להלן פסק דין בנושא צו עיכוב יציאה מהארץ הוצאה לפועל: פסק-דין 1. ערעור זה דן באמות המידה להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד חייב בהוצאה לפועל, בסדרי הדין ובקריטריונים לביטולו. 2. בפסק הדין שניתן ע"י מותב זה, בתמ"ש 60530/96 פלוני נ' אלמונית, עמדתי בהרחבה על הקריטריונים המנחים בסוגיה זו. (א) הבסיס הסטטוטורי נקבע בסעיפים 14 (א) ו-(ג) לחוק ההוצאה לפועל. אמת המידה בהוראת חוק זו אינה מבחינה בין חיוב מזונות לבין חיובים אחרים. אין אמות מידה מקלות כאשר דנים בביצוע פסק דין למזונות. (ב) בתיקון מס' 15 לחוק ההוצאה לפועל התשנ"ד - 1994 הוחלף בסעיף 14 לחוק המונח: "החייב עומד לעזוב" במונח: "החייב עומד לצאת". הביטוי "יציאה" מתייחס אל הרגע המסוים בו עומד האדם לעזוב את הארץ. אין לפרש את סעיף 14 (א) לחוק ההוצאה לפועל כמתייחס אך ורק לעזיבת קבע או לעזיבה לתקופה ממושכת. תקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה יכולה להדריכנו בסוגיה זו, באשר בתקנה זו נקבע במפורש הצורך להוכיח, שהנתבע עומד לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. (ג) שני תנאים נקבעו בהוראת סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל לצורך הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד החייב: (1) קיים יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ. (2) יציאתו של החייב עלולה לסכל או להכביד על ביצוע פסק הדין. המבחן המשפטי שנקבע בפסיקה, תוך מתן משקל לזכות החוקתית של יציאה מהארץ, אימץ את המבחן של "חשש כן ורציני", להבדיל מ"קירבה לוודאות". מבחן וה קבע אמת מידה חוקתית, באשר מול זכותו של החייב לצאת מהארץ ניצבת זכות הזוכה לממש את זכות הקניין שלה בחוב פסוק. ראה גם האסמכתאות שהובאו בפסק הדין בתמ"ש 60530/96 פלוני נ' אלמונית. (ד) גם אם ניתן לאסור על יציאתו של החייב מהארץ שומה על ראש ההוצאה לפועל לבדוק אפשרויות חלופיות פחות חמורות להבטחת ביצוע פסק הדין, וזאת על ידי הפקדת ערבויות להבטחת גביית החוב. (ה) הזכות החוקתית - הזכות ליציאה מהארץ, משפיעה גם על טיב הערבויות, שנדרש חייב להפקיד כדי לצאת מהארץ. במסגרת מתן הערבויות אין לחייב את החייב ליתן ערבות בלעדית של שני ערבים, שיציאתם מהארץ תעוכב. לעיתים, חיוב חייב בהמצאת שני ערבים, שיציאתם תעוכב, הופכת את יציאתו של החייב מהארץ לבלתי אפשרית כאשר ידו אינה משגת להמציא שני ערבים. הכבדה יתרה מעל הנדרש, בעניין המצאת ערבויות, חורגת מהמטרה שלשמה נקבעות ערבויות בעניין זה ומפרה את האיזון הראוי של אמת המידה החוקתית. השווה: בג"צ 4358/93 צוק נ' בית הדין הרבני פ"ד מח (4) 563. (ו) אין מניעה שהחייב ימציא נכס מקרקעין כבטוחה לחיוב המזונות בתוספת ערובה נוספת, שתאפשר גביית המזונות השוטפים עד למימוש בפועל של נכס המקרקעין , שמטיבו - מימושו אינו מיידי. 3. ב"כ הצדדים הרבו לטעון בערעור בהיבט, האם היה קיים חוב עדכני בהוצאה לפועל נכון ליום הגשת הבקשה לעיכוב יציאה מהארץ. מן הראוי להדגיש בהקשר זה. גם אם החיוב הכספי או החיוב של המזונות השוטפים שולם כסדרו ואין יתרת חובה בהוצאה לפועל - אין מניעה ליתן סעד של עיכוב יציאה מהארץ כנגד החייב בגין חיובי המזונות או חיובים כספים אחרים, שנושאים פני עתיד ושנקבעו בפסק הדין . אין המדובר בסעד זמני בטרם ניתן פסק-דין כאשר קניינו של הנושה, בהיבט של זכות חוקתית, עדיין אינו מוכח. פסק הדין, המבוצע בהוצאה לפועל, ניתן לאחר בירור מלא של זכויות הצדדים והוראת סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל חלה גם על חיובים עתידיים, שנקבעו בפסק הדין . לקטגוריה זו ניתן לסווג גם פסק דין למזונות, שמטיבו מתפרש על פני תקופה ממושכת בעתיד. 4. ב"כ המשיבה הפנה את תשומת הלב לקביעת ערבויות מכוח סעיף 14 (ג) לחוק ההוצאה לפועל, אולם תנאי מקדמי להפעלת סמכויות אלה הוא מימצא, שהתקיימו היסודות הנדרשים בסעיף 14 (א) לחוק ההוצאה לפועל: (א) יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ. (ב) יציאתו של החייב עלולה לסכל או להכביד על ביצוע פסק הדין . 5. עוד הדגשתי בפסק הדין בתמ"ש 60530/96 פלוני נ' אלמוני: "לעובדה שחופש היציאה מהארץ מעוגן כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו השלכה על פרשנות סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל. על מערכת האיזונים שנקבעה בפסיקה להבחן היום מחדש תוך מתן משקל ראוי לזכות לצאת בחופשיות את הארץ, זכות אשר זכתה להיות מעוגנת בנורמה חוקתית". ראה: בר"ע 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס פ"ד מח (4) 529 בש"פ 6654/93 בינקין נ' מדינת ישראל פ"ד מח (ו) 290. 6. ולעניין זה אומר פרופסור מיגל דויטש בספרו "דיני הקנין" ע' 268: "חופש התנועה לרבות חופש היציאה מישראל היא אחת מהזכויות האישיות בעלות העוצמה, על פי הערכים החברתיים המקובלים אצלנו. ניתן לומר, כי היא נופלת בעוצמתה אך במעט מזכות האישית החזקה 7. המפנה שחל עם הפיכת זכות היציאה מהארץ לזכות חוקתית משפיע גם על דרכי הדיון בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו משפיע גם על פרשנות תקנה 27 (ג) לתקנות ההוצאה לפועל תש"מ - 1979, ועל הפעלת שיקול הדעת של ראש ההוצאה לפועל. לצורך קביעה האם התקיימה התשתית העובדתית הנדרשת להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ בהוצאה לפועל (היסודות הנדרשים בסעיף 14 (א) לחוק ההוצאה לפועל) ומשהוגשה בקשה נתמכת בתצהיר על ידי החייב לביטול הצו שניתן במעמד צד אחד - הדרך הראויה היא לקבוע דיון במעמד שני הצדדים, ולאפשר חקירה של הצדדים. הפעלה של סמכות דיונית, מכוח תקנה 27 (ג) לתקנות ההוצאה לפועל, ומתן החלטה לאחר תגובה בכתב בלבד, ללא חקירה, כאשר מונחים תצהירים נגדיים של הצדדים בפני ראש ההוצאה לפועל - אינה עושה צדק עם הצדדים, ומהווה פגיעה ביכולת בעל הדין, בהעדר חקירה על תצהירים, לממש את הזכות החוקתית של חופש היציאה מהארץ. 8. גם ההנמקה של החלטה הדוחה בקשה לביטול צו עיכוב יציאה, שיסודה כיום בזכות חוקתית, צריכה להיות מנומקת תוך התייחסות ספציפית ליסודות הנדרשים בסעיף 14 (א) לחוק ההוצאה לפועל. 9. טעה ראש ההוצאה לפועל בכך שלא קבע דיון במעמד הצדדים לחקירת הצדדים על תצהיריהם. 10. טעה ראש ההוצאה לפועל בכך שהנמקתו לדחות את הבקשה לבטול צו עיכוב היציאה מהארץ היתה: "מהנימוקים והטעמים שצויינו בתגובה זו" (התגובה של הזוכה מ2.8.97-). ככלל לא מומלץ לאמץ דרך של הנמקה זו. עיון בתגובה מלמד גם שאין בה זכר ליסודות הנדרשים בסעיף 14 (א) לחוק ההוצאה לפועל. אורך הטווח של החיוב הכספי וסיווגו אינם מהווים בסיס עצמאי להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד החייב. 11. אשר על כן הנני מורה כדלקמן: א. סעיפים 2-3 בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מ3.6.97- - בטלים. ב. יקבע דיון במעמד שני הצדדים בפני ראש ההוצאה לפועל לחקירות הצדדים על תצהיריהם. הדיון יקבע תוך 15 יום מיום המצאת החלטה זו לכב' ראש ההוצאה לפועל. ג. בהחלטת ראש ההוצאה לפועל שתינתן , תובא התייחסות להיבטים הבאים: (1) האם התקיימו היסודות הנדרשים בסעיף 14 (א) לחוק ההוצאה לפועל. (2) קביעת ערבויות מכוח סעיף 14 (ג) לחוק ההוצאה לפועל לאור ההנחיות שהובאו בסעיף 2 לפסק הדין (במידה והתקיימו היסודות הנדרשים בסעיף 14 (א) לחוק). תשומת הלב להצעות הצדדים שהובאו בפרוטוקול הדיון בערעור. אין צו להוצאות. עיכוב יציאה מהארץצוויםהוצאה לפועל