להלן החלטה בנושא מירוץ סמכויות בענייני משפחה: החלטה 1. "בשיטת המשפט הנוהגת בישראל, מי שמבקש כך או כך, מתחיל במירוץ סמכויות - אם רק נפתחת אפשרות לפניו - מי לבית המשפט האזרחי, מי לבית-דין רבני. בעלי דין מכאן וכאן , הם ופמליותיהם עימהם, מדשדשים להם בפרוזדור ומקישים על דלת של טרקלין . זה על טרקלין של ימין , זה על טרקלין של שמאל. ותחת אשר יעסקו בתוך, מעסיקים עצמם הכל בהקשה על דלת והזמן חולף..." פתחתי בציטוט מפסק דינו הציורי של השופט חשין בבג"צ 5507/95 אמיר נ' בית הדין האזורי (טרם פורסם). זוהי ההתדיינות השנייה בסוגיית "מירוץ הסמכויות", המובאת בפניי בסכסוך משפחה זה, הפעם לאחר שבית הדין הרבני אמר את דברו. 2. בהתדיינות הראשונה, שהתקיימה בבית משפט זה, נמחקה תביעת האשה למזונות. עיקר ההנמקה: א. המבקש כרך את מזונות האשה בתביעת הגירושין, שהקדים והגיש בבית הדין הרבני. תביעה זו עמדה במבחני הכריכה והכנות. ב. משהגישה האשה תביעה למדור, שהינה תביעת מזונות, לבית הדין הרבני - כרכה האשה את תביעת מזונותיה בתביעת הגירושין של הבעל ומנועה היא מלטעון טענה של חוסר כנות לעניין כריכת מזונותיה בתביעת הגירושין של הבעל. 3. לאחר ההתדיינות בבית הדין הרבני בת"א, ניתן פסק דין ע"י ערכאה זו, ובו נקבע: (א) "אין לחייב את האשה בקבלת גט". (ב) נפסקו מזונות לאשה. דעת הרוב היתה, שהמזונות יפסקו מיום מתן פסק הדין , ודעת המיעוט היתה, שיש להחיל את החיוב מיום הגשת התביעה. 4. בהבהרה נוספת שניתנה ע"י בית הדין הרבני, הודגש שתביעת הגירושין נדחתה. 5. לשונו של פסק הדין שניתן ע"י בית הדין הרבני ברורה גם ללא מתן ההבהרה. הפסיקה, שאין לחייב את האשה בקבלת גט - משמעותה דחיית תביעת הגירושין של הבעל. השווה: רע"א 2782/91 חורש נ' חורש פ"ד מו (4) 388. 6. מושכלות ראשונים, משנדחתה תביעת גירושין - נפלו עמה כל כריכותיה. ראה: ע"א 359/75 יהלומי נ' יהלומי פ"ד לא (2) 25. בג"צ 661/77 הבר נ' בית הדין הרבני פ"ד לד (3) 324. 7. טוען ב"כ המבקש, אפילו תאמר כי תביעת הגירושין שהגיש המבקש נדחתה, רכש בית הדין הרבני גם סמכות לדון במזונות המשיבה, מכוח תביעה עצמאית שהוגשה על ידה. בהיות התביעה בגדר תביעת מזונות, חל על מזונות המשיבה הכלל של סמכות נמשכת. בנסיבות אלה מנוע בית המשפט לדון בתביעה המחודשת, שהגישה המשיבה בתמ"ש 16983/96, ב19.8.96-. 8. טיעון זה מחזיר אותנו להוראת סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג - 1953. 9. לידתה של הוראת חוק זו - בטעות יסודה. מציעיה ביקשו להרחיב את סמכות בית הדין הרבני ונמצאו מצמצמים אותה. מציעי החוק סברו, בהתבסס על הלכת ע"א 376/46 רוזנבאום נ' רוזנבאום פ"ד ב 5, כי אם אשה יהודיה מגישה נגד בעלה היהודי תביעת מזונות שלא אגב גירושין , זו תביעה "מיינטננס" (מזונות שמצווה לשלם בעל שזנח את אשתו), שנתונה לסמכות מקבילה של בית הדין הרבני, ובית הדין הרבני מוסמך לדון בה רק אם כל הצדדים הסכימו לכך. מציעי החוק הציעו לקבוע בתיקון לחוק כי בתביעת מזונות שלא אגב גירושין , שהוגשה ע"י אשה יהודיה, לא תשמע טענה של הבעל שאין לבית הדין הרבני סמכות שיפוט לדון בעניין. דא עקא, שלא עברו 3 חודשים וניתן פסק הדין ביד"מ 1/49 רוזנבאום נ' רוזנבאום פ"ד ז 1037. בפסק דין זה נקבע כי כל תביעת מזונות של אשה נשואה היא "אלימוני"ן ולא "מיינטננס". בית הדין המיוחד קבע, שעפ"י הדין שהיה תקף קודם חקיקת הוראת סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, כאשר אשה יהודיה נשואה מגישה נגד בעלה תביעת מזונות, שלא אגב גירושין , יש לבית הדין הרבני סמכות יחודית לדון בתביעה, מכוח סימן 53 (1) לדבר המלך במועצה. 10. משתוקן חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), נוצר מצב משפטי חדש. מעתה אין לבית הדין הרבני עוד סמכות ייחודית לדון בתביעת מזונות אשה שלא אגב גירושין . הבחירה היא בידי האשה. רוצה מגישה את התביעה למזונותיה לבית המשפט, רוצה מגישה את התביעה לבין הדין הרבני, והבעל חייב ללכת בעקבותיה לכל ערכאה שיפוטית. 11. בבג"צ 170/56 רחמני נ' רחמני פ"ד יא 247, 248-249, סיווג בית המשפט העליון את התביעות המוגשות לבית הדין הרבני לסוגיהן כדלקמן : (א) תביעה שבסמכות יחודית של בית הדין הרבני - סעיפים 1, 3, 5 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. (ב) תביעה שבסמכות מקבילה, אולם מותנית בהסכמת הצדדים - סעיף 9 לחוק . (ג) תביעה שבסמכות מקבילה, אולם אינה מותנית בהסכמת הבעל. הברירה נתונה בלעדית בידי האשה. 12. כדי שלא לרוקן מתוכן את זכות הברירה, שניתנה לאשה בסעיף 4 לחוק, קבעה הפסיקה, כי כריכת מזונות בתביעת גירושין שהגיש הבעל, מחייבת קיום שלושה תנאים מצטברים: (א) תביעת גירושין כנה, שקדמה לתביעה שהוגשה בבית המשפט. (ב) כריכת מזונות בתביעה. (ג) כנות כריכת המזונות. ראה: בג"צ 552/83 שליו נ' בית הדין הרבני פ"ד לח (2) 67, 73. 13. כדי שלא לרוקן מתוכן את זכות הברירה, שניתנה לאשה בסעיף 4 לחוק, קבע בית המשפט העליון בע"א 246/81 גוטהלף נ' גוטהלף פ"ד לו (4) 673, 681 מול האות א': "העובדה, שהמערערת הגישה לבית הדין הרבני שלוש תביעות למזונות, כל עוד תביעת הגירושין תלויה ועומדת, אין לפרשה כשימוש בברירה שניתנה לה בסעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, אלא היא פועל יוצא מהחלטת בית המשפט המחוזי, שעניין המזונות ידון בגדר תביעת הגירושין ויש לראותה כחלק בלתי נפרד מן הכריכה בתביעת הגירושין ". 14. ובע"א 111/88 ויצנברג נ' ויצנברג פ"ד מג (3) 821, נפסק: "בית משפט זה קבע, ברוב דעות, בע"א 246/81 הנ"ל, כי הגשת תביעה למזונות ע"י האשה לבית הדין הרבני, בהיות תביעת הגירושין תלויה ועומדת, אין לפרשה כשימוש בברירה שניתנה לה בסעיף 4, אלא יש לראות בכך פועל יוצא מכריכת עניין המזונות בתביעת הגירושין שהגיש המערער". 15. התוצאה היא, שתביעת המזונות, המוגשת בנסיבות כאלה ע"י האשה בפני בית הדין הרבני, משתלבת לתוך תביעת הגירושין אשר בה נכרך עניין המזונות. כאשר תביעת הגירושין נדחית, נופלות יחד עמה התובענות בעניין מזונות האשה, בין שנכרכו ע"י הבעל בתביעת הגירושין שהגיש ובין ששולבו ע"י האשה בתביעת הגירושין שהגיש בעלה. 16. עם דחיית תביעת הגירושין, אין מניעה לקיום הדיון בתביעת מזונות האשה, בבית המשפט. משנדחתה תביעת הגירושין , נפתח בפני האשה הפתח לממש את "זכות הברירה" ולתבוע את מזונותיה בבית המשפט למשפחה. 17. ובאשר לפסק הדין למזונות, שניתן בבית הדין הרבני, אומר השופט לוין בע"א גוטהלף נ' גוטהלף פ"ד לו (4) 673, 681 מול האות ג': "משתם הדיון בתביעת הגירושין, פג מכאן ואילך כוחו של החיוב במזונות, ואין לנו עוד עניין בפסק דין "הולך ומתמשך, בנוגע למזונות האשה וממילא אין מניעה להגשת תביעת מזונות ע"י המערערת לבית המשפט...". 18. ומלמדנו השופט שמגר, בע' 679 לפסק הדין מול האות ו': "הגישה האמורה גם פותחת את הדרך בפני תביעות חדשות - ללא צורך בהוכחת שינוי נסיבות - בכל אותם מקרים, בהם בית הדין הרבני פסק בעבר, ואשר בהם הוסר עתה המחסום מפני הגשת תביעת חוזרת לבית המשפט..." 19. סוף דבר. הבקשה בהמ' 6615/96 - נדחית. הסמכות לדון במזונות המשיבה, לאחר מתן פסק הדין של בית הדין הרבני, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בת"א. 20. המבקש יגיש כתב הגנה בתביעת המזונות תוך 15 יום מהמצאת החלטה זו. 21. המזכירות תקבע קדם-משפט בכל התביעות שהוגשו. 22. הנני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח + מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. 23. על החלטה זו לא יחול צו איסור פירסום. כיבוד הדדי בין ערכאות