סעיף 76 (2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מעניק בסיס רחב ביותר לסמכותם הבין לאומית של בתי המשפט בישראל לצוות על משמורתו של קטין בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל. לבתי המשפט בישראל, המוסמכים לכך, סמכות לדון במשמורתם והחזקתם של קטינים, כאשר הקטינים נמצאים בישראל, ואף כאשר הקטינים אינם נמצאים בישראל, אך הצורך לדון בכך התעורר בישראל. להלן החלטה בנושא משמורת קטינים בחו''ל - סמכות שיפוט: החלטה 1. המשיבה 1 הגישה ביום 23.8.99 תביעה למשמורת שלושת הילדים - משיבים 2, 3, 4. התובענה הוגשה נגד המבקש - שהוא בעלה של משיבה 1 ואביהם של משיבים 2, 3, 4. המשיבים נמצאים בישראל. המבקש נמצא בסרי-לנקה. (המבקש הגיש ביום 13.9.99 נגד המשיבה 1 תביעה להחזרת קטינים חטופים לסרי-לנקה, תמ"ש 68831/99). 2. ביום 13.9.99 המבקש הגיש את הבקשה הזאת, שבה ביקש לדחות על הסף את תביעתה של האם למשמורת הילדים. נתקבלה תגובת המשיבים. 3. טענותיו העיקריות של המבקש הן: א. הקטינים נחטפו ע"י אמם מסרי-לנקה. ב. הקטינים אינם תושבי ישראל. ג. הסמכות לדון בהחזקתם ובמשמורתם נתונה לבית המשפט בסרי-לנקה. ד. לבתי המשפט בישראל אין סמכות לדון במשמורתם והחזקתם של הקטינים. 4. אין מחלוקת כי כל הצדדים הם יהודים, אזרחי המדינה וכי המשפחה עברה לסרי-לנקה ביוני 98' וביוני 99' המשיבים הגיעו לישראל. 5. ועד היום לא ניתנה כל החלטה או פס"ד בעניין משמורת הקטינים בכל ערכאה שהיא בישראל או מחוצה לה. בסעיף 21 לכתב התביעה, המבקש טוען כי הוא עומד להגיש תביעה למשמורת הקטינים בסר-לנקה. אולם עד היום לא ראיתי העתק מתובענה כזו. רק בדיון שהתקיים ביום 28.12.99 הודיע ב"כ המבקש כי הוא הגיש תובענה בסרי לנקה למשמרות הילדים. 6. סמכותם של בתי המשפט בישראל לדון במשמורתו של קטין נקבעה בע"א 100/76 פרלמוטר נ' פרלמוטר פד"י ל (3) 355, ע"י השופט ח. כהן והיא מתבססת על הוראות סעיף 76 (2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב - 1962 הקובע: "בתי המשפט בישראל מוסמכים (1).... (2) לפעול לפי הפרק השני והשלישי לחוק זה בכל מקרה שהצורך לעשות התעורר בישראל". הפרק השני לחוק הכשרות המשפטית עוסק ב"הורים וילדיהם הקטינים" והוא כולל את סעיפים 15, 17, 24, 25 הדנים גם במשמורת הקטינים והחזקתם. ואלה דברי השופט ח.כהן בפרשת פרלומטר: "לדעתי יש לקרוא את סעיף 76 לחוק, על שני חלקיו, כחטיבה אחת לאמור: בתי המשפט בישראל מוסמכים להכריז אדם פסול דין וכו' אם מקום מושבו או מקום מגוריו הוא בישראל, ומוסמכים הם לפעול פעולה אחרת למען פסולי-דין לא רק כשמקום מושבם או מקום -מגוריהם הוא בישראל, כי אם בכל מקרה אשר בו מתעורר הצורך לפעול בישראל. קטין שמקום מושבו הוא בישראל, ממילא מתעורר הצורך לפעול למענו בישראל ואין רבותא בהוראה המיוחדת שבסעיף קטן (2); אלא אפילו קטין שאינו בישראל יכול ויתעורר הצורך לפעול למענו בישראל". (ר' ע"א 100/76, שם , דינים עליון עמ' 4) ההלכה שנקבעה בפרשת פרלמוטר אושרה בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון. בע"א 232/89 לויאן נ' לויאן, פד"י מ"ג (4) 663 קבע הנשיא שמגר: "בית המשפט סבר כי מסורה בידיו הסמכות לדון בשאלת המשמורת של הבת, למרות שזו איננה נמצאת בישראל, הוא ביסס החלטתו לעניין זה על הוראותיו של סעיף 76 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962, הדן בסמכותו של בית המשפט מבחינה בינלאומית ואשר קובע כי בתי המשפט בישראל מוסמכים לפעול בענייני הורים ילדיהם הקטינים וכן בענייני אפוטרופסות על פי מינוי כאמור פרקים השני והשלישי לחוק הנ"ל, בכל מקרה בו הצורך לעשות כן מתעורר בישראל. בהקשר זה גם הפנה בית המשפט לדברים הוסברו בבית משפט זה בע"א 100/76 פרלמוטר נ' פרלמוטר, פד"י ל' (3), 355, 358". (ר' ע"א 232/89 שם, דינים עליון עמ' 4). (ור' ע"א 493/85 פדידה נ' פדידה פד"י לט' (3) 578, דינים עליון עמ' 4; ע"א 86/82 חלו נ חלו פד"י לז' (4) 525, דינים עליון עמ' 3; ע"א 532/79 פוקס נ' וינברג פד"י לד' (1) 209, דינים עליון עמ' 2; ע"א 625/73 קורנל נ' קורנל פד"י כט' (2) 259, דינים עליון עמ' 3; ע"א 635/79 מילר נ' מילר פד"י לד' (2) 673, דינים עליון עמ' 4, 6; ע"א 218/72 לב נ' לב פד"י כז' (1), 148). "בע"א 625/73 קורנל אומר השופט קיסטר: "די בכך שהילד נמצא בישראל ומתעורר הצורך לעשות צעד כל שהוא למען תיקונו ושלומו של הילד, על כל אלה מופקד בית המשפט בישראל והוא שמוסמך לפעול ולדון בכך סמכות זו של בית משפט מבוססת על העקרון של טובת הילד... ואחד מדרכי הפעולה היא לתת צו אצל מי ישאר הילד". בית המשפט העליון אימץ את עמדתו של השופט קיסטר ר' ע"א 86/82 חלו הנ"ל. מכאן, שעקרון "טובת הילד" קובע לא רק את תוצאות הדיון, אלא אף את הסמכות של בית המשפט בישראל לדון במשמורתו.. פרופ' א.ח. שאקי כותב בעניין הסמכות: "סעיף 76 (2) לחוק האפוטרופסות מעניק בסיס רחב ביותר לסמכותם הבין לאומית של בתי המשפט בישראל לצוות על משמורתו של קטין: "בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל". דהיינו, צרכי הילד וטובתו מהווים, כשלעצמם, עילה לסמכות הבין לאומית למתן הצו. מפסיקה ענפה של בית המשפט העליון עולה בבירור כי בתי המשפט בישראל יהיו פתוחים לכל דורש, בלא לנקוט דקדוקי סמכות טכניים שגרתיים, על מנת שלא לעכב מתן עזרה מהירה ויעילה לילד הזקוק להגנה. נוסף לאזרחות ולמושב הישראליים, שהם תנאים מקובלים לקיומה של סמכות שיפוט בין לאומית בעניינים חשובים של המעמד האישי, די לעיתים אף בנוכחות פיזית גרידא של הקטין בישראל כדי להקנות שיפוט בעניני משמורתו, כל אימת שה"צורך" בכך, "התעורר בישראל." (ר ' א.ח. שאקי: אפיונים בדיני משמורת הקטינים- תוך דגש על ישום עיקרון טובת הילד, עיוני משפט: י' (1) אפריל 94' עמ' 5, 10) 7. לפיכך, לבתי המשפט בישראל, המוסמכים לכך, סמכות לדון במשמורתם והחזקתם של קטינים, כאשר הקטינים נמצאים בישראל, ואף כאשר הקטינים אינם נמצאים בישראל, אך הצורך לדון בכך התעורר בישראל. 8. לפיכך הבקשה נדחית. 9. המבקש ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח ועוד מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.קטיניםמשמורת ילדיםסמכות שיפוט