איחור בהגשת השגה במס

להלן פסק דין בנושא איחור בהגשת השגה במס: פסק דין העובדות וטענות הצדדים 1. דיון זה מתקיים לאחר שכבר ניתן פסק-דין בו נדחה הערר על הסף, ובעקבות בקשה לביטולו כי ניתן בהעדר הצדדים, שנתקבלה ופסק הדין בוטל והדיון נושא שבתיק זה, התחיל מחדש בבקשה של המשיב לדחיית הערר על הסף. 2. הצדדים הגישו סיכומיהם בשאלה זו, מהם עולות העובדות הבאות: א. בתאריך 2.7.01, הוגשו הצהרות לגבי עסקת מכר בהסכם שנערך ונחתם בתאריך 8.6.01, למכירת שטח של 3,137 מ"ר, הידוע כחלקה מס' 46 בגוש 19612 (להלן:"המקרקעין"). ב. בתאריך 8.11.01, המשיב שלח את השומה לפי קביעתו לכל אחד מהעוררים 1-3 וגם לעוררים 4-5, לכתבות ב"כ עו"ד אבדאח שצויינה על ידו. ג. בתאריך 2.1.02, הוגשה השגה על השומה על ידי העוררים שנדחתה. ד. בתאריך 8.4.03, נתקבלה בקשת העוררים לדיון חוזר בהשגה לתיקון השומות הנושאות תאריך 21.3.03. ה. בתאריך 2.10.03, ניתנה החלטה בהשגה עקב עיון מחדש על ידי המשיב, בה נתקבלה ההשגה חלקית בכל הנוגע לשיעור המס, שהעמיד אותו על 12% במקום 50%, ודחה את ההשגה בכל הנוגע לשווי המקרקעין, אולם לטענת העוררים החלטה זו לא הגיעה אליהם עד לחודש פברואר 2004, אז פנו העוררים לשמאי מקרקעין מטעמם, שקבע את שווי המקרקעין בסכום של 156,300 ₪, שהוא גבוה מהשווי שהוצהר עליו על ידי העוררים, (10,000$). 3. בתאריך 17.5.04, נשלחה למשיב דרישה בה נתבקש לקבוע את שווי המכירה של המקרקעין, בהתאם לשווי שקבע השמאי מטעמם, תוך התעלמות מהמועד החוקי שבמסגרתו ניתן להגיש השגה או ערר על החלטת המשיב בהשגה שניתנה לטענתם בתאריך 2.10.03. 4. בתאריך 16.12.05 בעקבות פניה נוספת של העוררים מתאריך 19.1.05, שוב הודיע המשיב כי אין לו מה להוסיף על החלטתו שכבר ניתנה בתאריך 2.10.03. 5. הערר הנדון הוגש בתאריך 11.4.05 אשר אמור להיות ערר על החלטה בהשגה של המשיב שניתנה כטענתו בתאריך 16.2.05, כאמור לעיל. בהזדמנות זו כללו העוררים גם את ההחלטות שניתנו בשלוש פניות דומות בתאריכים שונים. 6. ב"כ המשיב מבקש דחיית הערר על הסף, כיוון שההחלטה בהשגה שדנה לגופו של עניין שווי הרכישה ושיעור המס ושווי המכירה, ניתנה בתאריך 2.10.03, וכל ההחלטות שבאו לאחר מכן בעקבות פניות של העוררים, אינן החלטות בנושא השומה, כלומר בשווי המקרקעין ובשיעור המס, אלא אלה היו תשובות על פניות החוזרות ונשנות שלא הוגשו במועדן. אף אם הועדה תרחיק לכת ותראה בהם כהחלטות בהשגות, גם אז הערר הוגש באיחור רב. 7. אין מחלוקת לגבי המועדים הרלוונטים האלה: א. תאריך עשיית העסקה במקרקעין היה ביום 20.6.01. ב. הגשת ההצהרה על העסקה היה בתאריך 2.7.01. ג. עשית השומה על ידי המשיב היתה בתאריך 8.11.01. ד. הגשת ההשגה על השומה היתה בתאריך 2.1.02, אשר כפי הנראה היתה בתוך 30 הימים מתאריך קבלת השומה, ה. ההחלטה בהשגה ניתנה בתאריך 2.10.03. ו. הדבר שנשאר במחלוקת הוא מועד קבלת ההחלטה בהשגה על ידי העוררים, אשר לטענתם היתה בחודש פברואר 2004. 8. לעומת זאת, אומר המשיב כי הוא שלח את ההחלטה בהשגה בתאריך 8.4.03 לכתובת בא כוחם שהיתה רשומה על גבי טופס ההצהרה שהוגשה על ידו לשלטונות מיסוי במקרקעין. 9. אנו מקבלים את הודעת המשיב בדבר מועד משלוח החלטתו בהשגה ולמען הזהירות שמא היה איחור במועד קבלת הדואר הרשום. נסכים שההחלטה הגיעה לידי העוררים זמן מה אחרי 8.4.03, ובכל מקרה לא בתאריך סמוך ל- 17.5.04 התאריך שבו הוגשה פניה של העוררים למשיב לעיין מחדש בהחלטתו בהשגה, שניתנה כאמור בתארך 8.4.03. 10. אין אנו נדרשים לקבוע אם היתה כאן הזנחה בטיפול, אך איחור גדול ביותר כן היה ולא מצאנו לו צידוק בכתב הערר ובסיכומי בא כוח העוררים. 11. בהקשר לתשובות המשיב על פניות העוררים מן הראוי להפנות תשומת לבו כי כאשר הוא דוחה השגה, עונה בשלילה על מכתב שמיחסים לו מעמד של השגה שלא הוגשה במועד, מן הראוי שימנע בתגובתו אמירה: "אין מה להוסיף על החלטתי". לתשובה זו ניתן ליחס כוח של החלטה בהשגה לגופו של ענין דהיינו על שווי המקרקעין ולא על האיחור במועד. 12. במקרה הנדון כפי שעולה מכתבי הטענות והסיכומים, כוונת המשיב היתה שאין הוא רואה מקום לשוב ולדון בשווי המקרקעין שכבר ניתנה החלטה סופית בקשר אליו, כאמור גם על מעין החלטה זו הערר לא הוגש במועדו. 13. אנו סבורים כי צדק המשיב בטענותיו שנתמכים גם בדברי כב' השופטת פרוקצ'ה בר"ע 1643/00 פנינת טל השקעות ובניה בע"מ נ' פקיד שומה, -שקבעה: "יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי... הקפדה נאותה של לוחות הזמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות הדיוניות ואף בזכויות המטריאליות של בעלי הדין, ולעיתים אף להסב נזק לציבור הרחב". 14. לפיכך, אנו מחליטים לדחות את הערר על הסף ומחייבים את העוררים בהוצאות המשיב בסך של -.3,000 ₪.מיסים