ערעור מס בדלתיים סגורות

עיקר תכלית הוראות החיסיון שבפקודה כמו גם ההוראה בדבר ניהול ערעור מס בדלתיים סגורות הינה 'שומת האמת'. המחוקק ביקש לאפשר לקהל הנישומים למסור מידע למשיב ולבית המשפט מבלי לחשוש כי במסירת מידע כאמור תהא חשיפה של סודות מסחריים ועסקיים. למתדיין בבית משפט של ערעור מס תוענק הגנה באשר למידע שהוא סוד עסקי ומסחרי. התכלית בקשר עם כך אינה אלא הגנה עקיפה על זכותו לקנינו במובן זה שבאמצעות ערעור המס יוכל הוא להגיע אל שומת האמת למיטב אמונתו ותפיסתו את העובדות והדין החל עליהם. הגנתו הישירה על קנינו בדרך של מניעת פרסום סודותיו המסחריים והעסקיים , אינה נובעת מהפקודה . מקורה בזכות טבעית שהיא אינהרנטית לעצם קיום מערכת נורמטיבית במדינה דמוקרטית ומעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אי פרסום מידע זה במסגרת ערעור המס נועד גם משום האינטרס הציבורי בגביית מס אמת. להלן החלטה בנושא ערעור מס בדלתיים סגורות: החלטה המבקשת , הגישה הודעות ערעור בקשר עם צווים שהוציא לה המשיב לשנות המס 1999-2003 וכן בקשר עם החלטת המשיב לפסול את פנקסיה לגבי שנת 2001. בהמשך לכך פנה ב"כ המבקשת לבית המשפט בבקשה כי יוטל איסור פרסום גורף על ההליך כולו לרבות בקשר עם דבר הגשת הודעות הערעור. צו ארעי ניתן כמבוקש עד שתוגש בקשה מפורטת המנמקת את טעמיה. זו הוגשה והעוברה לתגובת המשיב אשר נמנע מלהגיב במועד שהוקצב לכך. המבקשת מפנה לסעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א 1961 (להלן- הפקודה) הקובע:"כל ערעור לפני בית המשפט המחוזי לפי פרק זה יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית משפט אחרת לפי בקשת המערער". בהמשך לכך מפנה המבקשת לסעיף 70(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , תשמ"ד - 1984 הקובע: " לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט". עוד טוענת המבקשת כי התרת פרסום ההליך יפגע בצנעת הפרט שלה בהיותו חשיפה של אורח חייה. פרסום דוחותיה יהווה אף פגיעה בעסקיה השלובים באורח חייה. שילוב הוראות הפקודה בדבר חיסיון המידע המגיע לידי פקיד השומה ( סעיפים 231 ו 232 לפקודה) עם הוראת סעיף 154(ג) מביאה לגישתה, למסקנה כי ההגנה על הפרטיות גוברת על עקרון פומביות הדיון שבסעיף 68 לחוק בתי המשפט. חריג לכך יהא לטעמה רק כאשר יש בפרסום משום עניין לציבור. בין לבין הוגשה בקשה שאינה מנומקת (ושלא מוספרה) בידי כתבת זמן תל אביב, מעריב, הגב' זהר שחר לעיין בתיקי הערעור ולהבהיר מדוע הוטל איסור פרסום. דיון לא אחת נקבע כי עיקר תכלית הוראות החיסיון שבפקודה כמו גם ההוראה בדבר ניהול ערעורי מס בדלתיים סגורות הינה 'שומת האמת'. המחוקק ביקש לאפשר לקהל הנישומים למסור מידע למשיב ולבית המשפט מבלי לחשוש כי במסירת מידע כאמור תהא חשיפה של סודות מסחריים ועסקיים. ראו למשל ע"א 2800/97 ליפסון נ. גהל ואח' מיסים יג/4 ה-4. עקרון פומביות הדיון הוא פועל יוצא של הזכות לחופש המידע ויתרה מכך הזכות לחופש הביטוי. עקרון פומביות הדיון נובע אף מהחובה האימננטית במשטר דמוקרטי לשקיפות מערכות השלטון באשר הן , קל וחומר שקיפות ההליך השיפוטי. זכותו של אדם להגנה על פרטיותו בכלל זה צנעת הפרט כמו גם סודות מסחריים ועסקיים נובעת מזכות האדם לקנינו. כך גם זכות לחופש המידע וחופש הביטוי. בהתנגשות זכויות תבחן בעת הכרעה בניהן, מידת הפגיעה ונזקה מול תכלית ההגנה על הזכות. אין חולק כי למתדיין בבית משפט של ערעור מס תוענק הגנה באשר למידע שהוא סוד עסקי ומסחרי. התכלית בקשר עם כך אינה אלא הגנה עקיפה על זכותו לקנינו במובן זה שבאמצעות ערעור המס יוכל הוא להגיע אל שומת האמת למיטב אמונתו ותפיסתו את העובדות והדין החל עליהם. הגנתו הישירה על קנינו בדרך של מניעת פרסום סודותיו המסחריים והעסקיים , אינה נובעת מהפקודה . מקורה בזכות טבעית שהיא אינהרנטית לעצם קיום מערכת נורמטיבית במדינה דמוקרטית ומעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אי פרסום מידע זה במסגרת ערעור המס נועד גם משום האינטרס הציבורי בגביית מס אמת. אף אינטרס זה דומה כי מקורו בזכותו של אדם לקנינו ומשכך, שהוא כמו גם רעהו, ישלמו אך ורק את מס האמת וכי התנהלות קביעת המס וגבייתו תהא ראויה. זכותו להגנה על פרטיותו ובכלל זה פרטים בדבר הכנסתו, מקורה אינו בפקודת המס. ההוראה בדבר אי חשיפת פרטי הכנסתו שבפקודה נותנת ביטוי קונקרטי לזכותו זו שהיא טבעית כאמור ומעוגנת בתחיקת היסוד. מאידך מתעוררת השאלה היש מקום במסגרת הוראת סעיף 70(א) להפוך את ההוראה שבסעיף 154(ג) לפקודה כחסם המונע פרסום כל מידע שהוא בקשר עם ערעור המס, לרבות מידע שהוא למשל שאלה משפטית אשר לכלל הנישומים עניין בה, מידע בדבר אופן התנהלות המשיב שיכול ותהא לו השלכה על כלל הציבור וכיוצא באילו. לו כך היה נקבע הרי שפסקי דין בערעורי מס, פרסומם היה אסור. בעניין גהל ( עמ' 84) נאמר מפי כב' השופטת דורנר: "הכלל הבסיסי הוא שאין פוגעים בעקרון פומביות הדיון... אלא על יסוד הוראה מפורשת בחוק או על פי החלטת בית המשפט מכוח עילות מפורשות שנקבעו בחוק... סעיף 154(ג) [לפקודה] לא נועד להגן על האינטרס הפרטי של הנישום, אלא על אינטרס הציבור... מטרתה של ההוראה הינה גביית מס אמת, ולשם השגת מטרה זו בלבד מנוהל ההליך בבית המשפט המחוזי (אך לא בערעור על החלטתו בבית המשפט העליון) בדלתיים סגורות. זאת, על מנת לאפשר לנישום למסור מידע מלא על עסקו והכנסותיו, מבלי לחשוש לגילוי סודות מסחריים... תכלית זו מוגשמת על ידי סגירת הדלתיים בערכאה הראשונה." ולמטה מכך בקשר לזכות העיון נאמר (עמ' 85): "הכלל הוא, איפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום. איסור העיון והפרסום יהיה במידה שאינה עולה על הנדרש." נושא פרסום פרט בקשר עם הכנסתו של אדם במסגרת פרסומו של פסק דין של ערכאה זו אינו הנושא שעומד כעת בפני. יוער כי הגנה על מידע זה לא נמנתה במסגרת ההגנות שקבע בית המשפט העליון בפרשת גהל. נהפוך הוא, בית המשפט שם קבע כדלקמן: "סעיפים אלה (סעיפי החיסיון שבפקודה - מ.א.) מקנים חיסיון למסמך או לידיעה שהגיעו אל ממלא תפקיד רשמי לפי הפקודה. תכליתו של חיסיון זה - בדומה לתכלית של הוראת סעיף 154(ג) לפקודה - היא לאפשר לנישומים לפרוש בפני רשויות המס מידע הנוגע לעסקיהם ולהכנסותיהם, מבלי לחשוש כי מידע זה יחשוף לעין כל את סודותיהם המסחריים. ראו בג"צ 207/70 יהלומי נ' שר האוצר, פ"ד כה(1), 126, בע' 128. במובן זה פועל החיסיון אף לטובת המדינה, המבקשת לגבות מס אמת מן הנישומים, ולשם כך נזקקת למידע שהם מספקים. 10. ואולם החיסיון האמור הוא בעל אופי אישי, וחל רק לגבי מסמכים שהגיעו לידי מי שחובת הסודיות הקבועה בסעיף 231(א) לפקודה מוטלת עליהם. ראו בג"צ 253/68 טופרובר נ' שר האוצר, פ"ד כב(2) 771, בע' 775. אין החיסיון חל על המידע כשלעצמו, ולא כל שכן אין הוא חל במקום שבו בחרו הנישומים לחשוף את המידע." אלא ששם דובר על הסכם פשרה שהוגש לאישורו של בית המשפט בדרך של פסק דין בפשרה ונותרת בעינה השאלה האם עצם הגשת ערעור מס מהווה הסכמה מכללא להסרת החיסיון. מקובלת עלי עמדת ב"כ המבקש כי בשלב ראשוני זה של הדיון, אין מקום לחשיפת פרטים בדבר הכנסה שהיא בבחינת צנעת הפרט בלא תכלית מהותית מנגד. אולם, היש מקום למנוע את פרסום דבר הגשת הערעור כמו גם את השאלות המשפטיות שהוא מעורר? במה שונה ערעור מס מכל תובענה אחרת בהקשר של פומביות הדיון. האם הייתה זכותה של המבקשת לפרטיותה גוברת על זכות הציבור לדעת ועקרון פומביות הדיון לו היה מדובר בתביעה כספית או אחרת 'רגילה' בהליך שאין איסור פרסום מפורש חל לגביו? דומה כי הדברים ברורים מעליהם. עיינתי בהודעות הערעור על נספחיהם לכאורה מעלה המערערת שאלות ראויות לבחינה אשר יש בהן עניין משפטי למשל בנוגע לשאלת התרתה של הוצאה מעורבת שהיא גם אישית וגם עסקית ואופן כימות הוצאה כאמור אם תותר, שאלת עילת פסילת ספרים על רקע אי רישום תקבול לכאורה והנמקת הפסילה וכיוצא באילו שאלות. איסור פרסום בנוגע למידע זה תהא פגיעתו בזכות לחופש הביטוי והזכות לחופש המידע גדולה מאשר הפגיעה המסוימת בפרטיותה של המבקשת בקשר עם עצם הגשת הערעורים והשאלות שהם מעוררים. לא נעלם מעיני כי חלק מן העניין שמגלה העיתונות מחד והבסיס לבקשה מאידך הוא במישור של פרסומים העלולים למצוא את מקומם בתורי הרכילות. אכן יש בכך מידה מסוימת של פגיעה במבקשת אולם חזקה כי המידע שיפורסם יהיה עניני ומדויק ולא שמורות למבקשת ההגנות לשמה הטוב שבדין. בהמשך ללשון סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט הקובעת כי : " בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה בכך צורך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם ...וגו'" והלכת בית המשפט העליון בדבר היות איסור הפרסום חריג המצריך טעם של ממש, אזי בשוקלי פגיעה זו במערערת מול פגיעה בעקרון פומביות הדיון אין לי אלא לדחות את הבקשה במובן זה שיוסר צו איסור הפרסום הגורף שנתבקש וניתן. ייאסר פרסום כל פרט שיש בו משום חשיפת סודות מסחריים או עסקיים או כל מידע בקשר עם פרטי הכנסתה של המבקשת. אני מעכב את ביצועה של החלטה זו למשך 7 ימים אשר עד למועד זה תודיע המבקשת אם בדעתה לבקש לערער על החלטה זו בפני בית המשפט העליון.דיון בדלתיים סגורותערעורמיסיםערעור מס