חיוב בתשלום כפל מס

להלן פסק דין בנושא חיוב בתשלום כפל מס: פסק דין 1. נימוקי הערעור: הערעור שבפניי מתייחס להחלטת המשיב לדחות את השגתו של המערער באשר לחיובו בתשלום כפל מס וקנס מנהלי. בהחלטה בהשגה נאמר כי בביקורת אשר נערכה בעסקו של המערער נמצא כי הוצאו על ידו חשבוניות מס שלא כדין, בניגוד להוראות סעיף 47 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975 (להלן: "החוק"). המערער חוייב בתשלום כפל מס על פי סעיף 50(א) לחוק, כאשר סכום הקרן לתשלום הוא 61,064 ₪. בנימוקי ההחלטה ציין המשיב כי מביקורת חשבונות שנערכה לחברת גני בר בע"מ (להלן: "גני בר"), עולה כי בוצעו על ידי המערער עבודות ריצוף בגינן הוצאו החשבוניות. על פי עדותו של מנהל גני בר, מר ברדה בנימין, (להלן: "ברדה") התברר כי במהלך השנים 99' עד 2000 ביצע המערער עבודות ריצוף, בגינן קיבל שיקים או כספים אשר הופקדו בחשבון בנק שמספרו 314566, המתנהל על שם אישתו של המערער. המערער טען בעדותו כי אין לו קשר לחשבון של אישתו או לשיקים של גני בר. עם זאת, עלה מהבדיקה כי שיק של גני בר ע"ס 2,000 ₪ נמשך על ידי המערער במזומן בסניף של בנק דיסקונט בהוד השרון. מבדיקת חשבוניות המס אשר הוצאו על ידי המערער עולה כי אין המערער רשום כחוק משום שאיננו רשום כעוסק מורשה. לכן, לא היה המערער רשאי להוציא חשבוניות מס. יש לציין כי במסגרת ההשגה טען המערער כי הוא שכיר ולא היה מעולם עצמאי וכי הוא מכחיש את הטענה על פיה הוצאו על ידו חשבוניות לגני בר. בערעור חזר המערער וטען כי לא עבד כעצמאי ולא נתן חשבוניות לגני בר. המערער טען כי החשבוניות הן ע"ס ג'אבלי עבד אלראזק ומספר הזיהוי הרשום על החשבוניות איננו שלו. לאחר בדיקה שערך מצא כי לא קיים מספר זיהוי כזה במרשם התושבים ואף לא קיים תיק במע"מ או במס הכנסה. לדברי המערער, על גני בר היה לבדוק את הקבלן שמסר לה את החשבוניות וביצע את העבודות. על החשבוניות נרשם כאילו נוכה מס במקור, בזמן שלא קיים אישור על ניכוי מס במקור ולכן יש חשד שהחשבוניות מזויפות. כמו כן, נאמר כי החשבוניות אשר נמצאו אצל גני בר הן לא בכתב ידו של המערער והן נרשמו על ידי מנהל גני בר. הערעור הוגש גם על הקנס המנהלי אשר הוטל על המערער. בתצהיר חזר המערער על האמור בערעור. 2. תשובת המשיב: בכתב התשובה נאמר כי בחקירה שניהל המשיב התברר כי המערער הוציא חשבונית שלא כדין על שם העוסק ע. אלראזק ג'יבאלי מספר עוסק 053116836. בתקופה הרלוונטית עסק המערער בעבודות ריצוף וטיח והוציא חשבוניות, למרות העובדה כי לא נרשם כעוסק ולא היה רשאי להוציא חשבוניות. הסתבר כי החשבוניות אשר פורטו בכתב התשובה (10 חשבוניות) נמסרו על ידי המערער לגני בר וכנגדם קיבל שיקים אשר הופקדו על ידו בחשבון הבנק של אישתו. המשיב טען כי המערער פעל בכוונה ברורה תוך ידיעה כי המסמכים הנחזים לחשבוניות הן חשבוניות מזויפות. יש לדחות את הערעור הן באשר לכפל המס והן באשר לקנס המנהלי אשר הוטל על ידי המשיב. 3. דיון והחלטה: א. השאלה במחלוקת: טענתו העיקרית של המערער היא כי היה שכיר וכי לא הוא הוציא את החשבוניות הנושאות את שמו לגני בר. סעיף 50(א) לחוק אשר מכוחו הוטל על המערער כפל המס מפנה להוראות סעיף 47 לחוק הקובע "עוסק מורשה רשאי להוציא לגבי עסקה חייבת במס חשבונית מס במקום חשבונית עסקה וחייב הוא לעשות כן לפי דרישת הקונה". מי שמוציא חשבונית חייב אם כן להיות עוסק מורשה והחשבונית צריכה להתייחס לעסקה החייבת במס, אשר הוצאה על ידי העוסק אשר רשאי להוציא את החשבונית. אין מחלוקת כי המערער במקרה שבפניי איננו עוסק מורשה. יש לבחון אם כן את טענתו של המערער כי החשבוניות לא הוצאו על ידו. ב. נטל ההוכחה: חומר הראיות אשר עמד בפני המשיב בהטילו את כפל המס פורט בסעיף 7 לתצהירו של אליהו מרחב מטעם המשיב. בין הודעות אלה מצויה הודעתו של המערער עצמו בה נאמר על ידו כי הוא עובד אצל בנו, וכי הבן שלו עובד עבור גני בר. באותה חקירה אף נאמר על ידי המערער כי אין לו חשבון בנק וכי לא קיבל כספים כלשהם מגני בר. בנו של המערער נחקר אף הוא וטען כי המערער איננו מוציא חשבוניות מס. הבן אישר כי הוא עבד עבור גני בר ולדבריו הם חייבים לו כסף. עוד נאמר על ידו כי הוא לא הוציא לגני בר חשבוניות מס בכלל, וגם לא את חשבוניות המס הנושאות את שם המערער. הבן חזר והכחיש כי קיבל כספים כלשהם או שיקים מאת גני בר. הודעה נוספת אשר צורפה לתצהיר היא הודעתו של ברדה, בה נאמר כי המערער ביצע עבודות עבור גני בר וכי הוציא את החשבוניות נשוא הערעור. כמו כן, צורף מכתבו של ברדה אשר זיהה את המערער בעימות שנערך במשרדי המשיב. הודעות נוספות הן הודעות אשת המערער והודעה מטעם סגנית מנהל בנק דיסקונט בסניף הוד השרון. על יסוד הודעות אלה הגיע המשיב למסקנה, כי המערער הוציא מסממכים הנחזים להיות חשבוניות מס לגני בר. את הכסף פדה באמצעות חשבון הבנק של אישתו או במזומן בסניף בנק דיסקונט בהוד השרון. תקנה 10א לתקנות מס ערך מוסף קובעת כי בית המשפט יתיר הבאת ראייה עליה ביסס המשיב את השומה, גם אם ראייה כזו לא היתה קבילה בבימ"ש אזרחי. בית המשפט רשאי לבחון את אותן ראיות אשר עמדו בפני המשיב כשנתן את החלטתו נשוא הערעור. המערער רשאי לזמן לעדות את מי מנותני ההודעות אם ברצונו לחקור אותו בחקירה נגדית. הנטל להוכחת הטענה כי המערער הוא שכיר, מוטל על המערער, שכן מדובר במחלוקת לבר פנקסית ונטל השכנוע רובץ על המערער. ראה לעניין זה רע"א 3646/98 כ.ו.ע לבניין מע"מ נ' מס ערך מוסף, פד"י נז(4) 891. ג. הראיות אשר היו בפני המערער: ביום 7.10.02 נחקר המערער על ידי המשיב כפי שעולה מנספח ב' לתצהיר המשיב. באותו מועד הגיע, כאמור, גם ברדה למשרדי המשיב וזיהה את המערער כמי שהוציא לגני בר את החשבוניות נשוא הערעור. מכתבו של ברדה צורף כנספח ד' לתצהיר המשיב. במכתב זה נאמר כי ברדה זומן בהתראה של חצי שעה לזהות את המערער. ברדה הצהיר כי הוא זיהה את מי שהיה במשרדי המשיב כעבד אלראזק שעבד אצלו ונתן לו חשבוניות מס על שמו. מכיון שהמערער לא יודע לכתוב עברית, הרי שברדה כתב את החשבוניות והמערער חתם עליהן וגם על השיקים שברדה היה מעביר אליו. נספח ז' לתצהיר המשיב הינה הודעתו של ברדה, בה אמר כי המערער עבד אצלו כקבלן משנה לביצוע עבודות ריצוף. ברדה לא זומן לעדות על ידי המערער ועדותו באשר לקבלת החשבוניות על ידי המערער, אשר עבד אצלו בעבודות ריצוף, לא נסתרה. בהודעה של בן המשיב, נאמר כאמור כי גני בר לא שילמה לו כספים כלשהם בגין עבודה שבוצעה על ידו וכי מעולם לא הוציא לה חשבוניות. המערער טען כי ביצע אמנם עבודות עבור גני בר, אך טען כי עשה את העבודות כשכיר אצל בנו. במהלך הדיון, הודה המערער כי קיבל כספים מאת גני בר אבל לדבריו לא נתן חשבוניות. "לקחתי כסף אבל לא נתתי חשבוניות. לקחתי מבני, אני לא יודע מה שם המשפחה שלו. הוא נתן לי שיקים עבור חודשיים לעבודה שלו". יתרה מזאת , המערער אישר כי למרות שהוא לא מכיר שום חשבוניות "החשבוניות האלה הוציאו אותן לפי השיקים שקיבלתי". עדות זו של המערער בדבר קבלת כספים מאת גני בר, עומדת בסתירה לעדותו של בן המערער, כל פיה לא התקבלו כל כספים מאת גני בר. המערער טען כאמור בהודעותיו כי אין לו חשבון בנק והוא אף איננו מכיר חשבון בנק שמספרו 314566 וכי הוא איננו מתעסק עם בנקים או עם חשבוניות. מנספח ה', מכתב של בנק הפועלים סניף טייבה, עולה כי מיופה הכוח בחשבון היה בנו של המערער וכי לחשבון זה הופקדו שיקים, אשר צורפו כנספח י"ב, שהוצאו על שמו של המערער על ידי גני בר. אין לכן מקום לטענתו של המערער כי מעולם לא קיבל שיקים מגני בר. אישתו של המערער לא ידעה מי חתם על השיקים ואיך הגיעו השיקים לחשבון הבנק שלה. לטענתה כי ישנם אנשים שרוצים לפדות את השיקים והיא עושה להם "מערוף" - אין כל תשתית עובדתית. יתרה מזאת, במקרה אחד אף הלך המערער בעצמו לסניף דיסקונט הוד השרון בו מתנהל חשבון הבנק של גני בר ופדה שיק 04495 אשר נרשם לפקודתו על ידי גני בר. מהודעתה של סגנית מנהלת אותו סניף, עולה כי רק מי שהשיק לפקודתו יכול למשוך את הכסף במזומן לאחר שהציג תעודת זהות. אין לכן כל בסיס עובדתי לטענתו של המערער בחקירה נגדית כי ישב עם אדם כלשהו והיו פועלים מהגדה שאותו אדם רצה לתת להם כסף וכי הוא פרט את השיק ונתן את הכסף לאותם שני אנשים מהגדה. על פי עדות סגנית מנהל הסניף כאמור לעיל, הרי שהמבקש לא יכול היה לפדות את השיק אלא אם חתם חתימת היסב כאשר שמו מופיע כנפרע בשיק. מכל האמור לעיל, עולה במפורש כי המערער ביצע עבודות ריצוף עבור גני בר, כי קיבל מגני בר שיקים לפקודתו, כי שיקים אלה הופקדו בחשבונה של אישתו ובמקרה אחד אף נפדה שיק אחד במזומן וכי מנהל גני בר, אשר עדותו לא נסתרה, זיהה את המערער כמי שהוציא את השיקים נשוא הערעור. מכאן, עולה כי המערער לא הוכיח את טענתו כי עבד כשכיר וכי לא הוציא חשבוניות. אין גם מקום לטענת המערער בסיכומים כי על גני בר היה לבדוק את זהות מוציא החשבוניות. טענה זו, שהיא טענה נכונה באשר לזכאותה של גני בר לנכות את המס אשר גלום בחשבוניות, מהווה אכן, כפי שטען ב"כ המשיב בסיכומים, בגדר טענה על פיה "הגונב מגנב פטור". אין בה כדי לגרוע מהמסקנה כי המערער הוא מי שהוציא את החשבוניות שלא כדין. אני דוחה את הערעור ומחייבת את המערער בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪ + מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדיון מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מיסים