להלן פסק דין בנושא סכסוך בין בני זוג בבית משפט לענייני משפחה: פסק דין 1. בין בני הזוג בתיק זה רבות המחלוקות. תחילה הגיש התובע נגד הנתבעת והוריה תביעה כספית לתשלום סך 270,000 ש"ח שנטלה הנתבעת, לטעות התובע מחשבון בנק משותף (תמ"ש 5610/98 מיום 16.2.98). 2. הנתבעת מצידה הגישה ביום 23.2.98 תביעת מזונות נגד התובע בשמה ובשם שני ילדיה הקטינים (תמ"ש 5611/98). 3. בתאריך 5.4.98 הוגש לתיק ביהמ"ש הסכם פשרה עליו חתמו הצדדים בפני עו"ד י. בן בנימין וביום 6.4.98 ניתן להסכם תוקף של פסק דין. 4. כמו כן היו בין הצדדים הליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה שאינם רלוונטים לפסק דין זה. 5. בתאריך 9.6.99 הגיש התובע תובענה חדשה (תמ"ש 5613/98) והיא בקשה למתן פסק-דין הצהרתי כי הוא הבעלים הבלעדי של הדירה ברח' … יקנעם-עלית וכי יש למחוק את שמה של הנתבעת מן הרישום, באשר הדירה נרכשה מכספו של התובע, שאותו קיבל כפיצויים עקב תאונה שגרמה לו לקטיעת שתי רגליו. בכתב ההגנה נטען מפי הנתבעת והוריה (הנתבעים הנוספים) כי הדירה ברח' … היא של הורי הנתבעת, והתובע מתייחס כנראה לדירה ברח'… יקנעם-עילית, אך דירה זו נרכשה ע"י שני בני הזוג מכספים משותפים, רק חלקם כספי הפיצויים של התובע, ועל כן שייכת לשניהם. 6. בתאריך 25.8.99 הגיש התובע תובענה נוספת, שהיא תביעה לצו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת להמצא בדירה ברח' …יקנעם-עלית, שיאסור עליה להתנכל לתובע ושיאסור עליה להכניס לדירה אנשים אחרים, בני משפחה וגברים זרים (תמ"ש 5614/98). באוקטובר 98 ביקש התובע לתקן את הכתובת הנ"ל לדירה ברח' …, יקנעם עלית. 7. בתאריך 18.5.00 הגישה הנתבעת בשמה ובשם שני ילדיה תביעה חדשה למזונות נגד התובע (תמ"ש 5616/98). בכתב ההגנה הודה התובע רק בחבותו כלפי הבת, והסכים לשלם עבורה סך 600 ש"ח לחודש, והכחיש חבותו כלפי הנתבעת וכלפי בנה הקטין שאינו בנו. 8. בתאריך 4.6.00 הגישה הנתבעת תביעה מצידה נגד התובע, אמו ואחיו (האחרונים תיירים אזרחי מולדביה) למתן צו מניעה שימנע מהם להכנס לדירה ברח' … ביקנעם-עלית (תמ"ש 5617/98). יחד עם התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 3734/00). 9. קדם המשפט התקיים ביום 28.11.99 ונשמעו הוכחות ביום 4.6.00, תוך שביהמ"ש עשה מאמץ מיוחד ושמע את המשפט שלא במקומו הקבוע, כדי לאפשר לתובע, שהוא כאמור נכה קטוע רגליים, לקבל את "יומו בבית המשפט". 10. מטעם התובע העידו הוא בעצמו ועו"ד יוסף בן-בנימין. מטעם הנתבעת העידו היא בעצמה ונציג של חב' "אבנר", שהביא מסמכים. 11. תמצית עדות עו"ד בן-בנימין: א. הצדדים חתמו על הסכם רכישת דירה עם חברת "אלהרם" בע"מ. ההסכם הוא מיום 8.12.96 ונעשה על שם שניהם, בלי שעוה"ד בירר את מקורות הכספים לרכישה, אך נלקחה גם משכנתא בסך 148,000 ש"ח. ב. ההסכם דווח למס שבח ולמינהל מקרקעי ישראל, וכאשר נתבקש התובע לחתום על חוזה החכירה המשותף התגלע בסכסוך כאשר התובע טען שמדובר בדירה ששייכת לו בלבד. ג. למיטב ידיעת עוה"ד, חתם התובע על חוזה הרכישה בהבנה מלאה ומרצון חופשי. ד. בפעם השניה באו הצדדים למשרדו של עוה"ד כדי לחתום על הסכם הפשרה שהוגש לביהמ"ש ב1998- (שהוזכר לעיל). עו"ד בן-בנימין עשה רושם אמין ואני מקבל את דבריו כנכונים. 12. תמצית עדות התובע: א. רכש ב1996- את הדירה עבור עצמו מכספי הפיצויים שקיבל מכיוון שלא יכול יה להמשיך להתגורר בבית הוריה של הנתבע, עקב המצאות מדרגות שם. ב. הנתבעת, ביוזמתה או בהנחיית אחרים, הוסיפה את שמה להסכם הרכישה ולכל המסמכים. ג. התובע עצמו לא הבין שמדובר ברכישה משותפת, עקב קשיים בעברית. ד. המשכנתא שנלקחה היא על שם התובע ורק הוא משלם את ההחזרים לבנק. ה. התובע תפס את הנתבעת עם גבר זר בדירה, עמו גרה מספר חודשים. ו. אז בדיוק נתבקש ע"י עו"ד בן-בנימין לחתום על המסמכים למינהל מקרקעי ישראל, וסירב. ז. הצדדים נישאו במולדביה כאשר הנתבעת היתה גרושה ואם לילד. הבת היא בת משותפת. ח. הצדדים גרו בבית הורי הנתבעת לפני התאונה שארעה לתובע ב1995- וגם אחרי האשפוז והשיקום שלאחר התאונה. ט. התובע הוא שיזם את רכישת הדירה ברח' …, ניהל את המו"מ, ורק שלח את הנתבעת לבצע את התשלום בפועל. י. לטענת התובע, לא הסביר לו עוה"ד מה כתוב בחוזה וכי מדובר ברכישה משותפת. יא. הנתבעת גנבה במירמה כסף מן התובע והחזירה לו סכום פחות מזה שנלקח. יב. התובע מבקש לרשום את הדירה על השם שלו בלבד. 13. עם כל מצב המסכנות שמו מצוי התובע עקב נכותו, סבור אני כי יש לקבל את דבריו רק בחלקם. אינני סבור כי בעת רכישת הדירה ברח' … סבר התובע כי הוא קונה את הדירה לבדו, והרי גם אם לא הבין עברית כמו שצריך, ראה במו עיניו את אשתו חותמת יחד עמו עם כל המסמכים בפני עו"ד בן-בנימין ולא אמר מאומה. כעסו התעורר כאשר תפס את הנתבעת, כפי שסיפר, מתרועעת עם גבר אחר, ואז גמר אומר לנשלה מזכויותיה ומאותו יום טען כי הדירה שלו בלבד. הדיון בחלק המשפטי של נקודה זו יובא בהמשך. 14. תמצית עדות מנחם פינק, נציג "אבנר": א. תביעת הנזיקין של התובע סולקה בסכום של למעלה מ3- מליו ש"ח ובנוסף לכך שולמו סכומים על-חשבון וסכומים בגין האשפוז. ב. לא היה לו מידע על הסכום ששולם למל"ל, שלטענת התובע הוא 600,000 ש"ח. העד המציא מסמכים ועליהם הוא הסתמך. 15. תמצית עדויות הנתבעת: א. לאחר תאונת הדרכים שעבר התובע גרו הצדדים בבית הוריה של הנתבעת, והחלו לחפש דירה ללא מדרגות. סוכן ביקנעם הציע להם את הדירה ברח' …, שהיתה דירה אחרונה בפרוייקט והם קנו אותה ושילמו את רוב תמורתה מן החשבון המשותף בו הצטבר כספים, ללא קשר ישיר את התאונה ובטרם נתקבלו הפיצויים. ב. הפיצויים מימנו רק הפרש של 32,000 ש"ח שנותר. ג. התובע התגורר בדירה כ4- חודשים ועבר להתגורר בקרית חיים. ד. קודם לכן חיו הצדדים מעבודה, כאשר את צרכיהם סיפקו הוריה של הנתבעת. הנבתעת עשתה רושם אמין בביהמ"ש. 16. בתאריך 16.11.00 התקיים דיון פעם נוספת ובו הסכימו הצדדים כי ביהמ"ש יפסוק את הדין על סמך העדויות והסיכומים ועל סמך החומר המצוי בתיק, בכל התובענות, גם אלה שהוגשו לאחר מועד שמיעת ההוכחות. 17. השאלה המרכזית בעניין זה היא שאלת הבעלות בדירה ברח' … ביקנעם עלית, דהיינו מי בעל הזכויות להרשם כחוכר לדורות של הדירה. על פי התשובה לשאלה זו יש להכריע בכל התובענות (למעט תביעת המזונות). חוזה הרכישה מיום 8.12.96 נחתם בין החברה הקבלנית "אלהרם חברה לבנין ופיתוח" בע"מ לבין התובע והנתבעת (יחד), שהוגדרו "הקונה" או "הרוכש". סעיף 26.9 לחוזה קובע: "הקונה מצהיר שידוע לו כי משרד עוה"ד י. בן-בנימין מיקנעם עילית, מייצג אך ורק את החברה בעיסקה נשוא חוזה זה, ואינו מייצג את הקונה וכי הקונה רשאי להיות מיוצג בעיסקה זו על ידי עו"ד מטעמו...". שני הצדדים ובכלל זה התובע לא דאג להביא לעיסקה עו"ד מטעמו, שהיה יכול לסייע לו בעניין לרבות בקשיי השפה שהיו לו. טענות לאחר מעשה נגד הזולת ובכלל זה נגד עו"ד בן-בנימין, לא יכולות לסייע לתובע. 18. מבחינה משפטית, יש להבחין בין תביעה רכושית בין בני זוג אשר בה רשומים המקרקעין על שם אחד מהם בלבד לבין תביעה כאמור אשר בה רשומים המקרעין על שם שניהם.בע"א 66-67/88 דקר נ' דקר, פ"ד מג(1), 122 פסק כב' הנשיא שמגר בזו הלשון (עמ' 126-127): "לפנינו החוזה לרכישת זכויות החכירה בדירה, שהמערערת והמשיב צד לו כולם ביחד וכל אחד לחוד ובערבות הדדית, כאמור שם. על-פי הסכם הרכישה, מוענקת זכות החכירה לשני בני הזוג, יחד ולחוד, ובמישור היחסים בינם לבין מוכר הדירה, חברת שיכון ופיתוח בע"מ, המדובר ב"שניים שחייבים חיוב אחד", כהוראת סעיף 56(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. אשר לחלוקת הזכויות בין המערערת והמשיב לבין עצמם, דעתי היא כי השיתוף בזכויות, כפי שהוא עולה מן החוזה, מהווה ראיה לכאורה לכך שהמדובר בנכס שבבעלות משותפת בחלקים שווים. ההלכה היא, שפתיחת חשבון משותף משמשת ראיה לכאורה לרצון בעלי החשבון לקיים שותפות בכל הנוגע לחשבון כזה... בדומה להנחה בדבר שיתוף העולה מפתיחת חשבון בנק משותף, כך גם ניתן להניח, כי בני-הזוג, המתקשרים יחדיו עם חברה קבלנית בהסכם לרכישת דירה למגורים, מתכוונים להחיל משטר של שותפות על הנכס שיתקבל על-פי ההסכם. העובדה, שהחוזה נערך על שם שני הצדדים כדי לממש את הזכאות להלוואה מסובסדת על פי כללי משרד השיכון, אין בה, כשלעצמה, כדי לסתור את ההנחה בדבר שיתוף העולה מן החוזה. כדי לסתור את הנחת השיתוף אין להסתפק בהצבעה על מניע, אלא יש להביא ראיות סותרות ממשיות, המצביעות על עובדות השוללות קיומו של שיתוף בחלקים שווים, כפי שהוא עולה מן החוזה. נטל השיכנוע רובץ על מי שמבקש לסתור את ההנחה. טענת המשיב היא, כי הוא תרם את חלק הארי של הכספים לרכישת הדירה. גם אם נכונה טענה זו, אין די בכך כדי לשלול את זכויותיה של המערערת. כאשר הסכם לרכישת נכס נעשה על ידי שני בני זוג, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא. ישנם מצבים תדירים, בהם בני הזוג הנישאים רושמים דירה על שם שניהם, והכסף ניתן על ידי צד אחד בלבד. האם פירוש הדבר, שאחרי שנים ניתן יהיה לגלגל את העניין אחורה ולבטל שיתוף, שביטויו ברישום מקובל מאוד במציאות הישראלית, בהסתמך על המקורות הכספיים ששימשו כל צד במועד כלשהו בעבר? סבורני, כי יש להשיב על כך בשלילה. כאשר בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי ההנחה היא, שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשוויון, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד זה לצד האחר. תרומה כזו קשורה עם הנישואין, והיא מוצאת את ביטויה בהסכמה על רישום הבעלות המשותפת. גישה אחרת תרוקן את הרישום המקובל של שיתוף ברכוש בדירה של בני זוג מתוכנו ותהפוך אותו לאות מתה". 19. לפיכך, גם אם נכונה טענת התובע, שלא הוכחה בעדויות ובמסמכים, כי המימון לרכישת הדירה היה כולו מכספי הפיצויים שקיבל, הרי טענה כזו אינה יכולה לסייע לו בתביעתו להכיר בו כבעלים יחיד של הדירה. לכן אני קובע כי שני הצדדים הם בעלי הזכויות המשותפים להרשם כחוכרים לדורות של הדירה, כפי שהעיד עו"ד בן-בנימין. 20. בעניין המזונות, לא היתה כל התייחסות בסיכומי ב"כ הנתבעת ולכן יש לקבל את עמדת התובע ולחייבו במזונות הבת הקטינה מ. בלבד (ילידת 1990) בסך 600 ש"ח לחודש מעבר לקצבת הילדים מן המל"ל, בתשלום לידי האם ב1- לכל חודש, החל מיום 1.6.00. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כאשר מדד הבסיס יהיה המדד שפורסם ביום 15.3.01 וההתאמה למדד תהיה אחת לשלושה חודשים הראשונה ביום 1.7.2001. 21. בית המשפט ממליץלצדדים לחתום על הסכם גירושין שיכלול הסכמה להתגרש (התרת נישואין) והסכמה בעניין פירוק השיתוף בזכויות שבדירה. 22. סופו של פסק: א. תביעת התובע בתמ"ש 5613/98 - נדחית. ב. תביעת התובע בתמ"ש 5614/98 מתקבלת בחלקה בכפוף להחלטות הביניים שניתנו בבימ"ש זה ובהליכי הערעור בביהמ"ש המחוזי, על פי הוראת סעיף 31 לחוק המקרקעין. ג. תביעת המזונות, תמ"ש 5616/98, מתקבלת בחלקה, כמפורט בפסקה 20 לעיל. ד. תביעת הנתבעת בתמ"ש 5617/98 מתקבלת בחלקה, אך לא תחול נגד התובע, כאמור לעיל בפסקה 21 (ב). זוהי גם התוצאה של הבקשה הזמנית (בש"א 3437/00). ה. בשל התוצאה ובשל מצבו של התובע, אין צו להוצאות משפט. בני זוגבית המשפט לענייני משפחהסכסוך