להלן פסק דין בנושא תביעת מזונות ילדים: פסק דין 1. התובעים הגישו נגד הנתבע, בעלה של התובעת ואביהם של הקטינים, תביעה לתשלום מזונות. התביעה הוגשה בתאריך 28.5.96 לבית המשפט המחוזי בחיפה וסומנה תמ"א 1008/96. כתב ההגנה הוגש ביום 14.8.96 והתיק נקבע לשמיעה ראשונה בפני כב' השופט יעקבי-שווילי ליום 2.9.96. 2. למחרת ניתנה החלטה בענין מזונות זמניים ולפיה לא חוייב הנתבע במזונות האשה (עקב סכסוך בינו לבין בנה מנישואין ראשונים המתגורר עמה) ולעומת זאת חוייב במזונות שני הילדים האחרים (התובעים) בסך 2,200.- ש"ח לחודש (צמוד). 3. לאחר מכן הועבר התיק לבית משפט זה מכח הצו המינהלי (סומן תמ"ש 8950/97). 4. בקדם משפט שהתקיים בתאריך 15.4.97 הופחת סכום המזונות הזמניים ל 1,900.- ש"ח, בהתאם לנתונים שהמציאו הצדדים. 5. בתאריך 17.11.97 הגיש הנתבע תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים של בני הזוג בעכו. כתב ההגנה הוגש ביום 15.12.97 (תמ"ש 8951/97). 6. לאחר מו"מ רציני לפשרה, במהלכו הוגשו הצעות כתובתו, נקבע התיק לשמיעת ההוכחות. במועד ההוכחות הושגה הסכמה דיונית לפיה ויתרו הצדדים על השמעת עדים והגישו סיכומי טענות בכתב בצירוף מסמכים, ואף הגיבו בכתב זה על סיכומיו של זה. 7. תמצית טענות התובעים: א. הצדדים ילידי 1956 נישאו ב1985-. ב. שני הילדים המשותפים הם בני 12 () ו8- וחצי (). לתובעת בן חייל (שאינו בנו של הנתבע). ג. הנתבע עזב את הבית בחודש יוני 96' לאחר שהיה אלים ולאחר שהסתכסך עם בנה של התובעת ולא ניסה לחזור ולגור בבית. ד. התובעת זכאית למחצית מזכויות הסוציאליות שנצטברו לזכות הנתבע ב"רפא"ל" (מהוון). ה. הדירה המשותפת נרכשה ממכירת דירתה הקודמת של התובעת ומכספים שקיבלו שני הצדדים מהוריהם. ו. החזקה בשימוש בדירה הם של התובעת והילדים ויש לקבוע כי הנתבע ויתר על זכות זו לפחות עד גיל 21 של צעיר הבנים (או עד סיום שירותו הצבאי). ז. לחלופין, במידה שיוחלט על פירוק שיתוף בדירה, יש לחייב את הנתבע במדור חליפי לתובעים, ולזכות את התובעת ב75%- מתמורת הדירה. ח. הרכב שמחזיק הנתבע אמנם רשום על שם אביו, אך בני הזוג רכשו אותו ממנו, והתובעת זכאית למחצית משוויו. ט. התובעת אינה מתנגדת לפירוק שיתוף במטלטלין ולחלוקתם. י. לתובעת אין כל "חשבונות סודיים". יא. יש לדחות את בקשת הנתבע ל"החזרת כספים" שיש בה משום הרחבת חזית וגם אין לה עילה. יב. הכנסתו החודשית של הנתבע (נטו) היא 6,000.- ש"ח בנתוני 1997. יג. הכנסות התובעת הן כ 2,400.- ש"ח לחודש, ללא כל זכויות סוציאליות. יד. ההוצאות החודשיות של הילדים: (1) הוצאות מיוחדות לילדים כ 1,000.- ש"ח (2) הוצאות שוטפות של הבית כ 1,000.- ש"ח (3) הוצאות לרכישת מזון וכו' כ 2,300.- ש"ח סה"כ: 4,300.- ש"ח טו. יש לחייב את הנתבע בסך 3,200.- ש"ח. טז. יש לפסוק גם מזונות לתובעת עצמה בסך של כ 1,100.- ש"ח לחודש. 8. תמצית טענות הנתבע: א. הנתבע לא עזב את ביתו מרצון אלא נמלט ממנו כדי להציל נפשו ממש. ב. התובעת היא שמנעה חזרת הנתבע הביתה באמצעות בנה הבכור. ג. בפני בית המשפט עומדות תביעת מזונות מזה ותביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים מזה. אין כל תביעה אחרת, וטענות התובעים בעניינים אחרים הם הרחבת חזית. ד. הדירה רשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים ולכן אין לייחס כל חשיבות לצרכי המימון ברכישתה. ה. לא ניתן לקבוע כי התובעים זכות חזקה ושימוש בלעדיים בדירה בנסיבות הענין. ו. המכונית שייכת לאבי הנתבע ואינה משותפת לצדדים. ז. תכולת הדירה משותפת ויש לשלם אותה ולחלקה. ח. לתובעת יש "חשבונות סודיים" ולנתבע קיימת זכות למחצית הכספים מכל חשבון. ט. יש לחייב את התובעת להחזיר לנתבע את מחצית החזרי ההלוואות שהחזיר באמצעות ניכויים ממשכורתו. י. משכורתו של הנתבע היא כ 3,800.- (נטו) בחודש (נכון לשנת 98') ומצבו הבריאותי בכי-רע. יא. לתובעת כושר השתכרות גבוה בהרבה ממשכורתה. יב. סכומי המזונות הנתבעים מופרזים ויש להפוך סכום המזונות הזמניים לפסק דין סופי. יג. אין לפסוק מזונות לתובעת בשל התנהגותה המבישה. 9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי היטב בכל המסמכים שצורפו על ידי הצדדים הגעתי אל המסקנות וההחלטות הבאות: א. אין לחייב את הנתבע בתשלום מזונות אשתו בשל העובדה של עובדת ומשתכרת ואז "מעשי ידיה תחת מזונותיה". אינני מוצא לנכון להכנס לטענות התנהגותם של הצדדים זה כלפי זה, ועל כך כבר הבעתי דעתי בהחלטה מיום 24.12.97 (עמ' 17). ב. באשר למזונות הילדים, הרי חיוב המזונות הוא לפי צרכיהם של הקטינים תוך התחשבות בהכנסותיו של אביהם. ג. אני קובע כי ההוצאות שהן צרכים הכרחיים של הקטינים עומדות על סך 1,000.- ש"ח לכל קטין (לרבות מזון, ביגוד וחלק יחסי מהוצאות הבית). חיובו של הנתבע יהיה איפוא 2,000.- ש"ח לחודש, מעבר לקצבת מל"ל. ד. אני קובע כי הבעלות בדירה המשותפת בהתאם לרישום היא בעלות משותפת לשני הצדדים בחלקים שווים (בדירה ובתכולתה), ואין להתחשב במקורות המימון. ה. אני מורה על פירוק השיתוף בדירה וחלוקת התמורה בחלקים שווים. ו. עם זאת יש להפעיל את הוראת סעיף 40 א' לחוק המקרקעין שזו לשונו: "(א) החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע. (ב) הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב1972-, לא יחולו לגבי מי שהיה שותף בדירה שבית המשפט החליט על פירוק השיתוף בה, כאמור בסעיף קטן (א)". ז. לצורך ביצוע פירוק השיתוף זכאי כל צד לפנות לבית משפט זה בהתאם לסעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה. ח. אין להורות על שיתוף או על פירוקו בכל נכס אחר שלא הוגשה בגינו תביעה על ידי מי מן הצדדים. 10. סופו של פסק: א. הנתבע פטור מתשלום מזונות לאשתו. ב. אני מחייב את הנתבע בתשלום מזונות הקטינים בסך 2,000.- ש"ח לחודש, מעבר לקצבת מל"ל, בתשלום ב1- לכל חודש החל מיום 1.10.99. עד אז יחול החיוב הזמני. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר מדד הבסיס יהיה המדד שפורסם ביום 15.9.99 וההתאמה למדד תהיה אחת לשלושה חודשים הראשונה ביום 1.1.2000. ג. אני מורה על פירוק השיתוף בדירה ובתכולתה, כאשר לגבי התכולה יגיעו הצדדים להסדר ספציפי ולגבי הדירה יחול סעיף 40 א' לחוק המקרקעין כמפורט לעיל. ד. עקב ההסדר הדיוני - אין צו להוצאות משפט. קטיניםמזונות ילדיםמזונות