זכויות האב - תרומת זרע

בית המשפט ציין בפסיקתו כי המבחן לקביעת אבהות, בשונה מהמבחן לקביעת אימהות, הוא המבחן הגנטי בלבד (למעט מקרים של אימוץ). בפסיקה נקבע כי בדיקת רקמות לצורך קביעת זהותו של האב, תוצאותיה, מהוות ראייה קונסקלוסיבית. הבסיס לפסיקה זו הוא שאביו של קטין הוא האדם שנושא את המטען הגנטי של אותו קטין, אשר הועבר אליו.

להלן פסק דין בנושא זכויות האב - תרומת זרע:

פסק דין

1.      א.      העתירה הינה להצהיר כי הקטין (להלן: "התובע", "הקטין"), הינו בנו של הנתבע (להלן: "הנתבע"). בהיותו קטין, הוגשה התביעה באמצעות גב' פלוני (להלן: "התובעת").            
ב.      שתי טענות לו לנתבע: האחת כי התובעת אינה אימו של הקטין, והשנייה כי הוא אינו אביו. לגרסתו של הנתבע אין לו לקטין לא אב ולא אם.
2.      העובדות הצריכות לענייננו:
     א.      התובעת והנתבע הכירו לפני כ20- שנה, כאשר הנתבע היה נשוי באותה עת ואב לילדים. לטענת התובעת, היא והנתבע קיימו קשר רציף והדוק במשך שנים. לגרסתו של הנתבע יחסים אלה היו מבוססים על יחסי מין מזדמנים בלבד. אין מחלוקת כי התובעת והנתבע מעולם לא התגוררו יחד במגורי קבע.
     ב.     התובעת הביעה בפני הנתבע את כמיהתה לילד, ובשל חוסר יכולתה להרות לאור מגבלותיה הרפואיות, החלה בטיפולי הפרייה. לגרסתה, היה הנתבע שותף להליכי הטיפול, ואף תמך ועודד את הנתבעת במהלך הטיפולים. לגרסת הנתבע ביקשה ממנו התובעת לתרום זרע, לצורך הפרייתה ב"הפריית מבחנה". הוא סירב, אך לאור תחנוניה הסכים בסופו של דבר, כאשר לטענתו הוסכם שכל ההליך יהיה חשאי וללא מחויבות מצידו, הן ביחס לאבהותו והן ביחס לחיובו במזונות הקטין.
     ג.      לתובעת אין ביציות ושחלות, ועל כן נזקקה להליך של הפרייה חוץ גופית.
     ד.      אין מחלוקת כי בטרם בוצעה ההפרייה החוץ גופית חתמו התובעת והנתבע על "טופס בקשה והסכמה לביצוע הפרייה חוץ גופית", (להלן: "ההסכם") אשר צורף לכתב התביעה, ועל פיו, בעמוד 3 להסכם, הסכימו הצדדים, ביחד ולחוד, כי "הילוד שיוולד כתוצאה מתהליך ההפריה ישא את שמם ויחשב כילדם לכל דבר ועניין לרבות לעניין מזונות וירושה". לגרסת הנתבע חתם על ההסכם מתוך לחץ. לטענתו סירב בתחילה לחתום על ההסכם, ועשה כן רק לאחר שנודע לו כי מבלי חתימתו לא ניתן יהיה לבצע את טיפולי ההפרייה, לתובעת. באותה עת היו הצדדים בקשר הדוק והתובעת שימשה לנתבע כבת זוג.
     ה.      ביום 26/5/94, וכתוצאה מהפריית המבחנה, נולד הקטין. התובעת נרשמה במרשם האוכלוסין כאימו.
3.      הצדדים הסכימו דיונית, ולאורן של הטענות, ומאחר ובדיקת רקמות לא תאפשר את ההכרעה בעניין זה (לאור תרומת ביצית מאישה אחרת), כי יסכמו בכתב את טענותיהם, יביאו אסמכתאות, ועל סמך אלה תוכרע התביעה.
4.      כטענה מקדמית טען הנתבע כי אין לתובעת זכות לתבוע בשם הקטין וזאת משום שעפ"י גרסתו אין היא אמו הביולוגית של הקטין, ועל כן אין לה מעמד כאפוטרופה הטבעית שלו, כי אם אמו הפונדקאית, ועל מנת שתהא כתובעת בשמו של הקטין, עליה, וכשלב מקדמי, להיזקק לצו אימוץ.
5.      בהחלטה מיום 7/2/01 נדחתה טענה זו ונקבע כי ברישום במרשם האוכלוסין יש ראייה לכאורה בנוגע לנכונות פרטי הרישום. עוד נקבע כי בכל מקרה, גם אם טוען הנתבע לאי נכונות הרישום, הרי אין חולק כי מעמדה של התובעת עונה לכדי הגדרת "ידיד קרוב" עפ"י ס' 3(ד) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995, וזאת כמענה לטענת ההגנה בתביעת המזונות שהגיש הקטין בתמ"ש 3520/98. כמו כן נקבע כי אין המדובר ב"אם פונדקאית", אשר משמשת רק "רחם לנשיאת עובר" אלא באישה הנושאת את ילדה ויולדת אותו. יש לציין כי במסגרת ההחלטה הנ"ל היתה התייחסות חלקית לטענות באשר לנפקות ההסכם אשר נחתם בין הצדדים ולשאלת האימהות. לטענות אלה, כמו לשאר טענות הנתבע, אתן דעתי, ובהרחבה, במסגרת פסק דין זה, משהצדדים הסכימו כאמור כי שאלת אבהותו של הנתבע תוכרע על פי הסיכומים שהוגשו על ידם, ועמדת ב"כ היועמ"ש (עו"ר) וב"כ היועמ"ש (פ.מ.מ.).
6.      טענות הנתבע:
     א.      כתשובה לשאלה האם נותן הזרע הוא האב הביולוגי משפטי טוען הנתבע כי יש לפנות לחוק יסודות המשפט התש"ם - 1980, ובעקבותיו לפנות לעקרונות מורשת ישראל. ב"כ הנתבע מצטט מקור מהתלמוד הבבלי שלטענתו הוא תקדים ראשון בהיסטוריה לאפשרות של התעברות ללא קיום יחסי מין. לדידו של ב"כ הנתבע בדין היהודי יש ספק משפטי לגבי מעמדו של הנתבע כאבי הילד, בנסיבות ענייננו.
     ב.      אבהות היא עובדה ביולוגית לא פחות משהיא מעמד משפטי, לכן אין חשיבות להסכם עליו חתמו הצדדים, בטרם בוצעה ההפרייה.
     ג.      בראיית התורם כאביו של הילד, וכתוצאה מכך בחיובו במזונות הקטין, יש בכדי להרתיע תורמים פוטנציאליים.      
     ד.      עפ"י הפסיקה, (ע"א 86/63 אל צפאדי נ' בנימין) המושג "הורים" כולל "מי שנטל חלק בהורתו של הילד ובאפוטרופסות הנוצרת דרך הטבע". במקרה זה לא הרתה האישה כ"דרך הטבע" וחלקו של נותן הזרע, הנתבע, הצטמצם במתן הזרע בלבד. לחיזוק טענתו מביא ב"כ הנתבע גם פס"ד אמריקאי, וחוק ממדינת קליפורניה שלטענתו קובעים במפורש כי תורם זרע בהזרעה מלאכותית לאישה שאינה אשת התורם, לא ייחשב כאב.      
     ה.      חיזוק נוסף לכך שהנתבע אינו אביו של הקטין ניתן, לדידו של הנתבע, למצוא בחוק הישראלי. בחוק הישראלי המבחן הביולוגי אינו השיקול הבלעדי בקביעת יחסי הורים ילדים. ולראייה: עפ"י חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב - 1962, בס' 28 סיפא נשללת זכות האפוטרופסות מהורה שאינו ידוע או שלא היה נשוי להורה השני ולא הכיר בקטין כילדו. כמו כן, עפ"י החוק לאימוץ ילדים התשמ"א - 1981 בס' 11, אב שלא מילא בפועל את תפקידו כאב וכהורה עלול לאבד את זכויותיו כהורה.
     ו.      התובעת אינה אימו הביולוגית של הקטין. לקביעת זהות האם ניתן להשתמש בשני מבחנים: המבחן הגנטי על פיו אין מחלוקת כי התובעת אינה אימו של הקטין, ומבחן ההולדה. לגישת הנתבע ניתן להגדיר את התובעת כפונדקאית, נושאת עובר שהינו תוצר של הפריה מלאכותית, מאחר ותרומתה להולדת הילד מתבטאת ב"מתן רחם לגידול", בלבד.           יש לקבל את המבחן הגנטי ולקבוע כי אם הוולד היא תורמת הביצית. לחיזוק טענה זו מעלה ב"כ הנתבע סיטואציה תיאורטית בה משלימים את תהליך ההפרייה בתוך אינקובטור ולא בתוך רחם. בנוסף הוא מוצא לעמדתו תימוכין במשפט העברי. לדידו משמעות הבחירה במבחן הגנטי, לשם קביעת האימהות המשפטית מחייבת הליך אימוץ, שלא נעשה במקרה דנן, כתנאי מקדמי לקביעת אימהות.
     ז.      מבחינתו, אין מסגרת משפטית להגשת תביעת אימהות כנגד התובעת. הנתבע אינו יכול לתבוע בשם הקטין את התובעת, הרי הוא טוען שהוא אינו אביו.
     ח.      הנתבע מוסיף ומציין כי כמו שנקבע בתגובת פמ"מ כי המבחן לאבהות הוא גנטי, כך גם המבחן לאימהות הוא מבחן גנטי, ועל פיו התובעת אינה אימו של הילד.
     ט.      טענה נוספת של הנתבע היא כי לא ניתן ללמוד על כוונות הנתבע מההסכם עליו חתם מכמה סיבות: הנסיבות בהן נחתם ההסכם, העובדה שלגרסתו "עשה טובה" לתובעת בכך שתרם זרעו להפרייתה מכוח ידידותם, והעובדה שאינה שנוייה במחלוקת כי מעולם לא התגוררו יחד. מכך ניתן להסיק, לגרסת הנתבע, כי להסכם שנחתם בניגוד להוראות המחוקק (תקנה 8 ב לתקנות בריאות העם (הפרייה חוץ גופית) התשמ"ז - 1987) אין משמעות משפטית, זהו חוזה בלתי חוקי, הוא בטל ואין להסתמך עליו כלל.
7.      טענות התובעת:
     א.      השאלה היחידה העומדת לדיון ולהכרעה הינה האם הנתבע הוא אבי הקטין. זהו גדר המחלוקת ותו לא. סוגיית האימהות אינה עומדת בפני ביהמ"ש.
     ב.      הנחתו המקדמית של הנתבע, לפיה התובעת היא אם פונדקאית שגוייה. לכן, מתמוטטת כל התיאוריה שלו, המתבססת על הנחה זו. התובעת חסרת שחלות מבייצות. לא מדובר באישה חסרת רחם, הנזקקת ל"רחם להשכיר". לכן אין להגדירה כאם פונדקאית, אלא כנתרמת: כלומר, אישה שנזקקה לתרומת ביצית.
     ג.      אמהות ביולוגית כוללת שתי פונקציות: הפונקציה הגנטית: העמדת ביצית להפרייה, והפונקציה הפיזיולוגית: נשיאת העובר, הזנתו ולידתו. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת חלוקת הפונקציות הללו בין שתי נשים. התובעת מצידה דוגלת בדיעה כי הקשר הטבעי בין האם לצאצאיה נוצר במהלך ההריון ובסופו בלידה. ב"כ התובעת מביאה שורת אסמכתאות דעות מומחים, ופוסקי הלכה התומכות בגישתה זו.
     ד.      אבהות ביולוגית, להבדיל מאמהות ביולוגית, היא תמיד אבהות גנטית. לכן אין ספק בדבר אבהותו של הנתבע, הרי אין מחלוקת כי נתן הסכמתו להפרייה, וגם כי נתן את זרעו.
     ה.      אין להשוות את מעמד הנתבע למעמדו של נותן זרע אנונימי. הנתבע סיפק זרע לבת הזוג שלו, ומתוך כוונה שזרע זה ישמש להתעברותה. כמו כן, הנתבע חתם על טופס בקשה והסכמה להפרייה חוץ גופית. ההריון הוא תוצאתה של פעולה מכוונת, עם כוונה תחילה כי מזרעו תבוצע ההפרייה, ויוולד ילד.
     ו.      פסה"ד והחוק הקליפורני אליהם הפנה ב"כ הנתבע אינם רלוונטים כי הם עוסקים בתורם אנונימי. לעניין הפניית ב"כ הנתבע לתלמוד הבבלי: גם הוא אינו רלוונטי, מאחר ובענייננו מדובר בפעולה מכוונת, ולא ב"הפקרת זרע".
     ז.      עיקרון טובת הילד הוא עיקרון על בשיטתנו המשפטית. אחת הזכויות הבסיסיות של יצור אנושי היא הזכות להכיר את הוריו, ולהשלים את זהותו העצמית. על כן טובת הילד היא כי ייקבע מיהו אביו. כמו כן, השתחררות הורה מחובותיו כלפי הקטין הינה פעולה לרעת הקטין, הנוגדת את עיקרון טובת הילד.
     ח.      הנתבע הסכים בכתב לתהליך ההפריה. הוא אדם בגיר, בריא ושפוי בדעתו, על כן הוא מוחזק כמי ששקל את היתרונות והחסרונות הטמונים בהתקשרות מעין זו.
8.     עמדת ב"כ היועמ"ש (עבודה ורווחה):       ב"כ היועמ"ש (עו"ר), הצטרפה לעמדת התובעת, ולגרסתה. נושא הפונדקאות אינו רלוונטי לתיק זה. היא הוסיפה ואמרה כי התובעת רשומה כאימו של הקטין, היא האפוטרופה הטבעית שלו ולפיכך טענות מסוג זה הן חסרות כל בסיס. אמנם במועד ההפרייה של התובעת, חוק ההסכמים לנשיאת עוברים אשור הסכם ומעמד הילוד , התשנ"ו - 1996, לא היה קיים, אולם הוראות החוק ומהותו, תומכים בגירסת התובעת. הוסיפה ב"כ היועמ"ש וציינה כי לדעתה הנתבע לא יכול לשמש כתורם אנונימי, אשר מוגדר כמי שנתן זרעו בהסכמה לאישה שזהותה אינה ידועה. הנתבע נתן את זרעו על מנת להפרות את התובעת, ונחתם הסכם בו נאמר במפורש כי הילד שיוולד יהיה ילדו לכל דבר, לרבות לצורך תשלום מזונות.
9.      גם תגובת פ.מ.מ. התקבלה בתיק זה. לפי עמדה זו ראשית יש לדחות את טענות הנתבע לעניין האימהות מאחר ולא הוגשה תביעה בנידון. יתר על כן התובעת רשומה כאימו של הקטין. אמנם ההסכם שנחתם בין התובעת לנתבע לא נערך בהתאם לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) ותקנות בריאות העם (בנק הזרע) התשל"ט - 1979, שהיו בנות תוקף באותה עת, אך תקנות משנה וכללים ממין זה אינם יכולים לקבוע או לשלול אבהות, שהוא עניין של מעמד אישי וסטטוס. כמו כן בטכניקה של הפרייה חוץ גופית, אין מקום לחשש ממזרות (עפ"י מאמרו של פרופ' קורינאלדי "לשאלת הפונדקאות בישראל הערות אחדות בשולי דו"ח ועדת אלוני"). המבחן לאבהות הוא מבחן גנטי, למעט חריגים בודדים. טענותיו של הנתבע לפיהן הופעלו עליו לחצים לחתימה על ההסכם, שנים לאחר עריכתו, מעוררות חשד כי כוונתו של הנתבע היא להתנער מחובותיו כאב. יש להתבסס על ההסכם, משאין מחלוקת כי מזרעו של הנתבע נולד הקטין ולקבוע כי הוא אבי הקטין.
10.      לסיכום עמדות הצדדים, הסוגיות אשר יש ליתן את הדעת עליהן במסגרת פסק דין זה הן:
     א.      שאלת האימהות ומעמדה של התובעת כאם הקטין.
ב.     מעמדו של ההסכם עליו חתמו הצדדים.      
ג.     אבהותו של הנתבע, תוך התייחסות למבחן הקובע את האבהות, והשוואת מעמדו של הנתבע למעמד של תורם זרע אנונימי.
דיון:

11.      כשיקול על יש להעמיד את עיקרון טובת הילד וזכויותיו. זהו העיקרון המנחה והוא העומד לנגד עיני ביהמ"ש בהכרעתו בתובענה זו. לעניין זה אשוב ואצטט מדבריו של כב' השופט חשין בבג"צ 5227/97 מיכל דויד נ' ביה"ד הרבני הגדול תק -על 98(3), 443:
     "אכן, בסכסוך הנסוב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין היא עמוד האש ועמוד הענן שיוליכונו הדרך. טובתו של הקטין הוא שיקול על, והוא שיכריע". (ההדגשה אינה במקור, ט.ס.)
כבר נפסק, כי מעיקרון זה נובעת זכותו של קטין לדעת מיהו אביו, על מנת שלא יישאר "שתוקי" (ראה: ע"א 326/73 פלונית נ' אלמוני פ"ד כ"ח (2), 612). זכות זו נובעת גם מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כנובע מדבריו של כב' השופט חשין בע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פד"י מ"ט(2), בעמוד 8:
     "כבודו של אדם משמיע מעצמו חופש רצון ובחירה... ואדם כי יבקש לדעת מי אביו, מי אימו, מניין בא - "מי אני", יזעק - כבודו יחייב אותנו, את כולנו, להושיט יד לעזרו...". (ההדגשה אינה במקור, ט.ס.)
     וכן, שם בעמוד 17:
          "לכל אדם אם ואב, וזכות של ראשית קנויה לו, זכות מן הטבע, שיידע מניין בא - והיא כבודו..... שתוקי זכאי לגאול עצמו משתיקה ומהשתקה, ואנו לא נעמוד בדרכו: נהפוך הוא. זכותו של שתוקי היא שיידע את מי יאהב ואת מי ישטום, את מי יחבק ואל מי יפנה גב....".
     וכן ראה: ע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני, פד"י מ"ח (3), 837, מדבריו של כב' השופט שמגר בעמוד 840:
     "לצד זכות היסוד של המערער קיימת זכות היסוד של הקטין לכבודו כאדם...סובבות זכויות האחרים... סביב טובת הילד וסביב רצונו של הקטין כילוד אנוש לדעת מוצאו, כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות, המשפחתיות והאנושיות.....".
זכות זו באה לידי ביטוי באמנה הבינלאומית משנת 1989 בדבר זכויות הילד, אמנה שישראל אישררה בשנת 1991, שם נקבע בס' 7:
"סעיף 7: (1). הילד יירשם תיכף לאחר לידתו ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לקבל אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם".      כך, שלא ניתן יהיה להשמע לנתבע כי אין לו לקטין אם, ולא אב!.
13.      האמהות:
א.      דינה של טענתו המקדמית של הנתבע, על פיה התובעת אינה האם, להידחות ממספר טעמים: ראשית, קיומו של הרישום לפיו התובעת היא אימו של הקטין בהתאם לעיקרון נכונות המרשם. הנתבע בטיעוניו לא התייחס לעניין זה, והרי קיומו של רישום מטה את כפות המאזניים לטובת קביעה כי התובעת היא אם הקטין. שנית, גם אם עניין זה לא הוכרע חד משמעית בפסיקה ובחקיקה נראה כי הנטייה היא לקבל כמבחן לאימהות בסיטואציה של תרומת ביצית מאישה אחרת את מבחן ההולדה ולא את המבחן הגנטי, וזאת גם עפ"י עמדת המשפט העברי.
לעניין זה:      מתוך "אם פונדקאית"/ הלפרין מרדכי, רפואה ומשפט 6 1992, עמוד 6:
          "למרות ויכוח קיים בספרות ההלכתית, רווחת בקרב גדולי הפוסקים הנטייה להסתמך על המקורות מהם נובע שהלידה קובעת את יחס האימהות ולא התרומה הגנטית שאינה מלווה בהריון ולידה. פסיקה זו תואמת גם את ההרגשה הסובייקטיבית של האם הנושאת את העובר ברחמה ועוברת איתו את תהליך הלידה".
וכן מתוך:      "לשאלת הפונדקאות בישראל - הערות אחדות בשולי חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, תשנ"ו - 1996 ודו"ח ועדת אלוני" / מיכאל קורינאלדי, "המשפט" ג', 1996 בעמ' 64:
"הסדרי הפונדקאות והפרייה חוץ גופית שעניינן על הפרק, הם כדלקמן:....ג) תרומת ביצית. אישה היולדת עובר, שהופרה בדרך הפרייה חוץ גופית מביצית של תורמת עם זרע בעלה של היולדת. אמנם אף בטכניקה זו - שאינה מסווגת כפונדקאות - היולדת אינה האם הגנטית של הילד, אך היא האם הביולוגית של היילוד, ועל כן אין תרומת הביצית האנונימית גורעת מאימהותה של היולדת".
ניתן ללמוד זאת גם מסעיף 9 להצעת חוק חדשה: הצעת חוק תרומת ביציות להפרייה חוץ גופית, התשס"א - 2001 ואשר זה לשונו:
          "9. ילד שנולד בעקבות השתלת ביצית בנתרמת, תהיה הנתרמת אימו הבלעדית, והוא יהיה ילדה לכל דבר ועניין".
     ב.      ב"כ הנתבע טען גם כי יש להגדיר את אם התובע כ"אם פונדקאית". בהחלטה מיום 21/12/00 קבעתי כי אין המדובר ב"אם פונדקאית" אשר משמשת רק "רחם לנשיאת עובר" אלא באישה הנושאת את ילדה ויולדת אותו. אוסיף ואומר רק זאת: בס' 1, הוא סעיף ההגדרות לחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו - 1996 (להלן: "החוק), מוגדרת "אם נושאת" כ"אישה הנושאת הריון עבור הורים מיועדים", בעוד "הורים מיועדים" מוגדרים כ"איש ואישה שהם בני זוג, המתקשרים עם אם נושאת לשם הולדת ילד". כלומר, לפי החוק: "האם הפונדקאית", או "האם הנושאת" אינה ה"אישה המיועדת", אליה יימסר התינוק בסופו של ההריון. על כן, בענייננו, לא ניתן להגדיר את התובעת כ"אם פונדקאית": מאחר והיא זאת שנשאה במהלך ההריון את הילד המיועד לה.
     ג.      התקדמות המדע היא שהולידה דילמה בקביעת אימהות, מאחר וכיום יתכן מצב בו שתי נשים "תורמות" להיוולדו של ילד: האחת במתן המטען הגנטי, והשנייה הנושאת את הילד במהלך ההריון ויולדת אותו. כלומר, קיימת מחלוקת מי תוגדר אימו של הילד: האם הגנטית או שמא האם שנשאה ההריון, וילדה את הילד.
     ד.      על פי המשפט העברי, הלידה היא הקובעת את יחס האימהות, ולא התרומה הגנטית (תרומת הביצית, ט.ס.) שאינה מלווה בהריון ולידה. על פי הדין האישי, יולדת את הוולד, אף שאינה האם הגנטית, היא האם מבחינה משפטית.
     ראה: הרב גולדברג, יחוס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת, תחומין ה', 258 (1948).
14.       המבחן לקביעת אבהות, לעומת זאת, בשונה מהמבחן לקביעת אימהות, הוא המבחן הגנטי בלבד (למעט מקרים של אימוץ, אליהם לא אתייחס במסגרת פסק דין זה). בפסיקה נקבע כי בדיקת רקמות לצורך קביעת זהותו של האב, תוצאותיה, מהוות ראייה קונסקלוסיבית. הבסיס לפסיקה זו הוא שאביו של קטין הוא האדם שנושא את המטען הגנטי של אותו קטין, אשר הועבר אליו.
     לעניין זה ראה:      ע"א 78/548 שרון נ' לוי פד"י ל"ה (1), 736.
ע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני פד"י מ"ח (3), 837.
ע"א 335/81 פלוני נ' אלמוני, פדי ל"ה (2), 530.
ע"א 417/80 פלוני נ' פלונית פדי ל"ז (3), 15.
ע"מ (באר שבע) 121/99 פלוני נ' פלונית תק -מח 2000(2), 8592
בענייננו לא נזקקנו לבדיקת רקמות, והרי לא הכחיש הנתבע כי מזרעו הופרתה הביצית של האחרת, וכתוצאה, נולד הקטין.
15.      הנתבע אינו "תורם אנונימי". התובעת ביקשה ממנו ספציפית תרומת זרע, ונענתה בחיוב, ותהליך ההפרייה התבצע בידיעתו של הנתבע ובהסכמתו. לכך מצטרפת העובדה כי הנתבע היה בקשר עם הקטין (ואף "קנה לו אופניים מתוך נימוס", כמצויין בס' 11 לכתב ההגנה) המעידה גם היא על קבלת מעמדו כאבי הקטין בעיניו שלו, במידה כזו או אחרת.      הנתבע חתם על ההסכם כאמור, מתוך ידיעה כי תרומתו להליך תביא ללידתו של הקטין, ואף התחייב כאמור בעמוד 3 להסכם כי הקטין יישא את שמו, ויהיה ילדו לכל דבר ועניין, לרבות לעניין מזונות וירושה. נטישתו את אם הקטין, לאחר הולדתו, בניית תא משפחתי עם אישה אחרת לרבות הולדת בת נוספת אינה יכולה לשנות את עובדת היותו של הנתבע אביו של הקטין.
16.      ההסכם: אין מחלוקת כי הקטין נוצר מזרעו של הנתבע, וכי הנתבע חתם על הסכם לפיו הוא מקבל על עצמו את זכויותיו ובעיקר חובותיו כאביו של הקטין. לעניין זה יש לציין כי אמנם הנתבע בכתב הגנתו הטעים כי: "מעבר לתרומת הזרע - הנתבע אינו יודע אם ההפרייה הצליחה אם לאו - כמה פעמים עשו שימוש בזרעו אם בכלל - ייתכן כי בסופו של דבר בוצעה הפרייה מזרעו של תורם זר, אחר" (סעיף 9 לכתב ההגנה בתמ"ש 3521/98). אולם, טענה זו נזנחה מטעמו של הנתבע, ולא נשמעה עוד למעט התייחסות של ב"כ הנתבע בפרוטוקול מיום 24/12/1998 כדלקמן: "לאחר שמרשי עבר על המכתב מהמכון להפרייה חוץ גופית בהרצליה (ההסכם, ט.ס.), ומשאין בידיו האמצעים לבצע בדיקת רקמות, הוא מוכן בשלב זה, לצורך ההתקדמות בתיק, לקבל את האמור במכתב הנ"ל". כלומר, אין מחלוקת מבחינת הנתבע כי הילד נולד מזרעו, ולא מזרעו של אחר, וכן כי הוא מקבל את ההסכם שנחתם בין הצדדים. לאור כל זאת מקובלת עלי עמדת התובעת, כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום ו7/2/0 ועמדת ב"כ היועמ"ש ועמדת פ.מ.מ., (כפי שמובאות לעיל) שלא הוכחה סיבה המניחה את הדעת עליה ניתן יהיה להסתמך ולומר כי ההסכם המדובר נחתם מתוך לחץ או מחוסר ברירה. טענה זו כנראה לא היתה באה לעולם, לולא רצונו של הנתבע להתחמק מתשלום מזונותיו של הקטין.
17.      בזאת נדחית גם טענת הנתבע כי ההסכם אינו חוקי, לפי תקנה 8 (ב) לתקנות בריאות העם (הפרייה חוץ גופית) התשמ"ז - 1987, אשר זה נוסחה:
     "8(ב). על אף האמור בתקנת משנה (א) -
(1). היתה האישה שבה מתכוונים להשתיל את הביצית המופרית רווקה, לא תושתל בה ביצית מופרית אלא אם כן הביצית היא שלה ואלא אם כן תקבל דין וחשבון מעובד סוציאלי של המחלקה המוכרת התומך בבקשת האישה, הדין וחשבון יערך לפי הנחיות המנהל......".
גם אם לא התכוון הנתבע מעולם להירשם כאביו של הילד ולשאת במחויבותיו כלפיו, וגם אם ההסכם אינו תקף לאור התקנות שחלו במועד כריתתו, או שתתקבל טענתו המקבילה אותו לתורם אנונימי, הרי אין בכך כדי לחייב את הקטין. אין משמעות להתנערותו של הנתבע מהחוזה עליו חתם, מבחינת הקטין, או לכל "הסכמה" בע"פ אליה הגיעו הצדדים, על פי גרסתו של הנתבע. ניתן לעניין זה להביא באנלוגיה את פסיקתו רבת השנים של בית המשפט העליון לכך, כי קטין, שמזונותיו נקבעו על ידי הוריו, במסגרת הסכם גירושין עליו חתמו, הסכמה זו לא תחייב את הקטין, מבחינת גובה המזונות שייפסק עבורו.
לעניין זה ראה דבריו של כב' השו' שמגר במאמרו: "סוגיות בנושא הפרייה ולידה", הפרקליט ל"ט, 1989, בעמוד 37:
     "...גם לו היה התורם מוותר על כל זכות ומתנער כלפי ההורים מחובותיו, אין בכך, כידוע, על פי פסיקתינו העקבית כדי לגרוע מזכויותיו של הילד כלפי אביו הביולוגי, קרי כלפי התורם".
ובעמוד 39:
"...בהתאם לפסיקתו העקבית של בית המשפט, ויתור האישה על מזונות הילד, לא היה מחייב את הילד ולא היה חוסם דרכו לו רצה לנקוט בהליכים משפטיים, אך בשל אי ידיעת זהות התורם הזכות של הילד איננה בת מימוש".
וכן:      ע"א 404/70 עברון נ' עברון, פד"י כ"ה (1), 373.
     ע"א 664/71 מרחב נ' שרלין, פד"י כ"ו (1), 701.
     ע"א 2878/94 מזוז נ' מזוז, תק - עליון, כרך 94(4), 190.
     ס' 12(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט - 1959.
ובענייננו קל וחומר לעניין זכותו של קטין לדעת מי אביו, וכפי שפירטתי בס' 11 לפסק דין זה.
18.      ובשולי פסק הדין: הקטין שהוא מקטני קטינים עותר ומפציר כי גם לו יהיה אב וכי תושלם זהותו, ואין לי אלא להביא מפסק דינו של כבוד השופט חשין אשר אמנם הובא בהליך שונה (תיק אימוץ), אלא שמבחינת הקטין יאה אף לענייננו:
          "קול ליבו של זה הקטן קורא אלי ועיניו נתלות בעיניי. קולו קול דממה דקה ועיניו תחינה ותחנונים. ישן הוא עתה במיטתו שלו בשקט ובשלווה. אכסה את גופו הקטון עד לסנטרו, אכבה את האור בחדרו, אסוב לאחור על בהונות רגליי, ואסגור את הדלת אחריי חרש חרש". (דנ"א 7015/94 היועמ"ש נ' פלונית פד"י נ (1), 48).
19.       סוף דבר:
     א.      טענת הנתבע כי התובעת אינה אם הקטין ועל כן אין לה מעמד בתביעה זו נדחית.
     ב.      טענת הנתבע כי אין הוא אביו של הקטין, נדחית.
     ג.      טובתו של הקטין וזכותו כי יוצהר זאת, על פי העתירה ולפיכך מוצהר בזאת כי:           ש. בעל ת.ז. הינו אביו של הקטין בעל ת.ז.
     ד.      ניתן בזאת צו על פיו יירשם הקטין במשרד הפנים, כבנו של מר ש.
20.      הנתבע יישא בהוצאות התובעת לרבות בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון