ערעור על החלטת בית הדין לועדות ערר מס רכוש וקרן פיצויים

להלן פסק דין בנושא ערעור על החלטת בית הדין לועדות ערר מס רכוש וקרן פיצויים: פסק דין 1. נימוקי הערעור: הערעור שבפניי הינו ערעור על החלטת בית הדין לועדות ערר מס רכוש וקרן פיצויים (להלן: "הועדה"), לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א- 1961 (להלן: "החוק"). בהחלטה זו דחתה הועדה את בקשת המערער למתן ארכה להגשת ערר על החלטת המשיב שניתנה ביום 26.8.91. בהחלטת יו"ר הועדה נאמר כי איחור של 11 שנה איננו מצדיק על פי כל קנה מידה להגיש ערר ולכן נדחתה בקשתו של המערער להארכת המועד. בנימוקי הערעור נאמר כי ביום 17.1.91, יומיים לאחר תחילת מלחמת המפרץ, נפגע ביתו של המערער בשכונת התקווה בת"א כתוצאה מנפילת טילים. לביתו של המערער נגרם נזק רב, ובין היתר נסדקו באופן קשה קירות ביתו ותקרת הבית החלה להתפורר. ימים מספר לאחר הפגיעה הגיעו למערער שמאים מטעם המשיב בכוונה להעריך את הנזקים שנגרמו. ביום 11.7.91 שולם לאשת המערער, שהיא כיום גרושתו, סכום של 30,500 ₪ בלבד. המערער טען כי הסכום זעום הן ביחס לפגיעה ולנזק והן ביחס לסכומים שהועברו לנפגעי טילים אחרים. המערער מנהל מזה 11 שנים תכתובת עניפה עם המשיב בנוגע לפיצויים המגיעים לו. המערער אף העביר למשיב התייחסות מעיריית ת"א המורה על אפשרות הריסת הבית ובנייתו מחדש. המערער טען כי חלה טעות לגבי חתימה על המסמכים המאשרים קבלת כספים מאת המשיב. המערער ואישתו היו בסכסוך ועל סף גירושין. לכן יתכן כי אישתו לשעבר של המערער חתמה על מסמכים שונים מבלי שהדבר הובא לידיעת המערער. לאחר פניות חוזרות של המערער התקבלה תשובה לקונית של המשיב במכתב מיום 26.8.91. המשיב הודיע למערער כי הטיפול בעניינו הסתיים באותו מועד, למרות ההתכתבויות שניהל המערער עם המשיב. מתשובות המשיב במכתבים עולה כי היו כספים אשר שולמו ישירות לקבלנים ואילו המערער טען כי לא היו קבלנים כלל. המערער תיאר באריכות את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפגיעה. לדבריו, הצעת המחיר אשר קיבל עבור שיקום הריסות הבית בשנת 93', עמדה על סכום של כ- 250,000 ₪. המערער טען כי המשיב ניצל באופן ציני את תמימותו ואת אי הבנתו באשר לזכויותיו המשפטיות והחברתיות. המערער ציין כי הוא בן 69 וחי מקצבה של המוסד לביטוח לאומי. המערער נקלע לדבריו לחובות כלכליים בעקבות האירועים שצויינו על ידו וכל פניותיו למשיב לקבל את הפרשי הכספים המגיעים לו, לא נענו. המערער נאלץ לשפץ את הריסות הבית בעצמו באמצעות הלוואות שלקח ולכן נקלע לחובות. המערער הגיש אף תביעה לבימ"ש שלום בת"א, אולם חזר בו מהתביעה בהסכמת המשיב כאשר המערער הופנה לועדת ערר של מס רכוש. פנייתו זו להארכת המועד להגשת הערעור נדחתה כאמור. המערער חזר והבהיר כי במהלך כל התקופה הוא היה מודע לכך כי סכום הפיצוי אשר קיבל הינו זעום. כל הפניות נעשו באופן אישי שכן המערער לא יכול היה לשלם לבא כוח ואין הוא בקיא בהליכים משפטיים. מדובר באדם מדוכא אשר מצוי בקשיים כלכליים לאור יחס המשיב אליו במהלך השנים. אמנם עבר זמן רב מאז הפגיעה, אך הצדק והתחשבות בנסיבותיו של המערער מצדיקים את הארכת המועד להגשת ערר על גובה הפיצוי שהוענק לו. המערער טען כי נגרם לו נזק של 470,000 ₪ בגין ההרס שנגרם לביתו, 120,000 ₪ עבור מגורים חלופיים, ו- 100,000 ₪ עגמת נפש. 2. דיון והחלטה: א. ההליכים הקודמים בין הצדדים: יש לציין כי לערעור צורף תצהיר. הליכי ערעור על פי חוק מס רכוש מתקיימים ביחס לשאלות משפטיות בלבד. לכן, לא מתנהל הליך של חקירות והצדדים מסכמים את טיעוניהם בכתב. בנסיבות התיק ולאור בקשתו של המערער, הסכים ב"כ המשיב כי יתקיים דיון במהלכו ייחקר המערער על תצהירו. במהלך חקירתו אישר המערער כי ביום 13.3.91 חתם על הצהרה, מש/3, בה נאמר כי הוא קיבל על עצמו לבצע את כל תיקוני הנזקים שנגרמו לתכולת הדירה כתוצאה מירי הטילים. עוד נאמר כי תמורת התיקונים יקבל סכום של 16,007 ₪ כנגד הצגת חשבונית מס, ואם לא תוצג חשבונית יהיה הפיצוי בסך 13,565 ₪. בהצהרה גם נאמר כי עם קבלת הסכום לא יהיו למערער תביעות או טענות בגין הנזק הנדון. סכום זה שולם למערער ביום 4.4.91. ממכתב מש/4, אשר הופנה למערער, עולה כי בנוסף הוכן מפרט טכני לשיפוץ ולתיקון המבנה עצמו על ידי חלמיש, כאשר נזקי המבנה הוערכו בסכום של כ- 25,000 ₪. אולם, מאותו מכתב, אשר נשלח במרץ 91', עולה במפורש כי חלמיש החליטה להפסיק את הטיפול בתביעת המערער לשיפוץ הדירה, שכן מאז שהוכן המפרט לשיפוץ הדירה ביום 25.1.91 הערים המערער קשיים רבים ולא אפשר להתחיל את השיפוצים. במכתב נאמר עוד כי מהנדסי ועובדי חלמיש ביקרו בדירתו של המערער מספר פעמים, ואף הוכנו מפרטים לשיפוץ יסודי של הדירה על דעתו ובהסכמתו של המערער ונקבע קבלן לביצוע השיפוצים. אולם, המערער סירב לאפשר לקבלן להחל בביצוע השיפוצים. במסגרת חקירתו טען המערער כי הוא לא הערים קשיים שכן לא היה בבית. עדות זו איננה עולה בקנה אחד עם העובדה כי ביום 11.2.91 חתם המערער על הצהרה, לפיה הוא נוטל על עצמו לתקן את הנזקים בעצמו תמורת סכום כולל של כ- 25,000 ₪. בסופו של דבר שולם לו סכום של 30,565 ₪. נושא סירובו של המערער לאפשר לאנשי חלמיש לבצע את השיפוץ, עולה גם ממכתבה של אשת המערער, מש/1. המערער אמר בתחילה כי הוא לא מכיר את המכתב, אולם לאחר מכן אמר: "היא כותבת נכון". ביום 26.8.91 נשלח למערער מכתב אשר צורף על ידו כנספח ד' 3 לכתב הערעור. במכתב זה נאמר על ידי המשיב כי שווי הנזקים שנקבעו ובגינם שולמו פיצויים הוא אותו סכום של 30,565 ₪, כאשר הסכום איננו כולל תשלומים ששולמו לקבלנים על ידי מס רכוש. במכתב אשר נשלח למערער נאמר במפורש: "הרואה עצמו מקופח מהחלטה זו רשאי לערור עליה בפני ועדת ערר לעניין נזק מלחמה תוך 30 יום מיום קבלתה". על פי בקשתו של המערער ערכה עיריית ת"א ביקורת חוזרת בבית בשנת 92'. בניגוד לטענתו של המערער, לא מצאה העירייה כי הבניין מהווה סכנה מיידית וממשית וקבעה כי יש מקום לשפצו וקיימת אפשרות להריסתו ובנייתו מחדש בהליך רישוי רגיל. במהלך כל אותה תקופה, ולאחר שהתקבל הפיצוי בפועל, לא הוגש ערעור כלשהו על ידי המערער על החלטת המשיב, אם כי היו פניות בכתב, כפי שעולה למשל ממכתב מש/5 מיום 16.5.93, שהוא מכתב המשיב לסגן השר בן מנחם, בתשובה למכתב שנשלח למר קורמן אצל המשיב לאחר פנייתו של המערער. במכתב זה נאמר כי לאחר שהמערער סירב לאפשר לקבלן מטעם חלמיש להתחיל בעבודת השיקום, למרות סיכום קודם, חתם המערער על הצהרה על פיה הוא נוטל על עצמו לתקן את הנזקים. שולם לו בסופו של דבר אותו סכום של 30,565 ₪ ולכן אין מקום להעתר לבקשתו לתשלום פיצויים נוספים. בעקבות פניית ב"כ המערער בשנת 98', נשלח לבא כוחו מכתב על ידי המשיב, מש/6, בו נאמר כי הטיפול בנזקי מלחמת המפרץ של המערער הסתיים עוד ביום 26.8.91, כפי שעולה מנספח ד' 3 אשר צורף לכתב הערעור, כאמור לעיל. בפבר' 2002 פנה בא כוחו הנוכחי של המערער פעם נוספת למשיב וטען כי הסכום שקיבל כפיצוי הינו סכום זעום (נספח ד' 1 לכתב הערעור). באותו מכתב נאמר כי הועבר למערער סכום זעום, שכן חלק הארי של הכספים שולם לקבלנים ומרשו לא ראה את חלקו בסכום הזה. במאי 2002 הגיש המערער תביעה כספית כנגד המשיב. תביעה זו נמחקה, כאמור, לאחר שהמשיב הגיש בקשה למחיקה על הסף. רק בינואר 2003 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערר לועדת ערר לפי חוק מס רכוש, בה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור שבפניי. יש לציין כי בראשית הדרך הגיש המערער בקשת רשות ערעור בגין החלטה זו. רק לאחר החלטת כב' השופטת גרסטל כי אין זה ההליך הראוי, הוגש הערעור הנוכחי בינואר 2004. ב. האם יש מקום להארכת המועד: בסיכומיו חזר וטען המערער כי כתוצאה מפגיעת הטילים ניזוק ביתו באופן קשה ביותר וכי הפיצוי אשר קיבל הינו בסכום של 30,000 ₪ בלבד. עוד טען המערער כי חלק מסכום הפיצוי הועבר לקבלנים, אשר לא שיפצו בסופו של דבר את ביתו של המערער שכן הוא בחר במסלול הביצוע העצמי. כמו כן נטען כי המערער הוא אדם פשוט מן הישוב אשר היה חסר קורת גג ובמצב כספי קשה. לא היו בידו אמצעים כדי לשכור עו"ד שייצג אותו ולכן לא פנה אל ועדת הערר כנדרש. עוד נאמר בסיכומים כי המשיב התעלם מבקשתו של המערער לבחון בשנית את החלטתו מיום 26.8.91 לשלם פיצוי בסכום של 30,565 ₪ בלבד, בעקבות פנייתו של המערער בכתב בשנת 93'. המערער פנה למשיב לעניין הפיצוי לפני שעברו 4 שנים מיום הטעות הנטעת בהחלטה. לכן, אמור היה המשיב לבחון את ההחלטה בהתאם לחובתו על פי תקנה 9(א) לתקנות מס רכוש. כמו כן נטען כי נפגעה זכות הקניין של המערער. יש לאפשר לו לקבל פיצוי הולם ולהורות למשיב לדון מחדש בפיצוי שניתן לו מאחר שהבקשה משנת 93' לא נידונה כפי שקבוע בתקנות. אינני רואה מקום לקבל את טענותיו של המערער בעניין זה. המועדים להגשת ערר על החלטת המנהל בדבר זכותו של ניזוק לפיצויים, וזכותו לערער בבעיה משפטית לבימ"ש מחוזי על החלטת ועדת הערר, הינם מועדים הקבועים בחיקוק. החלטת סגן הממונה האיזורי בדבר גובה הפיצויים נשלחה למערער עוד ביום 26.8.91. כפי שכבר תיארתי לעיל, הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת ערר רק בשנת 2003. מקובלת עלי לחלוטין עמדתו של המשיב, כי הגבלת הזמן העומדת לרשותו של נישום לשם הגשת ערר על החלטת המנהל בדבר זכותו כניזוק לפיצויים הינה חיונית, שכן כאשר עובר המועד להגשת הערר יוכל מנהל מס רכוש לראות את ההחלטה כסופית. במקרה שבפניי, הודיע כאמור המשיב למערער באופן חד משמעי עוד באוג' 91' מהו סכום הפיצוי אשר נקבע לו, והובהרה זכותו לערור על ההחלטה בפני ועדת ערר תוך 30 יום. במהלך השנים חזר המשיב והבהיר כי החלטתו הסופית בנושא ניתנה כאמור עוד באוג' 91' וכי אין מקום לשוב ולבחון את נזקי המערער. העובדה כי יתכן והועברו כספים מסויימים לקבלנים אשר לא ביצעו בסופו של דבר עבודות שיפוץ, אינה מעלה ואינה מורידה. המערער סירב לבצע את עבודות השיפוץ באמצעות חלמיש וחתם בפבר' 91' על הצהרה, לפיה הוא נוטל על עצמו לתקן את הנזקים בסכום מסויים כאשר בסופו של דבר שולם לו סכום גבוה יותר. אין גם לומר כי נפגעה זכות קניינית כלשהי של המערער כתוצאה מהתנהלות המשיב, שכן זכות הערעור עמדה לו ולא נוצלה. זאת למרות הבהרתו החוזרת של המשיב באשר לסופיות קביעתו בעניין הפיצוי לו זכאי המערער. מדובר באיחור משמעותי של כ- 11 שנים אשר איננו מאפשר את הארכת המועד. בערעור מס הכנסה 1128/06 עדנה אהרון נ' פקיד השומה, קבע כב' השופט אלטוביה כלהלן: - "אין חולק על דבר חשיבות בירור מהיר של מחלוקת המס שבין הנישום לרשות. לא בכדי נקבע מועד של 30 יום מיום הוצאת הצו, שהרי הליכי הערעור מתארכים הם ממילא. הגשת הודעת ערעור באיחור של מעל 3.5 שנים, בלא כל הסבר ממשי, הוא מעשה שאין בית משפט יכול לסמוך את ידו עליו גם בנסיבות קשות כאלו ואחרות. כנגד זכותו של נישום לערער על קביעות המשיב מצויה חובתו לעשות כן בדרך הקבוע בדין ובמועד. פנייה בלווית תאור תיעוד קשיים כאלו ואחרים, בבקשה להארכת מועד, יתכן כי היתה נענית בהסכמת המשיב כפי שהוא נוהג להגיב לא אחת בנסיבות דומות, ומקבלת את אישור בית המשפט. התעלמות מוחלטת מאותה חובה, כמוה כויתור על הזכות הנלווית לה. בהעדר כל הסבר או טעם ממשי, אין מקום להאריך המועד להגשת הודעת הערעור מה גם שאף דבר זה לא התבקש על ידי המערערת". דברים אלה חלים במשנה תוקף גם במקרה שבפניי. יש לציין בהקשר זה כי פנייתו של המערער למשיב בשנת 98', היתה באמצעות בא כוח. מכאן עולה כי גם בהיותו מיוצג, בחר המערער לנקוט בדרך של כתיבת מכתבים ולא בדרך הקבועה בחוק. אף במועד זה, בהיותו מיוצג, יכול היה המבקש לפנות בבקשה להארכת מועד, אולם לא עשה כך בפועל. מקובלת עלי גם עמדתו של המשיב כי לא אצה למערער הדרך לנקוט בהליכים הנכונים. לאחר שנמחק הליך הבר"ע על פי החלטת כב' השופטת גרסטל ביום 25.5.03, הוגש הערעור הנוכחי רק ביום 25.1.04. העובדה כי המערער הרבה בהתכתבות עם המשיב והעלה את טענתו בדבר הפיצוי הזעום אשר קיבל, אין בה כדי להאריך את המועד למי שמבקש לערער על החלטות המנהל. ראה לעניין זה את קביעתו של כב' השופט הומינר ז"ל בע"ש 2263/99 דירנבך אלכסנדר ואח' נ' הממונה האיזורי מס ערך מוסף רחובות, מיסים יד/1 פבר' 2000) ה- 337 בעמ' 526: "העובדה שהמערערת ניהלה חילופי מכתבים עם המשיב לאחר הלה נתן את החלטתו בהשגה, אינה מהווה סיבה לאי הגשת הערעור במועד ואינה מפסיקה את מירוץ תקופת 30 הימים הקבועים בתקנה 2(א) לתקנות. גם לגופו של עניין, לא הייתי רואה מקום להתערב בהחלטת המשיב. המערער קיבל פיצוי בגין תכולת הדירה שניזוקה. המערער שיתף בתחילת הדרך פעולה עם אנשי חלמיש, אולם לאחר מכן סירב לשתף פעולה ולא אפשר את שיקום הדירה על פי התוכנית שהוכנה. לאחר שקיבל פיצוי וחתם על הצהרה כי הוא נוטל על עצמו את האחריות לתיקון הנזקים, תוך ויתור על תביעה כלשהי כלפי המדינה כפי שעולה ממש/5, החל המערער להעלות טענות כלפי המשיב באשר לגובה הפיצוי. גם טיעוניו לגופו של עניין בדבר הצעת מחיר שקיבל לשיפוץ ההריסות והחישובים שנערכו על ידו לעניין הנזק, לא נתמכו בתשתית ראייתית כלשהי. בוודאי שאין מקום לדרישת פיצוי על פי חוק מס רכוש בגין עגמת נפש וסבל. זאת מעבר לכך כי הערעור בערכאה הנוכחית אמור להתקיים בשאלות משפטיות בלבד. התוצאה היא כי דין הערעור על החלטת הועדה להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מיסיםפיצוייםמס רכוש - נזקי מלחמהערעורעררועדת ערר