סעיף 6(ו) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה תשנ"ה- 1995 מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לצרף לתובענה "מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהיה". להלן החלטה בנושא צירוף צד בבית משפט לענייני משפחה: החלטה 1. בפני בקשה להורות על צירוף המשיבות 2-8 כנתבעות נוספות בתובענה אשר הוגשה ע"י המבקשת כנגד המשיב 1 בתמ"ש 60265/99. (להלן שניהם: "בני הזוג"). 2. מהות התובענה - רכושית כספית בכותרתה ועניינה מתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת והמשיב 1, בני זוג יהודים ישראליים אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 1.11.89, שותפים בחלקים שווים בכל פרטי הרכוש הרשומים ע"ש המשיב 1 ו/או המוחזקים על ידו ו/או המצויים בשליטתו. במסגרת עתירה עיקרית זו (ס' 27(א) לכה"ת) עתרה המבקשת לסעדים נוספים כמפורט בס' 27(ב)-(ט) לכה"ת. 3. המסגרת הנורמטיבית א. ס' 6(ו) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה תשנ"ה- 1995, (להלן: "החוק"), מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה לצרף לתובענה "מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהיה". ב. על פי הוראה זו הצד השלישי, בר הצירוף על פי תנאי הסעיף, יכול ויהיה אף הוא בן משפחה, שמשום מה לא צורף מלכתחילה, ויכול ויהיה אף מי שאינו בן משפחה, ובלבד שנוכחותו כבעל דין בהליך המתנהל בפני בית המשפט נדרשת כדי לאפשר לביהמ"ש את "בירור התובענה והכרעה בסכסוך". ג. בהפעלת ההוראה נדרש ביהמ"ש לא רק לשיקולי תועלת, המהווים שיקול בכל החלטה על הוספת בעלי דין (ר' למשל תקנה 24 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה"), אלא גם לשיקולי צדק. הטעם לכך נעוץ בתוצאות הצירוף - הכפפתו של צד שלישי, ובפרט אם הוא אינו בן משפחה, לסכסוך משפחתי המתנהל בערכאה שיפוטית שנגזרו לה סדרי דין וראיות מיוחדים. ד. בס' 6(ה) לחוק מוקנית לביהמ"ש לענייני משפחה הסמכות למשוך אליו מבימ"ש אחר, גם אם אינו בימ"ש למשפחה, תובענה המתנהלת שם לגבי ענין שנדון בפניו - יהא נושאה או שוויה אשר יהא, ולדון בה במאוחד עם זו שבפניו, "אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בעניינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה". בה במידה יש לבחון ולומר גם לס' 6(ו) לחוק, האם הצדק והתועלת בצירוף הצד השלישי כבעל דין לתובענה, עולים על הפגיעה בעניינו של אותו צד להיות נגרר לסכסוך משפחתי, שלפחות בראייתו שלו אינו צד לו. ה. על הפגיעה האפשרית במי שאינו בן משפחה, בעצם צירופו כצד ל'תובענה משפחתית', ניתן ללמוד מעצם העובדה שסוגיית הצירוף של צדדים (ובה במידה איחוד תובענות כאמור) לא נתקנה בתקנות סדר הדין האזרחי אלא בחקיקה הראשית, בחוק ההסמכה של בית המשפט לענייני משפחה עצמו. כן ניתן ללמוד על כך מהוראת ס' 8(ה) לחוק הקובעת כי הסטיה מדיני הראיות וסדרי דין למען הצדק לא תחול על תובענה לפי חוק הירושה, תשכ"ה - 1965 שעילתה אינה סכסוך במשפחה. על פי ס' 1(6)(ה) לחוק יכול גם מי שאינו בן משפחה למצוא עצמו נידון בבימ"ש לענייני משפחה בתובענה על פי חוק הירושה, לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה (שנאמר "יהיו הצדדים אשר יהיו") , אלא שלגביו יחולו סדרי הדין והראיות הרגילים ללא סטיה מהם למען הצדק. ו. המסקנה המתבקשת - בהפעלת סמכות הצירוף על פי ס' 6(ו) לחוק ישקול ביהמ"ש גם את השאלה אם הצדק והתועלת בצירופו של הצד השלישי לצורך "בירור התובענה והכרעה בסכסוך" עולים על הפגיעה בעניינו של הצד השלישי שעד לצירופו כלל לא היה צד לתובענה. על ביהמ"ש לבחון את השאלה אם לא ניתן לברר את התובענה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה. במסגרת זו יש לבחון את מידת הפגיעה בעניינו של אותו צד ג' להיות מצורף באופן שאם ניתן להגיע לבירור התובענה ולהכרעה בסכסוך שלא על דרך צירופו, כך יש לנהוג גם אם הדבר קשה יותר. ז. הגישה הכוללנית אינטגרטיבית של המחוקק בחקיקת החוק והמוצאת את ביטויה גם בס' 6(ו) לחוק, להביא לפתרון כולל של הסכסוך גם אם צדדים שלישיים שאינם בני משפחה מעורבים בו, אינה צריכה לבוא על חשבון הפגיעה בעניינו של אותו צד. אי לכך אין מקום לעשות שימוש נרחב בהוראה זו. 5. ולמקרה עסקינן א. במישור הדיוני 1) התובענה שבפנינו, במהותה, הינה תביעה כספית רכושית של אשה כנגד בעלה. 2) כל העתירות בסעיף 27 לכה"ת, למעט זו המפורטת בס"ק (ז) שבו, מכוונות כלפי הבעל - המשיב 1. 3) העתירה המתבקשת בסעיף 27(ז) לכה"ת, גם אם מבחינה דיונית מכוונת כלפי המשיבות 2-8, אין לה מקום מבחינה עניינית מהותית. ב. במישור הענייני 1) המבקשת והמשיב 1 נישאו זל"ז ביום 1.11.89 וכפופים הם למשטר הרכושי המותווה בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973. על פי חוק יחסי ממון מוקנית לבן הזוג הזכות לאיזון בנכסים ברי האיזון לעת פקיעת הנישואין. במהלך חיי הנישואין קיימת הפרדה רכושית מוחלטת ואין בכריתת הנישואין או בקיומם כדי להקנות בידי בן הזוג האחד לפגוע בקניינו של בן הזוג האחר. 2) מודע אני לכך כי בכה"ת מכוונת המבקשת גם לתחולתה של הילכת השיתוף על בני הזוג שבפני ומכאן עתירתה העיקרית לפסק דין הצהרתי כמפורט בסעיף 27(א) לכה"ת. יחד עם זאת, גם אם ההלכה מכוונת לתחולה סימולטנית של הילכת השיתוף (ולא היא!) וגם אם הענין שנוי במחלוקת (ואיני בטוח שכך הוא!) אין בכך כדי להכשיר את צירוף המשיבות 2-8 כצד לתובענה וזאת משום מהותו של הנכס שלשיתוף בו עותרת המבקשת. 3) המשיב 1 הינו בעל מניות במשיבות 2-8. הוא רק אחד מבעלי המניות. עקרון "האישיות המשפטית הנפרדת" בדיני חברות מנחה להפרדה של ענין המניות, המהוות רכוש של החברים, מרכושה של החברה. רכוש החברה אינו רכוש חבריה ורכושם אינו רכושה. לבעל מניות אין כל זכות בנכסי החברה, למעט הזכות לקבל את ההפרש שבין שוויים לבין סכום חובות החברה לעת פירוקה. עקרון זה מוביל למשל לכך שאין קשר ישיר בין נושי החברה לבין בעלי המניות ואין הנושים זכאים לרדת לנכסי החברים בגין חוב של החברה. הוא הדין ברווחים שנצברו בחברה. כל עוד לא החליטה החברה לחלק את הרווחים בין בעלי המניות, אין הם שייכים לחברים ואין לחברים זכות לתבוע אותם. מנגד כאשר בעל מניות חייב לנושה סכום כסף בגין חוב אישי, אין הנושה יכול לעקל את נכסי החברה שבשליטת אותו בעל מניות, אפילו שולט האחרון שליטה מלאה בחברה. בעל חוב של בעל מניות יכול לעקל את מניותיו אך אין הוא יכול לעקל את נכסי החברה. 4) זאת ועוד, הזכויות הגלומות במניה יכולות להיות בעלות אופי שונה ומגוון. הן יכולות לכלול זכויות רכושיות, ובה במידה הן יכולות לכלול זכויות שאינן רכושיות מובהקות, כדוגמת הזכות לשליטה ולניהול בחברה. בה.פ. (תל אביב) 39/89, זהבה ברנוביץ נ' מרדכי ברנוביץ תק.-מח. 93(2), 758 עומד כב' השופט בן יאיר על האבחנה בין האספקטים הרכושיים הגלומים במניה לאספקטים האחרים הגלומים בה כלומר - החלק שהיא מייצגת ברווחי החברה העומדים לחלוקה בין החברים או החלק שהיא מייצגת ביתר נכסיה של החברה העומדים לחלוקה בין המשתתפים בזמן פירוקה לעומת זכות הניהול והשליטה הגלומים במניה. 5) ככל שהמשטר הרכושי החל על בני הזוג הינו זה המותווה בחוק יחסי ממון, אין המדובר בזכות קניינית של המבקשת אלא בזכות אובליגטורית לשיתוף, דחויה לעת פקיעת הנישואין, שתיושם על דרך איזון כמפורט בס' 6 לחוק זה. זכות זו, שעניינה אך ורק באספקטים הרכושיים של המניה, אין בה כדי להקנות למבקשת שיתוף קנייני במניותיו של המשיב 1 במשיבות 2-8. בוודאי אין בה כדי להקנות בידיה שיתוף קנייני בנכסי המשיבות 2-8 וברכושן. על מנת לשמור על זכויותיה אלה רשאית המבקשת לנקוט באמצעים לשמירת זכויות כאמור בס' 11 לחוק וכך היא עשתה. (ר' לענין זה בש"א 3878/00 ובש"א 22052/00). כמו כן ניתן לעתור ולקבל צו מניעה אישי כנגד המשיב 1 האוסר עליו לקבל לרשותו ולבעלותו סכומי כסף מהמשיבות 2-8 והנובעים ממכירה או ממימוש נכסים שלהן וזאת כדי למנוע הברחת נכסי החברה בכל הנוגע לחלקו שלו, ככל שיש חשש כזה, אם בכלל. אם ברצונה לקבל ידיעות ומתן ערובה תעתור לכך כלפי המשיב 1 והוא, כבעל מניות, ימסור לה מידע המצוי בידיו ויתן ערובה להבטחת האיזון בנכסיו - המניות עצמן. 6) ומה אם תאמר הילכת השיתוף היא שחלה בענייננו כטענת ב"כ המבקשת? בפרשת ברנוביץ הנ"ל קובע ביהמ"ש, כי יש לזכות את בן הזוג באספקטים הרכושיים של המניה בלבד. זיכויו של בן זוג באספקטים של ניהול ושליטה הגלומים במניה חורג מתחום השיתוף בנכסים מזה ועלול להביא לשיבוש חמור והרסני של החברה מזה. לדבריו הזכות לשיתוף בנכסים אינה מקנה זכות לחדור לחברה פרטית שמתנהלת תוך הרמוניה ושיתוף פעולה בין חבריה ובין מנהליה. חדירה כזו אינה נמנית על מטרותיה של הילכת השיתוף בנכסים בין בני זוג, והיא עלולה לפגוע בבסיס ליצירתם ולהרחבתם של נכסים כאלה. מסקנה זו יכול ואינה מתיישבת עם האופי הקנייני - חפצי (או מעין קנייני) של הילכת השיתוף, שהרי אם קניין לי בנכס מסוים מתלווה לו לקנין שלי, החירות לנהוג בו בדרכי שלי ועל פי שיקול דעתי כפוף למגבלות המוטלות על פי דין. אם בעל מניות אני מדוע שלא אקבל לידי גם את זכויות הניהול והשליטה המגולמות במניות ככל שהן מקנות לי זכויות אלה? שאלה! לענייננו אנו אין צורך בהכרעה בה כאן ועכשיו. הטעם לכך, הוא במועד פקיעת השיתוף אותו יש לייחס למועד הגשת התביעה הרכושית שהגישה המבקשת. אמנם נכון שאין בהגשת תביעות הדדיות בין בני זוג משום הכרה בהכרח בפקיעת השיתוף. יחד עם זאת כשההליך הנפתח ע"י בן הזוג מטרתו להביא להפסקת השיתוף, לחלוקת הרכוש ולפירוקו, להבדיל למשל מתביעה לשלום בית או למזונות, ברור בעליל שאותו בן זוג כיוון דעתו להפסקת השיתוף במועד זה. כשם שקיום יחסי שיתוף על פי הילכת השיתוף מבוסס על כוונות בני הזוג כך גם פקיעתם של יחסי השיתוף .משמגלה בן הזוג הטוען לשיתוף את רצונו בקבלת חלקו ע"י הגשת תביעה בעניינו, אין לומר כי השיתוף בינו ובין בן זוגו מתמשך הוא. בע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי ,נא (3), 59 ראה ביהמ"ש דווקא במועד בו הגישה האשה את שתי תביעותיה כנגד בעלה (האחת מהן תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיה ברכושו של הנתבע ובזכויותיו הסוציאליות) כמועד להפסקת השיתוף על אף שהנתבע עזב את הבית עוד טרם לכך ועל אף שבדרך כלל הפרדה במגורים נחשבת כנקודת זמן של הפסקת השיתוף. הטעם לכך היה שם שלמרות העזיבה המשיכה כוונת השיתוף להתקיים. ללמדך שכוונת הצדדים היא העומדת ביסוד החזקה מכאן וגם בבסיס שלילתה מכאן. משכך הם פני הדברים כל שיהא בידיה של המבקשת, אם תוכר זכותה במחצית מניותיו של המבקש במשיבות 2-8 ,הוא לקבל את מחצית שוויין. לשם כך אין צורך בצירוף החברות לתובענה וניתן ליתן הוראות מתאימות לשום את שווי מניותיו של המשיב 1 (שווי אחזקותיו במשיבות 2-8) נכון ליום פקיעת השיתוף, יום הגשת התובענה כאן. 7) הנה כי כן שזורים לנו כאן דיני המשפחה עם דיני החברות ומבחן התוצאה מלמד אותנו, כי גם אם תזכה המבקשת בתביעתה, ללא כל קשר לסוג המשטר הרכושי על פיו תוכר זכותה, אין לה כל עילה כנגד החברות עצמן, כנגד רכושן. מכאן אין גם כל צורך בצירופן. כל שיש לה הינה תביעה בנוגע למחצית שווי אחזקותיו של המשיב 1 במשיבות 2-8. ביהמ"ש יוכל לברר את התובענה הנדונה ולהכריע בסכסוך, בלשון ס' 6(ו) לחוק, גם בלא צירופן של החברות. בפרשת הירשמן (ה.פ. 1999/91, הירשמן איריס נ' הירשמן מיכאל (לא פורסם)) הכריע בית המשפט בשאלת זכותה של התובעת במניות הנתבע/ בעלה, בחברות משפחת המוצא של הבעל, מבלי לצרפן כצד לתובענה. כך גם בפרשת ברנוביץ. בפרשת דלומי (בר"ע 73/97 דלומי נ' דלומי (לא פורסם)) הוכרה אפשרות הצירוף של חברה משפחתית בה גם התובעת היתה בעלת מניות וגם זאת באמירת אגב בהיות החברה נתבעת פורמלית. בפרשת הירשמן לא הוכרה בעלות ברכוש החברות אלא נקבע, כי קיימת בין הצדדים שותפות כללית בנכסים שבבעלות הנתבע והכוונה למניות שלו באותן חברות שהרי נכסי החברות אינם נכסיו שלו. 10. סוף דבר א. הבקשה נדחית. ב. מכוח הצהרת ב"כ המשיב 1 בישיבת יום 25.1.01 ,ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המשיב 1 לקבל לרשותו ולבעלותו סכומי כסף מהחברה הנובעים ממכירה או ממימוש נכסים שלה ,אם יהיו כאלה, עד למתן פסק דין בתובענה. ג. הוצאות הבקשה לחובת המבקשת ולטובת המשיב 1 בס"ך של 1,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל, בהתאם לתוצאות. ג. הוצאות הבקשה לחובת המבקשת ולטובת המשיבות 2-8 (ביחד) בס"ך של 7,000 ש"ח צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ד. ההחלטה ניתנה באיחור רב משום נסיונותיו של ביהמ"ש להביא את המבקשת והמשיב 1 להסכם כולל ,נסיונות שנמשכו מספר חודשים ולצערי הרב טרם צלחו. צירוף / החלפת בעלי דיןבית המשפט לענייני משפחה