שיטת הידות - חישוב מזונות

להלן פסק דין בנושא שיטת הידות - חישוב מזונות לילדים:

פסק דין

1.     בפני תביעת מזונות של אישה וארבעת ילדיה: (פלונים).

2.     התביעה היא נגד מי שהיה בעלה של האם, שהוא אביהם של הקטינים. ההורים התגרשו ביום 17/1/01.

3.     א.     במסמכים שהוגשו בפני בכתבי טענות וסיכומים, התייחסו באי כח הצדדים לחלקם של הילדים בהוצאות הבית.

ב.     פסק הדין המנחה הוא מ.א. 52/87 הראל נ' הראל פד"י מג (4) 201 בעמ' 205, שם נקבע כי שני ילדים צורכים 40% מהוצאות השוטפות של הבית. טוענת האם כי יש להסיק מפסיקה זו שעבור ארבעה ילדים השתתפותם נעה בין 60 ל70%, אולם ב"כ התובעים לא פירשה כיצד הגיעה לשיעור של 60% - 70%.

ג.     אכן שיטת "הידות" מצביעה על מסקנה שיש לחשב את הילדים והאם כל אחת כידה אחת ולהוסיף ידה נוספת עבור הבית, וכן חלק הילדים מגיע ל 1./6 , 16.67 לכל ילד, ובסך הכל 66.67%.

ד.     לסוגיה זאת התייחסו חז"ל במסכת כתובות. במשנה (פרק יב' משנה ג') נאמר :
"אלמנה שאמרה ... "אי אפשי לזוז מבית אבא", יכולין היורשין לאמר לה: "אם את אצלנו יש ליך מזונות ואם אין את אצלנו אין ליך מזונות".

משמעות הדבר,שאלמנה, אשר על פי תנאי כתובתה זכאית להתגורר בבית בעלה המנוח כל עוד רוצה בכך ועד שתנשא, זכאית שם לקבל מזונות מאת היורשים, אך אם היא בוחרת לשוב לבית אביה, אינה זכאית למזונות. הגמרא מסבירה: (דף ק"ג עמ'א)

"וליתבו לה: כי יתבה התם. מסייע ליה לרב הונא דאמר רב הונא: ברכת הבית ברובה וליתבו לה לפי ברכת הבית". [והם ישיבו לה "אם את יושבת שם", והדבר תומך בדעת הרב הונא, כי רב הונא אמר "ברכת הבית ברובא" והם ישיבו לה "לפי ברכת הבית" פ.מ].

ה.     ורש"י שם מפרש "ברכת בית ברובה: בני אדם שעוזרים זה את זה משתכרים ומזל דברים עדיף" . כלומר, ככל שיש יותר בני אדם בבית יש עזרה הדדית ולכן מצב הבית משתפר.

ו.     הרמב"ם במשנה תורה: הלכות אישות יח': ד מסביר את ההלכה כך:
"ברכת הבית מרובה כיצד? חמישה שהיה מזונות כל אחד מהם קב שיוכל לבדו, אם היו חמשתם בבית אחד ואוכלים בעירוב, מספיק להם ארבעה קבין, והוא הדין לשאר צרכי הבית. לפיכך אלמנה שאמרה "אינני זזה מבית אבי פסקו לי מזונות ותנו לי שם" , יכולים היורשים לאמר לה "אם את אצלנו יש לך מזונות ואם לאו אין אנו נותנים לך אלא כפי ברכת הבית".

ז.     משמעות הדבר, שההלכה מכירה בכך שהוצאות כל יחיד ויחיד בבית יורדות, ככל שיש יותר אנשים בבית, וחלוקה אריתמטית בין הבודדים בבית מביאה לידי תוצאה מעוותת.

ח.     נראה מהלכת הראל שבית המשפט לא אימץ את שיטת הידות, כי שם היו אם ושני ילדים, ועל פי שיטת הידות האמורה, היה חלקו של כל ילד צריך להיות 25%, ובית המשפט העליון אימץ את שיטת בית משפט המחוזי, וקבע שעור של 20% לכל ילד.

ט.     גם נסיון החיים מלמד כי יש חסכון בהוצאות משפחה ברוכת ילדים, כגון האפשרות שילדים קטנים ילבשו את בגדי אחיהם הגדולים, וחסכון ברכישת אריזות גדולות של מוצרים; וכל אלה נוסף על העזרה שמקבלת משפחה חד הורית, מגורמי הרווחה.

י.     הפסיקה אינה מעמידה מבחן אחיד, לקביעת חלקו של קטין בהוצאות המדור. אכן נהוג לצטט הלכת הראל הנ"ל; אולם אין אחידות בפסקי הדין המפרשים את הלכת הראל.
לדוגמא:
     1)     ת"א (תא) 1081/91 מלכה נ' מלכה: (תק-מח 97 (2), 306).
כב' השופטת שטיין בבית המשפט המחוזי בתל אביב מפרשת את הלכת הראל- 20% עבור כל אחד משני ילדים.
          2)     ע"ט 3301/92 טלמור נ' טלמור (תק-על 93 (2), 1297).
               בית משפט העליון קובע 40% השתתפות במדור עבור ילד אחד.
          3)     ע"א 552/87 ורד נ' ורד (פ"ד מ"ב (3) 599).
     בית משפט העליון קבוע חלקם של שלושה ילדים בכלל במזונות (ולא רק בהוצאות מדור) בשיעור של 55%, אבל הקטנת המזונות בשל הגיעה של אחת הבנות לבגרות נקבעה בשיעור של 12.5%.
4)     בע"א 764/87 אוהר נ' אוהר (תק-על 88 (3) 625).
בית משפט העליון קבע שיעור של 33% עבור ילד אחד.
          5)     בת.א (תא) 372/92 וקנין נ' וקנין (תק-מח 93(1)342).
קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט דיאמנט) שיעור של 45% עבור שלושה ילדים - זאת בהסתמך על הלכות אוהר והרא).
          6)     בעמ"ש 1064/99 ר.ל. נ.צ.ל. ("פסק דין" - אתר המשפט הישראלי).
קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ח. פורת) 40% עבור שלושה ילדים.
     יא.     יש לדעתי להבחין בין חלקי הוצאות המדור.
          1)     באשר לצריכה של מים, חשמל, גז, טלפון, ועבור אגרת טלויזיה,
כבלים, וכד', נראה שצריכת כל בני הבית שווה, פחות או יותר, לכן בענייננו יש ליחס 20% לכל אחד מהילדים.
2)     מאידך, אם האם לא היתה משמורנית על הילדים, יכלה לשכור דירה קטנה יותר, ולשלם שכר דירה, ארנונה ודמי ועד בית נמוכים יותר. לכן בענייננו יש להניח שיכלה האם לשכור דירה לעצמה ב400$ לחודש; ואילו ב600$ לחודש ישקף את דמי השכירות עבור דירה ראויה. לאם וארבעת ילדיה לכן חלקם של הילדים בסעיפים אלה במדור הוא רבע התוספת - 50$ כל אחד - וכחלק מהסעיפים האמורים, 50/600, 8.33%.

4.     א. מזון: בכתב התביעה מצויין סכום של 3,500 ש"ח עבור חמש נפשות : 700 ש"ח כל אחד. בנסיבות העניין נראה שסכום של 600 ש"ח מתאים לכל ילד, ולאור החסכון בקנייה ובישול בכמויות וכאמור בדין העברי.
ב.     בתצהיר שהוגש מעמידה התובעת את הוצאות הבית החודשיות בשעורים שונים מכתב התביעה; ואין בתצהיר הנתבע וסיכומיו מחלוקת של ממש בסכומים שבתצהיר התובעת.
וועד בית סך 176 ש"ח.
חשמל ( עבור חודשי החורף) 362 ש"ח לחודש; (הסכום בכתב התביעה: 300 ש"ח לחודש).
מים 80 ש"ח.
טלפון 288 ש"ח.
ארנונה 343 ש"ח.
גז 40 ש"ח.
ערוצי זהב 146 ש"ח.
שכר דירה לפי 600$ לחודש: 2,460 ש"ח.
סך כל הוצאות הבית: 3,833 ש"ח.

ג.     על בסיס האמור לעיל והנתונים שבסעיף 4 (ב) לעיל, יש לקבוע עבור שכירות המדור וכו' סך 2979X8.33% : 250 ש"ח עבור כל ילד, ועבור צריכה סך 916 X20% = 185 ש"ח עבור כל ילד, בסה"כ 435 ש"ח עבור כל ילד.
יצויין כי כחלק מסך ההוצאות עבור מדור והכרוך בו, מגיע שיעור זה ל11.3% עבור כל ילד, וביחד 45.2%.

ד.     הוצאות רפואיות מיוחדות הסתכמו ב765 ש"ח, עבור טיפול שיניים על סך 500 ש"ח עבור ק'; לא ברור אם הוצאות אלה פרוסות לפי חודשים, או אם חלק מהן הוצאות חד פעמיות.

ה.     הוצאות חינוך: המשפחתון עבור ש' עולה 1,131 ש"ח, ועוד 125 ש"ח עבור חוג מוסיקה וריטמיקה.
קרמיקה עבור ק' 168 ש"ח.
ריקוד לק' 200 ש"ח לחודש.
גודו' לד' 125 ש"ח.
ריפוי ועיסוק לד' בניכוי השתתפות קופת חולים: 350 ש"ח.
דמי שכלול לא' 65 ש"ח.
דמי שכלול ד' 900 ש"ח.
דמי שכלול ק' 910 ש"ח.
שכר לימוד ק' וד' 85 ש"ח כל אחד.
סך הכל בסעיף החינוך והחוגים 2,572 ש"ח לחודש, דהיינו 645 ש"ח כל אחד.
     הנתבע טוען כי האם תזכה להנחות בהיות המשפחה חד הורית.

ו.     הוצאות הרכב נאמדות בסך 1,426 ש"ח לחודש, והאם מציינת חלקם של הילדים: 50% דהיינו 710 ש"ח. ניתן לרכוש כרטיס חופשי חודשי ב190 ש"ח, אולם לא נראה שהסכום עבור הוצאות רכב משקף את הוצאות הנסיעה של הילדים, כיוון שבפועל זול יותר לקנות כרטיסיות.

ז.     אינני מקבל את הטענה בדבר חופשות בשעור של 833 ש"ח, כאשר חלקם של הילדים 415 ש"ח לחודש, נראה מופרז.

ח.     האם עותרת לדמי טיפול על סך 2,000 ש"ח.

5.     א.     האם טוענת כי פונטנציאל ההשתכרות של האב גבוה למדי, וכן מציינת העובדה שעשוי האב לקבל כספים מתמורת מכירת חלקו במגרש, אשר נרכש ב170,000 דולר בשנת 1998, מצביעים על יכולתו לשלם את כל הסכום הנדרש.
ב.     הנתבע טוען כי יכולתו לעבוד מוגבלת, ולאחר שעבד כל השנים, נאלץ להפסיק את עבודתו, בעיקר בגין נזק לריאות בגלל עבודותו באבן. כרגע נקבעו לנתבע 30% נכות.
הכנסתו כעובד המוסד לבטוח לאומי לאחר ניכוים: 2,483 ש"ח לחודש; הוא טוען כי אחרי שהוא הוציא את כל חסכונותיו וכספי הפיצוים שקיבל על תמיכת בני המשפחה, אין לו יותר. לדבריו, משכורתו לא עלתה אף פעם על 3,500 ש"ח ובכל זאת הצליח לפרנס את המשפחה.
ג.     הנתבע סבור שחופשות אינן צורך של מזונות, רמת החיים לא היתה גבוהה, חופשות היו בקמפינג, לא יצאו הצדדים לבילויים. כי הילדים לא הלכו לקייטנות במשך שלוש שנים האחרות, כי הרכב עומד למכירה, וכי חוג פסנתר בטל, וכי ממילא חוגים צריכים להתחלק בחלקים שווים בין ההורים. כמו כן תזכה האם לפטור מתשלום עבור הציוד לבית הספר בתור משפחה חד הורית.
ד.     הנתבע מעמיד את הכנסותיה של האם: 4,500 ש"ח מעבודה ו1,387 שח קצבת ילדים של המוסד לביטוח לאומי.
ה.     עוד מציין הנתבע כי במשא ומתן לקראת הסדר גרושין, הוצעו מזונות עבור הילדים בשעור של 5,000 ש"ח, אך אין ביכולתו לשלם סכום זה עקב מצב בריאותו. הוא מציע את הסכום שנקבע על ידי המוסד בטוח לאומי בשיעור של 3,308 ש"ח עבור ארבעת הילדים.
ו.     טוען הנתבע שאפשר לשכור דירה ב 400 דולר לחודש; אולם טענה זו לא מקובלת עלי יש לדבריו הביא בחשבון את הימים והשבתות שהילדים יהיו אצלו; כי האם כמשפחה חד הורית תהיה פטורה מדמי שכלול, ואין היא זקוקה לרכב כי היא יכולה לנסוע בתחבורה ציבורית. המגרש יכול להמכר ב120,000 דולר בלבד, לנוכח הירידה בשוק המקרקעין.

7.     א.     חיוב אב במזונות ילדיו הוא אבסולוטי לצרכיהם ההכרחיים הוא עד גיל 15. ועל ההורים לחלק את יתר צרכי הילדים בהתאם להכנסותיהם.

ב.     לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה שיש לפסוק עבור הצרכים ההכרחיים כדלהלן:
מזון 600 ש"ח.
הוצאות בית : 435 ש"ח.
הוצאות חינוך: 100 ש"ח.
נסיעות: 100 ש"ח.
הוצאות רפואיות: 100 ש"ח.
     סה"כ 1,335 ש"ח.

כאמור, אלה הצרכים ההכרחיים שעל האב לשלם במלואם.

ואלה הצרכים האחרים, כאשר לאור יכולת ההשתכרות של האיש, בהשוואה להשתכרות האם, תוך הבאת העובדה שכל אחד יקבל בשווה את פדיון מכירת המגרש, אני קובע שההורים ישאו בחלקים שווים בהוצאות אלו: חוגים ושיעורים פרטיים בהתאם להסכמה מראש, בדבר סוג השיעורים והחוגים ועלותם; וכן הוצאות רפויאות שאינן מכוסות במסגרת ביטוח רפואי ממשלתי.

באשר לדמי טיפול, אין ספק שאם עובדת, זכאית לדמי טיפול כאשר עול גידול הילדים עליה. אני קובע סכום זה בסך 200 ש"ח עבור כל ילד לחודש.

התוצאה היא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הקטינים באמצעות האם מזונות בשעור 1,535 ש"ח כל אחד.

תוקף החיוב מיום הגשת התביעה.

לאור התוצאה, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בשעור של 7,500 ש"ח בצרוף מע"מ כאשר הסכום ישא ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שיטת הידות - חישוב מזונות

  2. הוספת ראש נזק שנים אבודות

  3. מוות בתאונת דרכים מדום לב

  4. תייר נהרג בתאונת דרכים בישראל

  5. חישוב פיצויים לפי שיטת הידות

  6. מוות של עובד מדינה בתאונת דרכים

  7. התיישנות ביטוח מוות בתאונת דרכים

  8. פיצויים לאם שבנה נהרג בתאונת דרכים

  9. מוות בתאונת דרכים מחוץ לשטחי ישראל

  10. מוות בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה

  11. ניכוי הפסדי פנסיה בגין השנים האבודות

  12. היחס בין תביעת התלויים לתביעת העזבון

  13. הפיצוי המקסימלי בגין כאב וסבל לעיזבון

  14. פיצויים לאלמן שאשתו נהרגה בתאונת דרכים

  15. פיצוי עיזבון מכוח הלכת "השנים האבודות"

  16. פיצוי בגין השנים האבודות - דוגמא לפסק דין

  17. אחריות הנהג לגרימת מוות בתאונת דרכים ללא ביטוח

  18. ערעור על גובה פיצויים לעיזבון על מוות בתאונת דרכים

  19. פיצוי בגין השנים האבודות לאדם מבוגר אחרי גיל הפנסיה

  20. חישוב פיצוי אובדן השתכרות ב"שנים האבודות" לפי שיטת הידות

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון