תביעה נגד הבעל בבית משפט לענייני משפחה

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד הבעל בבית משפט לענייני משפחה: פסק דין - חלקי 1. התובעים, אשה ושני ילדיה הקטינים, הגישו בתאריך 26.1.00 שלוש תביעות נגד הנתבע, הבעל והאב. התביעות הן תביעה למזונות (תמש 3970/00), תביעות לאחזקת הקטינים (תמש 3971/00) ותביעה בעניני הרכוש (תמש 3972/00). 2. הנתבע מצידו הגיש ביום 22.3.00 "בקשה ליישוב סכסוך" (תמש 3973/00) שנדונה בפני ביום 16.4.00 (פרוט' עמ' 1-2). כתבי ההגנה הוגשו ביום 7.5.00, בהתאם לארכה שניתנה. 3. בקדם המשפט שהתקיים ביום 11.5.00 נפסקו על ידי מזונות זמניים, למרות שהצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת, וכן ניתנה הוראה בענין תשלום הוצאות הבית. במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות 3.1.01, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ויתרו על השמעת עדים והגישו סיכומי טענות בכתב בצירוף מסמכים לשם קבלת פסק דין. 4. תמצית טענות התובעים: א. הצדדים נישאו ביום 10.3.75 והם הורים לשני הילדים (שאומצו על ידם), ענבל ילידת 14.2.98 (בת 12 וחצי) ומתן יליד 28.11.94 (כמעט בן 7). ב. התובעת עובדת כמורה והנתבע עובד רפא"ל כהנדסאי אלקטרוניקה. ג. התובעת מטפלת בילדים ועסוקה בהחזקת הבת ואילו הנתבע נתון כולו בעניני עבודתו בלבד. ד. התובעת משתכרת כ4,900- ש"ח לחודש בתקופה רגילה וכ3,800- ש"ח לחודש בתקופה שבתון, בה היא היתה בתשס"א. ה. הנתבע משתכר כ11,000- ש"ח בחודש ויש לו גם הטבות נוספות במסגרת מקום עבודתו. ו. התובעת זכאית להשלים מזונות ולחילופין לדמי טיפול בילדים. ז. מבוקש לחייב את הנתבע במזונות הילדים בסך 1,750 ש"ח לכל קטין ומעבר לכך תשלום הוצאות חינוך ובריאות, ומדור (יחסי). ח. מבוקש כי הילדים יהיו ממשמורת אמם עד הגיע כל אחד בהם לבגרות, תוך קביעת הסדרי ביקורים לאב לאחר שהצדדים יפסיקו לגור יחד. ט. מבוקש למנות אקטואר שיאסוף עת הנתונים של הזכויות של שני הצדדים ולעשות את החישובים הנדרשים. 5. תמצית טענות הנתבע: א. הנתבע ממלא תפקיד מרכזי בטיפול היומיומי בילדים ואילו התובעת עוסקת במיסטיקה וברפואה אלטרנטיבית ואינה פנויה לעניני הבית. ב. התובעת משתכרת כ8,000- ש"ח בחודש בנוסף לזכויות, ואילו הנתבע משתכר כ9,300- ש"ח בחודש (לכל היותר). ג. מוסכם למנות אקטואר ש"יעשה סדר" בזכויות הצדדים לקראת איזון המשאבים באופן שייערך חשבון כולל ומקיף בעניני הרכוש. ד. בענין המשמורת, והיות שמדובר בילדים מאומצים, יש לקבוע משמורת משותפת כפתרון אחד ויחיד, ולאחר קבלת חוות דעת מעובדת סוציאלית. ה. התובעת אינה זכאית למזונות אשה בשל היותה עובדת ולחילופין בשל היותה מורדת. ו. לצדדים שתי מכוניות ומבוקש להורות על תשלום ההוצאות בגינן על שני הצדדים. ז. הוצאות הקטינים כפי שהן בפועל עומדות ע"ס 1,600 ש"ח לחודש, ללא מדור והוצאות מדור. ח. באשר למזונות הקטינים, הרי בהיותם מאומצים חלה חובת המזונות שלהם על שני ההורים בשווה. (מסתמך על ספרם של גריידי ושלם ועל מאמר של כב' הרב דייכובסקי). 6. דיון: תחילה בענין הרכוש. הצדדים נישאו בתאריך 10.3.75 וחל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג. על פי החוק (בהעדר הסכם ממון) יש לבצע איזון משאבים בין בני הזוג ביום פקיעת הנישואין (דהיינו יום הגט). כמוסכם, אני ממנה כאקטואר מטעם בית המשפט את רו"ח נתן שטרנפלד, רח' החשמונאים 12, קרית מוצקין (טל: 8710453). ב"כ הצדדים יעבירו למומחה העתקים מכל המסמכים המצויים ברשותם או בשליטתם והנוגעים לרכוש, כספים, זכויות וכו' הרושמים ע"ש הצדדים או מי מהם. שכר טרחתו של המומחה ישולם בחלקים שווים ע"י שני הצדדים, והמומחה יעביר חוות דעתו לבית המשפט לצורך השלמת פסק הדין. 7. בענין מזונות האשה. אין מחלוקת כי התובעת עובדת ומשתכרת בבחינת "מעשה ידיה תחת מזונותיה", והיא אינה זכאית למזונות אשה. בכך פטור אני מלדון בטענת "מורדת". איני סבור כי התובעת זכאית לדמי טיפול בילדים, באשר לא הוכיחה טיפול מיוחד, בהם כמו במקרה שמדובר בתינוקות. 8. ובענין מזונות הילדים. עיון בטענות ובמסמכים מביא אותי על פי נתוני הצרכים וההשתכרות אל המסקנה כי סכום המזונות הראוי לכל קטין צריך לעמוד ע"ס 2,250 ש"ח (ללא מדור), ובסה"כ 4,500 ש"ח לחודש החל ממועד פסיקת המזונות הזמניים, 11.5.00 ועד הגיע כל אחד מהם לבגרות. מאותו יום ולמשך שלוש שנים יעמוד סכום המזונות על מלוא החיוב, בהתאם להלכה הפסוקה. ענין המדור הוא הבית, סוגיה שיש לדון בה לאחר שיפסיקו הצדדים לגור תחת קורת גג אחת ויביאו בפני בית המשפט נתונים חדשים בענין המדור. 9. שאלה קשה הנשאלת היא האם העובדה שהקטינים הם ילדים מאומצים מעבירה את החיוב בתשלום המזונות מן האב (הנתבע) אל שני ההורים, באופן שהחיוב של הנתבע יהיה חיוב יחסי בלבד. 10. סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט1959- קובע כדלקמן: "3 (א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה. (ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה". לאור סעיף 3 הנ"ל, תחולת החוק במזונות ילדים קטינים אפשרית במסגרת אחת משתי החלופות הבאות: (א) כשאין לנתבע דין אישי. (ב) כשיש לנתבע דין אישי, אך דין זה אינו מחייבו בתשלום מזונות לילדיו הקטינים או לילדים הקטינים של בן זוגו. ר': פרופ' שאוה, מזונות ילדים קטינים: היחס בין תחולת דיני הצדקה שבמשפט העברי לבין תחולת חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט1959-, דיני ישראל, ד', 181. 11. יש לברר אפוא האם לפי הדין העברי, הוא דינם האישי של הצדדים דנן, חלה חובת תשלום מזונות לילדים מאומצים. בסוגיה זו נכתב מאמר רחב היקף ועומק ע"י הרב שלמה דייכובסקי, חבר בית הדין הרבני הגדול, ושמו "חובת ההורים לזון את ילדיהם המאומצים", תחומין כרך ט"ו, עמ' 278. במאמרו סוקר כב' הרב דייכובסקי את מקורות המשפט העברי שניתן לנסות ולחייב על פיהם אב לזון את ילדיו המאומצים, כאשר יש לזכור כי מוסד האימוץ אינו קיים בדין העברי. בעמ' 288-289 מסכם הכותב את הדברים בזו הלשון: "מכל הנ"ל עולה שבמקרים רגילים יש לחייב אב במזונות ילדיו המאומצים מכמה סיבות: א. יתכן שחתימתו על טופס הבקשה לאימוץ מהווה התחייבות לזון את המאומץ. ב. כל תהליך האימוץ יש בו הסכמה מכללא לחיובים הממוניים שיבואו בעקבות האימוץ, והרי זה כ"דברים הנקנים באמירה". ג. בתמורה להנאה שיש בגידולו של ילד חייב האב לזון אותו. ד. אילולא היה ילד זה מאומץ ע"י אב זה, היה יכול להיות מאומץ ע"י אחרים, ולהיזון על ידם. נתחייב איפוא האב לזונו, כדין בעה"ב המתחייב לפועליו, וכערב החייב לשלם את הפסדיו של המלוה. ה. האב קיבל על עצמו את חיובי הצדקה שהיו מוטלים על הציבור, מעת שנטל את הילד תחת חסותו. ו. בקבלו את הילד לאימוץ התחייב האב כלפי הילד, מדין "זכין לאדם שלא בפניו", ושוב אין אף אחד, גם לא האם, יכול למחול על חיוב זה כלפי הילד". 12. ממאמר זה מגיע אני אל המסקנה כי הדין העברי אינו מחייב את האב בתשלום מזונות לילדיו המאומצים, ולכן יש לפנות לסעיף 3 (ב) לחוק המזונות כפי שצוטט לעיל. זאת ועוד, סעיף 16 לחוק אימוץ ילדים תשמ"א1981- קובע כי "האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם". בסעיף 1 לחוק המזונות מוגדר "ילד" - "בן שנולד מנישואין ובין שלא מנישואין לרבות מאומץ". עוד קובע הסעיף: "אומץ ילד, יבוא לענין חוק זה המאמץ ובני משפחתו במקום הורי המאומץ ובני משפחתם". מכאן התשובה היא ברורה, כי חובת ההורים (שניהם) למזונות ילדם המאומץ קמה מכוח סעיף 3 (ב) לחוק וחלוקת נטל המזונות בין שני ההורים המאמצים תהיה בהתאם להוראת סעיף 3 א' לחוק המזונות הקובע בזו הלשון: "3 (א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא". כאן המקום להפנות גם לספרם של גריידי ושלם "מזונות ילדים", בעמ' 247-239. 13. בפסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' גלעדי - כתוארו אז) בתיק מ"א 139/78, פ"מ תש"ם (ב), 388, עלתה השאלה האם לחייב אדם במזונות ילדה שנולדה לאשתו מהפרייה מלאכותית שבוצעה בהסכמתו ובזרעו של תורם אלמוני. כב' השופט גלעדי דן באלמנט ההסכמה של הנתבע לענין וקבע כי בהסכמה זו יש לראות התחייבות מכללא "הן כלפי האשה והן לטובת הילד שיוולד, לפרנס ולזון את הקטין שיוולד כתוצאה מאותה הפריה". הוא הוסיף וכתב: "לענין הנימוק הקודם, אפשר להקיש מהמצב המשפטי מסוגיית האימוץ. אם אדם מסכים לאמץ ילד, הרי הוא מקבל על עצמו את כל החובות של הורה כלפי ילדו. אם שם כך במקרה שלפנינו קל וחומר אפשר לומר שזוהי התוצאה. ששם הוריו הטבעיים של הילד המאומץ ידועים (לפחות לבית המשפט) ואילו כאן תורם הזרע איננו ידוע לאשה". אני סבור כי יש לראות בדברים חיזוק למסקנה דלעיל. 14. התוצאה היא כי הנתבע חייב במזונות הילדים באופן יחסי בלבד ואני קובע את היחס בין ההורים לפי הנתונים שהובאו שני שליש (66.7%) על הנתבע (האב) ושליש (33.3%) על האם (התובעת). מכאן שחיובו של הנתבע יעמוד על סך 3,000 ש"ח לחודש (מעבר לקצבת מל"ל). מנגנון ההצמדה יישאר אותו מנגנון כפי שנפסק בעניין המזונות הזמניים. 15. בענין המשמורת תחול הפסיקה שלהלן מן היום שבו יפסיקו הצדדים לדור תחת קורת גג אחת. הנתבע טוען כי הפתרון היחיד הוא לפסוק משמורת משותפת ואינני מקבל טענה זו. הורים מאמצים, בדין כמו הורים "רגילים" הם אפוטרופסים משותפים של ילדיהם, בהתאם להוראת סעיפים 14-15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב1962-. לעומת זאת מין משמורת הקטינים והסדרי הביקורים הם בסמכותו של בית המשפט על פי הוראות סעיף 25 לחוק הנ"ל, כאשר טובת הקטינים ניצבת מול עיניו. 16. הצדדים טוענים זה כנגד זה טענות חמורות באשר לתפקוד ההורי. לאחר שעיינתי בכל הטענות והחומר המצוי בתיק, אני מחליט כי המשמורת על שני הקטינים תהיה החל מיום הפירוד העתידי אצל אימם עד הגיע כל אחד מהם לבגרות. הסדרי הביקורים יהיו כמקובל, פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ וכל שבת שניה, כפי שיוסכם בין הצדדים, ובהעדר הסכמה רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט. 17. סופו של פסק: א. הענין הרכושי - כמפורט בפסקה 6, יושלם לאחר קבלת חוו"ד המומחה; ב. תביעת מזונות האשה - נדחית (פסקה 7); ג. תביעת מזונות הילדים - חיוב יחסי (פסקה 14). ד. ענין המשמורת - אצל האם (פסקה 16). ה. אין צו להוצאות משפט. בית המשפט לענייני משפחה