להלן פסק דין בנושא אוטובוס זעיר מס קנייה: פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. העותרים מבקשים כי המשיב ישתמש בסמכות הנתונה לו מכוח חוק מס קניה (סחורות ושירותים), תשי"ב-1952, כדי לפטור את רוכשי האוטובוסים הציבוריים הזעירים מתשלום מס קנייה. סעיף 3 לחוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952 מסמיך את שר האוצר לקבוע בצו רשימת טובין הטעוני מס. שר האוצר עשה שימוש בסמכותו זו וקבע בצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשס"ד-2004, את שיעורי מס הקנייה שיוטל על הטובין המפורטים בו. בתחום כלי הרכב, קבע שר האוצר, בין היתר, כי אוטובוסים שמשקלם עולה על 4,500 ק"ג ומוניות יהיו פטורים ממס קניה. אשר לאוטובוסים זעירים, נקבע כי מס הקניה שיחול עליהם יהיה בשיעור 75%, בדומה לשיעור המס החל על רכב מסחרי. לגבי כלי רכב פרטיים, לעומת זאת, נקבע כי המס שיוטל עליהם יעמוד על 95%. 2. העותרת היא עמותה רשומה בה חברות חמישים חברות ההסעות הגדולות בארץ המפעילות מעל אלפיים כלי רכב המורשים לפעול כאוטובוס ציבורי זעיר. עיקר טענותיה של העותרת מכוונות כנגד ההבדל בשיעור הפטור שבינה לבין האוטובוסים והמוניות. לדבריה, שיעור הפטור פוגע ביכולתם של האוטובוסים הציבוריים הזעירים להתחרות עם יתר כלי הרב המיועדים לשמש כתחבורה ציבורית. העותרת טוענת כי מניעת הפטור המלא ממנו פוגעת גם בחופש העיסוק של נהגי האוטובוסים הציבוריים והזעירים ובזכותם לשוויון. עוד היא מוסיפה כי השימוש היחיד המותר באוטובוסים ציבוריים זעירים הוא בהתאם לרישיון שמונפק להם - שימוש של הסעת נוסעים בשכר בלבד. העותרת מדגישה כי אין הבדלים מהותיים בין אוטובוס ציבורי זעיר לבין אוטובוס שאינו זעיר, וכי שני כלי הרכב כפופים לחובות זהות. המשיב טוען מנגד כי לא עומדת לעותרת כל זכות קנויה לפטור ממס. לדבריו, מדיניות המס נגזרת מהערכת הממשלה בדבר צרכיו המשתנים של המשק, ובהתאם לסדרי עדיפות לאומיים שונים. אי לכך, אין זה ראוי כי בית משפט זה יתערב במדיניות הכלכלית ולא כל שכן במדיניות הפיסקאלית של הממשלה. עוד מוסיף המשיב, כי קיימת אבחנה מהותית בין אוטובוסים ומוניות, מצד אחד, לבין אוטובוסים ציבוריים זעירים, מצד אחר. 3. שקלנו את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה ובאנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. קביעת שיעורי מס הקנייה המוטל על טובין היא פועל יוצא של מדיניות הקצאת המשאבים של המדינה. בית המשפט לא ישים עצמו במקומו של המשיב בבואו להכריע בשאלה כיצד ראוי להקצות את משאבי המדינה, או בשאלה מי יופטר ממס קנייה ומי ישלמו בחלקו; מידת התערבותו של בית-המשפט נגזרת מחוקיות ההסדר שבמחלוקת. בפרשה אחרת נפסק ברוח דומה כי: בבואו להחיל ביקורת שיפוטית על אופן הפעלת הסמכות המנהלית, יימנע בית המשפט משים עצמו תחת הרשות המנהלית, ומהורות לה כיצד עליה ליישם סמכותה. בית המשפט אינו נדרש לבצע את שיקול הדעת במקום הרשות. אין לו את הכלים - אין זה מתפקידו - לקבוע מהו ההסדר הנכון והראוי ביותר בעניין מנהלי-מקצועי. תפקידו של בית המשפט לקבוע האם ההסדר שגובש על-ידי הרשות המנהלית הוא חוקי, אם לאו. הרשות המנהלית עשויה לגבש כמה וכמה הסדרים חלופיים, שכולם ייחשבו חוקיים. חוקיותם מובטחת כל עוד הם אינם חורגים מגבולות המותר בהפעלת שיקול דעת. (בג"ץ 82/02 קפלן נ' מדינת ישראל - משרד האוצר - אגף המכס, פ"ד נח(5) 901, 908.) לא מצאנו עילה, במקרה זה, להתערב בשיקוליו של המשיב שקבע את שיעור הפטור לאוטובוסים ציבוריים זעירים. כאמור, אין לעותרת זכות מוקנית להקלה במס הקנייה. הקלה מסוג זה היא אמצעי שהמדינה עושה בו שימוש לקידום יעדים ציבוריים הנראים לה ראויים לכך (ראו גם עניין קפלן, שם, בע' 910 - 911). בענייננו, תכלית הסדרי הפטור היא עידוד השימוש בתחבורה ציבורית הפועלת תחת פיקוחו של משרד התחבורה והפחתת העומס בכבישים באמצעות שימוש בכלי תחבורה גדולים לנסיעות מרוכזות. תכלית הפטור, כך משמיעה לנו המדינה, אינה בהטבה עם האוטובוסים הרגילים והמוניות, אלא בהטבה עם הציבור בכללותו. אכן, גם האוטובוסים הציבוריים הזעירים, במידה זו או אחרת, מסייעים בהשגתה של אותה תכלית. עובדה זו הובאה בחשבון החלטותיהם של המשיבים וגם האוטובוסים הציבוריים הזעירים משלמים שיעור מס מופחת של מס קנייה יחסית לכלי רכב פרטיים (75% תחת 95%). אין בידינו לקבוע אם מתן פטור משמעותי יותר היה משמש את התכלית האמורה. ביתר שאת ומכל מקום, אין בידינו עילה לפסול את הסדר שיעורי מס הקנייה שהמשיב התקין. הסדר זה נופל אל תוך מתחם הסבירות ואינו מצדיק את התערבותנו. לא שוכנענו כי בנסיבות אלה קביעת שיעורי המס על ידי המשיב הייתה נגועה בשיקולים פסולים וכי היא חוטאת בהיעדר סבירות. הפטור המוקנה לאוטובוסים רגילים ולמוניות אינו פטור שרירותי. הוא משרת את המשיב במדיניותו הראויה. על כן, שיעורי המס שקבע לכל אחד מכלי הרכב - אוטובוסים, מוניות ואוטובוסים ציבוריים זעירים - הנופלים בגדרו של מתחם הסבירות הנתון למשיב. 4. לא שוכנענו כי האבחנה במס קנייה בין האוטובוסים הציבוריים הזעירים לבין אוטובוסים ומוניות היא אבחנה פסולה. האבחנה בין אוטובוסים ציבוריים זעירים לבין מוניות או אוטובוסים רגילים היא אבחנה מהותית, המצדיקה התייחסות שונה בכל הנוגע למס הקנייה שמוטל על כלי הרכב. אוטובוסים ומוניות - כלי הרכב הפטורים ממס קניה - הינם חלק ממערך התחבורה הציבורית, המצויה תחת פיקוח הדוק של המדינה בכל הנוגע למסלולי הקווים, מחירי הנסיעה, אמצעי סימון וכיו"ב. אוטובוסים ציבוריים זעירים, לעומת זאת, ממלאים תפקיד תחבורתי שונה במהותו. הם פועלים במסגרת חברת נסיעות פרטית ומעניקים שירות על פי הזמנה מיוחדת בלבד. הם אינם מסיעים בקווי שירות, ומחירי הנסיעה אינם כפופים לפיקוח. נוסף על כך, מספר האוטובוסים הציבוריים הזעירים המשמשים את הציבור אינו נתון לוויסות על-ידי משרד התחבורה, בניגוד לפיקוח החל, בעניין זה, על מוניות. דינם של האוטובוסים הציבוריים הזעירים שונה גם מאוטובוסים רגילים, בכך שמחיר רכישתם נמוך משמעותית ממחירם של האוטובוסים הרגילים. מדיניותו המוצהרת של משרד התחבורה היא, כי בין אם הדבר מיושם על-ידי העותרת ובין אם לאו, הרי האוטובוסים הציבוריים הזעירים יכולים לשמש גם למטרות פרטיות מחוץ לשעות העבודה, בניגוד לאוטובוסים רגילים שמשרתים מבחינה פונקציונאלית לצרכי עבודה בלבד. 5. הנה-כי-כן, האבחנות שבין האוטובוסים הציבוריים הזעירים לבין האוטובוסים והמוניות הן אבחנות מהותיות, שיש בהן כדי להצדיק את מדיניותו של המשיב וכדי להביאה בגדר מתחם הסבירות. העתירה נדחית איפוא. בנסיבות העניין, לא ראינו לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.מיסיםאוטובוס