ניכוי הוצאות על עורך דין

להלן פסק דין בנושא ניכוי הוצאות על עורך דין: פסק דין 1. נימוקי הערעור: הערעור הוגש על החלטת המשיב בהשגה מאוק' 2002 ,בה נדחתה השגתו של המערער. בשלב ראשון התייחס הערעור גם לנושא הוצאות טלפון סלולארי והחזקת רכב, אולם נושא זה הוסדר בשלב מאוחר יותר בין הצדדים. הערעור מתייחס אם כן לתשומות בגין הוצאות משפטיות אשר הוציא המערער. בהחלטה בהשגה נאמר כי בביקורת אשר נערכה על ידי המשיב, נמצא כי קוזזו חשבוניות אשר הוצאו על ידי עו"ד דוד ליבאי, בגין הגנה על המערער במשפט פלילי. חשבוניות אלה הוצאו, לפי האמור בהחלטה בהשגה, לשם הגנה על חירותו של המערער במשפט פלילי ולא במהלך הרגיל של העסק ולכן לא הותרו לניכוי. עוד נאמר בהחלטה כי במידה והמערער ימצא זכאי במשפט הפלילי, סוגיית החיוב במס התשומות תיבדק מחדש. במסגרת הערעור טען המערער כי התשומות ראויות לניכוי מפני שהשירותים המשפטיים נשוא החשבוניות לא ניתנו למערער, שהוא עו"ד במקצועו, בשל פעולות כאדם פרטי ולא בשל חשד בעבירה אישית אותה עבר במסגרת עיסוקו, כי אם בשל חשד שהשירות אותו העניק המערער ללקוח מהווה בעצמו עבירה. עוד טען המערער כי עקרון ההקבלה מחייב שאם עסקה חייבת במס עסקאות, הרי גם תשומה ראויה לניכוי אם הוצאה במהלך עסקו של נישום, דבר המתקיים במקרה של השירות המשפטי נשוא הערעור. החלטת המשיב כי סוגיית מס התשומות תיבחן מחדש אם יזוכה המערער במשפט הפלילי, עומדת בניגוד גמור לעקרונות המשפט, שכן החלטה זו הופכת אדם זכאי למורשע עד לזיכוי, בעוד שיש לראות בכל אדם בחזקת זכאי כל עוד לא הורשע בדין. 2. תשובת המשיב: בכתב התשובה אשר הוגש על ידי המשיב, נאמר כי ההוצאות המשפטיות אותן מבקש המערער לנכות, הוצאו לשם הגנה על חירותו במשפט פלילי ולא במהלך הרגיל של עסקו. לכן, מדובר בהוצאות פרטיות אשר אינן מותרות בניכוי. 3. דיון והחלטה: התיק נקבע על ידי להוכחות, אולם לאחר חקירת העדים קיבלו הצדדים את הצעת בימ"ש על פיה יושהה בירור הערעור עד לאחר שתתברר התוצאה בהליך הפלילי, אשר בגינו התבקש קיזוז החשבוניות אשר הוצאו על ידי עו"ד ליבאי. יש לבחון עתה את העבירות בהן הורשע המערער על פי כתב האישום. במסגרת פסה"ד בת.פ. 10384/00, אשר ניתן על ידי סגה"נ כב' השופטת הדסי הרמן בבימ"ש שלום בת"א, נאמר כי המערער הוא עו"ד במקצועו אשר שימש כיועץ משפטי לצבי בן ארי, הידוע בשם גרגורי לרנר. בן ארי הוסגר משוויץ לרוסיה בשנת 92' בחשד לביצוע עבירות מרמה, אשר בבסיסן הטעיית בנקים והצגת מצגי שווא במטרה לקבל הלוואות מבנקים רוסיים. בית המשפט קבע כי עובדה זו היתה ידועה למערער. בן ארי הגיע ארצה ועל פי כתב האישום ביצע שורה ארוכה של עבירות מרמה, מסוג העבירות אשר גרמו להסגרתו לרוסיה. זאת באמצעות המערער אשר היה עושה דברו ויועץ הסתרים שלו אשר פעל איתו ובשמו בין השנים 93' ל- 97'. בן ארי ביקש להקים בארץ בנק רוסי, אשר באמצעותו ודרכו יוכל לבצע פעולות בנקאיות בלתי חוקיות. בקשתו להקמת בנק נדחתה. לב ליבו של כתב האישום הוא פתיחת חשבונות בנק בבנקים שונים לחברות הרבות שייסד בן ארי ונסיונותיו להקים בנק בישראל. לחלופין, ביקש לבצע פעילות כספית בישראל כאשר כל הפעילות הזו מתבצעת באמצעות המערער, אשר בנוסף להיותו יד ימינו ואיש אמונו של בן ארי, שימש כדירקטור, מנהל או מורשה חתימה בחברות של בן ארי. משרדו של המערער היה ממוקם בשכנות למשרדו של בן ארי והם פעלו יחד ובעיצה אחת. המערער שימש דירקטור בין היתר בארבע חברות של בן ארי. האישום הראשון ייחס למערער קבלת היתר לבצע עסקאות פיננסיות וזאת במרמה ובנסיבות מחמירות. אישום זה התייחס לפעילותו של המערער החל משנת 95', על מנת לקבל היתר עבור אחת החברות בהן היה דירקטור, כדי לבצע עסקאות פיננסיות בידיעה כי הכוונה היא לפעול בניגוד להוראות ההיתר, כלומר לנהל פקדונות ולהבטיח בגינן תשואה קבועה מראש. בית המשפט הרשיע את המערער בסעיף אישום זה, תוך כדי ציון כי כל מרכיבי העבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות התקיימו במקרה הנוכחי. עוד קבע בימ"ש כי הנסיבות המחמירות קשורות באופייה של המרמה והן, בין היתר, תחכום, מורכבות התכנון, היקף המרמה, שימוש בעורמה ומעמדו המיוחד של הרמאי המקנה לו אמינות בעצם מעמדו או תפקידו. בית המשפט ציין כי המערער נשכר לשרת אדם אשר עברו מוכתם, והוא פועל בעצמו כאשר הוא מבקש להעניק לגיטימציה למעשיו מכוח מעמדו כעו"ד ומשמש יד ימינו של בן ארי. האישום השני ייחס למערער מסירת ידיעות לא נכונות לרשות המפקחת והוא כרוך ומשולב באישום הראשון. גם בסעיף אישום זה הורשע המערער. האישום השלישי ייחס למערער עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, בגין עריכת פרוטוקול כוזב של אסיפה כללית של אחת החברות בה היה מנהל ובעל זכות חתימה. מסמך זה נשלח על ידו לרשם החברות. לאחר קביעה כי התקיים הן היסוד העובדתי והן היסוד הנפשי וזאת מעבר לכל ספק סביר, הורשע המערער גם בסעיף אישום זה. האישום הרביעי היה הראשון בסדרת אישומים העוסקים במרמה בנושא פתיחת חשבונות בנק בעלי מעמד מועדף לחברות השונות של בן ארי. על פי סעיף אישום זה קיבל המערער במרמה ןבנסיבות מחמירות את הסכמת הבנק האמריקאי ישראלי לפתוח חשבון פקדון לא תושב לאחת החברות של בן ארי שאף בה היה דירקטור. בית המשפט ציין כי במקרה הנוכחי פעל המערער, שהוא כאמור עו"ד, בעיצה אחת עם שולחו וכל העובדות היו ידועות לו מתוקף מעמדו כידו הארוכה של בן ארי וכמנהל בחברה. ידיעתו בדבר היות הצהרתו כוזבת, קיבלה משקל נוסף כאשר המערער חתם עליה כעו"ד, אולם בכל מקרה מדובר במידע אישי. גם בעבירה נשוא סעיף אישום זה הורשע המערער. האישום החמישי ייחס למערער עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות דומות לסעיף האישום הקודם, בהתייחס לחברה אחרת בה היה דירקטור. גם בעבירה נשוא סעיף אישום זה הורשע המערער. המערער זוכה מהאישומים השישי, השביעי והשמיני אשר התייחסו לפתיחת חשבונות בנק נוספים בנסיבות מחמירות; ביצוע פעולות במט"ח ללא היתר וגרימה לאישום כוזב במסמכי תאגיד. האישום התשיעי ייחס למערער תקבול בסך 500,000 דולר בשנת המס 95' אשר הופקד על ידו בחשבון בנק הרשום על שם בנו. לגבי תקבול זה נטען כי הוא בבחינת הכנסה החייבת בדיווח אשר הושמטה מהדו"ח ומהספרים ולא שולם עליה מס. המערער הורשע גם בסעיף אישום זה, תוך כדי קביעה כי מעשיו של המערער נעשו במרמה ובעורמה ולוו בתחבולות להשגת המטרה של השתמטות מתשלום מס הכנסה. סעיפי האישום השונים בהם הורשע המערער, צויינו על ידי לעיל על מנת להדגיש את חומרתם ואת העובדה כי מדובר בעבירות של מחשבה, כוונה ותחבולה כאשר המערער עושה שימוש בעובדת היותו עו"ד, בחלק מהמקרים, כדי לתת משקל נוסף למעשים אשר היוו בסיס לעבירות בהן הורשע. המערער טען במסגרת סיכומיו, כי מדובר במקרה ראשון שבו עו"ד נאשם בכך כי השירות המשפטי עצמו אשר ניתן על ידו ללקוח מהווה עבירה. יש לכן בעובדה זו, לדבריו, כדי להוות שיקול מכריע לטובת התרת הוצאות של ייצוג משפטי במשפט פלילי אשר הוגש בגין אותו שירות. עוד נאמר כי חירותו האישית של נאשם היא נכס עסקי לא פחות מנכס פרטי, וזאת תוך הפנייה לפס"ד אמריקאי. עוד נטען על ידי המערער בסיכומים, כי אין מקום לקביעה על פיה דורשת תקנת הציבור אי התרת ההוצאות במקרה של הרשעה. אי התרה זו, פגיעתה בזכות החוקתית להגנת אדם על חירותו, כבודו וקניינו העסקי, עולה עשרות מונים על התועלת שביישום אותה תקנת ציבור שמהותה בעניין זה כלל איננה ברורה. אינני רואה מקום לקבל את טיעוניו של המערער ואת הפניותיו לפסה"ד האמריקאי, אשר התייחס למעשה לניכוי הוצאות במס הכנסה. אינני רואה גם מקום לטענתו של המערער כי יש להתיר את ההוצאה שכן ההכנסה אשר נבעה מפעילותו של המערער חוייבה במס. מקובלת עלי טענת המשיב כי תקנת הציבור מחייבת דווקא את שמירת המצב הקיים - חיוב במס של הכנסה בלתי חוקית ואי התרת הוצאה בלתי חוקית. במסגרת הסיכומים הפנה המערער לפסק דין אשר ניתן על ידי בע"ש 1018/03 צנעני נ' מע"מ וטען כי אין להחיל את ההלכה אשר נקבעה בו, שכן אין המערער מסכים לקביעות אשר נקבעו באותו פס"ד לאור הנימוקים אשר פורטו על ידו בסיכומים כמפורט לעיל. בימ"ש זה סבור כי טוב אכן יעשה כי בכל מקרה תיבחן על ידו קביעה קודמת שלו. יתכנו בהחלט מקרים בהם יהיה מקום לשנות הלכה קודמת - הן בגין שינוי נסיבות והן בגין מחשבה נוספת. אולם, לאחר ששבתי ועיינתי בהלכה אשר נקבעה על ידי בפס"ד צנעני, תוך הפנייה לקביעות של בתי משפט אחרים, אינני סבורה כי זה המקרה לסטות מקביעותיי הקודמות. בפס"ד צנעני נזכרה על ידי הפסיקה בה נבחנה שאלת דומה:- בעמ"ה 31/82 (חיפה) ד"ר פרומקין נ' פקיד השומה חיפה, פ"מ תשמ"ג(1) 410 נידון מקרה של מערער שהיה רופא פסיכיאטר ושימש בתפקיד של פסיכיאטר מחוזי. המערער הועמד לדין בעבירות של שוחד, מעילה באמון, מתן תעודה כוזבת, זיוף בידי עובד ציבור ואשפוז אדם שלא כדין. בסופו של דבר הורשע המערער בעבירות של קבלת שוחד, הפרת אמונים ומתן תעודות כוזבות. המערער ביקש להכיר בהוצאות משפטיות אשר הוציא בהקשר למשפט הפלילי כניתנות לניכוי. המערער טען כי ההוצאות הוצאו לשם שמירה על נכס קיים והוא המוניטין שלו כרופא. כב' השופט ד"ר ביין לא קיבל דרישה זו של המערער. נקבע כי מטרת ההגנה המשפטית לא היתה רק שמירה על השם הטוב והמוניטין של המערער כנכס אשר עושה רווחים, אלא גם ואולי בראש ובראשונה לשם הגנה על חירותו כאזרח מן השורה. בימה"ש קבע כי אדם העומד בפני משפט פלילי רציני כמו זה שעמד בפניו המערער, חרד בראש ובראשונה שמא יישלח למאסר ויוצא מחיק המשפחה והחברה. רק בשורה השניה שם הוא את מעייניו בשמירת המוניטין המקצועי שלו כרופא. "לכל היותר מדובר במטרות שוות ערך וגם בכך די כדי לשלול את בלעדיות ההוצאה לצרכי ייצור ההכנסה". צוין על ידי בימ"ש כי יתכן שהמצב הוא שונה כאשר מדובר במשפט פלילי שכולו סובב סביב ההיבט העסקי, ושאין בו כדי לסכן נישום באובדן חירותו או שלפחות הטלת עונש מאסר הינה אפשרות רחוקה. כך למשל כאשר מאשימים רופא בניהול מרפאה ללא רשיון או ניהול עסק בניגוד לחוק התכנון והבניה. ספק אם נישום רשאי לנכות הוצאות שלפחות בחלקן הוצאו בהקשר ל"צרה" שהוא הביא על עצמו במו ידיו. בעמ"ה 40/95 (חיפה) ורד מיחזור בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, הואשם בעל המניות העיקרי של המערערת בעבירות של סחיטה, איומים, הצתה, תקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות. במסגרת עסקת טיעון הודה בעל המניות בעבירות קלות מאלו בהן הואשם. המערערת טענה כי יש להתיר לה לנכות את הוצאות המשפט הפלילי, שכן העבירות בהן הואשם בעל המניות נוגעות לפעילותו כמנהל החברה והן עבירות עסקיות. גם במקרה זה נדחה הערעור. נקבע כי בעל המניות איננו רק אורגן של המערערת, אלא גם אדם בעל אינטרס משלו לשם טוב ולחירות. כלומר, בעל המניות פועל בשתי כשירויות. בעל המניות הורשע בעבירות פליליות בעלות אופי כללי כגון קשר ואיום. אין מדובר בעבירות בעלות אופי עסקי שאין בהן כדי לסכן את הנישום באובדן חירותו. מדובר לכן בהוצאה מעורבת, אשר ניתנת לניכוי רק אם אפשר להפריד בין החלק שהוצא בייצור ההכנסה לבין החלק שלא הוצא בייצור ההכנסה. לא ניתן לדברי בימ"ש אפילו על דרך של אומדן, להפריד בין אותו חלק מההוצאה המשרת את אינטרס המערערת, לבין אותו חלק מההוצאה המשרת את האינטרס האישי של בעל המניות. נראה כי גם במקרה שבפניי, קיים קושי של ממש לקבוע את החלוקה של הוצאת תשלום שכה"ט בין המישור האישי לבין המישור העסקי. אין ספק כי בגין העבירות החמורות שבהן הורשע המערער, יש לראות בו כמי שחרד בראש ובראשונה שמא ישלח למאסר ורק במחשבה שנייה עולה נושא שמירת המוניטין שלו כעו"ד. אין גם במקרה הנוכחי מקום לומר כי מדובר בעבירות בעלות אופי עסקי שאין בהן כדי לסכן את הנישום באבדן חירותו. אמנם המערער הינו עו"ד. אולם, העבירות החמורות אשר בוצעו על ידו, בוצעו בעיקרן כיד ימינו של בן ארי וכדירקטור בחברות השונות אשר תוארו בכתב האישום. עובדת היותו של המערער עו"ד נתנה במקרים מסויימים משנה תוקף לאותן פעולות של תרמית וקבלת דבר במרמה, אולם קשה לומר כי מדובר בפעולה שהיא למעשה מתן שירותים של עו"ד. מקובלת עלי בעניין זה עמדתו של המשיב בסיכומים כי שירות משפטי אשר ניתן על ידי עו"ד אינו כולל מעשי מרמה והצגת מצגים כוזבים בפני הרשויות. אולם, גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי מדובר בהוצאה מעורבת הניתנת לחלוקה, הרי שאין כל מקום לאשר את ניכוי ההוצאה, וזאת מטעמים של תקנת הציבור. העבירות בהן הורשע המערער, הן כאמור עבירות של מחשבה, כוונה ותחבולה, ואין מקום להתיר ניכוי הוצאות לשם הגנה בפני הרשעה בעבירות מסוג זה. ראה בעניין זה גם פסק דינו של כב' השופט אלטוביה בעמ"ה 1143/01 מילר נ' פקיד שומה ת"א 3 (לא פורסם). גם שם נקבע, תוך הפנייה לפסק דין ורד מיחזור, כי כאשר מדובר בהרשעה בעבירות בעלות יסוד נפשי העולה על רשלנות, מבחן השמירה על הקיים איננו יכול לעמוד. מטרה זו הופכת למשנית למטרת ההגנה על חירות הנישום. בכל מקרה, התרת הוצאות הגנה שכשלה בקשר עם עבירה בעלת יסוד נפשי, תהיה מנוגדת לתקנת הציבור. אינני רואה מקום לקבל בעניין זה את טענת ב"כ המערער כי הסייג החשוב ביותר המבדיל את העניין שבפניי מפסק דין מילר, הוא כי השירות המקצועי של המערער כעו"ד מהווה את נשוא כתב האישום ואילו שם דובר על פעולות מנכ"ל של חברה. כפי שכבר ציינתי לעיל, קשה לראות בפעולות אשר בוצעו על ידי המערער במקרה שבפניי, כשירות מקצועי של עו"ד. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיב ובשכ"ט בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. עורך דיןמיסיםניכוי הוצאותניכוי מס