תביעה לשינוי גיל

להלן פסק דין בנושא

פסק - דין

1.     תביעה לשנוי גיל, בה נתבקש בית המשפט להצהיר כי התובע נולד ב1930- ולא כרשום במרשם האוכלוסין ב1932-.

2.     לתביעה צורפה תעודת פטור משירות צבאי, שהונפקה ע"י שלטונות איראן .


     "מלבד עדותם של אנשים חיים... שהיו נוכחים בשעת לידתו של אדם או שיש להם ידיעה אישית על גילו, המשמשת בדרך כלל עדות כשרה להוכחת גילו של אדם, יכול הוא להעזר למטרה זו גם בתעודה ציבורית כלשהיא שיש בה ציון יום לידה או גיל שהוכנה במהלך הרגיל של העניינים כגון: דרכון, תעודת נישואין, פנקס צבא וכיוצא באלה מן התעודות בעלי אופי רשמי... תעודה כזאת, אף כי כשלעצמה אינה הוכחה מכרעת לגילו של אדם, יכולה היא לשמש סיוע או חיזוק לעדות אחרת".

4.     התעודה כתובה בפרסית ותורגמה לעברית:
א.     תאריך התעודה "1322/11/16" (לוח שנה אסלמי) = 5.2.1954 (לוח שנה נוצרי).
ב.     תאריך חוק הפטור "עשרים לחודש תיר 1332" (לוח שנה איסלמי = 11.7.1953.

5.     לעניין תאריך תעודת הפטור - ההפרש בין לוח השנה הפרסי ללוח השנה הנוצרי הינו 632 שנה=1954-1332.

לעניין תאריך חוק הפטור - ההפרש בין לוח השנה הפרסי ללוח השנה הנוצרי הינו 621 שנה=1953-1332.

מצינו. שבמעבר מלוח שנה פרסי (מוסלמי) ללוח שנה נוצרי, אין הפרש קבוע כמו במעבר בין לוח שנה עברי ללוח שנה נוצרי.


     א. בתאריך מדויק של יום וחודש באותה שנה בלוח הפרסי.
ב. להשתמש בלוחות סינכרוניים.

תימוכין לכך ראה: האנציקלופדיה העברית כרך ד' ע' 975, ובה מוסבר:

"הואיל ומוחמד ביטל באישור מפורש את עיבור השנים, נסוג ראש השנה לאחור לעומת שנת החמה בעשרה או אחד עשר יום כל שנה".

6.     כוון שהתובע אינו יודע את היום וגם אינו יודע את החודש בו נולד, לא ניתן לקבוע בודאות מה הוא התאריך הנוצרי התואם את יום לידתו לפי לוח השנה הפרסי.

צודק ב"כ הפרקליטות בטיעונו, שיכולה שנת 1930 בלוח הפרסי להיות תואמת את שנת 1931 או 1930 בלוח הנוצרי, והכל תלוי בחודש וביום.

7.     בנסיבות אלה, על פניה, אין בתעודת הפטור סיוע לשאלה, מהי שנת לידתו של התובע עפ"י הלוח הנוצרי.

על התובע היה להוכיח לא רק שהגיל הרשום אינו נכון , אלא גם להוכיח את גילו המדויק והנכון.

ראה: ע"א 176/60 קעשה נ' מ"י פ"ד טו 1933.
          ע"א 363/61 נחמן נ' מ"י פ"ד טו 2208.
          
          

     8. זאת ועוד, מתקשה אני לתת לתעודת הפטור משקל של סיוע גם מטעמים נוספים:

א.     נסיבות הוצאת תעודת הפטור משרות צבאי בצבא הפרסי לא הובררו עד תום. בני המשפחה שטיפלו מטעם התובע בהוצאת התעודה באיראן , כאשר התובע חי בישראל, לא העידו בבית המשפט. התובע העיד:

(1)     "אני באותו רגע שברחתי (מאיראן - י.ג.) הייתי צריך לשרת בצבא" (ע' 2 לפרוטוקול שורות 24-25).

(2)     "עד כמה שידוע לי בגיל 24 היו פטורים משירות צבאי באיראן" (ע' 2 לפרוטוקול שורה 21).

(3)     "עשיתי זאת כדי שאני אוכל ללכת לבקר באיראן".

הנסיבות בהן קיבל התובע פטור משירות בצבא באיראן מספר שנים לאחר שברח כדי לא לשרת בצבא זה, לא הובהרו. לפיכך, שנת הלידה הנקובה בתעודת הפטור אינה מהווה ראיה משכנעת לעניין קביעת גילו של התובע.

ב.     התובע גם לא ידע להסביר מידיעה ישירה או עקיפה, להבדיל מהשערה, כיצד נקבע גילו בתעודת הפטור באיראן .

9.     התובע העיד בע' 2 לפרוטוקול:

א.     "אני עליתי בשנת 50. אני קבלתי את הפטור (באיראן - י.ג.) ארבע שנים אחרי שהייתי בארץ".

ב.     "אני בקשתי מאחי (שבאיראן - י.ג.) שאיבדתי את התעודה שלי ושהוא ישלח לי איזה מסמך שהוא יכול".

ג.     "הוא ביקש שאני אשלח תמונה והם הוציאו את תעודת השחרור מהצבא" .

ד.     "התעודה שהיה רשום שמי הלכה לאיבוד. אני לא יודע אני לא הייתי שם (באיראן)".

10.     ומכאן נעבור ונבחן את העדויות שהובאו בפני בית המשפט.

נקדים ונאמר, לעניין נטל הראיה נפסק בע"א 283/61 דוראני נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד טו ע' 1935, 1938:

"זוהי תביעה אזרחית ועל התובע לשכנע את בית המשפט במידה כזו שתהא לו אפשרות לבסס את מסקנותיו על סמך הוכחות במידה הדרושה במשפטים אזרחיים".

עפ"י תקנה 258 יד.(ב) לתסד"א, התשמ"ד1984-, בית המשפט יקבע את ממצאיו לפי הראיות המסתברות יותר.

המבחן אינו מבחן של "אמת סוביקטיבית" של עד, אלא מבחן של "אמת אובייקטיבית".


     11.     התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ודין התביעה - להידחות:

א.     מהערכת עדותה של אחות התובע, הגב'     ניתן
          לקבוע שהעדה אינה זוכרת תאריכים ומועדים. העדה העידה
          בע' 8 לפרוטוקול:
          
"הגעתי לארץ... אני לא זוכרת מתי זה היה. בחוץ לארץ לא היו עושים יום הולדת ולכן אני לא יודעת באיזה גיל באתי לארץ... אף פעם אבי לא אמר לי מתי נולדתי. לא היה לי יום הולדת ולא בת מצווה... אני הייתי יותר גדולה ממנו (מהתובע - י.ג.), הראש שלנו לא היה פועל. האמא שלי נפטרה ואנו היינו קטנים. לא היינו זוכרים שום דבר. אני לא זוכרת אירוע מיוחד שהוא נולד (התובע - י.ג.)... התחתנתי לא יודעת באיזה שנה... לא ספרתי".

המימצא שהגב'     גדולה המתובע תואם את רישומי מרשם האוכלוסין (התובע רשום כיליד 1932 והאחות כילידת 1926).

כשנשאלה העדה על מה היא מתבססת בעדותה, שהתובע קטן ממנה ב4- שנים ולא ב6- שנים, השיבה בע' 8 לפרוטוקול שורות 24-21:

"אני יודעת שהוא יותר קטן ממני ב4- שנים לפי התעודה... גם בתעודה בפרס וגם בתעודה פה כתוב כך".


     העדות אינה עדות ישירה אלא עדות המתבססת על תעודה. ההפניה לתעודה בישראל מוטעית, באשר הרישום בישראל הינו ששנת לידת התובע 1932. גם בשאלון הרישום לעולה מס' 367788 (ראה נ/2) נרשמה שנת הלידה של התובע כשנת 1932. באשר לתעודה שהוצאה בפרס, ראה התייחסותי בראשית הדברים.

בנסיבות אלה, בעניין העומד להכרעה בפני, אין כל ערך ראייתי לעדות הגב'

ב.     העד מר      העיד בחקירה ראשית בע' 1
          לפרוטוקול:
          
"כשאני הייתי בכתה ו' (בפרס - י.ג.) הוא היה בכתה ב' (בפרס - י.ג.)... ההפרש בינינו 4 שנים".

בחקירה הנגדית הודה העד בע' 6 לפרוטוקול שורות 5-7:

"אין גיל קבוע להתחלת הלימודים (בפרס - י.ג.). יכול להיות שבכיתה ו' ילמדו אנשים עם גילאים שונים. הדבר הזה נכון לגבי המבקש. בכתה ב' שלו היו אנשים בגילאים שונים (בפרס - י.ג.). הוא למד בכתה ב' ואני הייתי בכתה ו'".

התוצאה היא, שלא ניתן לבסס את גילו של התובע על הבדל הכיתות בפרס בין העד והתובע.


     עוד העיד העד:
"




חומר העדויות שהובא בעדות העד אינו מאפשר אף הוא קביעה כמבוקש בכתב התביעה.

ג.     התובע העיד בע' 2 לפרוטוקול שורות 14-15:

"ההורים שלי אמרו שאני בגיל כך וכך וזה כולל מסמכים".

אחות התובע, הגדולה ממנו בשנים, העידה בע' 8 לפרוטוקול:

(1)     "הייתי מטפלת בו (בתובע - י.ג.) וכאילו שהייתי אמא שלו " .

(2)     "אף פעם אבי לא אמר לי מתי נולדתי".

(3)     "הראש שלנו לא היה פועל. האמא שלי נפטרה ואנו היינו קטנים. לא היינו זוכרים שום דבר".

שתי העדויות מציבות מערכות עובדתיות שונות לגבי ידיעת הגיל באמצעות אינפורמציה שנמסרה ע"י ההורים לבני המשפחה .


     12.     עם כל ההבנה לרצונו של התובע לקבל קיצבת זיקנה, ואמונתי הסוביקטיבית בהתייחס לשנת לידתו - לא הובאו בפני בית המשפט ראיות, אשר ישכנעו את בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש.

התובע לא הרים את נטל ההוכחה, ובנסיבות אלה אין מנוס מדחיית התביעה.

13.     התביעה נדחית ללא צו להוצאות.




רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון