להלן פסק דין בנושא חשבוניות פיקטיביות - עונש מאסר: פסק דין המערער הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בת"פ 4703/01, ב- 17 עבירות של ניכוי ביודעין של מס תשומות, בלי שיש לגביו מסמך כדין (חשבוניות פיקטיביות), עבירות על סעיף 117(ב)(4) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 (להלן: "החוק") והגשת דוחות למע"מ הכוללים ידיעות לא נכונות בכוונה להתחמק מתשלום מס, 14 עבירות על סעיף 117(א)(3) יחד עם סעיף 117(ב) לפני תיקון 20 לחוק, וביחד עם סעיף 119 לחוק. מדובר בחשבוניות פיקטיביות שהפרש המס שנוכה בגינן שלא כדין, הסתכם ב- 464,140 ש"ח. הרשעת המערער נסמכה על הודאתו. קדם להודאה דיון ארוך שהתמשך על פני תקופה ממושכת בבית משפט קמא, במהלכו תוקן כתב האישום מספר פעמים, כאשר כתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה בסופו של יום המערער, מהווה את התיקון מספר 3. תיקונו של כתב האישום והודאת המערער היוו חלק מהסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים. בדיעבד, הסדר הטיעון, מה שנאמר בו ומה שלא נאמר בו - עומדים במוקד הערעור שבפנינו. בתאריך 31.12.06 הודיעה ב"כ המדינה לבית המשפט, כי "הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע, נעתור לשלוח את הנאשם לממונה על עבודות השירות כדי שיבחן אפשרות אם הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות של שישה חודשים". ב"כ הנאשם אישר, כי "זה ההסדר אליו הגעתי עם ב"כ המאשימה". בהמשך, ביקש המערער לחזור בו מן הכפירה, הודה והורשע לאחר שהובהר לו, כנדרש, על ידי בית משפט קמא, כי בית המשפט איננו כבול בהסדר הטיעון. המערער נשלח לממונה על עבודות השירות, אלא שזה האחרון הודיע לבית המשפט כי המערער איננו כשיר לביצוע עבודות שירות. אין צורך בפירוט הטעמים לכך. בגזר דין ארוך, מנומק ומפורט הטיל בית משפט קמא, כב' השופטת ד' שיריזלי, על המערער, שישה חודשי מאסר בפועל, וכן 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ₪. על גזר הדין, ובמיוחד על רכיב המאסר בפועל שבו, הערעור שבפנינו. בהודעת ערעור ארוכה ועמוסת פרטים לעייפה, מתאר ב"כ המערער את השתלשלות הדברים עד להסדר הטיעון. במיוחד מוסב הדגש על כוונת הצדדים בשעה שהגיעו להסדר. הטענה המרכזית היא, כי למעשה, היה מוסכם על הצדדים כי אם הממונה לא יאשר את כשירותו של המערער לריצוי מאסר בפועל, כי אז ניתן יהא להסתפק במאסר על תנאי. ב"כ המערער מוסיף כי הציע, לאחר השלמת הטיעונים לעונש בהודעה כתובה שנמסרה לבית המשפט, גם של"צ. גלגוליו של הסדר הטיעון מהווים את הראש המרכזי, כאמור, בהודעת הערעור. הראש השני, עניינו גילו של המערער, מצבו הבריאותי והכלכלי. המערער יליד 1929, דהיינו, קרוב לגיל 80. לענין מצבו הבריאותי, הוגשה לנו אסופה של מסמכים רפואיים ממנה עולה, כי המערער סובל מחוליים שונים. הוצגו גם מסמכים של עירית נתניה, מקום מגוריו של המערער, על ההכרה בו כמי שזכאי לעזרה ביתית. לענין גלגוליו של הסדר הטיעון, טוען ב"כ המערער, כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים שיקף את אינטרס שני הצדדים ולא רק את האינטרס של המערער. ההסדר הושג במהלך החקירה הנגדית של המערער. לטענתו, גם התביעה הכירה בכך שהמצב הראייתי, כפי שהוכח לבית משפט קמא, עד לאותו שלב, לא היה "מזהיר". היו בתיק דחיות רבות, אולם רובן לא בשל המערער, אלא בשל אילוצים של בית המשפט, וכך ארע שעד אשר הגיע התיק לשלבי הסיום, התקרב המערער, כאמור, לגיל שמונים. משהגיעו לכך, סברו שני הצדדים, כי לא יהיה זה מן הראוי לשלוח את המערער בגילו לריצוי מאסר בפועל. זה היה העקרון, הציר המרכזי שסביבו נסוב הסדר הטיעון. גם בית משפט קמא היה מודע לכך. הסדר הטיעון, כך אליבא דמערער, כלל את מה שיש בו וגם את מה שאין בו. לכל הצדדים, לרבות בית המשפט היה ברור, כי לצד ההסכמה על הפנייתו של המערער לממונה על עבודות השירות, קיימת גם הסכמה כי המערער לא ירצה, בשום פנים ואופן, מאסר בפועל. בהודעת הערעור מתח הסניגור ביקורת קשה על בית המשפט שהתעלם מאותו "סבטקסט" שהיה ברור לכל הצדדים, ובסופו של יום, כאמור, שלח את המערער למאסר בפועל. התובעת הפנתה אותנו לנתונים שאף הם היו פרוסים בפני הצדדים כדלקמן: אין זו הרשעתו הראשונה של המערער. נגד המערער עמד מאסר על תנאי של שנה ושמונה חודשים, לאחר שריצה כבר מאסר בפועל בגין עבירות דומות. בהתחשב בגילו, ומתוך מניעים אנושיים, סברה גם התביעה כי יש מקום למנוע את הפעלת המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. תיקון כתב האישום "מילט" את המערער מריצוי המאסר על תנאי שהיה חב-הפעלה, בגין העבירות הנוכחיות. יחד עם זאת, לא היתה כל הסכמה לכך שהמערער לא ירצה מאסר כלל, כפי שטוען הסניגור. לכל הצדדים היה ברור, כי קיים סיכון שהמערער לא יימצא כשיר לביצוע עבודות שירות, ולו גם בשל גילו. הצדדים הסכימו על הפנייתו לממונה, לרבות התוצאה המתחייבת, דהיינו - כי אם לא יוכל לעשות זאת בדרך עבודות שירות, יהא עליו לרצות מאסר של ממש. מעבר לכך, מפנה התביעה למהותה של העבירה. מדובר, כאמור, בשימוש בחשבוניות פיקטיביות, בהיקף לא מבוטל, הן מבחינת מספרן והן מבחינת שוויין הכספי. גם את העבירות ביצע המערער כשהוא בגיל מתקדם, ועל כן גילו איננו יכול להוות מחסום בפני הטלת ענישה מתחייבת ולו גם ברף הנמוך של ענישה זו, כאשר הוא מורשע בגין ביצוען. שקלנו את טיעוני הצדדים והחלטתנו היא שלא להתערב בענישה, אלה נימוקינו: נתחיל במהותה של העבירה. נזדמן לנו, כמו גם לכל מותב אחר, בכל ערכאה שהיא, שאמר את דברו בסוגיה זו, להבהיר כי מבין עבירות המס - חשבוניות פיקטיביות מהוות את "אבי אבות הטומאה". מדובר בעבירה קלה מאוד לביצוע, קשה מאוד לגילוי ונפיצותה מצביעה על הפיתוי הרב לבצע אותה. ממקום מושבנו נראה, לעיתים, כי מדובר בתעשיה משומנת הגורעת כספי מס בהיקפים שקשה לתארם מאוצר המדינה. בנטל, בסופו של דבר, נושאים כל משלמי המס הישרים החורקים שיניים ומשלמים את המוטל עליהם. כך באשר למהותה של העבירה בדרך כלל. כאשר מדובר במי שכבר הורשע בעבירות דומות, האמור לעיל, הוא בבחינת "על אחת כמה וכמה". משום כך, עצם הסדר הטיעון יש בו משום הליכה רבתי לקראת המערער. התחשבות שגדולה ממנה קשה להעלות על הדעת. העבירה של חשבוניות פיקטיביות מחייבת הטלת מאסר בפועל לתקופה של ממש. רק ענישה הכוללת רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח , יכולה לתת מענה של ממש ומסר ברור, שצריך לצאת מעם בית המשפט, באשר לצורך במלחמה בנגע זה. באשר לגילו של המערער: אין ספק כי ניתן לו משקל הולם והוא שימש רכיב מרכזי כאשר הסכימו הצדדים למה שהסכימו, בית המשפט, כאמור, אימץ הסכם זה, הטיל 6 חודשי מאסר והפנה את המערער לממונה על עבודות השירות. באשר להסדר הטיעון - איננו רואים לנכון להיכנס לוויכוח, כמעט היינו אומרים לסאגה שאותה העלה הסניגור בטיעונו, לענין הנסתר והנגלה בהסדר הטיעון. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. בית המשפט איננו אמור לנחש למה התכוונו הצדדים מעבר למה שנאמר בפניו ב"רחל בתך הקטנה", בשעה שהודיעו על הסדר הטיעון. לענין זה ציטטנו את דברי הצדדים כפי שהם משתקפים בפרוטוקול בית המשפט. זהו הסדר הטיעון ובלעדיו אין. נוסיף בהקשר זה, כי טוב יעשו הצדדים אם יעלו הסדר טיעון על הכתב, יחתמו עליו, יגישו אותו בכתובים לבית המשפט ובכך יחסכו טיעונים מסוג הטיעונים שהובאו בפני בית משפט קמא, ובדיעבד בפנינו בנושא זה. מכל מקום, מבחינתנו הסדר הטיעון מתבטא בכך שהצדדים הסכימו על תקופת מאסר שלא תעלה על שישה חודשים, כאשר המערער יוכל לרצותה בדרך של עבודות שירות, בכפוף לחוות דעת ממונה. בסופו של יום, בשקלול כולל של הנתונים, נראה לנו כי העונש משקף רמת ענישה המצויה בגבול התחתון והמקל של רמת הענישה הראויה. עיינו בתעודות הרפואיות, הן אינן מצביעות על כך כי המערער איננו כשיר לריצוי עונש במתקן כליאה, ומכל מקום, חזקה על שירות בתי הסוהר שידע לתת לו את הטיפול המתאים. צר לנו שאנו נאלצים לשלוח אדם בגילו של המערער לריצוי מאסר בפועל, אלא שהמערער הביא זאת על עצמו, במו ידיו. בצדק טענה ב"כ התביעה, כי גם את העבירות ביצע בהיותו אדם מבוגר. לא רק אדם מבוגר, אלא אדם מנוסה שהבין היטב את משמעות מעשיו. התוצאה היא, כי אנו דוחים את הערעור. . מיסיםעבירות מסמאסרחשבונית פיקטיביתחשבונית