שבאג'ס הוא רק מנהל החשבונות. ש': איך הגעת אליו בכלל? ת': דרך חבר שלי . . . אני חיפשתי מישהו שיתן לי חשבוניות על אספקת פועלים מאשטרום כי באשטרום אני לא יכול לעבוד בלי חשבוניות . . . אמרתי לבאג'ס שאני עובד מספק פועלים לחברת אשטרום ואני צריך חשבוניות ומישהו שיטפל לי במס הכנסה, ביטוח לאומי, ואני אסתדר לבד עם הפועלים. הוא אמר לי בסדר . . .". בהמשך מספר המערער כיצד עבד עם באג’ס, שמסר לו חשבוניות אותן הגיש לאשטרום, קיבל שיקים ומסרם לבאג’ס, שניכה מס הכנסה וביטוח לאומי. אין תימה, לאור דברים אלה, כי בית משפט קמא לא מצא בהודעות המערער עדות לכך שהוא עבד כשכיר בחברת עטר וקיבל ממנה תלוש משכורת. אכן בחקירתו הראשית בבית משפט קמא העיד המערער כי קיבל תלוש משכורת מבאג'ס, ואולם בית משפט קמא סבר כי אין ערך לאמירה זו שנשמעה בעיניו מתוכננת ומגמתית. לא ראינו להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא המעוגנת בחומר הראיות שהיה לפניו. 9. בית משפט קמא הסיק מחומר הראיות כי המערער ניהל את העניינים מול חברת אשטרום כבעל עניין, ולא כעובד שכיר של חברת עטר. התברר כי חברת עטר היא חברה עלומה המנוהלת ככל הנראה על ידי אדם חולה שאינו מסוגל לתפקד ואשר שימש כלי שרת בידי בעלי ענין במסווה לפעילותם כדי להתחמק מתשלום מס. לא ראינו כי בית משפט קמא טעה מהסקת המסקנות אותן הסיק בעניין זה. לאחר עיון מוקפד בחומר הראיות ששימש את בית משפט קמא, דעתנו היא כי צדק בית משפט קמא בהרשיעו את המערער ואין להתערב במסקנתו. 10. סוף דבר: הערעור נדחה. משפט פלילימיסיםעבירות מסהרשעהערעור