החזר דמי מכס ששולמו ביתר

להלן פסק דין בנושא החזר מכס: פסק דין 1. זוהי תובענה על סך של 815,320 ₪ שעניינה דרישה להחזר דמי מכס אשר שולמו ביתר על פי סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בנוסף) התשנ"ה - 1968. (להלן: "החוק"). רקע עובדתי: 2. התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא מוצרים בענף הטלקומוניקציה. 3. בשנים 1995-1999 ייבאה התובעת מוניטורים מצויידים בשפופרת דיבור ולחצן פתיחה לדלת המשמשים כמערכות טלפון-וידאופון לזיהוי הנכנסים לבית או למשרד . (להלן:"הטובין"). 4. התובעת שילמה מס קניה בשיעור של 85% - וטוענת שהמס שיש לגבות על הטובין הינו בשיעור של 15% בלבד ולפיכך פנתה ביום 9.5.00 לשלטונות המכס שיושב לה הפרש סכומי המס בין הסיווג כחוק לבין הסיווג השגוי, בצירוף הפסדים שנגרמו לתובעת. דיון 5. הצדדים חלוקים באם יש לסווג הטובין בפרט המכס 85.28.2019 החל על מקלטי טלביזיה המיוחד למערכת טלביזיה במעגל סגור, אשר בגינו יש לשלם מס קניה בשיעור של 85% - או שמא יש לסווגם בפרט המכס 85.17.1000 כמכשיר טלפון בעל תמונת וידאו בגינו יש לשלם מס קניה בשיעור של 15% בלבד. 6. מטעם התובעת העיד מר רני שגן, מנהלה, בתצהירו ת/2, כי לתובעת נתברר עניין הסיווג השגוי, כטיעונה, מפי עובד מכס, לשעבר, אשר גילה אוזנו כי סיווג מופחת מופעל אצל כל מתחריה של התובעת. 7. בשנים 1995-1999 הסתכם מס הקניה שנגבה שלא כדין, כנטען, בסך של 815,320 ₪. 8. ביום 9.5.00 פנתה התובעת לשלטונות המכס בעניין הדרישה להשבה, ונענתה רק ביום 3.12.01 בסירוב להחזרו לא מפני שהסיווג נעשה שלא כהלכה אלא מפני שהתובעת אינה עומדת בתנאי סעיף 6(2) לחוק שזה לשונו: "6. החזר יתר יתר יוחזר למי ששילמו, אם הוא ביקש את ההחזר תוך התקופה הקובעת, ולגבי יתר כמשמעותו בפסקה (1) להגדרת "יתר", למעט לענין מס בולים - גם בתנאי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל אחת מאלה: (1) ... (2) שהוא מכר את הטובין אולם היתר לא נכלל במחיר שהקונה שילם". 9. ביום 9.4.02 פנה ב"כ התובעת וביקש כי יועמד לרשותו תחשיב בית המכס שנערך ע"י מר משה יעקב, מבקר החשבונות של בית המכס - וביום 23.4.02 התקבלה תשובת האחרון, המהווה, לדידו, "תחשיב פשטני". 10. לעמדתו, רק לאחר גילוי הטעות בסיווג הוברר לתובעת כי סיווג זה גרם לה להישאר בתחום האינטרקום כחברה קטנה, שכן העדר רווחים נוכח תחשיבי המכירה האפשריים שנאלצה לעשות עקב המס הגבוה לא איפשרו לה לממן פרסומות ומבצעי קידום מכירות ההכרחיים כדי לחדור לשוק ולהתפתח. 11. התובעת הגישה אף חוות דעת המומחה רו"ח מר אביגדור ברי, המוצג ת/1, על פיו על יסוד המידע אשר קיבל מן התובעת הרי שעקב מס הקנייה הגבוה שהוטל עליה בהתאם לרשימוני היבוא שהוצגו לו היה הרווח הגולמי נמוך, קרי, בין 3% ל- 14% אחוז, רווח נמוך משמעותית מהרווח בשאר מוצרי החברה העומד על שיעור של כ- 30%. לפיכך, מוצרים הנמוכים בשיעור רווח גולמי כה נמוך גורמים לחברה הפסד תפעולי. 12. למסקנתו, הטלת מס הקניה בשיעור של 85% גרמה לתובעת להציג רווח גולמי מזערי ובלתי סביר ממכירת מוצרים אלה. העמסת הוצאות הנהלה והוצאות כלליות מביאה למסקנה כי לחברה נגרם נזק תפעולי בגין מוצרים אלה שלא היה נגרם לו היה מס הקניה בשיעור של 15% בלבד. בחקירתו הנגדית העיד כדלקמן: "ש. אתה עשית את כל הבדיקות, האם בדקת את מתח הרווחים המקובל בענף לגבי המוצר הספציפי הזה, BPT ? ת. לא בדקתי את מתח הרווחים, אבל מהיכרות, עם לקוחות אחרים, ובכלל, אחוז רווח מקובל במוצרים מהסוג הזה, כאשר ישנן הוצאות הנהלה, שיווק ואחרות, אחוז רווח של 3-14% הוא אחוז בלתי סביר בעליל. ש. את המוצר הספציפי הזה, בדקת את המכירה שלו ? ת. לא בתקופה הזאת. ש. האם אתה רואה החשבון הקבוע של החברה ? ת. לא. ש. יש לך היכרות נוספת עם החברה מלבד הטיפול לענין נשוא התביעה ? ת. לא. ש. כלומר, המסמכים המפורטים בעמ' 1 לחוות דעתך, אלו המסמכים היחידים של החברה אשר עמדו בפניך לצורך הכנת חוות הדעת ? ת. נכון. ש. מכאן, אני מסיק, תאשר לי שאתה לא מכיר את כל מגוון המוצרים שהחברה מוכרת ? ת. זה לא נכון. נמסר לי סוגי המוצרים שהחברה התעסקה בהם, לא ספציפית, אבל בגדול על מגוון המוצרים האחרים. בנוסף, הדגימה שבוצעה בוצעה לגבי מס' מוצרים שמהווים אחוז מסוים ושם רואים שאחוז הרווח של המוצרים, למעט ה BPT, הוא תואם את אחוז הרווח בדוחות החברה." (ראה: פרוטוקול עמ' 4 שורות 22-3). 13. מטעם הנתבעת העיד בתצהירו נ/1 המהנדס מר אנדרי רפפורט, המשמש כמהנדס מעריך וממונה פרוייקטים, כי התובעת ייבאה מכשיר "טלפון - וידאופון" אשר סווג בפרט המכס 85.28.2019 על פי הצהרת עובדי התובעת. 14. לדבריו, כל הרשימונים שוחררו בלי שעברו בדיקה ע"י עובדי הנתבעת וכי הסיווג נעשה על פי הצהרת היבואנים בלבד כדי לא לעכב יבוא סחורות. 15. ביום 21.5.01 פנתה התובעת לראשונה למכס בטענה כי הטובין שנכללו ברשימון יבוא 720070385 סווגו בטעות. 16. הנתבעת אינה חולקת, לעדותו, על כך שבגין הסיווג השגוי שערכה הנתבעת שולם מס ביתר, אלא שלטענתה אין התובעת זכאית להחזר הסכום ששולם מאחר שהיא לא הוכיחה עמידתה בתנאי החוק. 17. תביעת התובעת לקבל החזר מס בגין הרשימונים האחרים נכללה בכתב התביעה- שעה ש"התקופה הקובעת" מוגדרת על פי סעיף 1 לחוק, כדלהלן: "התקופה הקובעת - (1) לגבי טובין שיובאו חמש שנים מן היום שבו נתהווה החסר או היתר..." 18. על כן, לדבריו, טוענת הנתבעת כי התובעת אינה רשאית לבקש החזר מס בגין כל הרשימונים אשר הוגשו על ידה לפני המועד 21.5.97, שכן תקופה זו התיישנה. 19. בחקירתו הנגדית השיב מר רפפורט כדלקמן: "...אכן דובר על אותם דגמים, ואיש לא הטיל ספק בכך. עניין הסיווג מעולם לא עמד על הפרק, היתה הסכמה כללית שנפלה טעות, אומנם לא עורבתי בעניין הסיווג, הבנתי שכל מי שנגע בסוגיית הסיווג המקצועית לא הטיל ספק, כולם הסכימו, לא בזה המחלוקת." (ראה: פרוטוקול עמ' עמ' 15 שורות 17-14). כן העיד: "אני מדבר בשם עצמי. ברגע שמתגלה שהיבואן שילם ביתר, אני מחוייב לדווח על כך, בפועל יש תהליך אני חייב להודיע ליבואן שהוא שילם ביתר. היבואן חייב לתבוע את הכסף. היבואן לא צריך לבוא לבית משפט, הוא תובע ישירות מהמכס. קורים מקרים כאלה מידי יום, היבואן מגלה את הטעות, מיד מגיש בקשת תביעה ותוך פרק זמן של 40-60 יום, אם הוא צודק, הכסף מוחזר לו. אנו מחזירים כסף. ש. נכון שאתה אישית כשאתה בודק אם נהגו נכון ואתה מגלה שטעו אתה א ומר ליבואן להגיש תביעה כדי לקבל? ת. כן. " (ראה: פרוטוקול עמ' 16 שורות 9-1). 20. עולה מאלה, כי לא קיימת מחלוקת כי נפלה טעות בסיווג וכי הסיווג הנכון צריך היה להיות בפרט המכס 85.17.1000, "כטלפון פנים" 21. ברם, לאחר עיון בראיות הצדדים, הרי שלא ראיתי תימוכין של ממש לקביעת חוות דעת המומחה מטעם התובעת, רואה חשבון אביגדור ברי, אשר ערך חוות דעתו על יסוד דוחו"ת כספיים של התובעת לשנים 1999-1995 ועל בסיס תחשיבי עלות מוצרים ופירוט מחירי מכירה למוצרים שנמכרו - שכן מידע זה ניתן לו באופן חד צדדי מן התובעת. 22. כמו כן, לא הוכח בפני כדבעי כי עקב מס הקניה הגבוה, יחסית, אשר, כביכול, לא שולם ע"י המתחרים, נאלצה היא לספוג את עיקר המס ולמכור ברווח גולמי מזערי שהסב לה הפסד אחרי ייחוס הוצאות אחרות. ועוד, הטובין נמכרו בשנת 1997 בזמן שהתובעת לא ידעה כי שולם מס ביתר וסביר להניח כי ביצעה תחשיב עלויות בעת קביעת המחיר. 23. משכך, כל שיכולה התובעת לדרוש הינו השבת הפרש דמי המס שהוטל ביתר, וזאת בכפוף לתקופת ההתיישנות הנזכרת לעיל, לאמור, למעט דמי המס ששולמו על פי רשימונים שהוגשו לפני יום 21.5.97. 24. משכך, נדחית התביעה. 25. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של - 8,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מכס