להלן החלטה בנושא תביעה לקיום צוואה: החלטה 1. בפני תובענה לקיום צוואתו של המנוח - צוואה בעל פה לטובתה של התובעת ר.ס - זו הצוואה המאוחרת בזמן. 2. א. נקבצו ובאו המתנגדים לקיומה של הצוואה - * עירית בת ים המחזיקה בידה צוואה מיום 19.6.96. * הגב' א.א, בתו של המנוח, הטוענת לצוואה מוקלטת שנעשתה לטובתה ביום 31.1.97. ב. במהלך הדיונים בפני התברר, כי המנוח ערך בחייו לפחות שלוש צוואות נוספות: - צוואה בעדים מיום 15.8.94 בה הוריש את רכושו לתובעת, לבתו ולאדם נוסף בשם איתן אלוני בחלקים שווים. - צוואה בעדים מיום 6.7.95 בה הוריש את כל רכושו לתובעת. - צוואה בעדים מיום 9.6.96 בה ציווה את כל רכושו לתובעת ולבתו בחלקים שווים. 3. אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי פסילתה של הצוואה המוקלטת מיום 31.1.97 ודחיית התובענה לקיומה של הצוואה בעל פה, תעלה לקיום את הצוואה מיום 19.6.96 לטובת עירית בת ים, אשר תזכה אף היא להתנגדויות של התובעת כאן ובתה, המחזיקות צוואות מוקדמות יותר כפי שפורט לעיל. 4. בנסיבות אלה ולאחר שקילת הסיכונים והסיכויים מחד והתארכות ההליכים (שיכולה להיות על פני שנים בהתאם לתוצאות) מאידך, הגיעו הצדדים ובאי כוחם, לכלל הסכם, דיוני וענייני (בחלקו), שעיקריו מפורטים בפרוט' ישיבת יום 28.9.00. 5. האפוט' הכללי מתנגד לאישורו של הסכם זה. הטעם להתנגדותו נעוץ בהוראת ס' 3 לצוואה בעדים מיום 19.6.96, על פיה זוכה עירית בת ים בעזבונו של המנוח. לטענת האפוט', משום אינטרס הציבור, עליו הוא מופקד, התערבותו היא משני טעמים: א. על פי הצוואה מיום 19.6.96 עירית בת ים איננה הזוכה. עירית בת ים היא נאמנה להקדש ציבורי שצריך להיות מוקם לשם קיום הוראות המצווה. ב. משכך, כל הסדרי פשרה אליו מבקשת עירית בת ים להגיע, כנאמנה, נתון לשיקול דעתו של האפוט' הכללי כנציג היועץ המשפטי לממשלה ורשאי הוא להתנגד לו. לדעת האפוט' הכללי ההסדר אליו הגיעו הצדדים, ובכלל זה עירית בת ים כנאמן איננו נראה לה. לדעת האפוט' הסיכוי לפסילתה של הצוואה בעל פה שקיומה מתבקש גדול ביותר. או אז תעלה לקיום הצוואה לטובת עירית בת ים זו מיום 19.6.96 שהסיכויים לביטולה קטנים ביותר. 6. לאחר דין ודברים באולם בית המשפט, במסגרתו נשמעו טענות הצדדים, ומתוך מטרה לקדם את ההליך הוסכם, כי ב"כ הצדדים יגישו טיעונים בנוגע לשתי שאלות מקדמיות שהתשובות להן יכול ויתירו את הסבך שנוצר עקב התערבותו של האפוט' הכללי: א. מהו מעמדה של עירית בת ים בצוואה בעדים מיום 19.6.96 ,האם יורשת היא או נאמנה להקדש ציבורי. ב. אם נאמנה היא הרשאית היא להגיע להסדר פשרה ומהו מעמדו של האפוט' הכללי להתערב בשיקול דעתה לעשות כן. ר' פרוט' ישיבת יום 25.4.01. אחרון הטיעונים הוגש ביום 29.8.01 ומכאן העיכוב במתן ההחלטה. ד י ו ן 7. הוראת ס' 3 לצוואה מיום 19.6.99 הריהי כהאי לישנא: "3.א. כל רכושי...... הנני מצווה שיעבור בשלמות לעירית בת ים. ב. אני מצווה על עירית בת ים ומנהל עזבוני להשתמש בכספי עזבוני לקידום רמת החינוך ואמצעי ההוראה במוסדות החינוך בעיר. ג. המוסדות שיהנו מעזבוני ושיעור הזכאות יקבעו על ידי ראש העיר בת ים ומנהל עזבוני בהחלטה משותפת". 8. א. ס' 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט- 1979 (להלן: "חוק הנאמנות") מלמד אותנו נאמנות מהי: "הנאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". ב. המלומד ש. כרם מגדיר בעמ' 3 לספרו "חוק הנאמנות, תשל"ט- 1979" (מהדורה שלישית. ח.ש.ל. הוצאה לאור בע"מ) את הנאמנות כחובה המוטלת על אדם שניתנה לו שליטה בנכס, כדי שיפעיל אותה להשגת מטרה מסוימת ובהמשך, בהתייחס לס' 1 לחוק הנאמנות ,קובע הוא בעמ' 26 לספרו: "סעיף 1 לחוק מגדיר נאמנות כחובה המוטלת על מי שיש לו זיקה לנכס, להחזיק או לפעול לטובת נהנה או למטרה אחרת. הגדרה זו מקיפה כל תבנית משפטית שעל פיה חייב אדם להחזיק או לפעול בנכס עבור זולתו. הגדרה זו חלה על כל מקרה שבו ניתנה שליטה בנכס בדרך של זיקה כלשהי, אם נלווית לשליטה החובה לפעול בנכס לטובת מטרה מוגדרת כלומר: נאמן הוא מי שעל אף שיש לו שליטה בנכס, עליו להפעילה לטובת מימוש מטרה שאינה טובתו הפרטית". ג. הגדרה מקיפה זו מלמדת אותנו, כי חובת הנאמן להחזיק או לפעול בנכס לעולם יש לה תכלית או מטרה. הנאמן אינו פועל למען עצמו. מטרה זו יכולה להיות טובתו של אדם או תאגיד מסוימים (נהנה), או למטרה אחרת. מטרה אחרת - שלא לטובתה של ישות משפטית מסוימת כגון לשם ביצוע משימה חד פעמית של הקמת מבנה או ביצוע סדרת משימות כמו חלוקת מלגות וכו'. (ר' ש. כרם שם עמ' 89). 9. אשר ליצירת הנאמנות הרי שזו נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש. ס' 2 לחוק הנאמנות. כתב הקדש הינו אם כן אחת הדרכים ליצירתה של הנאמנות ועל הדרכים ליצירתו ר' ס' 17(א) לחוק הנאמנות. ס' 17(א)(2) לחוק הנאמנות מלמד אותנו, כי ניתן ליצור נאמנות על דרך של הקדש באמצעות צוואה. 10. א. האם יצר המנוח, בצוואתו מיום 19.6.96, הקדש? ארבעה תנאים מוקדמים מונה החוק ליצירתו של הקדש והרי הם מפורטים בס' 17(א) רישא לחוק הנאמנות: - יוצר ההקדש מביע את כוונתו ליצור הקדש. - יוצר ההקדש קובע את מטרותיו של ההקדש. - יוצר ההקדש קובע את נכסי ההקדש. - יוצר ההקדש קובע את תנאי ההקדש. ב. דומה שאין מחלוקת שבצוואה, זו מיום 19.6.96, קבע המנוח , ככל שבהקדש עסקינן, את מטרות ההקדש (קידום רמת החינוך ואמצעי ההוראה במוסדות החינוך), את נכסי ההקדש (כלל עזבונו) ואת תנאיו כמפורט בצוואה (כשלענין תנאי זה האחרון די גם בציון המטרה לשמה יועד ההקדש ואין הכרח בקביעת תנאים מגבילים למימוש ההקדש). ר' ע"א 5825/92 עזבון המנוחה מיפלד נ' מסדר בני ברית, תק- על 94(1), 1103 וע"א 4660/96 היועמ"ש נ' לישצקי, תק.על. 99(4), 265). ג. אשר להבעת הכוונה למדונו רבותינו, כי מחוקק חוק הנאמנות, לא הציב נוסחה או התבטאות מסוימת לצורתה של נאמנות. אי לכך השאלה הנשאלת היא - אם יוצר ההקדש (הנאמנות) נתן ביטוי לכוונתו ליצור הקדש (נאמנות). לפירושו של תנאי זה נדרש הנשיא שמגר בע"א 477/88, היועמ"ש נ' אוניברסיטת תל אביב, מד(2), 470: "דרישת החוק איננה מתייחסת לכך שיוצר ההקדש יביע את רצונו ליצור הקדש במובנו הטכני - הפורמלי של המונח; די, לענין תחולת החוק, שהמקדיש יביע את כוונתו ליצור הקדש על פי משמעותו המהותית-תוכנית, היינו, כי יורה על הקדשת נכסים לטובת נהנה או למטרה אחרת... כפי שמוגדר ברישא לס' 17(א). הפועל היוצא המשפטי נובע אוטומטית מיצירת המסגרת העובדתית הנושאת את התכונות שהחוק מתייחס אליהם". גם בספרות המשפטית הובעה הדעה, כי לקביעת כוונתו של המקדיש די אם זו הובעה בצורה ברורה לפי תוכן המסמך ואין חובת שימוש בביטוי מסוים או במונחים הקדש או נאמנות. ר' ש. כרם, שם עמ' 435. מכאן, אם יצר המקדיש מסגרת עובדתית אשר נושאת את התכונות שהחוק מתייחס אליהן כיוצרות הקדש (מטרה, נכסים, תנאים) תעלה כפורחת כוונתו ליצור הקדש גם אם לא נקט במונחים הטכניים-הפורמליים המשמשים מילולית את מוסד ההקדש. 11. מכאן נבחן ונאמר, כי המנוח ז"ל אכן יצר הקדש בצוואה מיום 19.6.96 על אף קביעתו בס' 3(א) לצוואה כי "כל רכושי.... הנני מצווה שיעבור בשלמות לעירית בת ים". בקביעתו זו לא עשה המנוח את עירית בת ים אלא ל'יורש פונקציונלי'. בין התנאים ליצירת הקדש לא מונה המחוקק את התנאי של קביעת נאמן. (ר' ס' 21(ב) לחוק הנאמנות) . כאן ,בצוואה הרלבנטית לנו, זו מיום 19.6.96, בחר המנוח לקבוע את עירית בת ים והעניק לה את הבעלות ברכושו. מבחינה זו עירית בת ים יורשת היא ככל יורש אחר על פי חוק הירושה. ואולם, אין היא זוכה לעצמה אלא זוכה לאחרים - עליה להחזיק ולפעול בנכסי הנאמנות לטובת המטרה לה כיוון המנוח. ניתן להעבירה מתפקידה וכן רשאית היא לבקש לחדול מלמלא את תפקידה. במקרה כזה היא תחדל מלהיות יורשת. מכאן הפונקציונליות בירושתה של עירית בת ים - היא תחשב כיורשת כל עוד היא ממלאת את תפקידה כנאמן. (ר' ש. כרם שם עמ' 439). 12. אמנם נכון שלעירית בת ים אין מטרות פרטיות, במובן הפשטני של המילה. נכון גם שבין סמכויותיה (ואם תרצה לומר מטרותיה) "להקים ולקיים מוסדות... לחינוך ולסייע להם" ור' ס' 249(23) לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ואולם, בחר המנוח בענייננו לייחד את עזבונו 'לקידום רמת החינוך ואמצעי ההוראה במוסדות החינוך בעיר' ולא לכל מטרה אחרת של העיריה - בריאות, בטחון ועוד מטרות יפות וחשובות כשלעצמן המפורטות אף הן בס' 249 הנ"ל שלא לדבר על שימוש בעזבונו של המנוח לתשלום משכורת לעובדי העיריה - לא שאני מטיל חשד או דופי כלשהו בעירית בת ים בענין זה. רוצה לומר , זהות מלאה, בוודאי חלקית, בין מטרות הנאמנות לבין מטרותיו של הנאמן איננה מבטלת את הנאמנות. 13. נחה אם כן דעתי כי עירית בת ים היא בגדר 'יורשת פונקציונלית' באשר נאמנה היא לצורך ביצוע המטרות שלשמן היא אמורה לקבל את עזבונו של המנוח ז"ל לבעלותה ולשליטתה וכל עוד תפעל היא לביצוען של מטרות אלה. 14. באשר לשאלה השניה - סמכותו של נאמן להתפשר ומעמדו של ב"כ היועץ המשפטי האפוט' הכללי להתערב בשיקול דעתו - דומני שהקדמנו את המאוחר למוקדם. עירית בת ים טרם נקבעה כ'יורשת פונקציונלית' - כנאמנה - שכן טרם קוימה הצוואה. מכאן, כל עוד לא ניתן צו קיום לצוואה יש בהחלט מעמד לאפוט' הכללי, לא במובן התערבות בשיקול דעתה של העיריה כנאמנה כאמור, אלא מכוח ס' 153 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1967 - להתערב בכל הליך משפטי לפי החוק אם הוא סבור שיש בדבר ענין לציבור וזאת בכל שלב משלבי ההליך גם אם הודיע בתחילתו כי אין הוא מתערב בהליכים. 15. התוצאה היא שאין מקום לאשר את ההסדר אליו הגיעו הצדדים בישיבת יום 28.9.00.צוואהירושה