מס על דיבידנד בחברה משפחתית

האם הפטור ממס על דיבידנד הקבוע בסעיף 126ב' לפקודת מס הכנסה חל על חברה משפחתית ?

להלן החלטה בנושא מס על דיבידנד בחברה משפחתית:

החלטה

1.     נימוקי ההתנגדות

     כנגד החייב הוצאה התראת פשיטת רגל ביום 10.04.05, על יסוד פסק דין של כב' השופטת חיות אשר ניתן ביום 5.8.01 בערעורי מס הכנסה שונים אשר נוהלו תחת עמ"ה 1052/98. ערעורים אלה התייחסו לשומות מהשנים 93-94.
במסגרת ההתנגדות להתראת פשיטת הרגל, טען החייב כי המבקש טוען שלכאורה מטיל פסק הדין חבות אישית לשלם סכום כסף, ולכן מתקיים התנאי להגשת התראה לפי סעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל.
החייב טען כי עיון בפסק הדין וביתר המסמכים שצורפו מגלה תמונה אחרת. חברת ארמוגד בע"מ (להלן: "החברה") היא חברה משפחתית אשר דיווחה כי המייצג בשנים הרלוונטיות הוא החייב. יש לציין, כי החייב מחזיק 33% ממניות החברה.
בשנת המס 93-94 קיבלה החברה דיבידנד מכח החזקתה במניות א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ.
החברה ובעלי מניותיה, ובכללם החייב, סברו כי אין לחייב במס בגין תשלום הדיבידנד. במסגרת ההתנגדות, פורטו טענות המערערים בהליכי הערעור וטענות מס הכנסה.
     כב' השופטת חיות דנה כאמור במחלוקת והכריעה לטובת מס הכנסה.


לדברי החייב, עולה מסקנה אחת פשוטה והיא כי פסק הדין נשוא התראת פשיטת הרגל איננו דן בחיוב כספי של החייב. לא התבקשה הטלת אחריות אישית על החייב ולא נקבע בפסק הדין דבר המחייב את החייב בחיוב כספי לטובת מס הכנסה. לאור זאת נטען כי נשמט הבסיס להתראת פשיטת הרגל אשר הוצאה על ידי מס הכנסה.
בהמשך ההתנגדות, שב ומפרש ב"כ המתנגד את פסק הדין ומתייחס להוראות חוק מסוימות אשר נידונו על ידי כב' השופטת חיות במסגרת פסק הדין.
עוד נאמר, כי החייב הינו אחד מתוך חמישה בעלי מניות בחברה. לדברי החייב, גם אם ראוי כביכול לבצע מעין הרמת מסך ולהטיל אחריות אישית על בעל מניות בחב' משפחתית, מדוע על החייב לשלם את המס שהוטל על כל בעלי המניות. סעיף 64 לפקודת מס הכנסה, אשר בוטל בינתיים, קבע אמנם כי בחברה משפחתית שנבחר לה מייצג, ההכנסות וההוצאות מיוחסות לו. אולם, אין ספק כי כוונת סעיף זה לא לקבוע את דרך חישוב המס ולא היתה להטיל חבות אישית על בעל מניות לתשלום המס.
בעקבות פסק הדין נשוא ההתראה שילמה החברה למס הכנסה חלק מתשלום המס. במסגרת התשלום נערך הסדר תשלומים ונמסרו שיקים דחויים. הטענה כי החוב שייך לחייב, עלתה רק לאחר קריסת החברות שהחייב נמנה על בעלי המניות שלה. בסופו של דבר, נאמר פעם נוספת כי בית המשפט במסגרת פסק הדין לא הטיל חבות אישית על החייב. לכן, אין פסק דין חלוט לתשלום כסף כלשון הפקודה ויש לדחות את ההתראה.

2.     הדיון במעמד הצדדים

     במסגרת הדיון במעמד הצדדים, ויתר ב"כ המבקש על חקירת החייב על תצהירו. ב"כ החייב ביקש להוסיף לטיעון ואמר כי קיימות בפני בית משפט שתי שאלות מרכזיות: האם ראוי להטיל אחריות אישית על פי דיני המס על חברה משפחתית. השאלה השניה היא, גם בהנחה כי ראוי לעשות זאת, האם ניתן להסתמך על פסק דין הקובע חבות אישית, כדי לפתוח בהליכי פשיטת רגל. בנסיבות העניין הנוכחי, על בית משפט לקחת בחשבון את העובדה כי היתה מחלוקת אמיתית באשר לפרשנות דיני המס ולא היתה כוונה להתחמק מתשלום. החברה החלה לפרוע את התשלומים על פי ההסדר ואין התנהגות שלילית בגינה יש להטיל על החייב יותר ממה שמחייב החוק באופן דווקני. כוונת המבקש בפתיחת ההליכים היתה להפעיל לחץ ציבורי על מר ברנוביץ, החייב.
לדברי ב"כ המבקש, עומד החוב נשוא ההתראה, על סכום של כ-5.7 מליון ₪. פסק הדין קבע באופן מפורש כי הרווחים וההפסדים של החברה מוחלים על הנישום, כך שאין היום מקום לבוא ולומר שפסק הדין לא קבע חיוב אישי.
הליכי פשיטת הרגל מהווים את כלי האכיפה האחרון אשר נתון בידי מס הכנסה לאכוף על החייב לשלם את המס אשר מגיע לו.
ב"כ החייב הוסיף ואמר כי איננו רואה בהליכי פשיטת הרגל כל יתרון למס הכנסה, אשר בכל מקרה עומדים לרשותו הליכי הגבייה לפי פקודת המיסים (גבייה). נקיטת הליכי פשיטת הרגל מיועדת אך ורק על מנת לפגוע בכבודו של החייב.

3.     אינני רואה כל מקום לקבל את התנגדותו של החייב.
פסק הדין נשוא התראת פשיטת הרגל התייחס במפורש להוראות סעיף 64א' (א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ולפסיקה אשר התייחסה לסעיף זה. כב' השופטת חיות הפנתה לע"א 306/88 פלזנשטיין ואח' נ' פקיד השומה, חיפה, פד"י מה (3) 542. במסגרת פסק הדין צוטטו על ידה הדברים הבאים מפסק-דין פלזנשטיין:

"דמות המפתח במיסויה של החברה המשפחתית הוא הנישום שהוא אותו בעל מניות, אשר לפי סעיף 64א'(א) לפקודה מייחסים לו את הכנסותיה והפסדיה של החברה. תכונותיו "המיסיות" האישיות של אותו נישום מולבשות על הכנסתה החייבת של החברה, ולפיהם מחושב שיעור המס בו מתחייבת החברה המשפחתית. המדובר איפוא, בחברה הנישומה כיחיד".

בסופו של דבר, נקבע על ידי כב' השופטת חיות כי השאלה העומדת לדיון היא, האם הפטור ממס על דיבידנד הקבוע בסעיף 126ב' לפקודת מס הכנסה חל על חברה משפחתית. שאלה זו נבחנה במקביל להיסטוריה החקיקתית של הוראת סעיף 64 א' לפקודת מס הכנסה ומשמעותה.
בסעיף 10 לפסק הדין, נקבע כי סעיף 126 לפקודה מצוי כולו "בטריטוריה" של חברות עליהן מוטל מס חברות. לכן, מתבקשת המסקנה כי חברה משפחתית, כמשמעותה בסעיף 64(א), אין לה דריסת רגל באותו מתחם בהיותה חברה אשר מטבע בריאתה אינה חייבת במס חברות, אלא במס הכנסה כנישום יחיד על פי ההסדר המיוחד, הקבוע בסעיף 64 א' (א).
עוד נאמר על ידי כב' השופטת חיות, כי במקרים אשר נידונו בפניה באותו ערעור, מנסים המערערים להינות מכל העולמות. לאחר שבחרו לראות בחברה כחברה משפחתית, אשר הכנסותיה והפסדיה מיוחסים לנישום המייצג אריה ברנוביץ, החייב שבפני, (כאשר נאמר על ידי בית משפט כי יש לשער שהדבר נעשה בשל יתרונות המיסוי הנובעים מיחוס הכנסות החברה לנישום היחיד), עליהם להשלים עם אותה "מטמורפוזה" אשר עברה הכנסה זו לטוב ולרע, עד שאין עוד מקום להשקיף עליה כהכנסה של חברה לצורך הפטור הקבוע בסעיף 126 ב' לפקודת מס הכנסה, אלא כהכנסה מדיבידנד של יחיד.
בסעיף 11 לפסק הדין נאמר במפורש, כי "צו השומה שהוצא לארמוגד, לאחר ייחוס הכנסותיה והפסדיה לנישום המייצג אריה ברנוביץ, יעמוד בעינו".

לאור כל האמור לעיל, אין כל מקום לפרשנויות השונות אשר הועלו על ידי ב"כ החייב במסגרת ההתנגדות, באשר למשמעותו של סעיף 64 א' לפקודת מס הכנסה.

     אין גם כל מקום לטענה כי פסק הדין אינו מטיל חיוב כספי אישי על החייב.
פסק-הדין הטיל חובה כספית מפורשת על פי השומה אשר הוצאה לחברה, על החייב באופן אישי.
אין גם כל מקום להפנייתו של ב"כ החייב לערעור אזרחי 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד השומה, פד"י ל"ט (2), עמ' 70 ולהלכה שנקבעה בו, על פיה יש לפרש חוק מס באופן דווקני, וכי בהעדר כוונה ספציפית תשלל הטלת מס שיש בו פגיעה בחופש הפרט ובקניין.
אין לקביעה זו דבר עם הוראות סעיף 64א' לפקודת מס הכנסה, או לפרשנות הברורה שניתנה לו הן בפסק הדין של כב' השופטת חיות והן בפסק הדין אליו הפנתה כב' השופטת חיות בענין פלזנשטיין.
אין בפרשנות אשר ניתנה להוראות הסעיף בגדר פגיעה כלשהי בחופש הפרט, או בקניין של מי שבחר לנהל את עסקיו בדרך של חברה משפחתית.
זאת מעבר לכך כי הערעור אשר הוגש על פסק הדין של כב' השופטת חיות, נמשך על ידי החייב.

אין גם כל סיבה שלא לאפשר נקיטת הליכי פשיטת רגל בגין פסק דין מכח דיני המיסים, גם אם עומדים למס הכנסה הליכי גביה לפי פקודת המיסים (גביה).
מסקנה זו עולה באופן ברור מהאנלוגיה להלכה לפיה העובדה שלנושה עומדים הליכי הוצאה לפועל לשם גביית החוב - אינה מהווה הצדקה לאי נקיטת הליכי פשיטת רגל כנגד חייב.

מובן מאליו כי הליכי פשיטת רגל הינם הליכים חמורים, ויכולים להיות להם השלכה של ממש על החייב. עם זאת, אין בעצם נקיטת הליך זה, המוסדר בפקודה, כדי לפגוע בכבודו של חייב אלא כדי לשמש אמצעי לאכיפת תשלום - במקרה הזה של חיוב כספי על פי פסק דין מפורש אשר חייב את החייב בשומה אשר הוצאה על ידי המבקש.
     
     התוצאה היא, כי דין ההתנגדות להידחות.


החייב ישא בהוצאות הבקשה בסך 7,500 + מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דיבידנד מוסווה

  2. התחייבות להעברת דיבידנד

  3. תנאי מתלה לחלוקת דיבידנד

  4. מס על דיבידנד בחברה משפחתית

  5. זכאות דיבידנד לאישה בפשיטת רגל של בעלה

  6. הקצאת מניות - חלוקת דיבידנד - מס הכנסה

  7. ניכוי הוצאות מימון הלוואה לחלוקת דיבידנד

  8. קניית מניות לצורך דיבידנד - Dividend Stripping

  9. תקנות מס הכנסה (פטור ממס על דיבידנד), תשכ''ו-1966

  10. תקנות מס הכנסה (פטור ממס על דיבידנד), תשל''ז-1977

  11. תקנות החברות (העברת דיבידנד באמצעות מסלקת הבורסה), התשס''ב-2002

  12. תקנות מס הכנסה (ניכוי מריבית, מדיבידנד ומרווחים מסוימים), התשס''ו-2005

  13. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון