להלן גזר דין בנושא עונש מאסר בעבירות מס: גזר דין הנאשם 1 (להלן: "הנאשם"), עומד לדין בשל עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1971 (להלן: "פקודת מס הכנסה") המתייחסות לשנות המס 2000 עד 2003 (להלן: "התקופה הרלוונטית"). בהתאם לאמור בכתב האישום, עסק הנאשם, בתקופה הרלוונטית, במתן הלוואות ובניכיון שיקים. בנוסף, עסק במסחר ברהיטים באמצעות הנאשמת 2, חברה פרטית למסחר ושיווק רהיטים (להלן: "הנאשמת"), שהנאשם היה בעל מניותיה ומנהלה הפעיל. בכתב האישום נאמר כי בתקופה הרלוונטית לא הנפיק הנאשם חשבוניות מס על מלוא הכנסותיו ממכירת רהיטים באמצעות הנאשמת, ולא הנפיק חשבוניות מס בגין מתן הלוואות וניכיון שיקים; וכי במטרה להעלים את הכנסותיו, השתמש הנאשם בחשבונות בנק פרטיים, סמויים, שבהם רשאי היה לפעול (בבנק הפועלים בע"מ ובבנק דיסקונט בע"מ), ובהם הפקיד סכומים ניכרים שהסתכמו, בתקופה הרלוונטית, ב-5,356,541 ₪. בעובדות כתב האישום נאמר עוד כי הנאשם לא הגיש דוחות אישיים בגין הכנסותיו בתקופה הרלוונטית; וכי בדו"חות שהגישו הנאשמים בגין הכנסותיהם בשנות המס 2000 עד 2002, השמיטו הנאשמים את ההכנסה שנצמחה והופקדה בחשבונות הבנק הסמויים הנ"ל, וכל זאת, תוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה. הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום, והורשע על סמן הודייתו בעבירות הבאות: * השמטת הכנסות מדו"חות המס, 3 עבירות לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה; * הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, 3 עבירות לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה; * מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, 3 עבירות לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה; * שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, 4 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה. התביעה וההגנה חלוקים באשר לענישה הראויה במקרה זה; התביעה מבקשת להחמיר עם הנאשם, שהוליך שולל את רשויות המס משך 4 שנים, ושלשל לכיסו סכומים נכבדים אותם גרע מקופת המדינה בדרכי עורמה ומרמה. למרות הנסיבות השוקלות לנאשם לזכות, ביניהן - הודייתו המיידית והחרטה שהביע, מצבו הבריאותי והאישי - סבר בא-כוח התביעה כי נדרשת תגובה עונשית חמורה, אשר תשרת את מטרות ההוקעה וההרתעה, ותיתן ביטוי למדיניות הענישה המקובלת, שאסופה ממנה צירף לטיעוניו,מה גם שהנאשם לא הסיר עד היום את המחדלים. עתירת התביעה היא לגזור על הנאשמים קנס כספי משמעותי, ולהשית על הנאשם, בנוסף, עונש מאסר בפועל, ומאסר על תנאי משמעותי. בא כוחם של הנאשמים מבקש שאנהג בנאשם במידת הרחמים. אף שלא הקל ראש בחומרת המעשים, עתר בא כוח הנאשמים, לתת משקל רב לקולא לנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, שידע מעברים חדים בחייו, וכיום הוא אדם מקובל ואהוד בחברה, אך גם לוקה בבריאותו. עוד ביקש הסנגור להצביע על כך שהיקף הסכומים הנטענים בכתב האישום אינם בהכרח הסכומים שהשמיט הנאשם מהדוחות, אלא כספים ש"גלגל" הנאשם באותם חשבונות סמויים. בא-כוח הנאשמים ביקש להסתפק בהטלת קנס מתון, ולגבי הנאשם - לנקוט בענישה של מאסר על תנאי, ולחלופין - מאסר שירוצה בעבודות שרות בלבד. לזכות הנאשם העידו אלי אמינוב, אשר כיהן בעבר כחבר מועצת עיריית תל-אביב-יפו וגם כראש הרשות העירונית למלחמה בסמים, וג'קי עמר, מנהל עמותה לשיקום נפגעי סמים. שני העדים מכירים את הנאשם שנים רבות, ושניהם ידעו לספר על נדיבותו, לבו החם והקשוב לכל מכאוב וצער, ותרומתו האישית הרבה לקהילה בכלל, ולעמותה שבראשה עומד העד עמר. הנאשם ביטא צער על המעשים שבהם הורשע, והדגיש בפניי את תרומתו לחברה, מצד אחד, ואת מצבו הבריאותי הקשה, מהצד האחר. בקשתו של הנאשם לפטור אותו ממאסר בפועל: "מה יתן למישהו שאני אשב שנים בבית הסוהר?" אמר לי. באה העת לגזור את דינו של הנאשם, מלאכה שאינה פשוטה. מן ההיבט הכללי, אומר על מלאכת גזירת הדין, כי היא כרוכה בהפעלת שיקול דעת שיפוטי ועריכת איזון בין מכלול של שיקולים: מטרות הענישה מצד אחד, וביניהן - שיקולים של הרתעה, מניעה, תגמול והוקעה העומדים ביחס ישר לחומרת המעשים ולנסיבות בהם בוצעו, אך גם שיקולים של שיקום וחינוך העבריין, מן הצד האחד; ומן הצד השני, ניצבים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של העבריין, ועל אלה נמנים, הרקע האישי, הנסיבות המשפחתיות, בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים, ובכך, מפעיל הוא את שיקול דעתו, כשהעונש הנגזר בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה, כפי שהיא מיושמת על ידי בתי המשפט [ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421]. ההכרעה בין הכוחות הנוגדים המובילים את מטרות הענישה השונות תלויה, בסופו של יום, בנסיבותיו של כל מקרה, בטיבו של העבריין ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, באופי העבירות, ברקע לביצוען ובחזרה עליהן, ובמידת הנזק שהיסבו [ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4), 438, 443-444]. בתי המשפט קבעו מדיניות ענישה מחמירה בעבירות מס ובעבירות כלכליות, עבירות שתוצאתן גריעת כספים מכוונת מקופת הציבור, כשהמשקל המכריע הוא לשיקולי ההרתעה, הגמול וההוקעה. מתחייבת ענישה חמורה, נפסק, כדי להעמיד נאשמים על מלוא חומרת המעשים והתוצאות; כדי לשמור על יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור; כדי לתת ביטוי לאינטרס הציבורי-חברתי של הוקעת העבריין, וכדי להגן על הציבור מפני פגיעתו, וכן, שלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית. בתי המשפט אמרו לא אחת כי העונש צריך לתת ביטוי לחומרה הרבה שבה יש למדוד עבירות מס שביצוען קל אך גילוין קשה, והעבריינים מנצלים את האמון שניתן בהם על-ידי הרשויות [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550; וכן, ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח' פ"ד נח(3), 245]. בהתאם לכך, מורים בתי המשפט, כי ככלל, בעבירות אלה, יש להורות על עונשי מאסר בפועל. יאים לכך, דברי השופט ברק (כתוארו אז) בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 211, בעמ' 220-221. "בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט" .... ידעו נא חבריו וידידיו של וייס, וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס, ועם כל הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, מי שעובר עבירות מס בנסיבות כה חמורות צפוי לא רק לעונשי קנס אלא אף לעונשי מאסר, שאינם קלים כלל ועיקר". מכאן אפנה להיבט הפרטי של הנאשמים שלפניי: הנאשם שלפניי הוא בן 51, והוא ללא ספק דמות יוצאת דופן בתהפוכות חייו. מגיל צעיר ובמשך שנים רבות חי הנאשם בשולי החברה, השכלתו הרשמית קצרה, הוא ניהל אורח חיים עברייני, כשהוא מכור לסמים, וגם נשא בעונשי מאסר. בגיל מתקדם אזר הנאשם כוחות בנפשו, עבר הליך ממושך של שיקום, וחזר לחיקה של החברה, הקים משפחה והקים עסק לפרנסתו, בסיועם של משרד הביטחון והרשות המקומית. הנאשם חווה אירוע דרמטי וטראומטי בחייו בשנת 1993, כאשר נקלע באקראי לאירוע חבלני; הוא נאבק ברחובה של עיר במחבל חמוש ונפצע, ובמעשיו הביא הצלה למי שהיו בסכנת נפשות. המעשה תועד בהרחבה בעיתונים וזיכה את הנאשם בהערכה ובהוקרה ציבורית. הנאשם לא שקט על השמרים, ובשנים שלאחר פציעתו ניהל פעילות התנדבותית למען הקהילה והנזקקים, ולא אחת תרם מכספו ומרצו לטובתם. העידו על כך עדי ההגנה, ומעידים על כך מלוא החופן תעודות הוקרה שמסר לעיוני: * תעודת הוקרה והערכה על הצלת חיי אדם - מפעילותו בשנת 1993 כשחסם מחבל חמוש מלתקוף תלמידה אלינור איתן; * תעודת כבוד של המרכז לגמילות חסדים והכנסת אורחים; * תעודת הוקרה של העמותה "יחד לאורליין", על תרומה לקידום מטרות העמותה; * תעודת הוקרה שהעניק מרכז קש"ת חולון, לנאשמת 2, על תרומתה להרמת האירוע השנתי בשנת 2005; * וכן, הבעת תודה ממנהלת הוסטל לאסירות משוחררות על מערכת שולחן אוכל שתרמו שני הנאשמים להוסטל. הנאשם מצטייר אכן כאיש בעל לב חם, הקשוב למצוקות הזולת, ונכון לסייע בעת הצורך. ולכך יש משקל בקביעת העונש, כמו גם למצבו הבריאותי של הנאשם. התרשמותי היא שהנאשם חש חרטה על מעשיו, ועקב כך, הודה במיוחס לו וחסך חיסכון ניכר מזמנו של בית המשפט, וגם לכך אייחד משקל של ממש. מאידך גיסא, לא ניתן להקל ראש בחומרת המעשים ותוצאותיהם מבחינת רשויות המס, וכן, ההשלכה שיש לכך מבחינת אינטרס הציבור באכיפה שוויונית של תשלום המסים. הסכומים הניכרים שהפקיד הנאשם בחשבונות הסמויים, למעלה מ-5.3 מליון ₪, משך ארבע שנים (מרביתם בשלוש השנים האחרונות), וההימנעות מדיווח עליהם למס הכנסה, הביאו לגריעת מס בשיעור ניכר, בדרכי ערמה ותחבולה, פעולות שהיו יזומות ומתוכננות, ולא פעולות אקראי, והן נעברו בתקופה ממושכת. אף שברי שלא כל הסכום הנזכר מייצג את הסכום שנגרע, די במה שאמר הנאשם כי אלה שיקים של סוחרי רהיטים כדי להביא למסקנה שמדובר בהכנסות שצריך היה לדווח עליהן, ולשלם את המס המגיע. אין ספק כי לנגד עיני הנאשם עמדה מטרה ברורה - להימנע מדיווחי אמת ומתשלום מסים כדין. לכך, יש להוסיף פן של חומרה, והיא הימנעותו של הנאשם מהסרת המחדלים עד היום. עינינו הרואות: ניגוד משווע מזדקר ועולה בין אישיותו החסודה והרחומה של הנאשם, ונטייתו לתרום, להתנדב ולהיטיב עם הזולת, מצד אחד, לבין הצד האחר באישיותו, אותו צד שבעטיו המשיך משך ארבע שנים לנקוט בדרכי מרמה ועורמה ולהוליך שולל את רשויות המס. אין זאת אלא תפיסת עולם מעוותת ומשובשת אשר הנחתה את הנאשם לנהוג בעורמה כלפי רשויות המס, ולגרוע כספים מהקופה הציבורית, כאילו הייתה הפקר. בנסיבות אלה, גובר משקל העבירות וחומרתן, וגובר משקל המחדלים שלא הוסרו, על פני הנסיבות האישיות, תהיינה אלה נכבדות ככל שתהיינה. חלפו אמנם שלוש שנים ממועד ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום בחודש ספטמבר 2006, אולם, בנסיבותיו של תיק זה, נוכח חומרת העבירות והיקף המס שנגרע, לא ניתן לתת משקל ממש לקולא לזמן שחלף. דעתי היא כי העונש שעותר לו הסנגור הוא מופרז לקולא, ואינו עונה על מכלול הנסיבות שלפניי. עבירות מעין אלה שהורשע בהן הנאשם, כאשר נמנע מהסר את המחדלים, ראויות לענישה מחמירה במיוחד. הנסיבות לקולא שציינתי, תשמשנה להקלה בקציבת העונש, ואילולא אלה - היה עונשו של הנאשם חמור בהרבה. החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשמת אני גוזרת קנס בסך 50,000 ₪. הקנס יופקד בקופת בית המשפט ב-5 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון בהם לא יאוחר מיום 3.1.08 ובכל תשלום לא יאוחר מה - 3 לחודש שלאחר מכן. על הנאשם אני גוזרת 36 חודשי מאסר, מהם יהיו 24 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה - 12 חודשים - על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מהעבירות בהן הורשע. קנס בסך 50,000 ₪ שישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים כדלקמן: תשלום הראשון יופקד לא יאוחר מיום 3.1.08, וכל תשלום נוסף לא יאוחר מה - 3 לחודש שלאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו - יבוא הקנס כולו לידי פרעון מיידי. לא ישולם הקנס, ייאסר הנאשם למשך 3 חודשים, מאסר שיצטבר למאסר שגזרתי. הודע על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי משך 45 יום מהיום.מאסרעבירות מסמיסים