גביית ארנונה מופרזת

להלן פסק דין בנושא גביית ארנונה מופרזת:

פסק דין

מבוא

תביעה כספית על סך של 859,545 ₪ אשר הופנתה כלפי עיריית גבעתיים (להלן:"הנתבעת") ועניינה בגביית ארנונה מופרזת שנעשתה לטענת התובעת שלא כדין בין השנים 1998 ל- 2005. הנתבעת המכחישה את התביעה בהגנתה טוענת בנוסף כי לא זו בלבד שהתובעת לא חוייבה באופן מופרז כטענתה, אלא שלפי בדיקתה היא, ניגבו מאת התובעת חיובי הארנונה בחסר. על בסיס טענתה זו גובשה תביעתה הנגדית של הנתבעת בה נטען כי לתובעת חובות מס מן העבר בהיקף של 1,989,608 ש"ח וזאת ביחס לתקופה בה זוכתה בהנחה שלא כדין.

עיקר העובדות הנדרשות להכרעה אינן שנויות במחלוקת ולצורך הנוחות תובאנה אלה להלן:

תמצית העובדות:

1. התובעת הינה עמותה ללא כוונת רווח המחזיקה בנכס ברחוב מצולות ים 1 בעיר גבעתיים (להלן:"הנכס"), ומטרותיה מוגדרות בתעודת הרישום.

2. לתובעת רישיון עסק לניהול בית אבות לפי נספחים א1' ו- א2' לתצהיר הנתבעת וזה מתנהל בפועל בנכס.

3. החל מסוף שנות ה- 80 לכל הפחות חוייב הנכס בארנונה בשיעור שליש מהמתחייב.
4. החל מיום 1.3.05 בוטלה ההנחה בתשלומי הארנונה ממנה נהנתה התובעת והחיוב הועמד על שיעורו המלא לתקופה שמיום 1.1.05 ואילך (להלן: "החלטת הביטול").

5. מצד התובעת הוגשה השגה על החלטת הביטול בה נתבקש ביטולה והשבת הסכומים שניגבו ביתר לטענתה, לאור דחייתה הוגש ערר וזה עדיין תלוי ועומד.

בסמוך, עתרה התובעת בתביעתה זו שבפני כאשר הסעדים המתבקשים בה שלובים באלה שפורטו בהשגה ובערר.

עד כאן תיאור העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת.

הנתבעת מעלה טענה לקיומו של שיהוי בשלו מנועה התובעת מלהגיש את תביעתה ולהעדרה של סמכות עניינית בשלה מנוע בית המשפט מלדון בתביעה.
טענות אלה הינן מסוג "טענות הסף" בהן ראוי להקדים ולהכריע טרם התייחסות לגופם של דברים.

דיון בטענות הסף של הנתבעת

טענת השיהוי -

לטענת הנתבעת מנועה התובעת מלהגיש את תביעתה לאחר שזו השתהתה בכך מעבר למקובל. לפי טענה זו, חלפו שנים ארוכות (כ- 7 שנים ביחס לחיובים המוקדמים ביותר) מאז גביית החיובים שהשבתם מתבקשת שהוא מועד יצירת העילה.
הנתבעת גורסת כי לטובת האינטרס הציבורי המחייב הגשת תביעות השבה בפרק זמן סביר קיימת חשיבות בהקפדה על חסימת עתירות שהגשתן נגועה בשיהוי.

דא עקא, שלפי חומר הראיות שהוצג נראה כי התובעת האמינה בצידקת פעולתה של הנתבעת ולא הטילה בה ספק עד למועד בו השתנו באופן חד צדדי חיובי הארנונה שהוטלו עליה. מאותו מועד בו נתגלו לה העובדות שהביאו לבדיקות שנעשו על ידה לא השתהתה זו בתביעתה ולפיכך, אין בסיס לטענת השיהוי ויש לדחותה.
הסמכות העניינית-

טענתה הנוספת של הנתבעת עניינה בדחיית התביעה על הסף וזו נסמכת על הטיעון ולפיו, נעדר מותב זה סמכות עניינית לבירור התביעה. לפי עמדה זו, אין להשיג על קביעת גובה תשלומי הארנונה, אלא בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו 1976, סעיף 3 ולחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000.
תשובת התובעת בהקשר זה הועלתה בסיכומי התשובה בלבד, לאחר שלדבריה סבורה היתה כי טענה זו נזנחה על ידי הנתבעת.
נראה לי כי התובעת לא היתה רשאית לצאת מהנחה ולפיה זנחה הנתבעת את עמדתה זו.
הואיל ומדובר בעניין משפטי, היתה האחרונה רשאית להסתפק באיזכורו בכתב הגנתה לצורך ההתייחסות לעניין בסיכומיה.
לגופם של דברים, סבורה התובעת כי בהתחשב ב"מבחן הסעד הנתבע" שהוא כספי בלבד אין תחולה להגבלת הסמכות הנטענת מה גם שלטענתה נעדרת הרשות המינהלית סמכות לדון בתביעות מסוג זה.
התובעת עתרה אמנם לסעד כספי שעניינו בתביעה להשבת חיובי ארנונה שניגבו הימנה כאמור, לטענתה, שלא כדין. עם זאת, סבורני כי אבחנה זו המוצעת על ידה הינה מלאכותית משהוא, שהרי ההשבה הנדרשת מתייחסת ישירות למידת הלגיטימיות של חיובי הארנונה שהוטלו עליה. לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת פרוקצי'ה ברע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י. ח. ייזום והשקעות בע"מ נד(4) עמ' 481, שם היא מסבירה כי האבחנה בין מצב דברים שבו הושת על בעל נכס חיוב בהיטל אשר טרם שולם והוא מבקש להעמידו במבחן הביקורת לבין מצב שבו סכום ההיטל שולם ובעל הנכס טוען לאחר מעשה כי יש לזכותו בהשבה בשל פגם שנפל בהיטל, אינה מהותית ככל שזה משיק להיבט של סמכות גופי הערר על פי חוק (ראה עמ' 499 לפסה"ד לפרק ג'). בדיעה זו תמכו יתר שותפיה להרכב ובהם כב' הנשיא ברק (כתוארו אז) המדגיש כי דברים אלה אינם מוטלים בספק כשמדובר בתביעת השבה שאינה אלא צידו האחר של שאלת חוקיות התשלום.
מכאן, שהשאלה האמיתית העומדת להכרעה אינה כפי זו המוצגת ע"י הנתבעת באבחנתה אלא זו הנוגעת לשאלת קיומה של סמכות מקבילה לדיון בתביעות שבעיקרן מבקשות להשיג על גובה חיובי הארנונה שהם תוצאת סיווג הנכס.

דומה, כי גם בהידרשנו לחלק זה של ההכרעה יש לנו אילנות גבוהים להיתלות בהם. פשיטא, שאין עלינו "לחרוש בשדה בור" כיוון שנושא זה נדון בהרחבה בפסיקת בתי המשפט בעשור האחרון.
ההלכה המשפטית שנקבעה בהקשר זה, משקפת גיבושה של הבנה מעמיקה ונרחבת באשר למיקומה של הביקורת השיפוטית על המערך המינהלי בתוך המארג הכולל של המשפט האזרחי. השקפת העולם המתגלה מתוכה נראית כמונחית תפיסות מודרניות בעניין תיפקודם של האורגאנים המינהליים כחלק מניהול תקין של מוסדות שילטוניים בחברה מתקדמת ומתוחכמת.
גישה זו באה לידי ביטוייה המקיף ביותר ברע"א 2425/99 הנ"ל, שם הסביר בית המשפט כי התכלית החקיקתית העומדת בבסיס הגדרת המיתווה להגשת השגות על קביעות הרשות המקומית בענייני ארנונה משקפת מגמה כללית לריכוז הבירור בעניין תיפקוד המינהל הציבורי לגופים מקצועיים בעלי כשירות מיוחדת. אלה, יעמידו את מעשי המינהל למבחן הביקורת תוך התייחסות למלוא רוחב היריעה ותוך העמדת גופים אלה עצמם לביקורת שיפוטית. שיאה של מגמה זו הינה בהקמת בית המשפט לעניינים מינהליים אשר הופקד על העיסוק בביקורת על כלל גופי הערר הפועלים במדינה. נקודת המבט המתוארת מתגלה בפסקי דין נוספים (ע"א 2600/00 עיריית הרצליה נ' חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ וכן, עע"מ 10826/03 מינהל הארנונה בעיריית עכו נ' קלאב מרקט) אשר בהם שונן העיקרון שנקבע ברע"א 2425/99 הנ"ל וחודדו האיזונים הנדרשים להבטחת מימוש תכליתה של ההלכה המשפטית שגובשה. לפי אלה, תחסם דרכו של מתדיין אשר יבקש להביא עניינים אותם ראה המחוקק כמתאימים לבירור במסגרת הבקרה השיפוטית המינהלית בפני הערכאות הדיוניות האזרחיות עד כדי צימצומן והחלשתן של דרכי הבירור האלטרנטיביות. הסמכות המקבילה, לפי זה, תיוחד למקרים חריגים ממש המוגדרים כאירועים "בעלי חשיבות עקרונית מיוחדת" כאשר העדיפות היא להליכה "בדרך המלך" של הבירור המשפטי שהיתווה המחוקק, לעניין זה ראה ע"א 6971/93, עיריית רמת גן נ' שאול קרשין וכן בג"ץ 764/88, דשנים וחומרים כימיים נ' עיריית קרית אתא.עוד עיין לעניין זה בפסק הדין המעמיק שניתן ע"י כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר ובו סקירה מקפת של פסקי הדין המדגימים את החריגים, בהם נדרש בית המשפט לאספקטים שונים של העימות בין הרשות לאזרח, שהתקבלו כלגיטימיים לבירור בערכאה דיונית אזרחית (בש"א(ת"א)155209/04).

לטעמי, לא הוכח במקרה שבפני קיומה של חשיבות ציבורית המצדיקה את העדפת בירור עניינה של התובעת בפני מותב זה על פני הדרך שנקבעה בחוק במיוחד כאשר התובעת בחרה את הפורום העדיף מבחינתה והקדימה ופנתה כפי שצויין לעיל בהשגה ולאחריה בערר. יודגש בהקשר זה, כי התובעת עצמה דרשה מהנתבעת בהשגתה לחזור בה מהחלטת הביטול ובאותה נשימה, נתבקשה ההשבה כספית ככל שזו נובעת מהשינוי המתבקש. בדבריה אלה, הצהירה התובעת "קבל עם ועדה" על הכרתה בסמכות הגופים המבקרים הן לדיון בהחלטת הביטול והן להשבה הכספית כמיקשה אחת. במובן זה של הדברים חסומה היתה התובעת מכוח עקרונות ההשתק השיפוטי ואמות המידה הנוגעות לתום הלב בהקשרם הרחב מלהעלות כאן את אבחנתה לעניין הסעד הנתבע.
כך או אחרת נראה, כי בדרך פעולתה זו גילתה התובעת את דעתה לעניין הפורום הנאות ובהיבט זה של הדברים נגועה הגשת התביעה הנוכחית מבלי להמתין לתוצאות הערר ולהשלמתו בחוסר תום לב השווה לעניין זה התייחסותו של בית המשפט בע"א 2600/00 במקרה דומה.

נוכח קביעה זו מתייתר המשך הדיון בתביעה באופן המחייב את דחייתה. עם זאת, ולמידה שקביעתי זו שגויה, נכון לדון אלטרנטיבית בטענות לגופן בהתעלם מהקביעה לעיל.

דיון לגוף הדברים

האם הוכיחה התובעת את זכאותה לפטור

לטענת התובעת גבתה ממנה הנתבעת חיובי ארנונה שלא כדין בכך שלא זיכתה אותה בשיעורי ההנחה לה הינה זכאית על פי הדין.
לפי גירסה זו, נשללה מהתובעת זכאות לפטור בשיעור מלא משנת 1998 ועד לשנת 2002, לפטור בשיעור של 94% לשנת 2003 , 85% לשנת 2004 ו- 76% לשנת 2005.
לטענת התובעת זוכתה זו בהיקף פטור בשיעור של 66% בלבד הנמוך מזה לו היתה זכאית על פי חוק כמפורט לעיל ולפיכך יש לזכותה בהפרש שבין שיעור הגבייה בפועל לעומת הזכאות על פי דין.
את טענתה להיקפי הזכאות והפטור המתוארים לעיל, מבססת התובעת על פקודת מסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין").
פקודת הפיטורין מקנה זכאות להפחתה בחיובי הארנונה בשיעורים שונים לפי טיב הנכס, כך לדוגמא - נכסים המשמשים כבתי חולים או מרפאות נהנים מהנחה מסוימת (סעיף 3
(3)(ב)),נכסים המשמשים כאגודת צדקה, בית חולים או בית הבראה נהנים מפטור מלא בגין החיוב בארנונה בתנאי כי אינם משמשים למטרת רווח כלל (4(א)3'), נכס המשמש כבית הבראה ויש לו אישור זכאות לפטור מטעם משרד הפנים יזכה בפטור מלא בגין חיוב הארנונה (סעיף 5(ז)') ונכס אחר המתנדב לשירות הציבור ולו אישור זכאות ממשרד הפנים יהנה מפטור מלא אף הוא (סעיף 5(י)' ).
התובעת אינה מפנה, לא בכתב התביעה ולא בתצהיר העדות לעובדות הספציפיות היוצרות את הפטור הנטען וממילא אינה מפנה לסעיף נקוב בפקודת הפיטורין להעמדת התשתית ה"מייצרת" את הזכאות על פי אותו סעיף. בשפה רפה, אמנם, טוענת התובעת לפטור לפי סעיפים 4 או 5 לפקודת הפיטורין אלא שאין בנוסח הדברים די כדי להעמיד את התשתית העובדתית הנדרשת.
בהקשר זה נכון להבהיר כי כל חלק ההתייחסות לעניין זה בסיכומי התובעת הינו פסול בעיני, ככל שזה אינו מגובה בתשתית עובדתית ראייתית ולכן נכון להתעלם מחלק זה של הסיכומים.
הואיל וכך, נראה כי גם בהתעלם מההחלטה המיקדמית נכשלה התובעת בהוכחת תביעתה ומשכך זו נדחית.

התביעה שכנגד

בתביעתה הנגדית טוענת הנתבעת כי חיובה של התובעת ב- 33% בלבד מתוך שיעור הארנונה המלא שהיה עליה לשלם על פי דין בטל לאחר שנעשה בניגוד להוראות חוק ההסדרים ותקנות ההנחות ולפיכך חובה על התובעת להשלים את יתרתו.
לחילופין טוענת הנתבעת, כי ככל שהתקיימה בין הצדדים הסכמה לעניין שיעור חיובי הארנונה, נסמכת תביעתה זו על הפרת ההסכם מצד התובעת המקנה לנתבעת את הזכות לבטלו ולתבוע את אכיפת זכויותיה בהתעלם מההסכם.
סבורני, כי אין כל ממש בתביעה הנגדית שהוגשה.
חיובי הארנונה ניגבו בהתאם להסכמה שנכרתה בין הצדדים ממנה אין הנתבעת יכולה לחזור בה מאף לא אחד מהנימוקים המוצגים על ידה. טענותיה של הנתבעת בהקשר זה, אינן עולות בקנה אחד עם דיני ההשתק עקרונות ההסתמכות ותום הלב החולשים על כל רבדי המשפט ומגדירים את נורמות ההתנהגות המצופה מרשות ציבורית, לעניין זה ראה ע"א 413/66 פרנקנפלד, ע"א 3264/01 ג'רר וכן עת"מ 1224/05 גריסרו.

סוף דבר
התביעה נדחית.
התביעה שכנגד נדחית אף היא.
בנסיבות העניין, מצאתי להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו הוא.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חיוב רטרואקטיבי

  2. סיווג נכס ארנונה

  3. ארנונה על רפת

  4. ארנונה על הים

  5. ארנונה על מכבסות

  6. ארנונה על בית משפט

  7. מכון רישוי ארנונה

  8. הגבלת גובה ארנונה

  9. פטור מארנונה בטעות

  10. תביעה להחזר ארנונה

  11. חוב ארנונה של שוכר

  12. ארנונה על גג משותף

  13. סבירות תעריפי ארנונה

  14. צו הארנונה לשנת 1985

  15. גביית ארנונה מופרזת

  16. סיווג נכס בית מלאכה

  17. חוב ארנונה של המשכיר

  18. קונטיינרים - ארנונה

  19. חובות ארנונה של נפטר

  20. התיישנות החזר ארנונה

  21. פטור מארנונה לנכס ריק

  22. ערעור על השבת ארנונה

  23. ארנונה על מחזיק בנכס

  24. ביטול ארנונה על מחסן

  25. ארנונה על קווי תשתית

  26. ארנונה על מכונות משחק

  27. דיני ההקפאה בשנת 1985

  28. ארנונה על קאנטרי קלאב

  29. ארנונה - חברת מקורות

  30. אי תשלום חובות ארנונה

  31. ערעור מנהלי על ארנונה

  32. חיוב ארנונה קרקע תפוסה

  33. ארנונה על אדמה חקלאית

  34. סיווג נכס לצורכי ארנונה

  35. פטור מארנונה ל"נכס ריק"

  36. ארנונה על מחסן בשכירות

  37. ארנונה לפי השימוש בנכס

  38. דחיית תביעת החזר ארנונה

  39. תשלום ארנונה ע"י הבעלים

  40. חוב ארנונה לעיריית אשדוד

  41. מכתב השגה למנהל הארנונה

  42. החזר ארנונה ששולמה ביתר

  43. גבייה מנהלית חוב ארנונה

  44. ארנונה למפעלים בטחוניים

  45. עורך דין לענייני ארנונה

  46. ארנונה על מחסן תת קרקעי

  47. מתי מתחילים לשלם ארנונה

  48. התיישנות בתביעות ארנונה

  49. צו ארנונה מספרה תל אביב

  50. ארנונה על בית ספר מקצועי

  51. חיוב רטרואקטיבי בארנונה

  52. ארנונה על מבנים מוזנחים

  53. הנחה רטרואקטיבית ארנונה

  54. חוב ארנונה לחנות בקניון

  55. בקשה לעיכוב גביית ארנונה

  56. הנחה רטרואקטיבית בארנונה

  57. סמכות לשנות תעריף ארנונה

  58. עתירה לחייב תשלום ארנונה

  59. פטור מארנונה למוסד מתנדב

  60. פיצוי על טעות בחיוב ארנונה

  61. הנחה בארנונה על בניין ריק

  62. חיוב רטרואקטיבי של ארנונה

  63. שינוי רטרואקטיבי של ארנונה

  64. ארנונה שיטת הצמדה לא חוקית

  65. התיישנות זכות קיזוז ארנונה

  66. טענת קיזוז כנגד חוב ארנונה

  67. הגבלת העלאת תעריפי הארנונה

  68. ערעור על ועדת ארנונה כללית

  69. תביעה בגין אי תשלום ארנונה

  70. נכס לא ראוי לשימוש - ארנונה

  71. שכירות לתקופה קצרה - ארנונה

  72. טופס בקשה לקבלת החזר ארנונה

  73. חוב ארנונה בגלל שינוי כתובת

  74. ערר החזר הארנונה שנגבתה ביתר

  75. ערעור ארנונה - תעריף של עסקים

  76. ארנונה על מרתף בבניין משרדים

  77. תביעה לבית משפט בנושא ארנונה

  78. הסכם עם העירייה בנושא ארנונה

  79. שינוי סיווג מרתף מגורים למשרד

  80. אי תשלום ארנונה בתקופת שכירות

  81. בניין שרובו אינו מגורים ארנונה

  82. ארנונה על מגרש חניה במרכז מסחרי

  83. ארנונה על פעילות ללא מטרות רווח

  84. התנאים למתן פטור מארנונה בתי ספר

  85. עתירה נגד הגדלת שטח חיוב בארנונה

  86. פטור מארנונה דירות גדולות לנכים

  87. תשובה להשגה על ארנונה תוך 60 יום

  88. טעות חישוב גודל הנכס לצורכי ארנונה

  89. הגדרת ''מחזיק בנכס'' לצורכי ארנונה

  90. עיכוב סיום בניה כדי לא לשלם ארנונה

  91. שינוי גובה ארנונה רטרואקטיבי לחברה

  92. ארנונה על ''רחוב'' - פקודת העיריות

  93. שינוי הגדרת אזור מגורים לצרכי ארנונה

  94. חיוב בארנונה למרות אישור סילוק חובות

  95. ערעור ארנונה - ועדת ערר או בית המשפט

  96. גביית חוב ארנונה חלוט מבעל שליטה בחברה

  97. חיוב בארנונה בגין חלקה היחסי בשטח החניון

  98. פטור מארנונה לנכס ריק לתקופה של 6 חודשים

  99. תיקון לצו הארנונה משנת 2001 לגבי שטחי מחסנים

  100. תנאים להליכי גביית ארנונה כאשר החוב במחלוקת

  101. ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה

  102. עתירה בענין ארנונה חניון בנין מסחרי תל אביב

  103. בקשה לפטור מארנונה בגין נכס ריק עיריית רמת גן

  104. טענת שינוי בצו ארנונה מבלי שניתן לכך אישור חריג

  105. עתירה בטענת חברת החשמל לאי חוקיות שדבקה בצווי ארנונה

  106. חובות ארנונה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה

  107. עתירה לביטול דרישת תשלום ארנונה בהפעלת אולמות אירועים

  108. הנחה בארנונה בגובה 90% בהתאם לקריטריונים של משרד הפנים

  109. חוק הסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה), התשנ"א-1991

  110. תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ''ג-1993

  111. טוענים כי הנתבע לא עמד בחובתו לבקש מהעירייה פטור מארנונה

  112. ערעור על שומת ארנונה בגין החזקה בנכס המשמש לאחסנה של ציוד

  113. עתירה כנגד הליכי גבייה מנהליים שנפתחו בגין חובות מים וארנונה

  114. ארנונה על שטח שאינו מסתיים במספר מ"ר שלם אלא ב-X.01 ועד X.99

  115. ריבית והפרשי ההצמדה על חוב ארנונה ששולם באיחור מתחילת שנת הכספים

  116. חוק הארנונה הכללית (סייג להעלאה בשנת הכספים 1988), התשמ"ח-1988

  117. חוק הארנונה הכללית (סייגים להעלאה בשנת הכספים 1990), התש"ן-1990

  118. סיווג ארנונה מרפאות השיניים בת"א כבתי מלאכה ולא בסיווג הכללי והשיורי

  119. ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עירית תל-אביב-יפו

  120. ארנונה תחת תת סיווג 911 שהגדרתו בצו הארנונה - בית אריזה וכן מבנה חקלאי

  121. ערעור מנהלי בעניין פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 3(ב) לפקודת מיסי העירייה

  122. הערכאה המוסמכת לדון בטענה של "אינני מחזיק", הינה ועדת הערר לענייני ארנונה

  123. תקנות העיריות (המועד להגשת החלטה בדבר הטלת ארנונות) (תיקון מס' 2), תשכ''ב-1962

  124. תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית בשל נכסים פטורים לשנת 2000), התש''ס-2000

  125. תקנות הסדרים לשעת חירום במשק המדינה (דרכים ומועדים לתשלום ארנונה), התשמ''ו-1985

  126. צו הסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה) (ארנונה כללית לשנת הכספים 1991), התשנ"א-1991

  127. תקנות הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (הגדרת שאר לענין סעיף 3(7) לחוק), תשט''ו-1954

  128. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון