עיכוב ביצוע פסק דין מזונות

להלן החלטה בנושא בקשת עיכוב ביצוע פסק דין מזונות: החלטה 1. בקשתו של המבקש הוכתרה בכותרת "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע חלקי", ומתייחסת היא לפסק-הדין שניתן ביום 3/2/1994, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרת תמ"א 508/94, שם אושר הסכם בין בעלי הדין. 2. אף שהבקשה נתבקשה במעמד צד אחד בלבד, מצא בית-המשפט לנכון לדרוש את תגובת המשיבה. 3. האב-המבקש משתית בקשתו על כך שבהחלטה שניתנה ביום 10/12/2000, בהסכמת הצדדים, נקבע כי תאומצנה המלצות תסקיר הסעד; ולפיהן, ישהו שני בניהם הקטינים של הצדדים, אלירן וירין, במשמורת אביהם, במרביתו של הזמן, זולת שעות אחר-הצהריים, של הימים ראשון, שני, רביעי, חמישי ושישי; ושעות הלילה של יום שלישי - שאז יהיו אצל אמם-המשיבה. 4. על-פי פסק-הדין דלעיל, חיובו של המבקש במזונות שני הבנים, מגיע כיום לכ- 9,292 ש"ח לחודש; ובנוסף, חב הוא במלוא הוצאותיהם הרפואיות, לרבות אלה החריגות וב"כל ההוצאות בגין ביגוד, הנעלה, חוגים, שיעורי-עזר וקייטנות". 5. טוען המבקש, כי המשיבה מתעלמת, לחלוטין, מהעובדה שהבנים מצויים בהשגחתו, במרביתו של הזמן, ונוקטת בהליכי הוצאה לפועל, לרבות הוצאת פקודות מאסר ידניות, תוך שהיא עומדת על קיום פסק-הדין, ככתבו וכלשונו. 6. המשיבה מתנגדת לבקשה. כעולה מתגובתה (שהוגשה ביום 18/12/2000), ומהתוספת לתגובתה (שהוגשה ביום 19/12/2000), נלמד כי טענותיה הן אלו: א. בית-המשפט כבר דחה, ביום 10/12/2000, בקשה לעיכוב ביצוע זמני של פסק-הדין, שהוגשה בתיק בש"א 19676/00, במסגרת תובענה למתן פסק-דין הצהרתי שיורה כי ההסכם בין הצדדים, נשוא פסק-הדין - בטל (תמ"ש 35246/00). ב. משהחליט בית-המשפט את שהחליט - החלטתו שרירה ועומדת, עד למתן פסק-דין סופי בתובענה בתמ"ש 35246/00; ועל כן, חל השתק פלוגתא, משתם הדיון בבקשה לעיכוב הביצוע. ג. אמנם, תוגברו זמני השהייה של הבנים אצל המבקש, אך ממילא שהוא חייב בתשלום מזונותיהם, ואין בידי המשיבה לשאת בהוצאות שלושת הילדים (לרבות הבת הקטנה, ארלין, המצוייה במשמורתה, כמוסכם בין הצדדים ומכח החלטת בית-המשפט), וזאת רק מדמי המזונות הזמניים שנפסקו לבת (4,050 ש"ח לחודש, כשמתוך סכום זה - חלקה בעלות המעון, לבדו, הינו 1,500 ש"ח לחודש). ד. המבקש אינו משלם את דמי המזונות כסדרם; ועל-כן, "ייצא חוטא נשכר", אם תתקבל הבקשה. ה. אין לבקשה מקום במסגרת התובענה בתמ"ש 35246/00, שעניינה, כאמור לעיל, מתן פסק-דין הצהרתי בדבר בטלות ההסכם, ומטעם זה בלבד - דין הבקשה להידחות. 7. בהתייחס, ראשית דבר, לטענתה האחרונה של המשיבה, דווקא - הרי יש צדק משפטי בה ואכן אין מקומה של הבקשה להתברר במסגרת התובענה להצהיר על בטלותו של ההסכם, ולו מן הטעם שאין בין עילות הביטול, המצויות במסגרת המישור החוזי, לבין עילתה של בקשה זו - ולא כלום. ואולם, ניתן - גם ניתן - לשבץ את הבקשה במסגרת התובענה שהגיש המבקש למשמורתם של הקטינים (תמ"ש 35244/00). ברי, כי פועל יוצא מהעברת משמורת מהורה להורה, הינו שינוי או ביטול של חיוב המזונות. במסגרת אותה תובענה, ביקש המבקש, בסעיף 21 (ג) שבה "ליתן כל סעד זמני וקבוע, לפי שיקול דעתו של בית-המשפט הנכבד מכח סמכותו הטבועה". לפיכך, גם אם שגה המבקש, לכתחילה, בשיבוץ בקשתו למסגרת ההליך הראוי - הרי שזהו פגם הניתן לתיקון, ואל לו לבית-המשפט לכבול בעל-דין, לשווא, באזיקים פרוצדורליים - טכניים. וכבר נאמר: "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להשאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות." [ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477, 479]. ולהלן נתייחס ליתרת טענותיה של המשיבה. 8. הטענה, כאילו משום שאין המבקש משלם את דמי המזונות כדבעי, יהא זה בדין לדחות בקשתו - לאו טענה היא; באשר אין בית-משפט זה עוסק בהליכי גבייה של פסקי-דין למזונות; וממילא שטענתו של המבקש היא כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לעמוד בחיוביו (אף כי ספק בעיני בית-המשפט אם טענה זו משקפת את המציאות). 9. כך, אין בידי בית-המשפט לקבל את הטענה לקיומו של השתק-פלוגתא לנוכח ההחלטה שניתנה במסגרת תיק בש"א 19676/00. כבר עמדנו לעיל על כך, שהעילות לפנייה אל בית-המשפט - שונות הן, הגם שייתכן שהסעד הינו זהה. אין בכך רבותא. התנאי הראשון להיווצרותו של השתק-פלוגתא הוא, שבכל אחת מן ההתדיינויות עולה אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים [וראה: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2), 561]. לתנאי זה ולשאר התנאים - ראה: נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (רמות, 1991) 141-143. הרכיבים העובדתיים והמשפטיים אינם זהים, בענייננו. בבקשתו הראשונה לעיכוב ביצוע, שהוגשה - כאמור - במסגרת התובענה למתן פסק-דין הצהרתי לבטלותו של ההסכם - ביסס המבקש את טיעוניו על-כך שנפלו פגמים ברצון, בעת הליך אישור ההסכם; וכן, על כך שהמשיבה הפרה את המוסכם. לעומת זאת, ביסוד בקשתו דהאדנא של המבקש, ניצבת הטענה העובדתית (שיש לה השלכות משפטיות); ולפיה, חל שינוי בנסיבות, עם ההרחבה הרבתי של סדרי ראיית הבנים, לטובתו. אין זאת, אלא שהמדובר בעילות שונות. אומנם, על-פי הכלל בדבר השתק-פלוגתא, משהוכרעה שאלה עובדתית מסויימת במשפט הראשון, ואותה הכרעה היתה חיונית לתוצאה הסופית - כי אז יהיו בעלי-הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין שתי התביעות [וראה: ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה (1) 92]. אלא מאי? שאלת עיכוב הביצוע היא זו הניצבת למולנו, ובא הדבר בגדרם של הליכי ביניים, ובוודאי שלא בגדרו של הליך משפטי שהגיע אל-קיצו, בפסק-דין, לכאן או לכאן. הכלל בדבר השתק-פלוגתא הינו חלק מהמונח הרחב בדבר "מעשה-בית-דין" (ואליו מצטרף הכלל בדבר "השתק-עילה"). החלטה בהליך ביניים יכולה להעניק סעד זמני, וממילא שנתון הדבר לשיקול דעתו של בית-המשפט. לכן, אין יסוד לסברה, כאילו יכול ויקום "מעשה-בית-דין" במסגרת הליך ממין דא. בית-המשפט אף יכול להיזקק לשאלת הסעד הזמני, בשנית, באותו הליך עצמו. זאת, וגם זו. בענייננו אנו, לא הכריע בית-המשפט, בהליך הקודם, בכל שאלה עובדתית שהיא. כל שנקבע הוא, כי ספק רב, אם - מבחינה משפטית - ניתן לעתור בבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת תובענה למתן פסק-דין, שיצהיר על בטלותו של הסכם, אשר קיבל תוקף של פסק-דין בבית-משפט; וכי - גם אם אפשרי הדבר - אין מבחני עיכוב הביצוע, כפי שנתגבשו בפסיקה, מצדיקים להעתר לבקשה. אותם מבחנים הינם משוללי כל נפקות, בבירור בקשתו של המבקש, כאן. בקשה זו מתבססת על מסכת עובדתית חדשה, שאין חולק עליה, גם מבחינת המשיבה, ובמיוחד - משעוגן הדבר בהחלטת בית-המשפט בדבר שינוי סדרי ראייתם של הבנים. בעלי-הדין אף מצאו להתייחס לאפשרות שינוי סדרי הראייה והמשמורת, במסגרת ההסכם שאושר בבית-המשפט המחוזי. בסעיף 7 א להסכם נאמר: "... אך האב יהא רשאי לעורר את שאלת החזקתם בכל עת אם לדעתו אין הדבר לטובתם". פסק-דין שביצועו הולך ומתמשך גם בעתיד אינו פסק-דין סופי, המסיים - אחת ולתמיד - את הסכסוך בתובענה. הוא ניתן לבחינה מחדש, לשינוי ואף לביטול על-ידי בית-המשפט שנתנו, כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות שהיוו לו תשתית עובדתית. הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, כמו כאן, אינו שונה מפסק מזונות או פסק החזקת קטינים, שניתן על-יסוד הכרעה בפלוגתאות ובהתבסס על עדויות שנשמעו במשפט. ב-ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 767, נפסק, מפי כבוד הנשיא, מ' שמגר (בעמודים 770-771): "... גם משניתן פסק-דין המאשר הסכם, הרי אם הוכח, שמאז הינתנו חל שינוי מהותי בנסיבות, וכי יהא זה בלתי צודק להשאירו על-כנו, ניתן לפתוח את העניין מחדש. פסק-דין מבוסס על מערכת נסיבות מסויימת, הקיימת בעת הינתנו, ועם שינוי הנסיבות באופן מהותי עלול המשך קיומו של פסק-הדין להפוך לבלתי צודק". המבחנים לעיכוב ביצוע במסגרת ערעור או במסגרת תובענה לביטול פסק-דין (אם הדבר אפשרי, בכלל - וראה החלטה שניתנה במסגרת תיק בש"א 19676/00 דלעיל) - שונים, תכלית שינוי, מהמבחנים לבירור בקשתו זו של המבקש. לא ייכחד, שחל שינוי ברור, במציאות החיים של בעלי הדין וילדיהם הקטינים. אין לקבל את ההבחנה הסמנטית-המעודנת של המשיבה, שכביכול כל שאירע בפועל הוא ש"תוגברו" זמני השהייה של הבנים אצל אביהם. סדרי הראייה, על-פי ההחלטה מיום 10/12/2000, שינו - באופן ברור ביותר - מההסדרים שנהגו עד למתן ההחלטה. כיום, מצויים שני הבנים, מכוחה של אותה החלטה, במשמורת המבקש, בחלקו הארי של השבוע. בהתחשב בעובדה שמזונותיהם של הבנים ושאר החיובים הכרוכים למזונותיהם, על-פי פסק-הדין - עולים כדי סכומים, הגבוהים - ובמידה ניכרת - מהמקובל במקומותינו, בין אם המדובר בפסיקת ערכאה בת-סמך, ובין אם המדובר בהסכמה שבין בעלי-דין - הרי אין הדעת נותנת להשאיר מצב זה על-כנו. 10. מכל האמור לעיל, נמצא לקבל את הבקשה, בחלקה; שהרי אין חולק כי הבנים יהיו אצל המשיבה בכל יום בשבוע, למעט בשבתות. ואולם, מאחר שלא ניתן למנות את זמני השהייה המדוייקים של הבנים אצל כל אחד מההורים (ואין להתעלם מכך שבשעות הלינה שלהם אין נגרמות הוצאות בגינם) - אזי יעוכב ביצוע פסק-הדין הנוגע למזונותיהם של הבנים ולשאר החיובים בהם חוייב המבקש כלפיהם, באופן שהמבקש ישלם למזונותיהם, לידי אמם, החל מיום 10/12/2000, ועד למתן החלטה אחרת, סך של 3,000 ש"ח לחודש. בכל שאר צרכיהם של הבנים, מכל מין וסוג שהוא, יישא המבקש, ישירות. בשלב זה, ימשיך להשתלם לידי המשיבה מלוא שיעור קצבת הילדים (בגין שלושת הקטינים) של המוסד לביטוח לאומי, ובית-המשפט הביא גם נתון זה בקביעת הסכום המוקטן דלעיל. מועד תחילת העיכוב החלקי הינו, כנלמד, מועד מתן ההחלטה בעניין סדרי הראייה החדשים. 11. לעניין יציאות המשפט: המשיבה תישא בהוצאות הבקשה; וכן, בשכר טרחת באי-כח המבקש, בסך של 1,000 ש"ח, בצירוף מע"מ. תשלומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית, על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 - ההוצאות, מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; ושכר-הטרחה, מהיום ועד לתשלום בפועל. בפסיקת שכר-הטרחה, הביא בית-המשפט בכלל חשבון את העובדה שהבקשה נתקבלה, אך בחלקה. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועמזונות