תביעה להפחתת מזונות

התובע הגיש תביעה להפחתת מזונות, הוא טען לשינוי נסיבות שאירעו מאז מתן פסק הדין המקורי, שינויים שיש בהם הצדקה לפניה מחודשת לשינוי פסק המזונות. הלכה פסוקה היא, כי פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט, בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. פסיקת המזונות אותה רוצים לשנות, יכול וניתנה, הן על ידי פסק דין, שהושג על ידי הסכמה בין הצדדים, והן על ידי פסק דין, שהכריע בפלוגתאות הצדדים על יסוד הראיות. כי הסכם למזונות מכיל בתוכו תנאי מכללא, אשר לפיו, שינוי מהותי בנסיבות מצדיק פנייה חוזרת לבית המשפט, לשם שינוי גובה דמי המזונות עליהם הוסכם וזאת מעצם טיבו כהסכם מזונות. עם זאת בית המשפט פסק כילהסכם גירושין יש לנסות ולהקנות יציבות ואמינות על מנת לטפח להסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין, וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים, עד לפניה חוזרת לבית המשפט. סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך, דרוש שכנוע חזק, שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיקות התערבות במה שהוסכם כי מי שמבקש להוכיח שינוי מהותי בנסיבות ובצרכים בעוד שבעבר ניתן פסק דין בהסכמה, עליו להוכיח את המצב העובדתי ששרר בעת החתימה על ההסכם המקורי ועל השינוי בנסיבות שחל בעת הגשת תביעה להפחתת מזונות. להלן פסק דין בנושא תביעה להפחתת מזונות: פסק דין א. פתח דבר: 1. בפני תביעה שהגיש אב (להלן: "התובע" או "האב") נגד בנו הקטין (להלן: "הקטין") ואמו (להלן: "האם" ו/או הנתבעת) ובה עתר להפחתת חיובו במזונות. 2. התובע והנתבעת נשאו זל"ז כדמו"י ביום 13/11/79. לבנה"ז בן קטין יליד 25/7/92 שאומץ עפ"י צו אימוץ מיום 5/8/92. 3. התובע והנתבעת חתמו על הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פס"ד ע"י בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צבי מ. הכהן) ביום 5/6/94 (להלן: "הסכם הגירושין"). 4. הצדדים התגרשו ביום 6/6/94. 5. בסעיף 6.ב להסכם נקבע כי: "6.ב. "החל מיום סידור הגט ואילך בכל 16 לחודש ישלם הבעל למזונות הילד עד הגיעו לגיל 18 סך של 2,000 ש"ח". הסכום הוצמד למדד שהיה ידוע ביום 15/5/94 עם עדכון תלת חודשי מבלי לשלם הפרשי מדד בין עדכון לעדכון. גובה הסכום ביום הגשת התביעה המתוקנת (3/3/96) היה: 2,386 = 20053607.65 X 2000 16810313.47 6. התובע טוען כי הוא זכאי לסעד של ביטול ההסכם מחמת הפרתו ע"י הנתבעת. לחילופין הוא טוען למספר עובדות שיש בהם כדי להצביע על שינוי נסיבות מהותי. 7. הפרת ההסכם - התובע שוב אינו יכול לטעון להפרת ההסכם ולביטולו, שכן בתאריך 23.9.99 הוסכם כי: התובע מסיר את עתירתו לביטול הסכם הגירושין וקובע את הסך של 51,833 דולר כמפורט בסעיף ד' לעתירתו בה.פ. 2164/94". המסקנה היא שתביעתו של התובע תיבחן אך ורק בעילה של "שינוי נסיבות מהותי". שינוי הנסיבות עליהם מצביע התובע: א) אי קבלת החוב מהנתבעת במועדו. בסעיף 11 להסכם התחייבה הנתבעת ליתן לתובע ביום סידור הגט או ביום 1/8/94 לפי המאוחר יותר, סך של 51,883. היה בכוונתו של התובע להשתמש בכספי החוב לשתי מטרות עיקריות: 1. להבטיח לעצמו מדור, על מנת שלא יצטרך להתחייב במשכנתא, והכנסתו תהיה פנויה לתשלום מזונות ולכלכלתו. 2. בנוסף או לחילופין, על פי הנסיבות שיווצרו, לפתוח עסק עצמאי לפרנסתו, שכן עד אז עבד בעסק של אביו. משלא שולם לו החוב במועד, נקלע התובע למצוקה כספית: לא היה באפשרותו להתקדם בעבודה וליצור מקור פרנסה ממנו יוכל לשלם המזונות להם התחייב, וכן היה חייב ליטול משכנתא על מנת לדאוג למדור לו ולמשפחתו החדשה, גובה המשכנתא 240,000 ש"ח וההחזר החודשי הינו כ- 3,112 ש"ח לחודש, (נכון לפברואר 99), בנוסף לווה כספים מאביו. התובע צירף אישור מבנק למשכנתאות על נטילת המשכנתא. ב. פגיעה בכושר השתכרות וגרימת הוצאות רבות לתובע: בעקבות התנהגותה של הנתבעת בקשר לבן נגרם לתובע נזק נפשי רב אשר פגע בכושר ההשתכרות. כמו כן נגרם לתובע נזק ממון, ובזבוז זמן והיה צורך לממן הליכים משפטיים ממושכים ומייגעים. התובע טוען כי הוא שכיר אצל אביו בדוכן, בשוק והכנסתו החודשית כ- 3,000 ש"ח נטו לחודש ומעבר למשכורתו, אביו עזר וסייע לו כלכלית. התובע טוען כי ירידה בכושר ההשתכרות, הינה סיבה מספקת עפ"י הדין להפחתת מזונות. ג. שינוי מצבו המשפחתי של התובע. ביום 16/7/95 נישא התובע שנית בנישואין אזרחיים ברוסיה. אשת התובע ובנה יליד 1994, הגיעו לישראל ביום 14/1/96 ומאז הם חיים כמשפחה. התובע נושא למעשה גם במזונות ילד זה. ביום 7/10/96 נולד מנישואיהם הבן ד', וביום 6/4/98 נולד הבן ט'. אשת התובע מטפלת בילדים ואינה עובדת מחוץ למשק ביתה. ד. שינוי צרכי הבן ועבודת האם: בעת החתימה על ההסכם, היה הבן כבן שנתיים ועלות גן פרטי עבורו היתה כ- 900 ש"ח. בעת כתיבת הסיכומים היה הילד בן 7, לטענת האב צרכי ילד בן 7 נמוכים מצרכי ילד בן שנתיים שהולך למעון פרטי וההוצאות עליו גבוהות. כמו כן מדובר בילד שכבר איננו "מקטני קטנים" ואין על האב חובה אבסולוטית במזונותיו. בכל מקרה, גם סכום המזונות הקיים היום, לילד "מקטני קטנים" הינו סכום גבוה החורג ממזונות הכרחיים וגולש לחיוב מדין צדקה, קל וחומר לילד בגילו של הבן. (ראה: בר"ע (ת"א) 54/97 חבה נ' חבה, סגן הנשיא ח. פורת (לא פורסם). מוסיף התובע וטוען כי לנתבעת אין הוצאות מיוחדות או חריגות עבור הילד, הנתבעת לא צירפה כל הוכחה על הצורך בצרכים מיוחדים או חריגים של הילד ואף הודתה שחלק מבגדיו הוא מקבל הילד מהדוכן בשוק. כמו כן, הנתבעת אינה זקוקה עוד לשמרטף שהרי היא עובדת משרה חלקית ובביתה, וגם את העבודה חלקית החלה בשנה שלפני תחילת הדיונים. התובע סבור שיש להפחית את הסכום ולהעמידו על סך של 1,500 ש"ח כולל מדור מיום הגשת התביעה. ה. בענין הפרתו של ההסכם אתייחס לכך בהמשך. ב. טענות הנתבעת: 1. בהסכם הגירושין נקבע כי סכום המזונות אינו ניתן לשינוי. סע' 8, 7 להסכם עניינם התחייבות שלא לשנות מסכום המזונות. 2. האם מאשרת כי סכום המזונות שהוסכם עליו הינו גבוה מהמקובל בפסיקת בתיהמ"ש, אולם לטענתה, העובדה שהתובע התחייב לשלם דמי מזונות לנתבעת עבור הוצאות החזקת ילדו הקטין, מהווה הודאת בעל דין שהקטין זקוק לסכום זה, לסיפוק צרכיו. מחד גיסא, וליכולתו של האב מאידך גיסא. 3. בהסכם הגירושין נקבעו המזונות תוך התחשבות בחלוקת הרכוש. "רכוש" הכוונה לרכוש שחולק בהסכם הגירושין, והרכוש שלא הוזכר במפורש בהסכם ועליו ויתרה האם. התמורה לויתור התבטא בהסכמה לגובה סכום המזונות, ולפיכך אין לשנות סכום המזונות. כמו כן הסכום חושב אף לעתיד, כולל הוצאות צפויות ושאינן צפויות כגון קייטנות, שיעורי עזר וכיו"ב. הילד הורגל לרמת חיים מעל הממוצע אותה דאג האב לספק לו מיום היוולדו. כל הפחתה בסכום המזונות עשויה לפגוע בילד פגיעה קשה. 4. מצבה של הנתבעת השתנה דווקא לרעה, אמנם הילד לומד כיום בחינוך חובה אך ישנן הוצאות רבות שלא היו בעבר: ספרים, חוברות ומחברות, מכשירי כתיבה, חוגים, בידור, משחקי העשרה וכיו"ב. סך כל ההוצאות החודשיות הינן מעל 3,000 ש"ח וזה כולל דמי טיפול או שמרטף. שנית, סכום המזונות שנקבע בהסכם לא כלל מדור עבור הילד, שכן האם היתה אמורה לספק מדור לילד, מהדירה שקיבלה בכפוף למתן סך 51,883 $, אך למעשה מאז הגירושין גרים האם והילד בדירות שכורות. האם משלמת כ- 650 $ עבור שכ"ד והוצ' אחזקת הבית. כך שיש להגדיל המזונות ולא להפחיתם. זאת ועוד - מאחר והנתבעת לא שילמה לתובע את הסך של 51,833 דולר כמתחייב בהסכם הגירושין, הוסכם ביום 23.9.99 כי הדירה תימכר למרבה במחיר והתובע יקבל את הסך השווה בשקלים ל- 51,833 דולר לפי ערכו שהיה ידוע ביום 1.8.94 וממועד זה ועד התשלום בפועל ישא הסכום השקלי הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית. הדירה אכן נמכרה באמצעות כונסי הנכסים, כך שיש צורך גם בתשלום מדור ולכן הנסיבות דווקא השתנו לרעתו של הקטין. 5. התובע הוא אדם אמיד מאוד, הכנסותיו גבוהות והוא עושה חיל בעסקיו. לתובע שני דוכנים בשוק אחד הוא משכיר עבור כ- 2,000 דולר לחודש, ובשני עובד כעצמאי ומרוויח כ- 20,000 ש"ח לחודש. רוב הכנסותיו של התובע אינן מדווחות לרשויות המס. תלושי השכר שהתובע צירף לתובענה הם פיקטיביים וכל מטרתה היא להטעות את ביהמ"ש. לתובע עסקים חוקיים וגם עסקים לא חוקיים מהם הוא מרוויח הון עתק. רכישת העסק התאפשרה לתובע מכספי מכירת דירת הצדדים, התובע קיבל בגינה 192,000 דולר ולטענת הנתבעת עוד נשארה לו יתרה. אין לקבל דבריו שהחזיר לאביו חוב, החוב מדומה ונוצר לגיבוי טעוניו. הסכום שהנתבעת היתה חייבת לתובע הינו מזערי לעומת רכישת דירה (אפילו סכום המשכנתא גבוה יותר) בנוסף, היא לא שילמה לאב את הסכום לו התחייבה משום שהתובע לא חתם על בקשות המשכנתא ובכך לא איפשר לה ליטול משכנתא לצורך תשלום, והוא זה שסיכל את יכולתה לבצע את התחייבותה, לשלם לו את הסך של 51,883 $. 6. בתצהיר עדות ראשית טענה הנתבעת כי היא אינה יכולה להוכיח את הכנסות התובע, או עסקיו ורכושו, שכן מדובר בעסקים לא חוקיים, עם זאת היא טוענת כי היא יכולה להוכיח את רמת החיים בה חייתה כאשת התובע. בנה"ז צברו במהלך הנישואין שהיתה קצרה יחסית, רכוש רב לרבות שתי דירות. לתצהירה צורף דו"ח שמאי שנעשה לצרכי ביטוח בשנת 1993, בדו"ח מצויין כי שווי תכולת הבית הינו 143,760 ש"ח וכי שווי התכשיטים של בנה"ז 42,640 ש"ח. עוד מציינת הנתבעת כלי רכב יקרים, ביגוד יוקרתי וכיו"ב. גם היום חי התובע ברמת חיים גבוהה , רכש דירת מגורים בר' באמצעיו שלו, ומכאן שיכולתו הכלכלית והכנסותיו גבוהות. 7. עבודת הנתבעת, לטענתה בשל המעבר מדירה לדירה וכן בשל המשפטים שנוהלו בשתי התביעות, רוב לקוחותיה עזבו אותה. היא לא מצאה עבודה כשכירה בשעות המתאימות לסדר יומו של הילד לכן היא נאלצה לעבוד כספרית שכירה במשך 4 חודשים, אך פוטרה עקב המיתון, משכורתה היתה 1500 ש"ח לחודש. כיום משתכרת כספרית עצמאית העובדת בביתה ההיא כ- 1000 עד 1500 ש"ח לחודש. 8. לטענת הנתבעת רכישת הדירה והרחבת משפחתו של האב אינם מצדיקים את הפחתת המזונות. הכנסות האב הן כאלה אשר הוא יכול לפרנס הן את משפחתו המורחבת והן את בנו. ג. דיון: התובע טוען לשינוי נסיבות שאירעו מאז מתן פסק הדין המקורי, שינויים שיש בהם הצדקה לפניה מחודשת לשינוי הפסק. הלכה פסוקה היא, כי "פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט, בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות". פסיקת המזונות אותה רוצים לשנות, יכול וניתנה, הן על ידי פסק דין, שהושג על ידי הסכמה בין הצדדים, והן על ידי פסק דין, שהכריע בפלוגתאות הצדדים על יסוד הראיות. (ראה לענין זה: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187, 188. ועוד ניקבע, כי הסכם למזונות מכיל בתוכו תנאי מכללא, אשר לפיו, שינוי מהותי בנסיבות מצדיק פנייה חוזרת לבית המשפט, לשם שינוי גובה דמי המזונות עליהם הוסכם וזאת מעצם טיבו כהסכם מזונות. (ראה: ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח(1) 767, 770 וכן ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה פ"ד לג(1), 449 בעמ' 453-4). עם זאת יש לזכור כי: "...להסכם גירושין יש לנסות ולהקנות יציבות ואמינות על מנת לטפח להסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין, וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים, עד לפניה חוזרת לבית המשפט. סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך, דרוש שכנוע חזק, שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיקות התערבות במה שהוסכם". (וראה: ע"א 4515/92 סילביה שטיין נ' לדיסלאו שטיין, דינים עליון, כרך לד, 643). ומכאן, כי מי שמבקש להוכיח שינוי מהותי בנסיבות ובצרכים בעוד שבעבר ניתן פסק דין בהסכמה, עליו להוכיח את המצב העובדתי ששרר בעת החתימה על ההסכם המקורי ועל השינוי בנסיבות שחל בעת הגשת התביעה הנדונה. ד. מצבו הכלכלי של האב: ירידה משמעותית ביכולתו הכלכלית של האב ובהכנסותיו עשוי להוות, שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת המזונות (ראה: ע"א 552/83 מבורך נ' מבורך, פ"ד לח (1)526, 531). במקרה דנן, טוען האב, כי מצבו הכלכלי הורע משום שהאם לא שילמה לו את החוב שהתחייבה בהסכם הגירושין בסך כ- 51,883 $ ועל כן נאלץ לקחת משכנתא והלוואה מאביו לשם רכישת דירה ומסיבה זו גם נמנעה ממנו האפשרות לפתוח עסק עצמאי. הטענה כי בעת החתימה על הסכם הגירושין סבר האב כי מהכספים שיקבל הוא יפתח עסק עצמאי ולבטח העסק ישגשג ורק במקרה זה הוא יוכל לשלם את המזונות בהתאם להתחייבותו לאורך שנים, לא יהיה בכך משום שינוי נסיבות אם תוכניתו של הנתבע ניכשלה והעסק כלל לא הוקם, או שהוקם ולא שגשג. בתמ"א (ת"א) 4186/92 ירזין נ' ירזין (לא פורסם) קבע כב' השופט זמיר כי "... גם אם עסק מסוים לא מילא אחר הציפיות הגבוהות שהועידו לו, כפי שנטען, עדיין אין זה שינוי מהותי אשר יורד לשורשו של חיוב ושבעטיו ניתן לבטל פס"ד מוסכם". ייתכן ומצבו של התובע לא השתפר כפי שציפה, אך זו אינה סיבה להפחתת מזונות. הכנסתו המוצהרת של התובע אינה אמינה עלי. מי שמשתכר סכום כנ"ל אינו לוקח על עצמו התחיבויות לתשלום משכנתא על סך 240,000 ש"ח. הוא משלם מידי חודש בחודשו סכום העולה על משכורתו. נטל ההוכחה בדבר שינוי הנסיבות ע"פ המצב דאז, מול המצב של יום הגשת התביעה, הוא על התובע - בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. המבחנים לגבי שינוי נסיבות מהותי מבוססים על יסודות עובדתיים (ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 774, 767). שכן, כל עניין שינוי הנסיבות הוא בגדר השוואתו של מצב עובדתי נתון עם מערכת נסיבות חדשה. על כן כדי להצליח בטענת שינוי נסיבות- יש לתמוך את הטענות בפרטים מלאים ומדויקים אודות השינוי המהותי. דבר זה לא הצליח האב לעשות. ה. שינוי מצבו המשפחתי של התובע: הלכה פסוקה, כי הולדת ילד נוסף לאב מאשה אחרת מהווה עקרונית שינוי נסיבות מהותי, לצורך דיון בסוגיית המזונות (ראה: ע"א 552/87 ורד נ' ורד פ"ד מב(3) 599 ). ודוק, עובדת הולדת ילד נוסף לאב לכשעצמה, אין היא מנביעה אוטומטית הפחתת מזונות. תוצאת ההפחתה תגיע, כאשר תחבור יחד עם ירידה חדה במצבו הכלכלי של האב (הדגשה שלי - י.ש.), ותצביע על הרעה בהכנסות (ע"א 5478/93 כרמי נ' כרמי (לא פורסם)). בפרשת כרמי קבע בית המשפט העליון, כי מאחר שלא הוכח שלהולדת הבת יש השלכה על מצבו הכלכלי של האב - הרי שלא היתה צריכה להיות להולדת הבת השלכה על שיעור המזונות. כמו כן בפרשת אבין (ע"א 381/86 אבין נ' אבין (לא פורסם)) קבע השופט שמגר: "...אין לצאת מתוך הנחה, כי כל שינוי בהרכב המשפחתי החדש, יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות...". ובהמשך: "...פירושה של הגישה של בית המשפט היא, כי כל הולדת ילד נוסף אצל המשיב תוסיף ותפחית את סכום המזונות של המערערות, ומסקנה זו היא מרחיקת לכת מידי. לאור מכלול הנתונים העובדתיים שהיו פרושים בפני בית המשפט במקור דנן...". אך, גם במקרה שבו יוכח כי הולדת בן נוסף גורמת להפחתה בכושר השתכרותו או בהכנסתו של הנתבע, הרי שברור הדבר שיש לראות בבן זה כילד נוסף במשפחה וככל שמדובר בילד נוסף על ילדים קטינים שכבר מקבלים מזונות מאותו אב, הרי מזונותיו של ילד נוסף זה הינם נמוכים יחסית, ויחד עם זאת מזונותיו הוא אינם יכולים לבוא במלואם על חשבון הילדים האחרים של האב - התובע". (הדגשה שלי - י.ש.) (ע"א 552/87 ורד נ' ורד פ"ד מב (3) 599). במקרה דנן, נישא התובע בשנית ונולדו לו שני ילדים וחובתו לזון את ילדיו במועד הגשת התביעה ולאחריה ועד שימלאו לכל אחד מילדיו 6 שנים היא חובה אבסולוטית. נטען גם כי אשתו של התובע אינה עובדת ועפ"י הדין האישי, הוא חייב לזון אותה עפ"י מעמדה. בנסיבות אלה היה זה מן הראוי לבדוק האם הרחבת משפחתו של התובע פגעה גם בכושר השתכרותו? ואם כן באיזו מידה, כל זאת עפ"י אמת המידה שנקבעה בע"א 552/87 הנ"ל. ו. דא עקא, שבסעיף 8 להסכם הגירושין התחייב התובע: "... לשלם את תשלומי המזונות כאמור בהסכם זה במלואם ובמועדם. כמו כן התחייב הבעל כי לא יגיש בעצמו ו/או מי מטעמו תביעה להפחתת המזונות כאמור בהסכם זה. להבטחת התחייבויותיו אלו ימציא הבעל ערב טוב שיבוא ויתחייב לשלם לאישה כל סכום שלא ישולם ו/או שיופחת מסכום המזונות עפ"י הסכם זה. כתב הערבות מצורף ומסומן ב' והוא חלק בלתי נפרד מההסכם". התובע התחייב שלא להגיש תביעה להפחתת המזונות ואם תוגש תביעה כנ"ל יתחייב הוא ו/או הערב לשלם כל סכום שלא ישולם ו/או שיופחת מגובה הסכום שהוסכם עליו. הסכם זה אושר ע"י בית המשפט. אם הערב חתם על כתב הערבות ו/או ההתחייבות, אם לאו, הדבר כלל אינו ידוע לי. אך לצורך הכרעה בשאלה הנדונה בפני, כלל אין זה משנה, ודי בהתחייבותו של התובע בלבד כדי לקבוע כי הוא מנוע מלתבוע סעדים שהוא עצמו התחייב שלא לתובעם, והתחייבות זו אושרה ע"י בית המשפט. הדבר איננו דומה לתביעתם של קטינים המגישים תביעה למזונות באמצעות אימם כנגד אביהם, שכן בתביעה כנ"ל התביעה היא בשם הקטינים אשר לא היו צד להסכם, בעוד שבמקרה הנדון ההתחייבות היא של האב שהיה צד להסכם. המסקנה היא, איפוא, שאני דוחה את התובענה. ז. סוף דבר - נפסק כדלקמן: א) התביעה להפחתת המזונות נדחית. ב) הסעדים הזמניים בטלים לרבות ההחלטה המעכבת את ביצועו של חלק מחיוב המזונות. את הפרשי המזונות ישלם התובע ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15/3/01 ועד גמר התשלום. ג) בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ד) על פסק דין זה לא יחול הצו לאיסור פרסום. הפחתת מזונותמזונות