להלן פסק דין בנושא פסק דין השופטת ר. יפה-כ"ץ: 1. המערער הורשע, על סמך הודאתו, בשני כתבי אישום שאוחדו ואשר הופנו כנגד חברת "איכות" - ציפויים, אפוקסיים בע"מ (להלן: "החברה") וכנגד המערער ואדם נוסף (שעניינו הופרד), כמנהלי החברה האמורה. בכתב אישום אחד הורשע המערער ב-15 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 117(א)(6) + 67 ו-88 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976 (להלן: "חוק מע"מ), ביחד עם סעיף 119 לחוק זה. בכתב האישום הנוסף הורשע המערער בשתי עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה לא נכונה, לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מע"מ ובשש עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה לא נכונה, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117(א)(3) + 117(ב) לחוק מע"מ. בגין עבירות אלה דן בימ"ש השלום (כב' הנשיא מ. מכליס) את המערער ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי ו-30,000 ₪ קנס כספי. על חומרת עונש זה הוגש הערעור נשוא פסק דיננו. 2. ב"כ המערער, עו"ד מרסל אביטל, חזר בפנינו על הטענות, שהעלה בפני בימ"ש השלום, ואשר הצדיקו - לטענתו - ענישה מקלה בהרבה מזו שהוטלה על ידי ביהמ"ש. לדבריו, בימ"ש קמא לא נתן את המשקל הראוי לכך, שבכתב האישום הראשון הוגשו, בסופו של דבר, מתוך 15 הדו"חות נשוא כתב האישום, 13 דו"חות, אמנם באיחור, אך רק שני דו"חות לא הוגשו כלל. כן, טען ב"כ המערער, כי בכתב האישום השני הוגשו שני דו"חות עם דיווחי יתר, בנסיון לאזן את הדו"חות, שקדמו להם ואשר הוגשו בחסר, כך שלגביהם בודאי שלא היתה למערער כוונה לחמוק מתשלום המס. כבר כאן אעיר, כי לגבי שני הדו"חות הנ"ל, לא הואשם המערער, וממילא גם לא הורשע, במסירת דו"חות כוזבים בכוונה להתחמק מתשלום המס, אלא בהגשת דו"חות כוזבים "בלבד", כך שהטיעון האמור אינו משכנע ומיותר. עוד טען ב"כ המערער, כי בימ"ש השלום לא נתן את המשקל הראוי למצבו הרפואי הקשה של המערער ולכך שהוא חסר הרשעות קודמות וכי ביצע את העבירות נשוא הערעור אך בשל מצבה הכלכלי הקשה של החברה, שחוייבה בתשלום מיסים למרות שלא קבלה תשלומים עבור שירותים שסיפקה. 3. ב"כ המשיבה, עו"ד ביטון, הסכימה, כי הענישה, שהוטלה על המערער אינה קלה, אך נוכח חומרת העבירות, ריבויין וסכומי המס שהעלים המערער - הענישה ראויה. רק ענישה מחמירה תעביר, לדברי ב"כ המדינה, את המסר הנכון לציבור, ולפיו - גם אם קשה לאתר עבירות של הגשת דו"חות כוזבים, כמו אלה שעבר המערער, לא "משתלם" לקחת את הסיכון, שכן התגובה העונשית תהיה כואבת. 4. בתאריך 15/7/99 הוגש כנגד המערער כתב האישום הראשון (ת.פ. 4863/99), ובמסגרתו הורשע המערער (כאמור, על סמך הודאתו) בכך, שבין חודש 4/97 ועד 4/99, לא הגישה החברה, באמצעות המערער ומנהל נוסף, 15 דו"חות תקופתיים במועדם. עד למתן גזר הדין בביהמ"ש השלם הוגשו 13 דו"חות, אך נותרו שני דו"חות, שעדיין לא הוגשו, והמס המתייחס לדו"חות אלה (לחודשים 7/98-8) עומד על סך של 135,790 ₪. לאחר הגשת כתב האישום הראשון הנ"ל, נערכה ביקורת לספרי החברה, והתברר, כי החברה ושני מנהליה (ביניהם גם המערער) דיווחו 8 דיווחי כזב בדבר היקף העסקאות, שבוצעו על ידי החברה, וזאת בתקופה שבין 7/97 ועד 2/98. לפיכך, ובתאריך 1/1/03, הוגש כתב אישום נוסף כנגד החברה ומנהליה (ת.פ. 1020/03), ובמסגרת כתב אישום זה הורשע המערער בכך, שבתקופה האמורה הגישה החברה, באמצעותו ובאמצעות המנהל הנוסף, לרשויות מע"מ, 8 דו"חות תקופתיים, שכללו ידיעות לא נכונות בדבר היקף העסקאות שביצעו בתקופות המדווחות, ושבגינן אף הוצאו חשבוניות מס. בין שמונה דו"חות אלה, דיווח המערער בחודשם 6/97 ו-9/97 דיווחי יתר, ובגינם הורשע "אך"בביצוע עבירות של מסירת דו"ח, הכולל ידיעה לא נכונה בלא הסבר סביר. לגבי ששת הדו"חות האחרים, בהם דיווחו המערער והאחרים על סכומים נמוכים בהרבה מסכומי העסקאות שנעשו בפועל, הורשע המערער בשש עבירות של מסירת דו"חות, הכוללים ידיעות לא נכונות מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס. בכתב אישום זה, ההפרש בין סכום העסקאות המדווח לבין סכום החשבוניות שהוצאו (בקיזוז סכומי היתר, כאמור לעיל) הסתכם בסך של 1,224,859 ₪, שהמע"מ בגינו הוא 208,226 ₪. 5. אין חולק, כי העבירות אותן עבר המערער - חמורות הן, שהרי מדובר הן בעבירות של אי הגשת דו"ח במועד (15 עבירות) והן בעבירות "מהותיות", של מסירת דו"חות כוזבים (8 עבירות סה"כ, מתוכן 6 מתוך כוונה לחמוק מתשלום מס). העבירות נעברו על פני שנתיים, והמס שלא שולם בעטין של העבירות, עומד - בגין האישום הראשון על סך של כ-135,000 ₪ ובגין האישום השני על כ-208,000 ₪. סכומים אלה לא שולמו עד היום, חרף הזמן הרב שעבר מאז נעברו העבירות, מאז הוגשו כתבי האישום, מאז הודה המערער והורשע, מאז נגזר דינו של המערער בערכאה הראשונה, ואף מאז הוגש הערעור לביהמ"ש המחוזי. מדיניות הענישה הראויה בעבירות ממין העבירות הנ"ל בהן הורשע המערער, נקבעה על פני שורה של פסקי דין של ביהמ"ש העליון, ולפיה בתי המשפט והחברה בכלל מביעים סלידתם מהתנהגות עבריינית, שכזו על ידי הטלת ענישה מחמירה, של מאסר בפועל. ענישה שכזו נועדה למנוע פגיעה בקופה הציבורית, שהרי במעשי המערער יש לא רק אלמנטים של גניבה מהמדינה, אלא גם מעשי מרמה של ממש, שנועדו להעלים משלטונות המס את הרווח הממשי שהיה למערער בתקופה הרלבנטית. כך, למשל, נקבע בע"פ 519/89 משה אשר נ' מ"י, (לא פורסם), כדלקמן: "מי אשר נוטל, למעשה, מכספים אלה, המגיעים לאוצר המדינה, ובעזרת דיווחים שאינם אמת מחזיקם בידו ומשתמש בהם לתועלתו - מן הראוי שהעונש לגביו יביע את הפסול שבמעשה ויהיה בו כדי להרתיע אחרים מפני מעשים דומים. וכבר נקבע לא אחת בבימ"ש זה, הצורך להטיל עונשים של ממש, לרבות עונשי מאסר לגבי עברייני מס, אשר ביסוד עבירותיהם עומדת הכוונה להתחמק מתשלום מסים". בענין רע"פ 3575/04 זידאן נ' מ"י (לא פורסם) חזרה כב' השופטת פרוק'ציה על הלכה זו, וקבעה כדלקמן: "למותר לחזור ולהדגיש את חומרתן של העבירות הכלכליות מסוג אלה שנעברו על ידי המבקש, ואת הצורך להעביר מסר ענישה מרתיע לגביהן נוכח תוצאותיהן ההרסניות למשק, לכלכלה, לחברה, ולערך השוויון בעמידה בנטל המס, שהוא אבן יסוד במערכת אכיפת חוק תקינה". 6. בפנינו מעשים מתוחכמים ומתוכננים, שחלקם נעשה מתוך כוונה לא רק להמנע ממילוי דרישות דיני המס, אלא מתוך כוונה להפר אותם הפרה יזומה, אקטיבית ובוטה (ר', לשם השוואה, גם בחוות דעתו של חברי, כב' השופט נ. הנדל, בע"פ 7040/99 אלחמאמדה עלי נ' מ"י מיום 29/3/00). התנהגות שכזו, לאורך תקופה של שנתיים, אינה מאפשרת למערער לטעון, כי פעל רק לאור כשלון עסקי החברה. אולם, גם אם תחילתן של העבירות בשל חובות של לקוחותיה של החברה בגין שירותים שסיפקה, עדיין אין בכך כדי לפטור את המערער להקפיד על חובותיו בענייני המס. חובות אלה אינן מחייבות רק את המצליחים בעסקיהם, והמערער היה חייב לכלכל את צעדיו בהתאם לכשלון או ההצלחה שבעסקיו. גם מצבו הרפואי של המערער (הטוען, שהוא סובל מבעיות לב ומבעיות רפואיות נוספות) אינו יכול לשמש לו פטור מפני הענישה הראויה למעשיו (ר', למשל, רע"פ 6307/03 דניאל ויניב ואח נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 15.7.03, וכן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי נשוא רע"פ זה: ע"פ [ת"א] 70787/01, מיום 11.6.0-3) , אם כי יש להתחשב בו במכלול שיקולי הענישה. 7. בנסיבות אלה, ולאור אורך התקופה בה בוצעו העבירות וסכום החוב שלא שולם - הענישה ההולמת, הינה ענישה על דרך של הטלת עונש מאסר של ממש ולתקופה משמעותית. יחד עם זאת, עיון בפסקי דין שניתנו בעניינים דומים, ואף בפסקי הדין שהוגשו על ידי המשיבה, מלמד, כי בימ"ש השלום החמיר מעט עם המערער, וחרג בכך ממדיניות הענישה שהותווה על ידי ביהמ"ש העליון. לאור כל זאת, ולנוכח עקרון אחידות הענישה, הנגזר מעקרון השוויון, הייתי ממליצה בפני חברי לקבל את הערעור במובן זה, שעונש המאסר בפועל, שהוטל על המערער, יעמוד על 12 חודשים (במקום 18 שהוטלו על ידי ביהמ"ש השלום). יתר הוראות גזר הדין של בימ"ש השלום - יעמדו על כנם. ר. יפה-כ"ץ, שופטת הנשיא י. פלפל: אני מסכים הנשיא י. פלפל השופט י. אלון: אני מסכים השופט י. אלון לפיכך הוחלט כאמור בחוות דעתה של כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ. עבירות מסערעורמיסים