ערעור המדינה בעבירות מס

להלן פסק דין בנושא ערעור המדינה בעבירות מס: פסק דין 1. בפנינו ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב בבית משפט השלום בקריות (כב' השופט מ. ארגמן) (להלן:"בימ"ש קמא"). המשיב הורשע על פי הודאתו בשני אישומים. בראשון, בהגשת 27 דוחות תקופתיים כוזבים למע"מ במטרה להשתמט מתשלום מס בסך 3,020,925 ₪ ובשני, בהוצאת 46 חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן כשהמס בגינן 907,335 ₪, בית משפט קמא גזר על המשיב שמונה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 150,000 ₪ שישולם ב-30 תשלומים של 5,000 ₪ כל אחד. על המשיבה הוטל קנס בסך 50,000 ₪, כאשר בית משפט קמא היה מודע לכך שאין כל סיכוי לגבותם בהיות המשיבה חסרת כל. הערעור שבפנינו מופנה לכן רק כנגד העונשים שהוטלו על המשיב. 2. דומה שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שהעונש שהוטל חורג בקולתו הן לגבי תקופת המאסר והן לגבי גובה הקנס וזאת נוכח ריבוי העבירות וסכום המס שהועלם כאמור בכתב האישום המתוקן. הקנס כפי שהוטל, לעומת סכום המס שהועלם, וגם המאסר הקצר הופכים את המשיב לחוטא נשכר והדבר משדר מסר לעברייני מס בכח שכדאי וכדאי לשלוח יד לקופה הציבורית. 3. היה בדעתנו לכן להחמיר את העונשים שהוטלו, החמרה ניכרת מאד כעתירת ב"כ המערערת בטיעונו לפנינו, אלא שלאחר הקשבה לטיעונו של הסניגור ועיון בתיק של בימ"ש קמא, אנו סבורים כי אמנם אין מנוס מקבלת הערעור והחמרת העונשים, אך זאת רק במידה מתונה כפי שיוסבר להלן. 4. נציין כי הדיון בעניינו של המערער בבית משפט קמא התקיים תחילה בפני כב' סגן הנשיא, השופט א. מגן ז"ל, בפניו טען הסניגור את שהוא טען גם בפנינו שהסחורה בגינה נטענה העלמת המס יובאה ארצה ע"י אנשים שרימו את המשיב. לטענת המשיב, אנשים אלו שילמו את המע"מ בעת שחרור הסחורות (הם הרי לא יכלו לשחרר את הסחורות בלי לשלם את המע"מ) אך הם לא נתנו לו את החשבוניות. עוד טען המשיב כי: "הם סחטו אותי והכריחו אותי להוציא חשבוניות בלי לקבל את החשבוניות שלהם הם איימו על חיי שני ילדי בצבא....". ובאשר לאישום השני טען המשיב כי הבעלים של החברה שבשמה המשיב הוציא את החשבוניות לגביהן נטען שהוא לא היה רשאי להוציאן, היה צריך להעביר את החברה אליו אך הוא נסע לאוסטרליה. הוא אמנם הוציא את החשבוניות כנטען בכתב האישום: "אבל נתתי כנגדן למע"מ חשבוניות נגדיות". 5. השופט מגן ז"ל דחה את הדיון כדי לאפשר למשיב להוכיח את אמיתות טיעונו בפני שלטונות המס ובדיון שהתקיים בפניו ביום 8.11.06, אמר הסניגור כי בעוד שעל יסוד החומר שהיה ברשותו, מס הכנסה הכיר בכך שהרווח של מרשו היה 2,5% בלבד, דחו שלטונות מע"מ את דבריו ללא הנמקה. תגובת ב"כ המאשימה באותו דיון היתה: "אין ביכולתנו להכיר בתשומות ללא החשבוניות". כשהכוונה לאותן חשבוניות שלדברי המשיב, משחררי הסחורה מהמכס לא נתנו לו. על כך כתב כב' השופט מגן ז"ל בהחלטתו מאותו יום: "קשה לי לקבל ששתי זרועות מס של אותה מדינה אינן מצליחות להגיע לתמימות דעים התמיהה גדלה שבעתיים לאור העובדה ששתי הרשויות האלה כבר אוחדו לגוף אחד". בכך התכוון כנראה השופט מגן ז"ל ששלטנות מע"מ, תחת לדחות את טיעונו של המשיב כפי שהם עשו, צריכים היו לבדוק במכס את נכונות או אי נכונות טענת המשיב. בהמשך כתב השופט מגן ז"ל כי: "לעיתים נוצר פער בין האמת המשפטית ובין האמת העובדתית. על פי האמת המשפטית מוסכם על הכל כי הנאשמים עברו את העבירות המיוחסות להם ולפיכך הודו בהן באותה מידה. דומה שאין מחלוקת אמיתית כי האמת העובדתית לגבי הסכומים שנותרו בכיסו של הנאשם שונה כליל מהאמת המשפטית". 6. לאחר שכב' השופט מגן הלך לעולמו הועבר שלב הטיעון לעונש לכב' השופט ארגמן וכעולה ממה שכתב בגזר הדין נשוא הערעור שבפנינו, דברים אלו של השופט מגן ז"ל היו לנגד עיניו. כב' השופט ארגמן שאל את המשיב אם האמור בכתב האישום שהוא שילשל לכיסו 907,335 ₪ נכון וזה השיב: "עובדה זו אינה נכונה.. אם לקחתי משהו לכיסי זה לא יותר מ 150,000 ₪". (עמ' 23 לפרוטוקול). נוכח תשובה זו הסותרת את הודאת המשיב במה שמיוחס לו בכתב האישום שאל בימ"ש את המשיב אם הוא חוזר בו מהודאתו. תשובת סניגורו היתה שביחס לאישום הראשון, ההודאה היא הודאה אלא שלטענת המשיב הוא היה זכאי לקזז תשומות לפי חשבוניות שאינן בידו ולכן אינו יכול להוכיח זאת ובאשר לאישום השני, אכן יש לראות בדברי המשיב חזרה מההודאה. הסניגור ביקש לכן לדחות את המשך הטיעון לעונש כדי לקיים התיעצות עם מרשו. 7. הטיעון לעונש נדחה איפוא ובישיבה שהתקיימה לאחר מכן ביום 25.4.07, חזרו הן המשיב והן סניגורו על ההודאה גם באישום השני והסניגור אף אמר: "זאת אני אומר לאחר שישבתי עם הנאשם וליבנתי יחד איתו את הענין והנאשם לא מבקש לחזור בו מהודאתו בעובדה מספר 4 לאישום השני". (שלשונו היא "הנאשם גבה את המס הגלום בחשבוניות ושילשל אותו לכיסו" ולפי האמור באישום זה, סכום המס הוא 907,335 ₪). 8. מכאן שהנפקות של דברי השופט מגן ז"ל לגבי הפער בין האמת המשפטית לאמת העובדתית, מתיחסת לאישום הראשון בלבד ולגבי האישום השני, נשארנו עם הודאת המשיב שהוא שילשל לכיסו 907,335 ₪. לא נוכל לכן לקבל את טיעון ב"כ המשיב בפנינו בו הוא ניסה לחזור ולטעון שסכום המס ששולשל לכיס המשיב הוא 150,000 ₪ בלבד. 9. נוכח זאת לא נוכל להשאיר על כנה את הענישה שהוטלה ע"י כב' בימ"ש קמא ואין מנוס מלהחמירה במיוחד נוכח העובדה שעד היום לא הושב הכסף לקופת המדינה. 10. בימ"ש קמא איזכר בגזר הדין את שנפסק בע.פ. 6474/03 בענין מלכה נ"מ, פד' נ"ח עמ' 721 שלמצב רפואי, כלכלי והמשפחתי של עבריין מס אין משקל גבוה בשיקולי הענישה. עם זאת, וכפי שכתב בימ"ש קמא אין להתיחס אליהם בביטול. כן איזכר בימ"ש קמא בין היתר את דבריה של כב' השופטת פרוקציה בע.פ. 3757/04 זידאן נ"מ, דינים עליון, כרך ס"ח עמ' 97, בה עמדה על: "הצורך להעביר מסר ענישה מרתיע לגבי עבירות מס נוכח ההרסניות שיש בהן למשק , לכלכלה, לחברה ולערך השיוויון בעמידה בנטל המס שהוא אבן יסוד במערכת אכיפת חוק תקינה". 11. מונחים ע"י דברים אלו שאיזכר בימ"ש קמא עצמו, אנו מקבלים את הערעור וגוזרים על המשיב 14 חודשי מאסר תחת 8 חודשי המאסר שהוטלו ע"י בימ"ש קמא. כן אנו מגדילים את הקנס שהוטל על ידי בימ"ש קמא ומעמידים אותו ע"ס 250,000 ₪ תחת הקנס שנקבע ע"י בימ"ש קמא או 15 חודשי מאסר תחתם. הקנס ישולם בשיעורים שקבע בימ"ש קמא וכן המאסר על תנאי שנגזר ע"י בימ"ש קמא יעמוד אף הוא בעינו. נציין כי גזרנו את שגזרנו בהתחשב בכך שערכאת הערעור אינה ממצה במלואה את הענישה הראויה. עבירות מסערעורמיסים