בית המשפט ציין כי עצם הרשעת המערער אינה מונעת ממנו להמשיך את לימודי המשפטים ולסיימם, ובאשר לסיכוייו להתקבל בעתיד כחבר בלשכת עורכי הדין בעקבות הרשעתו בתיק שלפנינו, אנחנו נמנעים מלהביע עמדה באשר לסיכויים הללו, היות ובכל מקרה סוג העבירות בהן הורשע המערער אינו מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה, וזאת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולים שבאינטרס הציבורי להלן פסק דין בנושא עבירות מס סטודנט למשפטים: פסק דין 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (להלן - בית משפט קמא) שניתן ע"י כב' סגן הנשיא, השופט ג' אזולאי בת.פ. 5078/03 מיום 26/4/2007. 2. נגד המערער והחברה בשם "פסיפיקו בע"מ", ח.פ. 512478710, (להלן - החברה) שהמערער היה בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב האישום מנהלה הפעיל, הוגש לבית משפט קמא כתב אישום. על-פי עובדות כתב האישום, החברה הנ"ל הינה "עוסק" כהגדרת סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, (להלן - חוק מס ערך מוסף), החייבת בהגשת דוחות תקופתיים למנהל המכס ומע"מ. החברה באמצעות המערער נרשמה במס ערך מוסף כעוסק מורשה מס' 512478710. המערער והחברה היו חייבים להגיש דוחות במועד ובדרך שנקבעו בחוק מס ערך מוסף, אולם הם לא הגישו במועד 24 דוחות תקופתיים, ברשלנות לכל הפחות. תקופת הדוחות שלא הוגשו במועד הינה בין חודש אפריל 2000 לבין חודש דצמבר 2002. 3. בתאריך 26/04/07, בעקבות הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים ואומץ ע"י בית משפט קמא, הודה המערער בעובדות כתב האישום, ובית משפט קמא הרשיע את המערער ואת החברה ב-24 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף בקשר עם סעיף 67(א) לחוק הנ"ל וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976. כמו כן, המערער הורשע גם בעבירה לפי סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף. 4. במסגרת הסדר הטיעון הנ"ל גזר בית משפט קמא על המערער עונש מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור על אותה עבירה בה הורשע או כל עבירה לפי חוק מס ערך מוסף מסוג עוון או פשע. כן, הוטל על המערער קנס בסך 3,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו. על החברה הוטל קנס בסך 10,000 ₪. 5. טענות המערער בתמצית כנגד פסק דינו של בית משפט קמא: א. הרשעת המערער בשל עבירות, אשר יוחסו לו לוקה בחוסר סבירות. המדובר בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, שלא נשקלו ולא נטענו על ידי עורך-דינו של המערער, שייצג אותו בבית משפט קמא, ולפיהן על בית משפט קמא היה להימנע מהרשעה, ובמקומה לנקוט באמצעי אחר, ולהעמיד את המערער למבחן, או לחייבו בשירות לתועלת הציבור. ב. בדרך ובצורה בה היה מיוצג המערער, לא עלה בידיו, ועל אף ניסיונותיו ורצונו, לטעון בדבר נסיבותיו האישיות, להימנעות מהרשעה. העובדה, כי הסדר הטיעון הושג בין המערער למשיבה, וזאת מתוך מצוקה דיונית קשה אליה הגיע המערער, שעה שהסנגור אשר מונה לו התנה את המשך ייצוגו של המערער בחזרתו מכפירה, הודאתו בכתב האישום, והסכמתו להסדר הטיעון, תוך התעלמות גורפת מטענות המערער באשר לפגמים בכתב האישום, השלכות ההסדר על עתידו המקצועי והכלכלי, הביאו לכך כי מן המערער נמנעה האפשרות להעלות בפני בית משפט קמא את נסיבותיו האישיות, משמעות הרשעתו והשפעתה המכרעת על עתידו, נסיבות אשר הביאו לעיוות דין קשה ביותר שנגרם למערער, כאמור לעיל. ג. קיים פגם מהותי בכתב האישום. ח.פ. של החברה, אינו ח.פ. שלה כלל, אלא של חברה אחרת בשם "פסיפיקו יבוא ותעשיות (1997) בע"מ". כשניסה המערער לברר העניין עם ב"כ המשיבה, טרם ההסדר, נאמר לו, כי מספר ח.פ., ולא שם החברה הוא הקובע, בעוד שהוא היה סמוך ובטוח לאורך ההליך, כי המדובר בחברה אחרת כלל. ליקוי זה מהווה פגם של ממש בכתב האישום, אשר בשלו בלבד צריך היה לתקן או לבטל את כתב האישום. 6. עמדת המשיבה בתמצית: טענת המערער לפיה קיים פגם בכתב האישום לא הועלתה בבית משפט קמא, ומכל מקום אין כאן למעשה שום פגם, היות ומספר ח.פ. של החברה ולא שמה המלא, הוא הקובע לצורך זיהוי החברה בתור הנאשמת בכתב האישום. כמו כן, ציין ב"כ המשיבה, כי התיק המקורי הוגש לבית משפט השלום בקריית שמונה, ושם נמחק כתב האישום בשל חוסר יכולת לאתר את המערער, ולאחר מכן נפתח תיק חדש כבר בבית משפט קמא, ולטענת ב"כ המשיבה התנהלות המערער בתיק הייתה בעייתית ביותר, היות ומאז קיום הישיבה הראשונה ועד מתן גזר הדין, התקיימו 21 ישיבות, מתוכן הופיע המערער ל-3 ישיבות בלבד. עוד הדגיש ב"כ המשיבה, כי מדובר ב-24 עבירות של אי-הגשת דוחות לרשויות המס, כלומר יוצא, כי ניתק המערער מגע עם רשויות המס למשך שנתיים, והדבר מוסיף מימד של חומרה מיוחדת למעשיו של המערער. לסיכום, סבר ב"כ המשיבה כי בנסיבות המקרה שלפנינו, ולאור העובדה שמדובר בהסדר טיעון, אין כל מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ובפרט לבטל את הרשעת המערער. 7. דיון והכרעה: א. ראשית כל, באשר לטענותיו של ב"כ המערער, כי ייצוגו של המערער בערכאה דלמטה היה לקוי. ב"כ המערער סמך את טענתו הנ"ל על כך, כי למעשה הסדר הטיעון הושג בין המערער למשיבה מתוך מצוקה דיונית קשה אליה הגיע המערער, שעה שבא-כוחו שמונה לו מטעם הסנגוריה הציבורית, התנה את המשך ייצוגו של המערער בחזרתו מכפירה, הודאתו בכתב האישום, והסכמתו להסדר הטיעון. אנו נמנעים מלדון בטענות אלו, וזאת מן הטעם הפשוט, כי ב"כ המערער לא הציג בפני בית משפט זה את עמדת ב"כ הקודם של המערער ביחס לטענות הנ"ל שהועלו כלפיו, ואף לא ביקש לזמנו לדיון לפנינו, ובנסיבות אלה לא ראוי כלל לדון בטענות מסוג זה. זאת ועוד, מעיון בפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא עולה, כי מפי המערער נרשמו הדברים הבאים: "לאחר שהסנגור הסביר לי תוכן האישום ומשמעות ההודאה אני מבקש להודות בשמי ובשם החברה בעובדות כתב האישום ולחזור בי מהכפירה". אין לנו כל אינדיקציה לכך, כי המערער הודה בעובדות כתב האישום בבית משפט קמא מתוך מצוקה, או מתוך אי-הבנת משמעותה או השלכותיה של הודאתו. לפיכך, אין מנוס מלדחות על הסף את טענותיו של ב"כ המערער ביחס לייצוגו הכושל של מרשו בערכאה דלמטה. ב. באשר לפגם בכתב האישום בעניינו של המערער, אכן מעיון בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא עולה, כי החברה שמופיעה בכתב האישום בתור נאשמת מס' 1 הינה "פסיפיקו בע"מ", אלא שח.פ. הרשום מתחת לשם החברה הינו של חברה בשם "פסיפיקו יבוא ותעשיות (1997) בע"מ". נדגיש, כי המערער היה מנכ"ל של שתי החברות הנ"ל. על פניו, מדובר בפגם בכתב האישום, ברם לפי סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי), טענה של פגם או פסול בכתב אישום הינה טענה מקדמית שהנאשם רשאי לטעון בתחילת המשפט. עם זאת, סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי, מפרט את הטענות המקדמיות אשר ניתן להעלותן גם בשלב מאוחר יותר. טענות אלה, לא כוללות את הטענה של פגם בכתב האישום, כך נקבע בסעיף 151 לחוק הנ"ל: "לא טען הנאשם טענה מקדמית בשלב זה, אין בכך כדי למנעו מלטעון אותה בשלב אחר של המשפט, אולם לגבי הטענות המפורטות בפסקאות (1) ו-(3) לסעיף 149 אין הוא רשאי לעשות כן אלא ברשות בית המשפט". מעיון בפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא עולה, כי טענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום לא נטענה כלל, ואף לא נתבקשה בבית משפט קמא רשות להעלות טענה זו בשלב כלשהו לאחר תחילת משפטו של המערער. מן הטעם הזה בלבד היה מקום לדחות את טענת ב"כ המערער בדבר פגם בכתב האישום. אולם, גם לגופו של עניין נראה, כי אין ממש בטענת ב"כ המערער. לא מדובר כאן בפגם מהותי בכתב האישום, היורד לשורש ההליך, שבעקבותו נגרם עיוות דין למערער שלפנינו. בכתב האישום צויין באופן מדויק את מספר ח.פ. של חברת "פסיפיקו יבוא ותעשיות (1997) בע"מ", ולפי מספר ח.פ. הנ"ל ניתן היה לזהות את החברה, וזאת על אף העובדה ששמה המלא הנכון לא צויין בכתב האישום. ג. ביחס לעצם הרשעת המערער, למעשה מה שביקש ב"כ המערער מבית משפט זה, הינו ביטול הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים ואומץ ע"י בית משפט קמא. מעיון בפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא אנו למדים, כי בתנאי הסדר הטיעון לא נכללה בקשת ב"כ המערער שלא להרשיע את המערער, וזאת בהתאם לסמכות בית המשפט שהוענקה לו לפי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או לפי סעיף 1(2) של פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. בנסיבות המקרה שלפנינו, לא נראה כי קיים בסיס כלשהו לביטול הסדר הטיעון בעניינו של המערער. מכל מקום, גם אם נכנס לעובי הקורה, ונדון בשאלה אם היה מקום שלא להרשיע את המערער, נראה, כי התשובה לכך הינה שלילית. במה דברים אמורים? הלכה היא שהאינטרס הציבורי מחייב, כי מי שנמצא אשם בדין, יורשע בעבירות שיוחסו לו, זה הוא הכלל, והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה היא במקרים מיוחדים ויוצאי דופן. כפי שנקבע ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, בעמ' 344, (להלן - הלכת כתב): "הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידאלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי" בהלכת כתב נקבעו שני תנאים מצטברים שבהתקיימותם ניתן להימנע מהרשעת הנאשם: "הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (ראו הלכת כתב, בעמ' 342). בית המשפט נדרש לאזן בין השיקולים הכרוכים בשמירה על האינטרס הציבורי, משמע, מיצוי ההליך הפלילי בכדי להשיג הרתעה, מניעה, אכיפה ושוויוניות, אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם, כגון טיב העבירה, חומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו, והנזק הצפוי לו מהרשעה. בנוגע לנאשמים בגירים, על-פי רוב, גובר השיקול הציבורי. סטייה ממנו תעשה רק בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה. בנסיבות המקרה שלפנינו, המערער הורשע בביצוע עבירות של אי-הגשת דוחות לפי חוק מס ערך מוסף, שהינן עבירות מס מובהקות. על אף העובדה, כי אנו ערים לכך שהמערער שלפנינו נעדר עבר פלילי, סטודנט למשפטים, ולפי טענת בא-כוחו בבית משפט קמא, המערער מוגבל באמצעים, עדיין יש לזכור כי, מדובר בביצוע עבירות כלכליות, וההלכה הפסוקה בעניין זה קובעת: "עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית-המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית" (ראו ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721, בעמ' 727). לציין עוד, כי אין המדובר במעידה חד פעמית, אלא בעבירות שבוצעו לאורך תקופה, ולכך יש גם להוסיף את התנהלותו הבעייתית של המערער במהלך שמיעת התיק בבית משפט קמא, כפי שנטען ע"י ב"כ המשיבה. סוף דבר, נראה לנו, כי עצם הרשעת המערער אינה מונעת ממנו להמשיך את לימודי המשפטים ולסיימם, ובאשר לסיכוייו להתקבל בעתיד כחבר בלשכת עורכי הדין בעקבות הרשעתו בתיק שלפנינו, אנחנו נמנעים מלהביע עמדה באשר לסיכויים הללו, היות ובכל מקרה סוג העבירות בהן הורשע המערער אינו מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה, וזאת מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולים שבאינטרס הציבורי. סבורים אנו כי שני התנאים אשר נקבעו בהלכת כתב, אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. 8. נוכח כל האמור לעיל, אנו מורים על דחיית הערעור. השכלה גבוההמיסיםעבירות מססטודנטים