כריכת גירושין

בפסיקה ארוכת שנים קבע בית המשפט העליון כי כדי שהסמכות תוקנה לבית הדין לדון בכרוך בתביעת הגירושין לא די בכריכת הנושא בתביעת הגירושין אלא על המבקש לשלול את סמכות של בית המשפט להראות כי:

(א)     תביעת גירושין הינה כנה.
(ב)     כריכת ענין הרכוש בתביעת הגירושין נעשתה בכנות.
(ג)     כריכת ענין הרכוש בתביעת הגירושין נעשתה כדין.

להלן החלטה בנושא כריכת גירושין:

החלטה

ושוב, נדרש בית משפט זה להכריע בשאלה האם הסמכות לדון בתובענה בענין הרכוש, שהוגשה ע"י המשיבה בתמש 88861/00 נתונה לבית הדין הרבני, כנטען ע"י המבקש, או שמא, כטענת המשיבה, לבית משפט זה.

תילי תילים והררי הררים של החלטות ניתנו בסוגית כנות התביעה והכריכה, הן בבית משפט העליון, הן בבית המשפט המחוזי, והן בבית משפט זה.

בשזירה עדינה להפליא,לאורך שנים,שזרו בתי המשפט מבחנים לאורם פסקו.שופט,שופט ומחשבותיו, שופט שופט והכרעותיו.

אודה כבר בשלב זה, כי ההכרעה בבקשה זו קשה מאוד, אך לאחר שבחנתי את ההלכות הקיימות, את העובדות, הנסיבות, ואת דברי הצדדים בחקירתם בפני - דין הבקשה להדחות.

שעות רבות הקדיש בית המשפט להבאת הצדדים לידי סיום הולם של ענייניהם. פעמים מספר אף נראה כי הצדדים עומדים על סיפו של הסכם, אך חזרו בהם, איש איש וסיבותיו.

צר לי כי שני הצדדים לא השכילו להבין כי הכרעות המשפטיות לא תואלנה למי מהם ולא תבאנה מזור לבעיותיהם.

עובדות המקרה
1.     המבקש והמשיבה נישאו כדמו"י בשנת 1983 ומנישואיהם נולדו שני ילדיהם, שניהם קטינים.

2.     בנישואי הצדדים נפל קרע ומעדותם עולה כי ניהלו מו"מ לסיום עניניהם בפשרה, באמצעות חבר, עוד טרם הוגשו תביעות כלשהן בערכאות.

ביום 18.10.00 הגישה המשיבה תביעה למזונותיה ולמזונות הקטינים בבית משפט זה בתיק תמ"ש 88860/00.
     בכתב התביעה טענה המשיבה כי חיי הנישואין עלו על שירטון וכי למבקש אשה אחרת עמה אף יצא לטייל בחו"ל.

3.     המבקש הגיש ביום 22.10.00 תביעה לגירושין בבית הדין הרבני, ובמסגרתה כרך את מזונות המשיבה חלוקת הרכוש וכמפורט בכותרת התובענה שהגיש: "וכל הקשור והנובע מהגירושין".

4.     התובענה בענין הרכוש הוגשה ע"י המשיבה, בבית משפט זה בתמש 88861/00, רק ביום 24.12.00, כחודשיים לאחר שהוגשה תביעת הגירושין מטעם המבקש, בבית הדין.

5.     במסגרת התביעה ציינה המשיבה כי המבקש הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני אך טענה כי תביעתו אינה כנה באשר אין למבקש, עילת גירושין. עוד טענה כי המבקש לא כרך כדין את רכוש הצדדים, לא פירט את מלוא הרכוש ובחר איזה רכוש לפרט בפני בית הדין ו"איזה רכוש ל"העלים" וכאילו נשתכח מלבו". (סעיף 5 לכתב התביעה).

6.     ביום 20.12.01 הוגשה בקשת המבקש, בבשא 4012/01 לדחיית ו/או מחיקת התובענה שבתמ"ש 88861/00 על הסף.
בקשה זו הינה נשוא דיונינו.

7.     טענות המבקש בבקשתו פורטו כדלקמן:

(א)     תביעת הגירושין שהגיש בבית הדין הרבני על כריכותיה קדמו לתביעה שהוגשה בענין הרכוש בבית משפט זה.

(ב)     תביעת הגירושין כנה - רצונו הכן והאמיתי של המבקש להתגרש והתובענה הוגשה בנסיבות של קרע ממשי בין בני הזוג.

(ג)     כריכת הרכוש בתביעת הגירושין היתה כנה. המבקש התכבד ופרט בסעיף 6 ג' לבקשתו כי אף לטענתו בחינת כנות הכריכה נמדדת בכך ש"מגיש התביעה מעוניין בכנות באמת ובתמים להתדיין בפני בית הדין הרבני בנושאים הכרוכים".

     לטענתו, עיון בתביעה, בסעדים המבוקשים ומעצם היות התביעה מפורטת דייה - יש בה כדי להעיד על רצונו הכן של המבקש, כי בית הדין אכן ידון בנושאים שנכרכו.

(ד)     הכריכה היתה כדין - דהיינו היתה כריכה בפועל של הנושאים לתביעת הגירושין הן של הרכוש, הן של מזונות האשה והן של אחזקת הקטינים (ראה סעיף 6 ד' לבקשה).

8.     לבקשה צורף תצהיר המבקש, העתק תביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני והחלטת בית הדין מיום 29.1.01 לפיה קבע בית הדין הרבני כי "עד אשר לא תדחה תביעת הבעל לגירושין הרי מהאמור בה עולה כנותו והכרוך בה".

9.     בתגובת המשיבה לבקשה, שהגישה רק ביום 4.3.01 טענה המשיבה כהאי לישנא:

(א)      כריכת הרכוש בתביעות המבקש לגירושין אינה כנה ואינה כדין.

(ב)     עילת התביעה לגירושין הינה בגידת המשיבה, כשלטענת המבקש בגדה בו לפני 7 שנים בעוד שהסיבה האמיתית - רומן אהבים עם בחורה צעירה - נעדרת לחלוטין מכתב התביעה.

     לפיכך, לטענתה, תביעת הגירושין נשענת על אדני שווא ללא עילה שבדין, ומשכך - תביעת הגירושין אינה כנה (סעיף 4 לתגובה).

(ג)     המבקש לא צירף לתביעת הגירושין הרצאת פרטים ותלושי שכר ויש בעובדה זו כדי להצביע על כי הכריכות נכרכו שלא כדין. (סעיף 5 לתגובה).

(ד)     כי המבקש במתכוון לא כרך ולא פרט את מלוא רכושם של הצדדים בתביעת הגירושין. המבקש לא פירט את זכויותיו הכספיות ממקום עבודתו, חסכונות וקופות גמל הרשומים על שמו, קרן השתלמות וזכאותו לפנסיה תקציבית ממקום עבודתו ועל כן, כריכת הרכוש בתביעת הגירושין, אינה כנה (סעיף 6 לתגובה).

10.     לכתב התגובה צרפה המשיבה:

(א)     בקשה מטעם המבקש לבית הדין הרבני לאפשר לב"כ המבקש, להמציא את התביעה במסירה אישית 60 ימים לפני המועד שנקבע לדיון מאחר והצדדים מנהלים מו"מ ביניהם מחוץ לכותלי בית הדין, בקשה שנעתרה בחלקה ע"י בית הדין.

(ב)     בקשה שהוגשה ע"י ב"כ הבעל ביום 23.11.00 להקדים את הדיון בבית הדין תוך שהוא מציין בבקשה כי: "המשיבה מעונינת כי אף נושאי הרכוש יידונו בבית משפט למרות שנושא זה נכרך כדין בבית הדין והיא מתעדת על פי דבריה ל"רוץ" לבית המשפט האזרחי בתביעה רכושית על פי חוק יחסי ממון". (סעיף 2 לבקשה) ובסעיף 5 התבקש בית הדין להקדים את מועד הדיון באופן דחוף ביותר כדי "שהמשיבה לא תצליח ב"מזימתה" לשלול סמכותו של כב' בית הדין תוך העברת נושאי הרכוש לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן" .

11.     ביום 24.4.01 ולאחר נסיון נוסף להביא את הצדדים לכלל הסכמה, החלה שמיעת הבקשה לגופה.

     המבקש נחקר וביום 14.5.01 נחקרה המשיבה. בסיומן של החקירות סיכמו ב"כ הצדדים בעל פה את טענותיהם.

12.     יצויין, כי הגם שהמבקש, כרך במסגרת תביעת הגירושין אף את מזונות המשיבה, לא הוגשה לבית המשפט בקשה לדחיית התובענה שבתמ"ש 88860/00, על הסף, זאת כנראה מן הטעם כי מועד הגשת תביעת המזונות קדמה למועד הגשת תביעת הגירושין.

     ב"כ המבקש טען ביום 24.4.01 כמצויין בפרוטוקול, כי הבקשה לדחייה או למחיקה על הסף מתייחסת לתובענה הרכושית בלבד וכי בענין המזונות, אין מחלוקת כי הסמכות הינה לבית משפט זה.

13.     במהלך הדיונים, צירפו ב"כ הצדדים, פסקי דין והחלטות וכן את פרוטוקולי הדיונים בבית הדין הרבני, לרבות בקשות שהוגשו ע"י הצדדים.

ה ה כ ר ע ה
14.     אכן, כפי שצויין על ידי לעיל, ניתנה ביום 24.01.01 החלטת בית הדין הרבני לפיה כל עוד לא נדחתה תביעת הבעל לגירושין הרי מהאמור בה עולה כנותה והכרוך בה.
     
     אודה כי מצב זה, בו נתנה ערכאה אחרת את החלטתה וכיום נדרשת ערכאה זו ליתן החלטה
     באותו ענין ממש, איננו מצב רצוי ודאי שאינו נוח.
     בעל דין רשאי, אם רצונו בכך, להקנות סמכות לבית הדין לדון בעניינו אך עדיין יש לבחון אם הקנית הסמכות עומדת במבחנים שגובשו בפסיקת בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בענין זה.
     הכרעתי אין בה כדי לפגוע בסמכותו של בית הדין הרבני לדון בתובענה שהוגשה בפניו, ואין
     ברצוני לנקוט עמדה בהעדפת ערכאה ע"י הצד המתדיין.
     יחד עם זאת,הלכה פסוקה ועתיקת יומין היא כי קביעת בית הדין בכל הנוגע לסמכותו,אינה מחייבת את בית המשפט האזרחי.
וראה לענין זה ע"א 22/70 זהירה נ' זהירה פ"ד כד (1) 475 בעמ' 476), בג"צ 75/80 , בלום
נ' בית הדין הרבני (לא פורסם), בר"ע 20496/99 בצר נ' בצר (לא פורסם) והחלטת כב' השופטת שטיין בבר"ע 2894/00 בעמ' 6 להחלטה.
     הלכה פסוקה זו היא המחייבת את בית משפט זה.

15.     סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג - 1453 דן בשיפוטו של בית הדין הרבני אגב גירושין וקובע "הוגשה לבית הדין תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית הדין הרבני שיפוט ייחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג".

16.     בפסיקה ארוכת שנים קבע בית המשפט העליון כי כדי שהסמכות תוקנה לבית הדין לדון בכרוך בתביעת הגירושין (ובענייננו: הרכוש) לא די בכריכת הנושא בתביעת הגירושין אלא על המבקש לשלול את סמכות של בית המשפט להראות כי:

(א)     תביעת גירושין הינה כנה.

(ב)     כריכת ענין הרכוש בתביעת הגירושין נעשתה בכנות.

(ג)     כריכת ענין הרכוש בתביעת הגירושין נעשתה כדין.

     ראה לענין זה 118/80 גבעולי נ' גבעולי פד"י לד(4) 155 בעמ' 157.

17.     נטל ההוכחה בדבר כנות התביעה לגירושין וכנות הכריכה נופל לפתחו של המבקש מבית
המשפט להמנע מלהשתמש בסמכות השיפוט שלו בענין הרכוש עקב כריכת הרכוש בתביעת
הגירושין.

     זאת ועוד, מדובר בשלושה מבחנים מצטברים באופן שדי שהמבקש לא עמד בנטל הוכחת אחד מהם כדי שבית המשפט לא ימנע מלדון בתובענה המונחת בפניו.
     ראה לענין זה פד"י ע"א 1180/80 גבעולי הנ"ל וכן ע"א 384/95 בן יאיר נ' בן יאיר פד"י לט(4) 775 בעמ' 779.

18.     עוד נקבע בפסיקה כי השאלה היא שאלה שבהערכה וניתן להסיקה:

(א)      מתוך כתב התביעה.

(ב)     יש לבחון אם התשתית העובדתית מצביעה על עילת הגירושין והאם זו מצדיקה לכאורה המלצה או חיוב האשה בקבלת גט מבעלה.

(ג)     מחקירת הבעל על תצהירו שהגיש לבית המשפט בתמיכה לבקשתו לדחות על הסף את תביעת האשה.

(ד)     "הפרוטוקולים של בית הדין הרבני, אותם הנסיבות האופפות את התביעה שעליה סב הדיון".
     (ע"א 384/95 בן יאיר נ' בן יאיר הנ"ל בעמ' 780 לפסק הדין).
     

19.     האם תביעת הגירושין כנה?
התשובה לכך חיובית. אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש חפץ בגירושין ואף המשיבה העידה על כך בחקירה בפני ביום 14.5.01 "כנראה שהוא רוצה להתגרש. כן אני יודעת למה הוא רוצה להתגרש, כי הוא מצא בחורה צעירה ונאה שהוא מעדיף אותה".

גם מכתבי הטענות עלתה טענת המבקש כי אשתו קיימה יחסים עם גבר זר - עילה שאם תוכח, תחוייב המשיבה בגט.
     לטענת המשיבה כאמור, רצון המבקש להתגרש נובע מקשריו עם אחרת.

     אם כך ואם כך, אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש חפץ בגירושין.

     הכלל הוא :
      "בית המשפט קמא לא נדרש לבחון ולהעריך את סיכויי תביעת הגירושין.
זוהי מלאכתו של בית הדין הרבני. כל שעל בית השפט לבדוק הוא אם כתב התביעה שהגיש הבעל לבית הדין מעלה נימוקים לכאורה לתביעת הגירושין, שאם יוכחו, יבססו עילה לגירושין העילה לכאורה היא המחזקת את הטענה בדבר כנות התביעה". (ע"א 9357/96 הר נ' הר פ"ד נא (2) 618 בעמ' 619).

     כזאת מצאנו בתביעת הגירושין ואף מחקירות הצדדים בפני ולפיכך תביעת המבקש לגירושין - כנה.

20.     האם כריכת הרכוש בתביעת הגירושין כנה?
     טענתה העיקרית של המשיבה הינה כי כריכת נושא הרכוש בתביעת הגירושין איננה כנה. לטענתה אין מחלוקת כי הצדדים ניהלו מו"מ בטרם הוגשו תובענות על ידי מי מהם לערכאות. כך נטען בכתבי הטענות וכך נטען ע"י ב"כ המבקש (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 12.2.01).
המבקש העיד בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 24.4.01 כי הגיש את תביעת הגירושין תוך כדי ניהול מו"מ עם אשתו כשהעיד כי "דובר על הסכם כולל גם רכוש וגם גירושין".

     בשם המבקש הוגשה בקשה לבית הדין הרבני, במהלך המו"מ, במסגרתה עתר ב"כ המבקש לאפשר למבקש לבצע מסירה אישית של כתב התביעה, למשיבה, "לשם מיצוי ניהול המו"מ בין הצדדים". תוך שב"כ המבקש מציין בבקשה כי הצדדים מנהלים ביניהם מו"מ על מנת
     לסיים את הפרשה וכי מבוקש לאפשר מסירה אישית של התביעה "60 יום לפני מועד הדיון שנקבע, לשם מיצוי הליכי המו"מ ובכדי לא לפגוע בסיכויים לסיים את הפרשה בהסכם מחוץ לכותלי בית הדין".

21.     אין מחלוקת כי המשיבה הגישה כאמור, תביעה למזונותיה ומזונות הקטינים, בטרם הוגשה תביעת הגירושין.

     משנחקר המבקש בפני, העיד כי "הכוונה המרכזית של ההגשה או של הגשת בקשות הדחיה כדי לא להגיע לבית הדין ולהציג את ההוכחות שיש לי...". (עמ' 10 לפרוטוקול). מששב ונחקר מדוע לא גילה לאשתו על הגשת התביעה השיב כי חפץ בגירושין אז והיום. וכששוב נשאל טען לבסוף כי "לא היתה לי שום שליטה על מסירת כתב התביעה לאשה. בית הדין מסר לאשה את התביעה כשמצא לנכון" (שם עמ' 10), תשובה זו של המבקש בחקירתו איננה מתיישבת כלל עם האמור בבקשה שהוגשה לבית הדין בה עתר לבצע מסירת התביעה לאשה באופן אישי ובמועד המתאים לו, כדי שהמו"מ לא יעלה על שרטון.

     דהיינו, המבקש ידע כי הגשת התביעתו, במהלך המו"מ עלולה לגרום לסיומו של הליך המו"מ תוצאה אותה ביקש למנוע.

     והוא העיד "לא ספרתי לה אם זכרוני אינו מטעה אותי, המו"מ החל לפני הגשת התביעה והדברים סוכמו לפני הגשת התביעה".

22.     הלכה עתיקת יומין היא כי תובענה שהוגשה, כשכל מטרתה להשמיט הסמכות מתחת רגלי בית המשפט האזרחי - אין היא מצליחה בהשמטה זו ובית המשפט האזרחי עדיין מוסמך לדון בתביעה שהוגשה לאחר מכן וראה לענין זה ע"א 120/62 מאירוביץ נ' מאירוביץ פ"ד טז, 2514.

     כדי למנוע ניצולה לרעה של הכריכה ע"י הבעל, שכל מטרתו חסימת דרכה של אשתו אל בית המשפט האזרחי פיתחה הפסיקה האזרחית את ה"מבחן המשולש" דהיינו, כי על התביעה
להיות כנה, על הכריכה להיות כדין ולהכרך בכנות, והכל כפי שהבהרנו לעיל (ראה לענין זה ע"א 9357/96 הר הנ"ל).

     המשיבה הביעה רצונה להתדיין בבית המשפט האזרחי, הצדדים ניהלו מו"מ במהלכו הוגשה תביעת הגירושין. אך המבקש ביקש להנות מהמשא ומתן כשהוא סמוך ובטוח כי תביעת הגירושין על הכרוך בה מונחת בערכאה בה בחר להתדיין.
ראה לענין זה רע"א 572/91 לב נ' לב תקדין עליון 91 (1) 1227 מפי כב' השופט אור:

"עם הגשת התביעה לבית הדין הרבני צירף המבקש לתביעתו פניה בכתב לבית הדין הרבני בה הוא מבקש לא לשלוח את כתב התביעה אל המשיבה, כדי לאפשר משא ומתן בין הצדדים, אלא לאחר הודעה אחרת נוספת של המבקש. פירושו של דבר, שעד לפניה מחודשת של המבקש אל בית הדין אין לשלוח את כתב התביעה אל המשיבה וממילא לא יתחיל הדיון בתביעתו. בנסיבות אלה רשאי היה בית המשפט להסיק שאין המדובר בהגשת תביעה שבשלב הגשתה היתה כנה ונועדה לכך שבית הדין הרבני ידון בה, אלא שזו הוגשה אך כדי להוות מחסום בפני המשיבה לפנות לבית המשפט המחוזי בתביעות בענין הרכוש וכנסיון מצידו להכתיב את מקום הדיון, אם בהמשך ההליכים יתברר שיש צורך בניהול הליכים בענייני הרכוש שבין הצדדים. בנסיבות אלה רשאי היה בית המשפט להסיק שכריכת עניין הרכוש בכתב התביעה לא היתה כנה".

כך אף בענייננו. משלא צלח המו"מ ועלה על שרטון ומשעמדה המשיבה על חלוקת הזכויות שצבר המשיב במקום העבודה, עתר המבקש ביום 23.1.00 לבית הדין בבקשה דחופה ביותר, כפי שהוגדרה, להקדמת מועד הדיון כשהוא מציין בבקשה כי מפי המבקשת למד כי בכוונתה להגיש תביעה רכושית בבית המשפט האזרחי, ועל כן וכדי להבטיח "שהמשיבה לא תצליח במזימתה לשלול סמכותו של כב' בית הדין תוך העברת נושא הרכוש לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן" עתר להקדמת הדיון בענינו, דיון אותו התבקש בית הדין, בתחילה, לדחות.

23.     הלכה פסוקה הינה כי בחינת כנות הכריכה נבדקת בעת הגשת התובענה, אם כי בית המשפט מצווה לתת את הדעת גם על ההתנהגות לאחריה, לרבות שלב הדיון "אך הרגע הקובע הוא רגע הכריכה" (ראה לענין זה פלד נ' פלד פ"ד מא(4) 518 בעמ' 519.
     
     הצדדים ניהלו מו"מ כאמור, בטרם הוגשו התובענות. המבקש הגיש את התביעה במהלך
המשא ומתן מבלי שיידע את המשיבה כי הוגשה תביעה כזו, ולאחר שביקש מבית הדין
ליתן לו רשות לבצע את מסירת כתב התביעה למשיבה, במסירה אישית, כדי למנוע ממנה
את הידיעה, באותו שלב, כי תלויה ועומדת תביעה בבית הדין. התנהגות זו אינה התנהגות
בתום לב ובעת הגשת התביעה, לא אצה הדרך למבקש להתדיין בערכאה בה בחר.
     
     לפיכך, מחקירת הצדדים בפני, עדות המבקש, שלא היתה מהימנה עלי בכל הנוגע למועד הגשת התביעה והכריכה, מהשתלשלות המפורטת לעיל ומבקשות שהגיש עולה כי הכריכות שנכרכו בתביעת הגירושין, לא נכרכו בכנות והמבקש נהג בחוסר תום לב (על השלכות העדר תום הלב ארחיב בהמשך) ואני מקבל עמדת המשיבה בענין זה.

24.     אם באמור לעיל אין די, הרי כמשתקף אף בתגובתה לבקשת המבקש לדחיית התובענה על הסף, ואף מדברי בא כוחה, המבקש מלכתחילה נקט בלשון עמומה בסעיף 12 לכתב תביעתו לגירושין ונמנע במכוון מלפרט את חסכונות הצדדים ובעיקר את זכויותיו הכספיות של המבקש במקום עבודתו לרבות קרן ההשתלמות, המענקים הכספיים וזכויתיו הפנסיוניות. לא רק זאת אלא שחרף ידיעתו כי על יחסי הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון תשל"ג - 1973, תבע בבית הדין כי כל רכוש, כספים וזכויות הנצברות על שם צד אחד, ישארו שלו.

     הבה נבחן טענות אלה לעומקן.
     בסעיף 11 לכתב תביעתו לגירושין, מציין המבקש את רכושם המשותף של הצדדים ומפרט את הבית, הרכב מסוג סובארו, ג'יפ מסוג יונדאי ותכולת בית.

     בסעיף 12 לכתב התביעה מציין התובע:
"פרט למפורט בתביעה זו אין לצדדים (ככל שידוע לתובע) במשותף ובנפרד כל רכוש נוסף, התובע מבקש לדון במכלול ענייני הרכוש ללא יוצא מן הכלל. מכל מקום אם ישנו רכוש שלא ידוע לתובע ו/או לא פורט משכחה וכד' מבוקש לקבוע כי כל רכוש, כספים וזכויות אשר ע"ש צד אחד בלבד שייכים לאותו צד בלבד והוא הדין באשר לחובות אשר ע"ש צד אחד בלבד, מאידך, חובות אשר ע"ש שני הצדדים ישולמו ע"י שניהם בחלקים שווים".

     טוען ב"כ המשיבה כי בנסיבות המקרה דנן, כאשר הצדדים ניהלו מו"מ, כאשר המשיבה עמדה על חלוקת הזכויות הכספיות הנצברות ע"ש המבקש, עפ"י דין. נוסח סעיף 11 וטענתו של המבקש כי אין לצדדים רכוש נוסף משותף או בנפרד מלמדת על חוסר הכנות לרבות טענתו כי גם אם לא פורט הרכוש בכללותו הרי זה בשל "שכחה" ותביעתו כי רכוש זה לא יחולק.

25.     אכן, פסק בית המשפט העליון לא אחת כי לא ניתן לקבוע כי כריכה נעשתה בחוסר כנות במקרה שפירוט הרכוש בה אינו ממצה.

     הנשיא שמגר בע"א 739/87 בבלי נ' בבלי דינים עליון כרך יב' 709 קבע:

"אינני מקבל גם את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט ממלא וממצה של כל רכושו, פירוט כאמור יכול כאמור יכול וידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצא בתוך התובענה דווקא.

זאת ועוד, הדיון בתביעת הגירושין מאמת שהמשיב טרח לפרט ככל האפשר מהו הרכוש שנצטבר בידי בני הזג, ומה טענותיו לגבי זכויותיו של המערערת".

ברוח זו נפסק אף בע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג פד"י מט (1) 171 בעמ' 174 מפי השופט טל:

     "....בסעיף 10 לתביעת המשיב לבית הדין הרבני (מוצג ל' למוצג המשיב) שבו הוא מבקש מבית הדין לדון ולפסוק ברכוש המשותף, אנו מוצאים, מלבד הדירה, גם מגרש הרשום על שמו זאת ועוד, אף כתב התביעה אשר איננו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות".

     פסיקה זו קיימת לצד פסיקה אחרת של בית המשפט העלליון לפיה נדרשת כריכה מפורשת של הרכוש בתביעת הגירושין כדי לבסס את סמכותו של בית הדין הרבני להכריע בנושא הרכוש.

     כך למשל נקבע בע"א 488/89 נופבר נ' נופבר פד"י מד (4) 293 כי בית הדין לא קנה סמכות להכריע ביחס לעסקים שלא נכרכו במפורש בתביעת הגירושין, וראה לענין זה אף את בג"צ 2421/93 צפורה כהנא נ' בית הדין הרבני באזור חיפה ואח' פד"י מז (5) 505, דברי השופטת דורנר, ע"א 423/79 צברי נ' צברי פד"י לה (4), 242, דברי השופט דב לוין וכן ספרו של פרופ' רוזן צבי, דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול, (פפירוס, תש"ן), 56.

     על עמדה זו של הפוסקים חזר השופט אור ברע"א 572/91 לב נ' לב תקדין עליון 91 (1) 1227:

     "שנית, בתביעתו לבית הדין הרבני לא פירט המבקש, חלק גדול מפריטי הרכוש שבמחלוקת בין הצדדים, דבר גם בו יש ללמד על פגיעה מהותית בתום הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה".

26.     גם אם אלך בדעת הפוסקים כי אין פירוט מלא וממצה של הרכוש בתביעת הגירושין כדי לפגוע בכנות הכריכה, שומה עלי לבחון דיעה זו לאור התנהגות המבקש והנסיבות האופפות את התביעה עליה סב הדיון.

     בנסיבות המקרה דנן, כשמשתקף מהחומר שהוצג לפני על ידי הצדדים, ומעדותם של הצדדים בפני נהג המבקש בכל הנוגע לכריכת הרכוש בתביעת הגירושין בחוסר תום לב ובהעדר כנות.

     שוכנעתי מחקירות הצדדים כי אכן ניהלו הצדדים מו"מ ועיקר המחלוקת ביניהם היתה טענת המשיבה לזכויותיה למחצית הזכויות שצבר המבקש במקום עבודתו. המשיבה העידה בפני כי פנתה לעו"ד קודם לעו"ד הנוכחי, אליו בא אף המבקש ואותו עו"ד ניסה לגשר ביניהם:

     "שמעון פנה אלי ושאל אותי האם כשאת אומרת את רוצה מה שמגיע לך את מתכוונת גם לפנסיה, אמרתי כן, אני רוצה מה שמגיע לי על פי חוק. הוא ענה לי בשום פנים ואופן לא ואז הוא הלך לעורך דין כי קודם היינו שנינו אצל עו"ד משותף מהמשפחה". (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 14/5/01).

     גם המבקש, כאמור נחקר ומשנשאל מדוע בקש מבית הדין כי כל רכוש אחר שלא פורט מתוך שכחה ישאר של אותו צד על שמו זה רשום שכן " פה מדובר על נכסים כלכליים שידעת על קיומם וזה לא משכחה".
העיד:

"מכיוון שמי שניסח את כתב התביעה זה עו"ד שלי ואינני בקיא
לא בחוק ולא בפסיקה אינני חושב שאני יכול לענות על השאלה".

     מיד אחר כך במענה לשאלה אחרת העיד:

     "אינני מתיימר להיות עו"ד ועם כל הצניעות בחוק יחסי ממון כתוב שאם אין הסכמה בין בני הזוג כיצד ועל מה יבוצע האיזון, בן זוג רשאי לפנות לביהמ"ש ולפסוק בנושא כיצד יבוצע האיזון " (עמ' 12
לפרוטוקול מיום 24/4/01).

מעדות הצדדים התרשמתי כי המבקש ידע היטב כי המשיבה עומדת על זכויותיה למחצית הכספים שנצברו על שמו. זכויות אלו היו אבן הנגף במהלך ניהול המשא ומתן,הכחשת והשמטת כלל זכויותיו של הנתבע לרבות קרן ההשתלמות והכספים שצבר במקום עבודתו, מכתב התביעה לא היתה מקרית.
     יתרה מכך, המבקש עצמו היה ער להוראותיו של חוק יחסי ממון, כפי שהעיד ועתירתו כי זכויות הרשומות על שמו תישארנה רק לו פוגעת בכנות כריכת הרכוש בתביעתו לגירושין.
     הצדדים כאמור, החלו בניהול מו"מ עוד אצל עו"ד קודם ובטרם פנו לערכאות. משך התקופה לא קצרה העלו הצדדים את תביעותיהם.

המבקש לא רק השמיט את פירוט זכויותיו הכספיות בכתב התביעה, אלא, הכחיש אותן תוך שטען במפורש כי "פרט למפורט בתביעה זו אין לצדדים (ככל שידוע לתובע) במשותף ובנפרד כל רכוש נוסף..."
אין מדובר רק בנוסח עמום כטענת ב"כ המשיבה , מדובר בהכחשה מכוונת של פרטי רכוש
שהמבקש היה ער להם, במהלך משא ומתן שניהל עם המשיבה.
הכחשת פרטי הרכוש השנויים במחלוקת בין הצדדיםיחד עם עיתוי הגשת התובענה במהלך המשא ומתן, והתנהגות המבקש כעולה מהבקשה שהגיש לבית הדין לבצע מסירת אישית של כתב התביעה למשיבה כדי לא לפגוע במשא ומתן, מעידים על חוסר תום לב היורד לשורש אותה כנות הנדרשת כדי להכשיר את כריכת הרכוש בתביעת הגירושין באופן שניתן יהיה לשמוט את סמכותו של בית משפט זה מלדון בתובענה.

יפים לענין זה דברי השופט אלון בענין ע"א 700/81 פז נ' פז פד"י לח (2) 736 בעמ' 742:

"דומה עלי, משבא לעולמנו עקרון תום הלב בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 ושנתקבל עקרון זה כעקרון אשר מצודתו פרושה - מכוח הוראת סעיף 61 (ב) של חוק החוזים (חלק כללי) - על כלל המערכת המשפטית בישראל (ראה בג"צ 566/81 בעמ' 109) מן הראוי שעקרון זה ישמש כנקודת מוצא וכקו מנחה גם בסוגית הכריכה לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) ואולי מתוך כך תבוא סוגיה זו על סדרה הנאות, עיון זה אשאיר לעת מצוא, בבוא שעתו וענינו".

     אף פרופ' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים (דין הוצאה לאור בע"מ ירושלים, תש"ן) סבורה כי:

"סעיף 61 (ב) נועד, לדעתי, לשמש צינור להחלתו של עקרון תום הלב רק כשמדובר ב"פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה" ובחיובים שאינם נובעים מחוזה". בתחום דיני הממונות והמשפט האזרחי בדרך כלל.... סעיפי תום הלב בחוק החוזים מהווים צינורות שאיבה של עקרונות מוסריים אל תוך דיני החוזים. משמעות המושג תום לב טמונה בתחום האתיקה וניתן לבהרה ולתארה באמצעות מושגים קרובים כמו נאמנות, אמונה, יושר והגינות. עקרון תום הלב מעניק גושפנקא משפטית לצווי מוסר: התנהגות אנושית, ביושר ובהגינות". (שם עמ' 42).

ובכל הנוגע לחובת הגילוי מציינת המחברת כי "חובת תום הלב כוללת בחובה גילוי עובדות ופעולות אפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בעצמו". (שם בעמ' 49).

     התובענה כאמור הוגשה על ידי המבקש לבית הדין הרבני במהלך ניהול המשא ומתן עם המשיבה, משא ומתן שקדם להגשת התובענה, מבלי שטרח לידע אותה על כך ומתוך שכאמור, הביע רצון ברור כמשתקף מהבקשה שהגיש כי המשיבה לא תדע על הגשת התביעה כל עוד מתנהל המשא ומתן.
     המבקש הכחיש בכתב תביעתו פרטי רכוש לגביו היו הצדדים חלוקים במהלך המשא ומתן.
     פעולותיו של המבקש נעשו בחוסר תום לב. מטרתו של המבקש בהגשת התובענה היתה למנוע מהמשיבה להתדיין בבית משפט זה, במידה ויכשל המשא ומתן.

זאת ועוד, הכחשת פרטי הרכוש הנוספים שנצברו ע"י הצדדים, בכתב התביעה, איננה עומדת במבחן הגילוי הנאות הנכלל בחובת תום הלב, כשהנתבע בשום שלב לא עתר לבית הדין ולא ביקש להשלים ולגלות את מלוא הרכוש שבמחלוקת.

27.     למעלה מהצורך אעיר כי גם ב"כ המבקש סבר כי כדי להקנות לבית הדין סמכות לדון בענין הרכוש יש צורך בגילוי נאות של הרכוש והוא ציין בס' 6 ג' לבקשה כי:

     "ג. על הכריכה להיות כנה - היינו - מגיש/ת התביעה מעוניין בכנות, באמת ובתמים, להתדיין בפני בית הדין הרבני בנשואים הכרוכים.
     בענייננו: מתוך עיון בתביעת הגירושין, מכותרתה של התביעה, ומן הסעדים המבוקשים בה, ומעצם היות תביעת הגירושין מפורטת דיה - דבר המעיד על רצונו הכן של המבקש כי בית הדין הרבני בתל אביב אם ידון בנושאים שנכרכו...".

     דהיינו, אף לטענת ב"כ המערער קיום פירוט ראוי בתביעת הגירושין הינו רכיב רלבנטי ביותר לעצם כנות התביעה והעדרו פוגע בכנות הכריכה. אף לשיטתו, הכחשת קיומו של רכוש משותף, לא רק אי גילויו, יש בה כדי לפגוע בכנות הכריכה.
     
     זאת ועוד, הכיצד יכול בית הדין לדון במלוא רכושם של הצדדים כאשר המבקש לא פרטם כולם בכתב התביעה ולא רק זאת אלא שציין בבית דין כי "פרט למפורט בתביעה אין לצדדים במשותף ובנפרד כל רכוש אחר " וכאשר בשום שלב עד היום לא עתר לבית הדין ולא פרש בפניו את מכלול הרכוש, הכספים והזכויות.

28.     ציינתי לעיל, כי מחקירות הצדדים בפני התרשמתי כי שני הצדדים היו ערים להוראות חוק יחסי ממון, דהיינו, כי יש לאזן את כלל הרכוש שצברו הצדדים.

     טרחתי והבאתי מקצת מעדות המבקש בפני בענין זה, ולא בכדי.

     כב' השופטת רוטלוי בת.מ.א 6599/94 נתן נ' נתן, (לא פורסם) בהחלטתה מיום 21.3.95 קבעה כי:

"עתירתו של הבעל בתביעת הגירושין, בכל הנוגע לחלוקת הרכוש אף ממנה ניתן ללמוד על העדר כנות תביעת הגירושין.
     הבעל מבקש בתביעתו שלא לדון בדירת בני הזוג הרשומה על שם שניהם אולם טוען כי כל יתר רכושו שייך לו בלבד והכוונה היא לחשבון עו"ש, לסכום שקיבל כפיצויי פיטורין שהושקעו במניות, למכונית אותה רכש עבור עצמו ולחלקת אדמה אותה רכש מאביו המנוח.
     בית הדין התבקש, כביכול, לדון ולהכריע בחלוקת הרכוש, כאשר מראש מצהיר הנתבע כי כל הרכוש שייך לו בלבד.
     זהו בהחלט מצב המעיד על חוסר כנות מצד הבעל".

     החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 2782/95 נתן נ' נתן, (לא פורסם) על ידי הנשיא ברק ובדחותו את בקשת רשות הערעור אימץ את החלטת בית משפט קמא.

     אוסיף ואומר, כי לא רק שהמבקש נמנע מלפרט את כלל הכספים שצבר במקום עבודתו ולא רק שהכחיש קיומו של רכוש נוסף משותף, אלא עתירתו לבית הדין כי ידון בניגוד להוראות חוק יחסי ממון, תשל"ג - 1973 מעיד על אי רצונו המוחלט כי בית הדין ידון על פי חוק, ואף בכך נשללת כנותו.

29.     משהגעתי למסקנה כי כריכת הרכוש בתביעת הגירושין לא נעשתה על ידי המבקש בכנות אין עוד מקום להתיחס לשאלה האם נכרך הרכוש בתביעת הגירושין כדין שכן הבהרנו לעיל כי מדובר בשלושה מבחנים מצטברים שדי אם נשמט אחד מהם כדי לפגוע בכריכה.

     למעלה מהצורך אביע דעתי כי אי פירוט רכיבי רכוש שהתובע היה ער להם והכחשתו את קיומו של רכוש נוסף משותף, אינה כריכה כדין אך בענין זה אשאיר את השאלה מהי כריכה כדין "לעת מצוא בבוא שעתו וענינו" כמילות השופט אלון.
     אין צורך בהכרעה זו בנדונו ועל כן לא ארחיב.

30.     לסיכום
     לאור מסקנותי דלעיל, דין הבקשה להדחות.

     יחד עם זאת, בנסיבות הענין לא אעשה צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כריכה כנה

  2. כריכת גירושין

  3. חזרה מהסכם גירושין

  4. גירושים בגיל מבוגר

  5. עורך דין הסכם גירושין

  6. סעיף שיפוי בהסכם גירושין

  7. שינוי תניה בהסכם גירושין

  8. העתקת מגורים עקב גירושין

  9. עילות לביטול הסכם גירושין

  10. תביעה לאכיפת הסכם גירושין

  11. איזון משאבים לפני גירושין

  12. שכר טרחת עורך דין גירושין

  13. תניית שיפוט בהסכם גירושין

  14. כריכת רכוש בתביעת גירושין

  15. חוק קיום פסקי דין גירושין

  16. ביטול סעיפים בהסכם גירושין

  17. כריכת רכוש בענייני גירושין

  18. מזונות קטין - הסכם גירושין

  19. זכויות בדירה בהסכם שלום בית

  20. פיצויים על גירושין ללא הסכמה

  21. פיצויים על הפרת הסכם גירושין

  22. תביעה גירושין בבית דין דרוזי

  23. חתימה על הסכם גירושין תחת לחץ

  24. כספים ממכירת דירה לאחר גירושין

  25. הסכם גירושין - החזרת תכשיטים

  26. כינוס נכסים לביצוע הסכם גירושין

  27. הסכם גירושין להתחמקות מפני נושים

  28. החזר הלוואה מההורים לאחר גירושין

  29. ביטול הסכם גירושין - סמכות עניינית

  30. פקודת הנישואין והגירושין (רישום), 1919

  31. חלוקת כספים ממכירת דירה לפי הסכם גירושין

  32. ביטול זכות שימוש בדירה לפי הסכם גירושין

  33. מוניטין אישי בגירושין במסגרת חלוקת הנכסים

  34. הסכם הגירושין - חלוקת מחצית הפנסיה לגרושה

  35. תביעה לתשלום פיצויים מוסכמים בהסכם גירושין

  36. הצעת חוק נישואין וגירושין אזרחיים, התש"ס-2000

  37. חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953

  38. תוקף ונפקות הסכם העברת הזכויות בדירה במסגרת הסכם הגירושין

  39. זכאות לשכר טרחת עורך דין שייצג בהליך גירושין במקרה של שלום בית

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון