להלן פסק דין בנושא תביעת רשלנות נגד הורה: פסק דין 1. ביום 5.01.00 הגישו התובעים מס' 1 ו- 2 תביעה נזיקית כנגד אביהם בגין רשלנות במעשה ו/או במחדל והפרת חובות חקוקות על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וחוק העונשין. 2. ביום 13.2.00 התובע הגיש כתב הגנה. 3. ביום 4.5.00 הגיש הנתבע בקשה לדחיית התובענה על הסף. בדיון שהתקיים ביום 11.5.00 בנוכחות הצדדים החלטתי כי ב"כ הצדדים יגישו סיכומי טענות בכתב בעניין הטענה המקדמית. 4. ביום 11.7.00 הגיש התובע טיעונים בכתב לעניין הדחייה על הסף של התביעה בהעדר עילה. 5. ביום 3.9.00 הגישו התובעים 1 ו- 2 בקשה לתיקון כתב התביעה, בכדי להוסיף עוד תובע - אחיהם השלישי. 6. כתב תביעה המתוקן הוגש ביום 31.01.01, כמו-כן הסיכומים בכתב מטעם התובעים. 7. כתב ההגנה המתוקן הוגש ביום 20.5.01. 8. דיון בעניין המחיקה על הסף: ההלכה לעניין מחיקתו של כתב התביעה, אשר אינו מגלה עילה (תקנה 1(100) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), היא ש - "אין מוחקים תביעה בשל חוסר עילה, אלא אם כן ברור הדבר על פניה, ואף בהנחה שכל האמור בה אכן יוכח, כי דינה לכישלון. אך כל עוד קיים סיכוי על-פי כתבי הטענות, ולו אך קלוש, כי התובע יזכה בתביעתו, אין למחוק אותה....." (ע"א 109/84 מנחם ורבר נ' אורדן תעשיות בעמ ואח', פ"ד מא(1) 577, 581) כפי שסוכם בספרו של ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7 - 1995), בעריכת ש' לוין, 387: "בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, כשנתבקש לעשות כן - כל שכן כשלא נתבקש - חייב בית המשפט לנהוג משנה-זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפני בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו. מאידך גיסא, כשהוכרה ללא צל של ספק, כי התובע אינו יכול להצליח, אין טעם לאפשר לו את בירור התביעה". 9. לגופו של עניין: התובעים תובעים את הנתבע בגין שתי עילות נזקיות: 1. רשלנות 2. הפרת חובה חקוקה. 10. ראשית אדון בעניין הרשלנות לאור הבקשה למחיקה על הסף: 10. א. סע' 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968 "רשלנות עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה". 10. ב. התובעים טוענים כי הנתבע התרשל כלפיהם, ועל-כן הינו אחראי בנזיקין מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין. כדי שתקום אחריות בגין עוולת הרשלנות נדרש קיומם של שלושה יסודות - חובת זהירות, הפרת חובה וגרם נזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113). 10. ג. החובה אליה מתייחסים התובעים היא החובה ההורית כאמור בפסק-דין ת"א 1016/88 אמין נ' אמין, דינים מחוזי כרך כו (7) 54, נקבע על-ידי כב' השופטת שטיין, כי חובת הזהירות של ההורה כלפי ילדו נגזרת מ"קול הדם", המבטא את הקשר הטבעי והקרוב שבין הורה לילדו. במסגרתה של חובה זו על ההורה לנהוג כלפי ילדו כהורה סביר ונבון. "אנו מצפים מהורה סביר, כי ימלא את חובותיו כלפי ילדו. קנה המידה למילוי חובה זו הוא התנהגותו של ההורה המסור. ... רמת ההתנהגות הנדרשת מהורה סביר זהה לרמת ההתנהגות של הורה מסור". זאת ועוד אפשר לקרוא בעמ' 21 לפסה"ד: "על קיומה של חובת ההורה לדאוג לצרכי ילדיו הקטינים, הצרכים הפיזיים- חומריים, כמו גם הצרכים הרגשיים- הנפשיים, אנו למדים ממקורות משפטיים אחדים, אך עיקרה נעוץ בעצם תפיסתנו את מוסד המשפחה ואת מושג ההורים. המקורות המשפטיים, לצורך דיוננו, בהם נקבעה החובה ההורים הם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרטפסות, תשכ"ז - 1962 (...) וחוק העונשין, תשל"ז - 1977". על קיומם של חובות אלו כתב כב' השופט ח. כהן (כתוארו דאז), בע"א 549/75 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל(1) 459, 463: "אב רע הוא שאינו מקיים כלפי ילדיו את כל החובות המוטלות עליו; אך משקיים מקצת חובותיו, שוב אינו נכנס בגדר 'הנמנע דרך קבע מלמלא חובותיו' כלפיהם" בפס"ד אמין שלעיל נכתב בע"מ 30: "העולה מן המקובץ הוא, כי חובת הטיפול המסור וחובת טיפוח ההורה את ילדו אינן חובות מוסריות, בלבד, ואינן מסתיימות בסיפוק הצרכים החומריים של הקטין. חובה זו , שהיא כאמור חובה משפטית, כוללת בתוכה גם את החובה לגלות יחס ורגש כלפי הילדים, להפגין איכפתיות והתעניינות ולו המינימלית". 10. ד. במקרנו ידוע כי הילדים נשארו אצל האם לטיפולה והשגחתה, בין אם בניגוד לרצון האב או בעקבות רצונו. אין חולקין כי האב שילם מזונות לכל אורך השנים. לא ידוע האם האב ניסה להיפגש עם בניו כטענתו, או שלא- כטענת התובעים, אולם לצורך הדיון במחיקה יש לקבל את טענת התובעים כאמת ויתכן שיש בכך כדי להפר את החובה ההורית. 10. ה. הגורם השלישי אותו יש לשקול הוא האם נגרם נזק שאפשר להסיקו כנובע מהפרת החובה ההורית של הנתבע. ב"כ התובעים ציין בטיעונים בכתב כי לתובעים נגרמו נזקים נפשיים ונזקים אחרים. אולם התובעים לא צרפו קצה של ראיה הנוגעת לנזק אשר נגרם להם בעקבות ההזנחה הנטענת של הנתבע. באשר לנזקים האחרים אין בדעתי להתייחס לטענה כללית זו. 10. ו. לא זו שהתובעים לא צרפו ראיות או ראשית ראיות על הנזקים הנפשיים הנטענים אלה שלא הצליחו להראות קשר סיבתי עובדתי בין הפרת החובות ההוריות של הנתבע לנזקים באם קיימים. יתרה מכך, בפסק-דין אמין הבהיר הפסיכולוג המומחה בעמ' 52 כי: "'עצם היעדרה של האם לבדו איננו גורם לנכות נפשית אצל הילד אלא כאשר האב לא מפצה על הנזק אז בהחלט יכול להגרם נזק רציני'. המומחה הדגיש בעדותו, כי ילדים במשפחות חד-הוריות, המקבלים טיפול נאות מההורה היחיד, גדלים בריאים ושלמים". 10. ז. לאור המפורט לעיל, נראה לי, כי ניתן לקבוע ללא ספק, שלא עלה בידי התובעים להוכיח שהנתק מן האב הוא אשר הוביל לנזקים כלשהם לתובעים. מכאן מתבקשת המסקנה כי לא ניתן לקבוע מימצא בדבר מעשה (או מחדל) קונקרטי מצד הנתבע העשוי לשמש תשתית לחיובו בעוולה של רשלנות על-פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין. פס"ד אמין חשף נסיבות מאוד חריגות וקיצוניות. אין חולקין כי במקרה דנן, אין הנסיבות דומות לפסה"ד הנדון. אי לכך, יש להשתמש בפס"ד אמין במשורה ובזהירות יתרה. 11. העוולה השנייה - הפרת חובה חקוקה: 11. א. פקודת הנזיקין (נוסח חדש) "63. הפרת חובה חקוקה (א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו. (ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או שלבני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני". 11. ב. בסעיף 63 לפקודת הנזיקין קבע המחוקק, כי הפרת חובה חקוקה עשויה, בתנאים מסוימים המפורטים באותו סעיף, להקים לניזוק זכות לתרופות המנויות בפקודה. עוולה זו הינה "עוולת מסגרת", אשר אינה מפרטת מערכת נסיבות מוגדרת אשר בהתקיימה נוצרת חבות בנזיקין. המדובר אפוא בעוולה, המתמלאת תוכן קונקרטי בכל מקרה ומקרה, כאשר על בית המשפט מוטל לקבוע, על ידי הפעלת שיקולים של מדיניות משפטית, אלו תכנים ראוי לצקת לתוך עוולה זו. 11. ג. התובעים מעלים את ארבעת החובות החקוקות שלהלן: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962 "15. תפקידי ההורים אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום-מגוריו, והסמכות לייצגו". 17. קנה מידה לחובת ההורים באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין. חוק העונשין, התשל"ז 1977 323. חובת הורה או אחראי לקטין (תיקון: תש"ן) הורה או מי שעליו האחריות לקטין בן ביתו שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים, חובה עליו לספק לו את צרכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו או חבלה בגופו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של הקטין מחמת שלא קיים את חובתו האמורה. 362. הזנחת ילדים ומושגחים אחרים (א/185) (תשכ"ה) (תיקון: תש"ם) הורו של ילד שלא מלאו לו ארבע-עשרה שנים או של מי שאינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו (בסעיף זה ובסעיף הבא - מושגחים), וכל המחוייב על פי דין או הסכם לדאוג לצרכי חייו של מושגח הנתון להשגחתו, והוא אינו מספק מזון, לבוש, צרכי לינה וצרכי חיים חיוניים אחרים במידה הדרושה לשמירת שלומו ובריאותו, דינו - מאסר שלוש שנים, זולת אם הוכיח שנקט אמצעים סבירים לפי הנסיבות להשגת הדרוש כדי לספק את הצרכים ואין בידו לספקם. 11. ד. על רקע עקרונות היסוד שלעיל ופירוט החובות החקוקות אפנה לניתוח יסודות העוולות והעבירות במקרה שלפנינו. העוולה של הפרת חובה חקוקה כוללת, על-פי האמור בסעיף 63 הנ"ל, חמישה יסודות, אשר בהתקיימם קמה החבות בנזיקין: א. חובה המוטלת מכוח חיקוק; במקרה דנן "החובה ההורית" נובעת מהחיקוקים דלעיל. ב. החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; כל החיקוקים המפורטים לעיל אכן נועדו למטרת הגנה ולטובתו של הניזוק. ג. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; הנתבע הפר את החובה ההורית כפי שפורטה בסעיפים 15 ו- 17 לחוק הכשרות המשפטית, אולם לא הייתה הפרה מצד הנתבע את החובות המפורטות בסעיפים 323 ו- 362 לחוק העונשין. ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק; התובעים לא הראו תשתית עובדתית המעידה על נזק כלשהו, לא כל שכן נזק אשר נגרם כתוצאה מהפרת החובות החקוקות. ה. הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק שאליו נתכוון החיקוק. מכיוון שהתובעים כלל לא תיארו נזקים ספיציפיים אין ליסוד הנדון משמעות לענייננו. ו. בסיפא של סעיף 63(א) הנ"ל לפקודת הנזיקין, לפיו נשללת הזכאות לתרופה על-פי הפקודה, אם החיקוק אשר הופר התכוון - לפי פירושו הנכון - לשלול תרופה זו. בענייננו, התרופה אותה תבעו המשיבים הייתה פיצוי כספי על ההזנחה של האב; השאלה אם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ובחוק העונשין יש כדי לשלול תרופה זו. לא אדון בעניין זה מכיוון שאין אפשרות בידי התובעים להשתמש בעוולת הפרת חובה חקוקה, כיוון שלא עמדו בפירוט היסודות של העוולה ולכן אין סיכוי כי במשפט יצליחו לעמוד בנטל ההוכחה המקים חבות בנזיקין. 11. ה. במאמרה עדה בר-שירה "הפרת חובה חקוקה", דיני הנזיקין העוולות השונות (בעריכת ג. טדסקי - 1989) עמ' 31-32 צויין כי: "השאלות מה היקפה ומהם תחומיה של החובה המופרת, לטובת מי נטענה, איזה נזק באה למנוע והאם יש זכות תביעה על הפרתה, נחרצות מתוך פרשנות החיקוק המופר. לפיכך מטיל סעיף 63 על בתי המשפט תפקיד נכבד של פרשנות. דבר זה "פותח פתח ליצירת עילות אין ספור בנזיקין, במקביל לחובות המטלות על מאן דהו בחוק [...] מאליו מובן שיש כאן כר נרחב ל"חקיקה שיפוטית" במצוות החוק". מהאמור לעיל יש להבין כי בבואנו לעשות שימוש בעוולת הפרת חובה חקוקה יש לנקוט בפירוש מצמצם ושימוש מוגבל על-מנת שהעוולה לא תשמש סעיף סל המקים חבות כמעט אבסולוטית באופן החוטא למטרתו המקורית, בחזקת "תפסת מרובה לא תפסת". 12. לא זו אף זו, ישנם תחומים בהם להורים יש מעין חסינות כנגד תביעות של ילדיהם, כפי שהטיבה לנסח כב' השופטת שטיין בפסק-דינה לעיל בעמ' 71: "ישנם היבטים מסויימים בחיי משפחה, שההכרעה השיפוטית זרה להם וראוי שתישאר כך. לדוגמא: אין להעלות על הדעת, כי קטין יוכל לתבוע את הוריו בנזיקין, בגין נזק נפשי שנגרם לו בעקבות גירושיהם של ההורים ופירוק התא המשפחתי, למרות שנזק כזה, בדרגה כזו או אחרת, צפוי וידוע רבים". 12. א. סע' 22 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מציין הגבלה של אחריות ההורים כלפי ילדיהם כלהלן: "ההורים לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין..." 13. לאור האמור לעיל מסקנתי היא, כי לתובעים לא קמה זכות לפיצוי בהסתמך על שתי העוולות לעיל: רשלנות והפרת חובה חקוקה, מכיוון שאף אם התובעים יוכיחו את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה, לא מתגבשת עילה לפיה יהיו התובעים זכאים לסעד המבוקש על ידם. התביעה נמחקת על הסף. אני מחייב את התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 3,500 ₪ +מע"מ. רשלנות