להלן החלטה בנושא מינוי אפוטרופוס לקטין לצורך טיפול רפואי: החלטה זוהי בקשה למינוי אפוטרופוס לגוף לקטינה בת שלושה שבועות שהוריה-המשיבים מסרבים לאשר ביצוע פרוצדורה רפואית המומלצת על ידי הרופאים, וזאת, כדבריהם, ע"מ שלא לאפשר להאריך את ימיה כדי "שלא תשרוד לחיי סבל". הקטינה נולדה עם מום בלב המתבטא, בעיקר בכך כי החדר השמאלי של הלב הינו קטן-גבולי וכן המסתמים שלו. כן קיימת היצרות של אבי העורקים. ההורים שדווחו על הפגם בלבה של הקטינה בשלבי הריון מאוחרים ביקשו להפסיק את ההריון אך הדבר לא עלה בידם - תחילה לא אושר הדבר עקב חוסר וודאות לגבי חומרת המום ואח"כ בשל השלב המאוחר של ההריון. עמדתם של המשיבים לא השתנתה גם לאחר הלידה ואף שהקטינה אוכלת ועולה במשקל (למרות סימני אי ספיקת לב קלים) הם נמנעו מליתן לה שם וכפי שהבהירה האם היטב בדיון שקויים בבקשה יש להם ענין "לתת לה לשרוד כמה שפחות חיי סבל". להערכת הרופאים המטפלים זקוקה הקטינה לניתוח דחוף לתיקון ההיצרות באבי העורקים וסגירת המסתם (דיקטוס ארטריאזיס), שכן ללא התערבות רפואית כאמור, תחמיר אי ספיקת הלב והקטינה, קרוב לוודאי, לא תשרוד. עוד צויין כי ביצוע הפרוצדורה האמורה יכול ליתן סיכוי ממשי שהתינוקת תחיה בצורה תקינה או עם מידה מסויימת של אי ספיקת לב, שיהיה ניתן לטפל בה תרופתית. בעדותו בפני התקשה ד"ר ניר להעריך את הסיכויים להצלחת הניתוח אף כי הבהיר כי על מנת לתת אפשרות לתינוקת לחיות יש לנתחה ולהסיר לאלתר את החסימה החלקית שהלב עובד נגדה. האם שהתייצבה לדיון ושלדבריה היא מייצגת גם את עמדת האב, הביעה תחושת וודאות מוחלטת לגבי חוסר סיכוייה של הקטינה לחיות חיים נורמליים באם תשרוד, ומכאן, סירובם, לכל טיפול שיינתן לקטינה ושנועד להאריך את חייה. נראה שהמשיבים הפנימו עד כדי כך את המצב שלו הם צופים עד כי כל הסבריו של ד"ר ניר לגבי הסיכוי שהילדה עשויה לשרוד ולחיות חיים רגילים כמעט לא נפלו על אזניים קשובות. במהלך הדיון ניסיתי לברר עם האם מה יקרה אם הניתוח לא יאושר ולמרות זאת תשרוד הילדה. תשובתה היתה כי הדבר איננו אפשרי ומכל מקום הם לא יוכלו לקחת את הילדה בשום מקרה. בתצהיר שהגישו המשיבים לביה"מ הם חזרו על הבעייתיות שבחוסר הוודאות הקיימת לגבי העתיד הצפוי לילדה, הן לענין אורך הזמן שתחיה והן לענין איכות חייה. ב"כ היועה"מ לממשלה טענה כי מאחר שישנו סיכוי ממשי להצלת חיי התינוקת ומשההורים הצהירו כי לא יסכימו לטיפולים רפואיים וכי גם אם יצליח הניתוח בכוונתם לנטוש את התינוקת - מן הדין למנות אפוטרופוס זמני לגוף שתהיינה לו סמכויות בלעדיות לטפל בעניינה של הקטינה ולדאוג לטובתה. ממילא ענייננו בהכרעה הנוגעת למתן טיפול רפואי לקטין שהוריו, שהינם אפוטרופוסיו הטבעיים ושאפוטרופסותם כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין ולטובתו כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין, מפרשים את טובת הקטינה באי מתן הזדמנות להשרדותה. לעניין האוטונומיה של הורים בגידול ילדיהם צויין ברע"א 5587/97, (היועה"מ לממשלה נ' פלוני, קטין, פ"ד נ"א (4) 830): "...אין אנו מתעלמים מכך, שלהורים נתונה זכות יסודית לאוטונומיה בהחלטות הנוגעות לגידול ילדיהם. ההורים הם הנושאים באחריות הישירה לילדיהם, מתוקף מעמדם כאפוטרופסים הטבעיים... ואולם קיים קונצנזוס כי אוטונומיה זו אינה מוחלטת. לבית המשפט סמכות, כאשר רווחתו של הילד מחייבת זאת, להתערב בהחלטותיהם של הוריו. אכן, ההנחה כי השמירה על האוטונומיה של ההורים פועלת, בדרך כלל, לטובת הילד, ואולם, במצבים מסוימים, צומחת מן החובה לפעול לטובת הילד ולהגנת שלומו הגופני והנפשי זכותה וחובתה של המדינה לפעול באופן אשר יש בו התערבות ופגיעה באוטונומיה האמורה. " סמכותו של ביה"מ למנות אפוטרופוס לקטין וכן להורות על ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים מעוגנת בסע' 69 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1968-. סעיף זה מסמיך את ביה"מ לנקוט באמצעים זמניים או קבועים לשמירת עניינו של קטין, אף כי לענין נקיטת אמצעים רפואיים, לרבות ניתוח, מתנה סע' 68 (ב) את השימוש בסמכות זו בכך שביה"מ ישוכנע על פי חוו"ד רפואית כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני והנפשי של הקטין. בהקשר זה יפים דבריו של השופט אריאל בע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל (פ"ד מח (1) 87), לפיהם רק מקום בו מדובר באדם הנמצא במצב סופני, כשל צמח, ועובר ייסורים בלתי נסבלים, בית המשפט עשוי לסרב להתיר נקיטת אמצעים להארכה מלאכותית של חייו. לביה"מ לא נתונה הסמכות להחליט ולהעריך חייו של מי ראויים ויש מקום לאפשר קיומם וחייו של מי אינם ראויים. כפי שנקבע בע"א 1354/92 (פ"ד מ"ח (1) 711), בהכריעו בהליך לפי סע' 68 (ב) על ביה"מ לערוך שיקלול של התועלת הטמונה בטיפול מול הנזק האפשרי הכרוך בו, וכלשון המשנה לנשיא מ. אלון: "בבואנו לקבוע האם הטיפול הרפואי 'דרוש' לשם שמירת שלומו של הקטין, שומה עליונו לבחון את מידת התועלת שתיגרם לקטין לעומת מידת הנזק שיגרם לו. רק כאשר שקלול ואיזון אלה יובילו למסקנה 'המכנעת' כי התועלת מן הטיפול הרפואי עולה על הנזק שיגיע ממנו, ניתן לומר כי הטיפול הרפואי 'דרוש' לקטין" (ע' 725). בענייננו, מטרתו של הטיפול המבוקש הינה להציל את חייה של הקטינה, שכן אין חולק כי באם לא יבוצע הטיפול התוצאה הכמעט וודאית הינה כי הילדה לא תשרוד. לענין זה חובתו של ביה"מ לשקול בראש ובראשונה את זכותה של הקטינה לחיים. מדובר בזכות חוקתית הנתונה לכל אדם מרגע היוולדו והמעוגנת בסע' 1 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו: זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין..." כך גם קובע סע' 4 לחוק היסוד כי "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". זכות זו היא זכותו של אדם באשר הוא: תינוק או מבוגר. אף כי אין לשפוט אדם בצערו ואף כי מבינה אני ללבם של ההורים שזהו ילדם הראשון והם ציפו לגדלו כילד בריא מלכתחילה, יש להשיב בשלילה מוחלטת לבקשתם כי ביה"מ יתן יד לקיצור ימיה של התינוקת. זכותה של התינוקת לחיים היא זכות עצמאית שלא הוריה ולא ביה"מ מוסמכים לגרוע מהם. משהוברר כי קיים סיכוי להצלחת הניתוח ולהצלת חייה של הקטינה כשממול עומדת הקביעה כי בלא הניתוח תימצא הקטינה את מותה תוך זמן קצר - חובתו של ביה"מ לאשר הטיפול הרפואי הנדרש, וכך אני מורה. שקלתי אם אין די באישור הניתוח בלא לגרוע מאפוטרופסותם של ההורים ואולם מאחר שהאם הבהירה באופן חד משמעי כי גם להבא, ואפילו יצליח הניתוח לא תאשר שום טיפול שיידרש במגמה שחיי הקטינה יקוצרו ככל האפשר, אין בידי אלא להעתר גם לבקשה למינוי אפוטרופוס זמני לגופה של הקטינה. אשר על כן אני נעתרת לבקשה. מאשרת מינוי הקרן לטיפול בחסויים, שנתנה הסכמתה לכך, כאפוטרופא זמנית לגוף לקטינה למשך שלושה חודשים. כן אני מאשרת ביצוע הניתוח הדרוש. קטיניםרפואהטיפול רפואי (קטינים)אפוטרופסות