אי ניכוי מס במקור

להלן החלטה בנושא אי ניכוי מס במקור:

החלטה

1.     המשיב הוציא למערערת שומת ניכויים בשל אי-ניכוי מס במקור, לענין תשלום ששולם על-ידה לאדם בשם רפאלי (להלן גם - המנוכה), בתמורה לרכישת הלוואה שעמדה לזכותו בחברה ציבורית בה היה בעל שליטה. לפני בקשת המערערת להורות למשיב להעביר לעיונה את השומות שנערכו למנוכה לגבי שנת 1999.

המערערת נשענת על פסק הדין ברע"א 291/99, ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נח(4) 221 (להלן- פס"ד ד.נ.ד), שבו נקבע כי:
"זכותו של הפרט לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות המינהלית ואשר שימשו אותה להחלטה בעניינו היא ממושכלות היסוד של המשטר הדמוקרטי".

2.     המבקשת חלקה במסגרת נימוקי הערעור על עצם חבותה בניכוי מס במקור בגין התשלום ששולם לרפאלי וטענה כי אין לראותה כמי שרכשה נכס מרפאלי לפי הגדרתו של מונח זה בתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים) התשל"ז-1977, ועל כן לא היתה חייבת כלל לנכות מס במקור בגין תשלום זה. בנוסף, ולחלופין, טענה המבקשת, כי גם אם היתה עליה חובה לנכות מס במקור מלכתחילה, הרי שאין לחייבה להעביר את סכום הניכוי בדיעבד, שכן רפאלי אינו חייב בתשלום מס הכנסה לשנת 1999.
     
בבקשתה לגילוי השומות שנערכו למנוכה, טענה המערערת כי הן נדרשות לה על מנת לבדוק את תוצאות המס של המנוכה בשנת 1999. לטענתה, היה ויוכח כי מקבל התקבול-המנוכה אינו חייב במס על הכנסותיו בשנת 1999, אזי אין לחייב אותה בתשלום הניכויים שלא ניכתה במקור.

3.     המערערת המציאה למשיב אישור של רפאלי לכך שהשומות יומצאו לבא כוחה (נספח ג' לבקשה).

4.     המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, בבקשת הגילוי המערערת מבקשת לקשור בין חובת הניכוי במקור לבין תוצאת המס הסופית של המנוכה, כאשר, לטענתה, משנתברר כי המנוכה אינו חייב במס, מנוע המשיב מלחייבה לשלם את המס שהיה עליה לנכות במקור. לטענת המשיב, שומתו של המנוכה אינה שייכת לענין ואינה בגדר המסמכים הנוגעים לעניין הנדון. זאת מאחר ובחובה לניכוי מס במקור היה על המערערת לעמוד, על פי תקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים), התשל"ז-1977, ללא קשר לחבות המס של המנוכה. על פי טענה זו, חובת הניכוי היא חובה עצמאית, שהיה על המערערת לעמוד בה בשעת התשלום האמור, בשיעור הקבוע בדין. המשיב מטעים כי השומה העומדת לדיון בערעור היא שומת הניכויים שהוצאה למערערת, הנגזרת מסכומי המס שהיה עליה לנכות במקור מהתשלומים ששילמה למנוכה ולא שומתו של המנוכה, ומכאן שהליך זה אינו יכול לשמש במה לבירור שומותיו של המנוכה. המשיב הפנה לפסיקה התומכת בטיעונו. ראו: ע"א 196/89, פקיד שומה ירושלים נ' חברת אמי פרטס בע"מ; עמ"ה (ת"א) 1031/99, שאנן האגודה הציבורית לטיפוח איכות הסביבה נ' פק"ש; עמ"ה (י-ם) 537/01, חברת מוניות גבעת שאול (1995) בע"מ נ' פ"ש.
     
5.     המערערת טוענת כי קיים קשר בין השומות. על פי טענתה, הקשר קיים בשל העקרון לפיו במעשה הניכוי ובהעברת הכספים אל קופת האוצר אין היא אלא צינור לגביית כספי המס המגיעים מהמנוכה, ומפנה להלכה לפיה אין מעביד המנכה מס במקור משמש אלא צינור לגביה, כמתווך בין העובד לאוצר, כעולה, בין השאר, מע"א 438/90, פקיד שומה חיפה נ' הד הקריות בע"מ, פ"ד נא(ז) 668. המערערת טוענת שמהעובדה שהחבות המהותית בתשלום היא של העובד, עולה כי אם יוכח כי המנוכה אינו חייב בתשלום, אז אין מקום לחייבה במס ולהביא למצב בו המשיבה תעשה עושר ולא במשפט על גבה. דא עקא, שעקרון זה, שאין להכחיש קיומו, לא היה בו כדי למנוע את הקביעות העקביות בפסיקה לענין עצמאות שומת המנכה.

6.     אולם, לכלל לפיו שומת המנכה אינה תלויה בשומת המנוכה ישנו חריג הקבוע בסעיף 167(ב) לפקודה. סעיף 167(א) קובע סמכותו של פקיד השומה לשום ניכויים כאשר לא נוכה המס, וסעיף 167(ב) קובע סייג לסמכות זו:
"האמור בסעיף קטן (א) יחול גם כאשר לאדם שמהכנסתו צריך היה לנכות את המס נעשתה שומה או ניתן צו שאינם ניתנים עוד להשגה או לערעור לגבי השנה שאליה מתייחס הדו"ח, אם השומה או הצו לא כללו את ההכנסה שממנה צריך היה לנכות".

     מלשונו של סעיף זה עולה כי מקום בו נערכה למנוכה שומה סופית, אשר כללה את ההכנסה שממנה צריך היה המנכה לנכות מס במקור, כי אז פקיד השומה אינו מוסמך לחייב את המנכה להעביר את הניכוי למס הכנסה.
     המערערת טוענת, כי כדי לדעת האם מוסמך היה פקיד השומה להוציא לה את שומת הניכויים עפ"י התנאים הקבועים בסעיף 167(ב) (קרי- לא הוצאה שומה סופית למנוכה, תוך כלילת ההכנסה שבגינה הוצאה השומה), עליה לעיין בשומה שהוצאה למנוכה. המערערת מוסיפה כי "הדרך היחידה שעומדת בפני הנישום הינה לקבל את הפרטים הדרושים ולבחון האם סמכות פקיד השומה הופעלה כדין, הינה באמצעות הכלי של גילוי המסמכים". לפי טיעון זה של המערערת, המסמכים המבוקשים רלוונטיים לעניין הנדון. דא עקא, שהטענה הועלתה לראשונה במסגרת תגובת המבקשת לתשובת המשיב לבקשה למתן צו גילוי מסמכים. בנימוקי הערעור לא הועלתה טענה בענין אי-קיום התנאים האמורים להפעלת הסמכות על פי סעיף 167, ואיני סבורה שיש ביד המערערת להעלות טענה זו בשלב זה.

7.     המערערת מוסיפה כי השומות שהוצאו לרפאלי יכולות להועיל לה אף לצורך הוכחת נימוקה העיקרי לערעור והוא כי התשלום ששולם לרפאלי ואשר בגינו הוצאה למבקשת שומת הניכויים, אינו בבחינת תקבול המהווה הכנסה למנוכה, ועל כן אינו נכלל בגדר התשלומים שבגינם יש לנכות מס במקור. לטענת המערערת, היא זכאית לבחון כיצד התייחס רפאלי לתקבול ששולם לו במסגרת הדו"ח שהגיש וכיצד התייחס המשיב לדו"ח שהוגש לו ע"י רפאלי. אני סבורה כי אכן שומת רפאלי יכולה להועיל למערערת בניסיונה להוכיח נימוק ערעור זה, ועל כן גילויה נדרש. לאור זאת, איני רואה מקום לבחון לעומקה את השאלה האם רלוונטיות המסמכים שגילויים מבוקש למהלך הדיון צריכה להשפיע על השאלה האם עומדת לרשות המס חובה לגלותם.

אציין, כי על פניו, נראה כי על הרשות מוטלת חובת גילוי עצמאית, שאינה תלויה בחשיבות המידע למהלך הדיון שעבורו הוא התבקש. מסקנה זו עולה מכך שרשות המס כפופה לעקרונות חופש המידע וזכות העיון (עמ' 232 לפס"ד ד.נ.ד). "הכלל הוא ש'לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית...' (כפי שמצהיר כיום סעיף 1 לחוק חופש המידע). המידע נאסף על-ידי רשויות השלטון ומוחזק אצלן בנאמנות עבור אזרחי המדינה ותושביה. לכן ההנחה היא שכל מידע שמוחזק בידי רשות מרשויות השלטון אמור להיות נגיש לעיונו של הפרט. מבקשת הרשות לשלול את העיון - חובת ההוכחה עליה" (עמ' 233 לפס"ד ד.נ.ד). אציין עוד כי, חוק חופש המידע אינו מתנה את הזכות לקבלת מידע ברלוונטיות שלו למבקש.
אוסיף כי, בהליך האזרחי המגמה היא להרחיב את מעגל העניינים שייחשבו רלוונטיים לצורך הליך גילוי המסמכים. וראו למשל רע"א 6546/94, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט(4) 54, עמ' 60:
"גילוי מסמכים משתרע על כל 'המסמכים הנוגעים לענין הנדון' (תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה (ראה: Compagnie Financiered du Pacifique v. The Peruvian Guano Co. (1882) [11 Q.B. 55]. נמצא, כי הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים".

8.     כמצויין לעיל, המערערת הגישה מכתב בו מביע מר רפאלי את הסכמתו לכך שהשומות יומצאו לב"כ המערערת. לפיכך, לכאורה, לא קיימת בעיה של הפרת חובת הסודיות המוטלת על המשיב. המשיב טוען כי האישור של מר רפאלי לגילוי השומות הנו בלתי קביל מאחר ומדובר בהעתק צילומי ללא אימות לפי דרישות הדין וללא אישור נוטריוני (שכן, לטענת המשיב, מר רפאלי עזב את הארץ).


     אני סבורה כי, יש מקום לברר את נסיבות קבלת האישור בטרם תתקבל ההחלטה בענין תקפותו. אפשר גם שהמערערת עצמה יכולה לקבל ויתור על סודיות מאומת כדין, ויש בידה להמציאו, כפי שעלה בידה להמציא את האישור שהוצג. המערערת תגיש תצהיר לענין האמור תוך 14 יום.

     לדיון נוסף (שבו תתאפשר החקירה על התצהיר) ביום 2.10.05, שעה 09:00.

     ההחלטה הסופית בשאלת העיון תינתן לאחר חקירה זו. יצוין כי, כנובע מהאמור לעיל, אם תוסר בעיית תוקף האישור - אורה על עיון כמבוקש.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון