זכויות במשק חקלאי - פסק דין הצהרתי

להלן פסק דין בנושא זכויות במשק חקלאי - פסק דין הצהרתי:

פסק דין

לפני תביעה לפסק דין הצהרתי שהגישה התובעת נגד אחותה והמתייחסת לזכויות במשק חקלאי במושב הדר עם, שהיה שייך להורי התובעת והנתבעת.

השתלשלות דיונית
א.     התביעה בראשיתה הוגשה לבית המשפט המחוזי, על דרך של המרצת פתיחה של התובעת כנגד אחותה ונגד עו"ד אסף נמרוד (להלן: "עו"ד נמרוד"), כמי שנטען שהוא מחזיק ביפוי כח בלתי חוזר של אבי האחיות בעלות הדין (להלן: "האחיות").

ב.     בית המשפט המחוזי העביר את התביעה לבית משפט זה מחוסר סמכות.

ג.     על אודות המשיב מס' 2, החלטתי ביום 5.2.98 (לאחר שב"כ המשיבה מס' 1 הסכימו לצרפו כמשיב לתובענה) כדלקמן:

"התובענה שבפני הוגשה לבית המשפט המחוזי על דרך של המר' פתיחה.

ביום 3.7.97, החליט בית המשפט המחוזי שהסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט זה. עם החלטה זו, הופכת התובענה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה, לתובענה רגילה ככל התובענות בבית משפט זה.
דא עקא, שאחד המשיבים בתובענה, משיב מס' 2, עו"ד אסף נמרוד, איננו בן משפחה.
כיוון שכך, לא ניתן לתבוע אותו בבית משפט זה אלא אם כן יסבור בית המשפט שמן הראוי לצרפו מחמת היותו צד נדרש לצורך בירור התובענה והכרעה בסיכסוך (סעיף 6 ו' לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995).
הכל מודים, שעו"ד אסף נמרוד, מחזיק ביפוי כח שעשה המנוח לטובת המבקשת.
איננו יודעים אם עו"ד אסף נמרוד יהיה מוכן לפעול בהתאם לפסק הדין כמי שלא היה צד לתביעה. אפשר וחלק מההכרעה בסיכסוך תהיה לפעול על פי יפוי הכח או לא לפעול על פי יפוי הכח. על כן, אם עו"ד אסף נמרוד, לא יהיה צד לתביעה זו לא תהיה ההכרעה בסיכסוך שבפני הכרעה שלמה.
על כן, אני מורה על צירופו של עו"ד אסף נמרוד, כנתבע מס' 2 לתביעה שבפני. אכן, יהיה רשאי עו"ד אסף נמרוד להודיע לבית המשפט שהוא מקבל על עצמו לפעול בהתאם לפסק הדין שיתן בית המשפט בתביעה זו ואזי יהיה פטור מלהגיש כתב הגנה ומלהופיע לדיון".

לא נתקבלה הודעת הנתבע 2 בהתאם להחלטה הנ"ל, אולם בתיק בית המשפט מצוייה "תשובת המשיב 2 לבקשה", אותה הגיש הנתבע 2 לבית המשפט המחוזי, ביום 10/6/97, בה נאמר כדלקמן:
"1.     כמפורט בנספח י"ח (2) הודיע המשיב 2 כי אין לו התנגדות למסור ולהעביר את יפוי הכח לכל מי שבית המשפט יורה.
2.     בנסיבות אלה אין המשיב 2 רואה עצמו צד לדיון זה, והוא יכבד כל החלטה בדבר מסירת יפוי הכח."

ד.     הנתבעת הגישה כתב הגנה ועמו כתב תביעה שכנגד לסעדים הבאים:
(א)     תשלום סכום של 496,771 ₪, בגין דמי שימוש ראויים של הנתבעת שכנגד בבית המגורים במשק הנ"ל.

(ב)     "להצהיר על העברת כלל נכסי העיזבון ובמיוחד אלו הרשומים על שם המנוחה, אדית זהבי ז"ל ומאיר זהבי ז"ל - על שם התובעת".

(ג)     סילוק יד של הנתבעת שכנגד מנכסי התובעת שכנגד.

ה.     ביום 15.9.98 נתתי צו מניעה זמני האוסר על הנתבעת לבצע פעולות כלשהן במשק.
וזה תיאורו של המשק מושא התובענות:

"פרטי הנכס
הנכס מהווה נחלה המחולקת לאזור מגורים ואזור חקלאי כמפורט להלן:
חלקה א' גוש 8305 חלקה 22 שטח קרקע 2,528 מ"ר.
חלקה ב' גוש 8301 חלקה 5 שטח קרקע 11,130 מ"ר.
חלקה ג' באזור האדמה הכבדה בשטח של כ- 4.5 דונם.

כ- 7 דונם נוספים מתוך השטח המשותף של כל חברי המושב ליד עולש.

שטח המבנים בחלקה א':
בית מגורים בקומת קרקע:     כ- 136.60 מ"ר + 18.50 מ"א מרפסות
בית מגורים בקומה א':     כ- 115.88 מ"ר + 18.50 מרפסות
מבנה עזר:               כ- 30 מ"ר
מבנה עזר:               כ- 42 מ"ר (נמצא היתר רק לגבי 30 מ"ר)
סככה לרכב:               כ- 12 מ"ר (לא נמצא היתר)".

בחלקה א מצוייה יחידת המגורים וכן חממה פעילה (צמחי נוי ירוקים - בשטח K - 1 דונם).
חלקות ב ו- ג - מעובדות לחקלאות - מטעי פרי הדר.
כ- 7 דונם נוספים מתוך השטח המשותף של כל חברי המושב נמסרו לעיבוד לחברת "מהדרין" בהתאם להסדר המושב עם החברה.
(להלן: "המשק").

ו.     המושב מאוגד בתאגיד הנקרא: "הדר עם" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "המושב").

העובדות והשתלשלות האירועים

א.     ביום 24.3.1957 נחתם הסכם חכירה לדורות, לתקופה של 21 שנה, החל ביום 1.10.1956, בין הקרן הקיימת לישראל לבין הורי האחיות, מאיר זהבי ואדית זהבי (בחלקים שווים) והמתייחס למשק (פרט לחלקם של ההורים בשטח המשותף של המושב). תקופת החכירה ניתנה לחידוש, עם תום תקופת החכירה, לתקופה של 49 שנים נוספות. החכירה נרשמה בלישכת רישום המקרקעין ב- 25.3.1957.

ב.     ב- 24.2.77 נפטרה אם האחיות, הגב' אידה זהבי ז"ל (להלן: "האם"). ביום 8.11.77 ניתן צו ירושה של האם (לאחר הסתלקות האב מאיר זהבי (להלן: "האב") ושל והנתבעת מן הירושה) לפיו יורשתה על פי דין של האם היא התובעת (בשם הבתולין שלה - גילה זהבי).
     
ג.     ב- 10/77 נישאו התובעת ובעלה סולומון משה (להלן: "הבעל" וביחד "בני הזוג"). עובר לנישואים התגוררה התובעת בדירה בבעלותה בת"א. לבעל היתה דירה בבעלותו ברחובות.
ד.     ביום 28.10.77 הודיע האב למושב שהתובעת ובעלה הם "בנים ממשיכים" במשק (מסמך 4 בקובץ המסמכים שהגיש ב"כ התובעת, להלן: קובץ המסמכים"). המושב אישר את הודעת האב במכתבו מיום 7.11.77 (מסמך 3 בקובץ המסמכים).
     ביום 2.6.78 נתן המושב אישור על היות התובעת בת ממשיכה במשק (מסמך 6 בקובץ המסמכים).
     
ה.     על פי גירסת בני הזוג (פרוטוקול מ- 16.5.00, עמ' 18, 19) הציע להם האב, חודש לפני נישואיהם (פרוטוקול מיום 16.5.00 עמ' 24), לעבור למשק כדור המשך ובני הזוג הסכימו. על אדני ההסכמה נתקבלה התובעת כבת ממשיכה במשק, כאמור. בתמורה להצעת האב הנ"ל הסכימו בני הזוג לתת לאב את שתי הדירות (דירת התובעת בתל אביב ודירת הבעל ברחובות) (פרוטוקול, שם, עמ' 27, 28, 33).
     עוד סוכם בעל פה, שבני הזוג יהרסו את הבית הישן של הורי התובעת שבמושב, שהיה בית ישן ולא יפה, ויבנו במקומו בית אחר, כאשר בני הזוג יגורו בקומת הקרקע והאב יגור בקומה השניה.

     שתי הדירות לא הועברו על שם האב אלא שהאב מכר את דירת הבעל שברחובות, באופן שהבעל חתם על הסכם המכירה ישירות לקונה, אך האב קיבל את תמורת הדירה לכיסו. (ההסכם והבקשה לרישום הערת אזהרה - נ/1). כתב היד בנ/1 הוא כתב ידו של האב (פרוטוקול, שם, עמ' 30, 34).
     עוד קודם שנבנה הבנין החדש ולאחר שנהרס הבית הישן, גר האב במחסן, שהיה בית אימון ישן שהאב שיפץ, בקרבת הבית שנהרס.
     לפני תום הבניה של הבית החדש עברו בני הזוג לגור עם האב במחסן המשופץ. (על אודות מצבו הירוד של המחסן, שאינו ראוי למגורים, ראה ת/1 המופנה לבני הזוג).

     ההסכם בין האב לבין בני הזוג, על אודות העברת דירותיהם לאב בתמורה לקבלת הזכויות במשק כבנים ממשיכים, באותה עת, היה הסכם בעל פה.

ו.     ב- 25.2.79 פנה עו"ד נמרוד למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") בבקשה לאשר את העברת זכויותיה של האם המנוחה במשק לתובעת (מסמך 7 בקובץ המסמכים).

     ביום 14.3.79 השיב המינהל לעו"ד נמרוד שכל זמן שמחצית המשק רשומה עדיין על שם האב, לא ניתן יהיה לרשום את צו הירושה על שם התובעת הואיל ורישום כנ"ל יגרום לפיצול החלקה וזאת בניגוד למדיניות המינהל (מסמך 8 בקובץ המסמכים).

ז.     בסוף שנת 1982 היו אמורים בני הזוג לצאת לארגנטינה.
     ביום 28.12.82, קודם הנסיעה לארגנטינה, זימן האב את התובעת למשרדו של עו"ד נמרוד ולפי עדות התובעת אמר לה: "בואי נסגור את העניינים". בתארה את המצב באותה עת מעידה התובעת: "היה ענין של עוד דירה. הוא מכר את הדירה של אחותי בבאר שבע, לא העביר לה את הכספים הוא סיכם איתי ועם אחותי שבמקום כסף הדירה שרשומה על שמי בת"א תעבור לאחותי… הוא זימן אותי למשרדו של עו"ד נמרוד, המסמכים היו מוכנים הוזמנתי לחתום עליהם. היה שם ההסכם, יפוי כוח בלתי חוזר שלא אני חתמתי עליו. היה שם עוד יפוי כח בלתי חוזר… ובאותו יום היתה גם הצוואה. היו 4 מסמכים… הוסבר לי על ידי אבי ועל ידי עו"ד אסף נמרוד שגם ההסכם הכתוב במיוחד היפוי כח בלתי חוזר שאינו ניתן לביטול הם מבטיחים לי את כל העברת הזכויות אלי כאשר חצי מהזכויות הן שלי מכוח צו הירושה של אמי ואז אני הסכמתי לחתום על היפוי כח (= של מכירת הדירה של התובעת בת"א)".

ח.     בו ביום, 28.12.82, נחתם הסכם בין האב לבין התובעת, המתייחס למשק (מסמך 10 בקובץ המסמכים) (להלן: "ההסכם") ובו נכתב בהקדמה:
"והואיל:     והאב הכריז על הבת כבת ממשיכה במשק בשנת 1977 והיא החלה לבנות את ביתה במשק ולפתחו משנת 1979 ואילך מועד בו קיבלה הבת את מחצית הזכויות במשק כיורשת של אמה המנוחה זהבי אדית ז"ל.
והואיל:     והצדדים מסכימים כי זכויות החכירה והחזקה במשק יעברו מההורים לבת במלואם ובכפוף לתנאי הסכם זה".

     עוד נאמר בסעיף 6 להסכם, כדלקמן:

     "הבת מתחייבת להימנע מלהעביר זכות מזכויותיו, במשק כל עוד האב בחיים ללא הסכמתו בכתב.
     לענין זה מוסכם על הצדדים כי הבת תהיה זכאית להעביר מחצית זכויות החכירה במשק לבעלה, בתנאי שזאת תתחייב למלא אחר כל הוראות הסכם זה".

     בו ביום נחתם גם המסמך השני והוא צוואתו של האב, לפיה הוא מוריש לתובעת את מלוא זכויותיו במשק (מסמך 11 בקובץ המסמכים).
     בצוואתו מסדיר האב גם את הרכוש הנותר בין שתי בנותיו.
     בו ביום נחתם גם המסמך השלישי (על פי עדות התובעת, כאמור לעיל - המסמך לא נושא תאריך). המסמך השלישי הוא יפוי כח בלתי חוזר עליו חתם האב בדבר העברת המשק לבתו, התובעת (מסמך 12 לקובץ המסמכים) (להלן: "יפוי הכח").

בסעיף 6 ליפוי כח נאמר:
"להעביר יפוי כוח זה בשלמותו או באופן חלקי לאחר או לאחרים.
היות והיפוי כח זה נתן לטובת צד ג' הנ"ל ושזכויותיו עומדים ותלויים ביפוי כח זה, הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לי/לנו רשות לבטלו או לשנותו וכוחו יהיה יפה גם אחרי פטירתי/נו. והוא יחייב גם את יורשי/נו, אפוטרופסי/נו, ומנהלי עזבונו/נו".

בסעיף 7 ליפוי הכח נאמר:
"יפוי כח זה ישאר בתוקף גם לאחר מותי ויחייב את יורשי ואת יורשי יורשי והואיל ותלויים בו זכויות צד ג', יפוי כח זה יהיה ניתן לביצוע והפעלה רק לאחר פטירתו". (כך!).

ט.     לאחר שהתובעת שוכנעה שזכויותיה במשק מובטחות, כאמור, היא חתמה על יפוי כח המייפה את כוחו של האב למכור את דירתה שבתל אביב. ואכן, ביום 6/3/85 חתם האב בשם התובעת על שטר העברת זכויות של דירת התובעת לצד ג', בתיה ואילן זיו. העסקה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בתל אביב. (מסמך 13 לקובץ המסמכים).

י.     ביום 22/7/87 הודיע האב למושב במכתב (מסמך 14 לקובץ המסמכים), כדלקמן:
"בהתאם למוסכם בין הצדדים שבנדון יחולו כל חיובי המשק המשותף שלהם על משפחת סלומון החל מחודש 8/87.
     אי לכך הינכם מתבקשים להעביר את כל יתרות החוב מכרטיס מאיר זהבי לכרטיס מוזס סלומון ולסגור את כרטיס מאיר זהבי".

     בו ביום כתב עו"ד נמרוד מכתב לתובעת בשם האב (מסמך 15 בקובץ המסמכים) כדלקמן:
"1.     בהתאם להסכם שבין אביך זהבי מאיר ובינך, הועברו אליך מלוא הזכויות והחובות הכרוכות במשק שבהדר עם.
2.     אביך מודיעני כי אין לו כל עניין להמשיך ולעסוק בנושא הפרדסים שבהדר עם, ולפיכך הטיפול בהם לרבות כל ההוצאות וההכנסות מהם יעברו אליך.
3.     על פי החוזה זכאי אביך להשכיר את חלקו בבית לדיירים שיהיו מקובלים עליך.
     לצורך זה הינך מתבקשת למצוא בעצמך דיירים כאלה, שישכרו את הבית תמורת -.400 ₪ לחודש צמוד למדד יוקר המחיה.
4.     אם תסרבי ללא הצדקה של ממש להשכיר את הדירה לדיירים שאביך יביא, או שלא תמצאי דיירים כאלה בעצמך, ניתן יהי לאכוף את ביצוע ההשכרה ע"י דיירים שיובאו באמצעות כונס נכסים.
     אני תקוה שלא יהיה צורך בכך.
5.     ניתנת לך כ"כ האפשרות לשלם לאביך את הסכום הנ"ל ולעשות שימוש בחלקו בבית כטוב בעיניך.
6.     היה ויהיו תיקונים בבית כתוצאה ממעשי הדיירים הקודמים, ערכם ינוכה מדמי השכירות."

     בעקבות מכתבו של האב למושב הודיע המושב במזכר פנימי, מיום 3/8/87, להנהלת החשבונות כדלקמן (מסמך 16 לקובץ המסמכים):
     "החל מ 1/8/87 נא לפתוח כרטיס בהנה"ח ע"ש מאיר זהבי ובו יתנהל חשבונו בנפרד עם חיובי מס אחיד ומיסים מוניציפאליים".

ביום 7/12/87 הודיע עו"ד נמרוד לועד המושב כדלקמן (מס' 18 בקובץ המסמכים):
"בהתאם למוסכם בין הצדדים שבנדון יחולו כל חיובי המשק המשותף שלהם על משפחת סלומון החל מחודש 8/87.
אי לכך הינכם מתבקשים להעביר את כל יתרות החוב מכרטיס מאיר זהבי לכרטיס מוזס סלומון ולסגור את כרטיס מאיר זהבי"

יא.     אכן, היתה התחשבנות בין בני הזוג, באמצעות הבעל, לבין האב באשר לדמי השכירות שהגיעו לאב ובאשר לחיובים שונים כעולה ממסמכים 19, 20, 22, 23 בקובץ המסמכים.

יב.     באותה עת החלו היחסים בין האב לבין בני הזוג להתדרדר והדברים עולים מחילופי מכתבים שבין עו"ד נמרוד לבין עו"ד א. עמיקם אשר ייצג את בני הזוג (מסמכים 24, 25, 28 בקובץ המסמכים).
י"ג.     במכתבו למזכירות המושב מורה האב למושב להפסיק לשלם עבורו ועבור הנתבעת קופת חולים החל ב - 1/6/88. (מסמך 29 בקובץ המסמכים).
ביום 29/3/88 מודיע המושב לבעל כדלקמן (מסמך 27 בקובץ המסמכים):
"עפ"י סיכום עם מאיר זהבי מלפני כמה ימים, יבוטל הכרטיס ע"ש מאיר זהבי החל מחודש ינואר. אי לכך הננו מביאים לידיעתך יחויב כרטיסך במסים מוניציפליים (… לא קריא) כללית לפי שתי יחידות דיור".

י"ד.     היחסים בין האב לבין בני הזוג המשיכו להתדרדר כעולה מן ההתכתבות בין עו"ד עמיקם לבין האב ועו"ד נמרוד (מסמכים 30, 31, 33 ומכתב עו"ד עמיקם בשם בני הזוג אל ועד המושב, מסמך 32 בקובץ המסמכים).

ט"ו.     לבקשת האב מאשר המושב ביום 31/10/95, כדלקמן (מסמך 38 בקובץ המסמכים):
     "הרינו לאשר כלהלן:
     גילה ומשה סלומון הוכרו כבנים במשק זהבי מאיר על פי בקשתו משנת 1977.
     חשבון המשק המוניציפלי מתנהל בחשבונות האגודה על שם סולומון משה וגילה - זאת על פי בקשת מאיר זהבי משנת 1987.
     מאיר זהבי אינו מתגורר במושב מזה מספר שנים."
     האב נשא אשה שניה ועבר להתגורר עמה.

ט"ז.     ביום 10/12/95 פונה ב"כ בני הזוג, עו"ד ארונוביץ למינהל (מסמך 39) בענין זכויות בני הזוג להארכת תקופת החכירה ולרישום החכירה כולה על שמם.

     עו"ד נמרוד, במכתבו מ- 17.12.95 (מסמך 42), מתנה את מסירת המסמכים בהסכמתו של האב.
     לאור תשובת המינהל (מסמך 40 בקובץ המסמכים) פנתה ב"כ התובעת לעו"ד נמרוד במכתב מ-11/12/95 (מסמך 41) לקבלת יפוי הכח שהופקד בידו ולקבלת צו הירושה המקורי של האם כדי לרשום את זכויות החכירה בשלמות ע"ש התובעת.
     עו"ד נמרוד במכתבו מ-17/12/95 (מסמך 42 בקובץ המסמכים) מתנה את מסירת המסמכים בהסכמתו של האב.

י"ז.     ביום 11/12/95 פונה עו"ד חסון במכתב לתובעת (מסמך 44 בקובץ המסמכים) בהצעה של האב לתובעת לרכוש את חלקו של האב במשק, דהיינו, את זכויותיו בקומה השניה.
     בתשובה להצעה זו מודיעה ב"כ התובעת לעו"ד חסון ב-17/12/95 (מסמך 45 בקובץ המסמכים), שהזכות היחידה שיש לאב במשק בהתאם להסכם היתה זכות מגורים בדירה שבקומה ב' והזכות להשכיר את הדירה. בתשובה למכתבה של ב"כ התובעת השיב עו"ד חסון בשם האב (מסמך 46 בקובץ המסמכים), בין השאר, כדלקמן:
"2.     מר זהבי מסר לי כי למעט העובדה שנתן למרשתך את הזכות כבת ממשיכה במשק והודיע למזכירות המשק כי מרשתך רשאית להפעיל את המשק ולטפל בפרדסים כבת ממשיכה, הוא שמר לעצמו את כל זכויותיו במשק. היינו מר זהבי הנו הבעלים של מחצית זכויות במשק, כאמור במכתבי מיום 11/12/95 למרשתך.
3.     זאת ועוד, מר זהבי הודיעני כי לאור התנהגותה המחפירה של מרשתך כלפי מר זהבי, הוא רואה את ההסכם הנ"ל בטל ומבוטל והוא חזר בו ממתן המתנה הנזכרת בו ולאור זאת פנה אלי בבקשה להציע כמפורט במכתבי מיום 11.12.95.
5.     לאור זאת, בקשני מר זהבי להודיע לעו"ד נמרוד אסף כי יפוי הכח , אשר הוא מחזיק ברשותו ואמור להפעילו לאחר מות מר זהבי, בטל. הביטול הפורמלי ייעשה עם חזרת מר זהבי מחו"ל.
6.     לפיכך, הנני חוזר על הצעתי שסלומון גילה תרכוש כיום את זכויות מר זהבי בתמורה מלאה כפי ערכו האמיתי תוך התחשבות בהשקעות אשר נעשו במשק, אם נעשו (שלא כבת ממשיכה)".

בו ביום שלח עו"ד חסון מכתב לעו"ד נמרוד בשם האב ששהה באותה עת בחוץ לארץ, שהאב חוזר בו מהמתנה כדלקמן: (מסמך 47 בקובץ המסמכים):
     "רצ"ב מכתבנו מהיום המופנה לעו"ד נילי ארונוביץ, אשר תוכנו מדבר בעד עצמו. מר זהבי השוהה בימים אלה בחו"ל, בקשני לפנות אליך ולמסור לך כי הוא חזר בו מהמתנה לבתו גב' גילה סלומון למחצית הזכויות במשק - כמפורט בהסכם מיום 28.12.82.
     לאור זאת יפוי הכח אשר נחתם במשרדך ולפיו הינך מוסמך לפעול להעברת הזכויות ממר זהבי לגב' סלומון לאחר מות מר זהבי, הינו בטל ומבוטל והנך מתבקש שלא לעשות כל שימוש בו.
מיד עם חזרת מר זהבי ארצה הוא ידאג לביטול פורמלי של יפוי הכח."

במכתבה לעו"ד חסון מ-1/1/96 (מסמך 48 לקובץ המסמכים) דוחה ב"כ התובעת את האמור במכתבו של עו"ד חסון.

י"ח.     ביום 29.2.96 התייצב האב לפני הנוטריון יצחקי יששכר והודיעו שהוא מבטל את יפוי הכח (מסמך 52 בקובץ המסמכים).

ביום 3.3.96 מודיע האב לעו"ד נמרוד על דבר ביטול יפוי הכח ומורה לו שלא לעשות שימוש ביפוי הכח "שהינו בטל ומבוטל" (מסמך 51 בקובץ המסמכים).

י"ט.     ב-15.4.96 עשה האב צוואה (מסמך 55 בקובץ המסמכים) לפיה הוא מצווה לנתבעת, בין השאר: "זכויות הבעלות ו/או חכירה ו/או חזקה אשר לי במשק… במושב הדר עם (היינו מחצית הזכויות בנכס…)".
"וכן מאחר ואני ובתי גילה סולומון ... בנינו במשותף מבנה בין 2 קומות במשק הנ"ל וסוכם כי קומה א' תהיה לבתי גילה ולמשפחתה וקומה ב' (העליונה) תהא לי הריני מוריש את כל זכויותי שבדירה הנ"ל שבקומה ב' וכל זכויותי שבמבנה הנ"ל לבתי בת שבע חאודשמיד (= הנתבעת)".

בסעיף 7 לצוואה מבהיר האב שהוא חזר בו מהמתנה שהתחייב לתת לתובעת בהסכם. עוד הוא כותב בצוואה שהוא עשה זאת לאור התנהגותה המחפירה של התובעת במשך שנים ולאור זאת שמנעה ממנו את האפשרות להנות מזכויותיו ונכסיו בעודו בחיים. עוד הוא מאזכר את ביטול ההסכם וביטול יפוי הכח.

כ.     ביום 15.10.96 מודיעה ב"כ התובעת לעו"ד נמרוד על אודות פטירת האב ומבקשת העברת יפוי הכוח והצוואה (הקודמת) לידיה.

ביום 16.10.97, מכוח הסכם הפשרה שבין האחיות, קויימה הצוואה של האב, תוך שב"כ הנתבעת מצהיר כי הוא לא יפעל למימוש הזכויות במשק החקלאי ובדירה הנקובים בסעיף 5 לצוואה במשך 90 יום כדי לאפשר לב"כ התובעת להגיש בקשה כפי שתמצא לנכון (מסמכים 59 ו- 60 בקובץ המסמכים).

מכאן התביעה שבפני.

טענות התובעת

א.     האב העביר לה את כל זכויותיו במשק בתמורה ובהסכמה והיא בעלת כל הזכויות במשק במלואן.

ב.     יפוי הכח שנחתם ע"י האב והופקד בנאמנות אצל עו"ד נמרוד הינו בלתי חוזר ולא ניתן לביטול. האב לא רשאי לבטלו ואין כל תוקף לניסיון לביטול יפוי הכח שנעשה על ידו.

ג.     ההסכם בינה לבין האב לא ניתן לביטול, האב לא יכול היה לבטלו ואין תוקף להודעת ביטול שנשלחה מטעם האב.

ד.     זכויות האב במשק, בעת העברתן, לא היו זכויות במקרקעין, והעברתן הושלמה.

ה.     לחילופין, אם ייקבע כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה הרי שהחתימה על יפוי הכח מהווה ויתור בכתב על זכותו לחזור בו מהמתנה וכן לא התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 5 לחוק המתנה לענין התנאים לחזרה ממתנה.

טענות הנתבעת

א.     מההסכם שנערך בשנת 1977 ניתן להסיק כי האב ביקש ליעד את המשק לשתי בנותיו וכי ביקש לשמר בידו את כלל הזכויות במשק.

ב.     ההסכם מיום 28/12/82 נעשה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על האב.

ג.     ביום 3/3/96 שלח האב מכתב לעו"ד נמרוד בו ביקש לבטל את יפוי הכח הבלתי חוזר אשר הופקד בידיו הנאמנות.

ד.     האב לא קיבל כל תמורה עבור העיסקה משנת 1977 וכיוון שכך מדובר במתנה ויש הודעה מפורשת על כוונה לחזור בו מהמתנה.

ה.     ליפוי הכח אין כל נפקות משפטית כיוון שלא הגיע לידיה של התובעת מעולם.

השאלות השנויות במחלוקת

בקדם המשפט נקבעו השאלות השנויות במחלוקת, כדלקמן:

א.     האם המסמך הנושא את הכותרת יפוי כח בלתי חוזר, שחתם המנוח והמוזכר בסעיפים 7, 8, 11.2 להמרצות הפתיחה ובסעיף 6 לתצהיר התומך בה, הוא אומנם יפוי כח בלתי חוזר אשר החותם עליו אינו רשאי לחזור בו.

ב.     האם לפנינו יפוי כח, מה משמעותו המשפטית ותוקפו המשפטי של המסמך.

ג.     בנוסף לכך ישנם שאלות רבות במחלוקת אשר לטענת הצדדים עולים מכתבי הטענות והם מתקשים לנסח אותן בשלב זה לבית המשפט.

מתוך סיכומי ב"כ הצדדים עולות שאלות נוספות שהן במחלוקת, כדלקמן:

א.     מה אופי העסקה שנעשתה בהסכם, האם מדובר במתנה או במכר, דהיינו האם ניתנה לאב תמורה בגין העברת זכויותיו במשק לתובעת על פי ההסכם - אם לאו.

ב.     בהנחה שמהות העסקה שבהסכם היא מתנה, האם התמלאו התנאים      המזכים את האב לבטל את המתנה.
ג.     האם ביטל האב את קביעתו שהתובעת היא בת ממשיכה במשק. בהנחה שביטל, האם רשאי היה לבטל זאת. בהנחה שלא ביטל או שלא היה רשאי היה לבטל זאת, מה היחס בין זכות החכירה במשק לבין הזכויות של התובעת כבת ממשיכה.

ה ה כ ר ע ה

א.     מעמד האב במשק
(א)     ההסדר המשפטי של אדמות המושבים בארץ אינו אחיד, ובהתאם לו משתנות זכויותיהם של חברי המושבים במשקם.

     "במיעוטם של המושבים, בעיקר אלה שהוקמו עוד לפני קום המדינה, הבעלות באדמות היא בעלות פרטית של המתיישבים. במושבים אלה, לחבר יש זכות מלאה לדיספוזיציה באדמותיו, לרבות הורשה בדרך צוואה. אולם במרבית המושבים לא כן המצב: הבעלות בקרקע היא בידי המדינה, כלומר בידי מנהל מקרקעי ישראל, ומעמדם של המושבים כלפי האדמות הוא, במקרה הטוב ביותר, מעמד של חוכר. אם הסוכנות היא שטיפלה בישוב וחוזה החכירה עם המינהל נעשה איתה, הרי הסוכנות היא החוכרת והמושב הנו חוכר המשנה שלה, כשהוא מצידו מחכיר את האדמות לחבריו בחכירת משנה נוספת. חוזה החכרה זה, הנערך בעת ובעונה אחת עם כל הצדדים, נקרא "החוזה המרובע". אך יש שהמושב אינו בטיפול הסוכנות. במקרה זה, המושב הוא החוכר הראשון , המחכיר לחבריו בחכירת משנה . "חוזה משולש" זה נערך לתקופה של שלוש שנים, עם חידוש אוטומאטי. דא עקא, שעדיין, ישנם מושבים רבים, אשר אפילו זכות חכירה טרם נרשמה על שמם, וכל מעמדם הינו של בני-רשות של הסוכנות או של המינהל…"

(ראה ע"א 5136/91 קוגלמס נ' קוגלמס ואח' פד"י מט (2) 419, 425).

(ב)     במקרה דנן ההסדר המשפטי הוא שהבעלות בקרקע היא בידי קרן קיימת לישראל (להלן: "הבעלים"). לאב ולאם היה מעמד של חוכר. זכויות החכירה של האב גובשו בהסכם חכירה מיום 24/3/57 שאף נרשם בלשכת רישום המקרקעין. הסכם החכירה נעשה בין הבעלים לבין הורי האחיות. (להלן: "חוזה החכירה" - אחד המוצגים בנ/4) .

     על פי הסכם חוזה החכירה זכאי החוכר להעביר את זכות החכירה כדלקמן:
     "סעיף י"ב העברת זכות החכירה
לחוכר יש את הזכות להעביר את זכות החכירה, בהתאם לחוזה הנוכחי, למישהו אחר, שייקרא להלן "המועמד". אולם העברת זכות החכירה זקוקה לאישור קודם בכתב על ידי הקרן. לפני העברה כזאת מחויב החוכר לשלוח לקרן, במכתב רשום בדואר, הודעה בכתב על רצונו להעביר את זכות החכירה למועמד, את הצעת החוזה בינו לבין המועמד וכמו כן הצהרה מאת המועמד על נכונותו לקבל עליו את כל ההתחייבויות של החוכר לפי החוזה הנוכחי. לקרן יש את הזכות להסכים להעברת זכות החכירה, או למאן להסכים להעברת זאת; אולם על הקרן להודיע בכתב לחוכר את הסכמתה להעברת זכות החכירה או את מיאונה, במשך שני חודשים מיום קבלת ההודעה בכתב מאת החוכר על רצונו להעביר את זכות החכירה למועמד".

בסעיף י"ג נאמר באופן מנדטורי:

"הקרן תיתן את הסכמתה להעברת זכות החכירה במקרים הבאים:
1) אם המועמד הוא מסוג האנשים או החברות שחברת הקרן הקיימת לישראל רשאית להחכיר להם את קרקעותיה בהתאם לסעיף 3 (3) מתזכיר ההתאגדות של הקרן;
ו-2) אם ההעברה מיועדת לאותה המטרה, אשר לשמה הוחכרה הנחלה;
ו-3) אם עצם ההעברה אין בה משום ספסרות;
ו-4) אם הסכום שהחוכר מבקש מהמועמד, או שהמועמד מציע לחוכר, עבור הבנינים, המטעים וההשבחות, שהם תוצאות עבודת החוכר והשקעותיו בנחלה, אינו גבוה מכפי הערכת ועדת - ההערכה, אשר הרכבה ואופן פעולתה וסמכותה קבועים ומפורטים בסעיף ל"ח של החוזה הנוכחי;
ו-5) אם שבעים וחמשה אחוז מחוכרי הנחלות במושב יודיעו בכתב כי הם מסכימים לאישיותו של המועמד.
אם העברת זכות החכירה אינה מתאימה לכל התנאים הנ"ל, או לאחד מהם, יש הזכות לקרן למאן לתת את הסכמתה להעברת זכות החכירה."

     באשר להורשת זכות החכירה נאמר כדלקמן (סעיף טו לחוזה החכירה): "לחוכר תהיינה כל הזכויות של ההורשה וזכות הצוואה המוכרות ע"י חוק המדינה השורר בארץ ישראל; אולם במקרה של הורשת זכות החכירה על ידי צוואה - צריך היורש להתאים לאותם התנאים הכלולים בסעיף יג (א) של החוזה הנוכחי, הנדרשים ממועמד להעברת זכות החכירה".

     סעיף טו 2 לחוזה החכירה מתייחס למקרה של מות החוכר. וזו לשונו:
"אם אחרי מות החוכר יישארו יורשים חוקיים אחדים, היינו,: אשתו ויוצאי חלציו של החוכר המנוח (אם החוכר לפי החוזה היה איש), או בעלה ויוצאי חלציה של החוכרת המנוחה(אם החוכר לפי החוזה הנוכחי היתה אשה), ויהא צורך לחלק את הנחלה ביניהם, וחלוקת הנחלה ביניהם תגרום, לפי דעתה של הקרן, להתפוררות הנחלה במובן העצמאות של המשק, הזכות לקרן לבטל את החוזה הנוכחי, להשיב את הנחלה אליה ולהחכירה מחדש לאלמנה של החוכר לכל ימי חייה בתנאי שתתאים לחכירה מבחינה חקלאית, או לאלמן של החוכרת לכל ימי חייו בתנאי שיתאים לחכירה מבחינה חקלאית".

     אכן, סעיף טו לחוזה החכירה אינו דן במקרה שבו שני בני הזוג הם החוכר, אולם ניתן להקיש מהאמור בו למקרה שבו החוכר הם בני זוג - בעל ואשה.
     העולה מנוסח סעיף טו 2 לחוזה החכירה הוא שהבעלים מוסמכים שלא לחלק את הנחלה בין אלמן החוכרת לבין יוצא חלציה, אם לדעתם חלוקת הנחלה ביניהם תגרום להתפוררות הנחלה במובן העצמאות של המשק.

(ג)     במקרה דנן, כמפורט לעיל, הלכה לעולמה אשתו של האב (אמן של האחיות). התובעת ירשה את חלקה של האם, דהיינו מחצית זכות החכירה. המינהל, אשר בא במקום הבעלים (סעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל), סירב לרשום את צו הירושה ע"ש התובעת, כל זמן שמחצית המשק רשומה ע"ש האב, מן הטעם כי: "רישום כנ"ל יגרום לפיצול הנחלה וזאת בניגוד למדיניות המנהל". המינהל לא השתמש בזכותו לבטל את חוזה החכירה ולהשיב את הנחלה אליו, כאמור בסעיף טו 2 לחוזה החכירה. נוצר, איפוא, מצב שהאם המנוחה ממשיכה להיות רשומה כחוכרת מחצית המשק, אם כי, מצוי צו ירושה המוריש את זכויותיה במשק לתובעת. אין הצדדים חלוקים באשר לזכויותיה של התובעת במחצית זכות החכירה שירשה מאמה. על כן, מבחינת היחסים שבין בעלות הדין, לפי המצב המשפטי היום, יש לראות את התובעת כחוכרת של מחצית זכות החכירה שהיתה שייכת לאמה, אפילו שזכות זו לא נרשמה במנהל ו/או בלשכת רישום המקרקעין, עקב התנגדות המנהל אך מן הטעם שפורט לעיל. (תלויה ועומדת תביעת הנתבעת בבית המשפט המחוזי לביטול הסתלקותה מחלקה בירושת אמה).

ניתן, איפוא, לקבוע שלאחר מתן צו הירושה שהוריש לתובעת את זכותה של האם במשק היה האב הבעלים של מחצית הזכויות במשק והמחזיק בפועל במשק כולו.

     סוגיית "הבן הממשיך"

האמת ניתנת להאמר, שלא מצאתי כל מאומה בחוזה החכירה בין הבעלים לבין הורי האחיות, המתייחס לשאלת "הבן הממשיך" ולמעמד כלשהו שיש לאגודה המנהלת את המושב.
אכן, בהתאם לסעיף יב לחוזה החכירה (המצוטט לעיל) זכאי החוכר להעביר את זכות החכירה, אך עליו לקבל הסכמת הבעלים.
בהתאם לסעיף יג לחוזה החכירה (המצוטט לעיל) חייבת הקרן לתת את הסכמתה להעברת זכות החכירה בהתקיים חמישה תנאים המפורטים באותו סעיף.
אכן, בתנאי החמישי ניתן מעמד ל-75% מחוכרי הנחלות במושב, דהיינו, יש צורך בהסכמה של 75% מחוכרי הנחלות במושב לרוכש זכות החכירה.
כמדומה, שזה המקום היחידי בחוזה החכירה המעניק מעמד לחברי המושב. בחוזי חכירה אחרים זקוקה העברת זכות חכירה לאישור קודם של "הקרן והאגודה בכתב" (ראה למשל העובדות בענין לוקוב נ' מגדל ע"א 633/82 פד"י מג (1), 397, 403).
בעניין דנן לא עלתה כלל סוגיית הבן הממשיך. נראה שהמינהל הוא פאסיבי. מבחינתו, אם וכאשר עוברת הנחלה, בירושה, במתנה או במכר לחוכר הבא, בלי, שחל פיצול בנחלה אין למינהל התנגדות לרישום הנחלה ע"ש היורש או הרוכש. הדברים עולים, כאמור, מתשובת המינהל לפנייתה של התובעת, באמצעות עו"ד נמרוד בעניין רישום מחצית המשק ע"ש התובעת בעקבות צו הירושה של האם.
אפשר שאישור המושב שהתובעת היא בת ממשיכה במקומו של האב יש בה כדי למלא אחר הדרישה של התנאי החמישי הנ"ל (מסמכים 3 ו- 38 בקובץ המסמכים). לא הוצג בפני תזכיר ההתאגדות של הבעלים ועל כן אין בידיעתי אם התובעת היא: "מסוג האנשים או החברות שחברת קק"ל רשאית להחכיר להם את קרקעותיה בהתאם לסעיף 3 (3) לתזכיר ההתאגדות של הקרן. גם לא נטען בפני שהתובעת איננה ממלאה את התנאי הראשון או כל תנאי אחר מחמשת התנאים שבהתמלאם חייבת הקרן ליתן את הסכמתה להעברת זכות החכירה, כאמור בסעיף יג (א) בחוזה החכירה. עוד יש לומר שלא עלתה בפני כלל סוגיית "הבן הממשיך" מן הבחינה: היש לראות בתובעת "בן ממשיך" אם לאו. גם ב"כ הנתבעת בסיכומיו מסכים כדלקמן:
"המנוי כ"בן ממשיך" אינו מעניק זכויות קנין בזכויות הקניניות רשומות.
נקודה זו בהרחבה:
מינוי "בן ממשיך" הינו מכח מחוק האגודות השיתופיות תקנה 3 לתקנות האגודות שיתופיות חברות.
ועל פי הוראות התקנה נמסרה "ההודעה על מינוי ה"ה סולומון "בן ממשיך".
הודעה זו יצרה מצב מצוי אך בחוק האגודות השיתופיות - "חברות מכח קשר דם" כפי המצב המשפטי מוגדר.
כל תרומתו של המינוי "כבן ממשיך" הינו אחד בלבד - הודעה זו הקפיצה את בני הזוג סולומון מעבר למכשולי תקנון האגודה הקובעים את הדרך בה יתקבל חבר חדש (מועמדות, אסיפה כללית) והפכה אותם לחברי אגודה מכח ההודעה (עקב קשר הדם)".

במקרה דנן, בין אם פסקה חברותו של האב באגודה, עקב ההודעה בדבר היות התובעת כ"בת ממשיכה" ובין אם לאו, הרי שעם פטירתו מומשה זכותה של התובעת כ"בת ממשיכה" יחידה. אין זולתה (פרט לבעלה) בעל זכות כ"בן ממשיך".

אמור מעתה, אפילו היתה הזכות הקניינית למחצית המשק נשארת ביד הנתבעת, היא לא היתה זכאית להחזיק במשק. כל אשר היא היתה זכאית לו הוא קבלת פיצוי בגין חלקה הקנייני במחצית המשק.

הדבר אנלוגי למקרה בו הלך החוכר לעולמו ושני יורשים ירשו את חלקו במשק. במקרה זה, קובע הסכם החכירה (סעיף ט"ו 3): "הקרן תחכיר את הנחלה לאחד היורשים - (=שהרי אין הבעלים מחכירים ליותר מיורש אחד הואיל והדבר גורם לפיצול הנחלה) רק בתנאי כי הוא ישלם ליתר היורשים את הפיצויים בהתאם לסעיף י (ב) של החוזה הנוכחי".

בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד אין התייחסות כלל לשאלת הפיצויים, בהנחה שהייתי דוחה את תביעת התובעת ביחס לזכותו הקניינית של האב במחצית המשק. גם בשאלות השנויות במחלוקת וגם בסיכומי ב"כ הנתבעת לא עלה ענין הפיצויים כלל. אמור מעתה, שגם אם אדחה, כאמור, את תביעת התובעת לענין מחצית הזכות הקניינית (השייכת לאב) לא אפסוק פיצויים לנתבעת, הן מחמת העדר תביעה, או התייחסות במסגרת התביעה דנן, והן מחמת העדר הוכחה לגבי גובה הפיצוי שיכול שהיה מגיע לנתבעת.

אם אתייחס, איפוא, למעמדה של התובעת כ"בת ממשיכה" תהיה תכליתה של ההתייחסות להצביע על משמעות ההסכם ותוקפו של יפוי הכח.

ב.     העברת זכויות לתובעת

(א)      נאמנת עלי גרסת בני הזוג המפורטת בסעיף העובדות והשתלשלות האירועים, דלעיל, לאמור שבני הזוג נתנו את דירותיהם לאב תמורת רכישת זכויותיו במשק, כמפורט בהסכם. האמור בסעיף 2 להסכם כאילו העברת הזכויות נעשית בלא תמורה איננה מדויקת שכן הבעל נתן את דירתו לאב במאי 77' ואילו התובעת העבירה את דירתה לאב בדצמבר 82' במעמד חתימת ההסכם ויפוי הכח.
     תמורה זו נתקבלה ע"י האב על דרך קבלת התמורה ממכירת דירת הבעל, כמפורט לעיל (סעיף ה' לפרק העובדות) וממכירת דירת התובעת, כמיופה כוחה של התובעת, לצד ג' (זיו אילן ובתיה) ביום 6/3/85, כעולה משטר העברת שכירות (מסמך 13 בקובץ המסמכים).      גם התמורה של דירה זו עברה אל האב.

(ב)     אמור מעתה, שהעברת זכויותיו של האב במשק לתובעת היתה בתמורה.
     לא הובאה בפני עדות המסבירה מדוע נכתב בהסכם שההעברה היא ללא תמורה, אם כי עלתה השערה שהדברים נרשמו כפי שנרשמו מטעמי מיסוי.
     מטעם זה נמחקו בסעיף 6 ליפוי הכח המילים המציינות קבלת תמורה.

(ג)     טוען ב"כ הנתבעת מספר טענות לענין העברת זכויותיו הקנייניות של האב לתובעת:

1.      הזכויות הן זכויות קנין רשומות וכל עסקה בהם מחייבת מסמך בכתב ובהעדרו - אין עסקה.

אכן, ההסכם הראשון נעשה בע"פ, אך ההסכם מ- 1982 מגבש בכתב את אשר נעשה בעל פה ב- 1977. הזכות הקניינית הועברה, איפוא, מהאב לתובעת בהסכם.

2.     נדרשת הסכמת המינהל והאגודה - שכלל לא התבקשו.
מתוך המסמכים שהוצגו ומהמפורט לעיל נראה בעליל שהאגודה נתנה את הסכמתה. באשר להסכמת המינהל, העברת הזכויות במינהל יכול היתה שתעשה רק לאחר פטירתו של האב כמוסכם בהסכם וכאמור ביפוי הכוח.

     לאור התנאים המנדטוריים שבחוזה החכירה, המונעים מהבעלים להתנגד להעברה, כמפורט לעיל, לא היתה אפשרות כלל לבעלים להתנגד לרישום החכירה על שם התובעת.

3.     "במקום - ישנה מינוי לבן ממשיך שכלל אינו מאזכר את הבנין במשק" (כך!).
אם הבנתי נכונה את הטענה, סבורני, שמינוי בן ממשיך אין צריך שיאזכר זכות קניין במשק, שהרי כפי שכתב ב"כ הנתבעת בסיכומיו, מדובר בזכויות בעל אופי אחר וכל זכות עומדת בפני עצמה. אכן, בהעדר זכות קניינית לא יוכל ה"בן הממשיך" לממש את זכותו, אך במקרה דנן היתה בידי התובעת זכות קניינית במחצית המשק, מכח ירושת אמה, ודי בזכות זו כדי לתלות בה ולעגן בה את זכות ה"בן הממשיך".

     יתר על כן, בדרך כלל, ממנים ההורים "בן ממשיך" בעודם בחיים, כאשר הזכות הקניינית עוברת, בדרך כלל, על דרך ירושה.

     אמור מעתה, שמינוי "הבן הממשיך", הגר עם הוריו במשק, איננו כרוך ואיננו תלוי בהענקת זכות קניינית קודם הענקת הזכות של "בן ממשיך".

     4.     לא באה ראיה על העברת הכספים לאב.
כפי שקבעתי לעיל, שוכנעתי באמיתות גירסת בני הזוג בדבר התמורה שקיבל האב, על דרך קבלת שתי הדירות של בני הזוג כמפורט לעיל.

5.     העיסקה כאן לא דווחה למס שבח.
בחומר הראיות לא בא זכרה של טענה זו. על כן, אין בידי לאמת אותה. אפילו לא דווחה העיסקה למס שבח, אין בכך כדי לפסול את העיסקה. היה זה תפקידו של האב, כמוכר, לדווח למס שבח. ההסכם ויפוי הכח נשארו בידי עו"ד נמרוד ואפשר שהיה זה מחובתו של עוה"ד שטיפל בעיסקה לדאוג לדיווח אודותיה למס שבח, אפילו אם מדובר במכר ללא תמורה.
גם לא הוכח בפני שהגיע המועד לדווח למס שבח בגין העיסקה, בהתאם לחוק מס שבח מקרקעין.

          אני דוחה, איפוא, גם טענה זו.

6.     הדירה בה שילמה התובעת לאביה בתמורה לעיסקה, ניתנה קודם לכן לתובעת במתנה על ידי אביה.
לטענה זו שתי תשובות:
א.     התמורה לעיסקה ניתנה גם בדירתו של הבעל.
ב.     משהיתה הדירה שייכת לתובעת או רשומה על שמה, אין נפקות לעובדה שהיא קיבלה דירה זו, קודם לכן, מאביה, מטעם זה או אחר.

7.     מדוע לא נמכרו שתי הדירות בשנת 1977.
לטענה זו השיבה התובעת בכך שכל עוד לא הובטחה זכותה בשלושת המסמכים: ההסכם, יפוי הכח וצוואת האב שנעשתה באותו מעמד, ביום 28/12/82 (ולפי ההסבר שקיבלה מעוה"ד נמרוד, שלושת המסמכים מבטיחים את זכויותיה במשק) לא הסכימה ליתן לאב יפוי כח בלתי חוזר למכירת דירתה היא.

ג.     התובעת כבת ממשיכה
(א)     גירסת בני הזוג בעדותם לא הופרכה בחקירה נגדית ולא הובאה בפני שום עדות העומדת בניגוד לגירסתם. שניים הם האנשים שהיו יכולים להעיד על כריתת ההסכם ועל המו"מ שקדם לו, לרבות על אודות טענת הנתבעת בדבר השפעה בלתי הוגנת של התובעת על האב, והם האב ועו"ד נמרוד. האב הלך לעולמו ואילו עו"ד נמרוד לא העיד בפני. שמא ניתן ללמוד על אודות משמעות ההסכם וטיבו מתוך צוואתו האחרונה של האב, אך האמור בצוואה נאמר לאחר פרוץ הסכסוך בינו לבין התובעת ואפילו היה האב אומר דבריו בתצהיר, לא ניתן לייסד עליהם תשתית עובדתית, כל עוד לא נחקרה עדותו בבית המשפט, מה עוד, שגירסת בני הזוג נתמכת במסמכים כמפורט לעיל (נ/1 ומסמכים 13, 14 בקובץ המסמכים).

(ב)     כאמור, עוד ב-28/10/77 הודיע האב למושב שבני הזוג הם "בנים ממשיכים במשק" והמושב אישר הודעה זו.
     על פי ההסכם הותיר האב בידו זכות מגורים בבית שבמשק וזכות הנאה מהכנסות המשק ומפירותיו למשך כל ימי חייו. כן הותיר האב לעצמו את הזכות להשכיר את חלקו בבית המגורים (דהיינו, מקום מגוריו בקומה השניה). בני הזוג אכן עברו להתגורר במשק. ביום 22/7/87 הודיע האב למושב (כמצוטט לעיל בעמ' 8 ממסמך 14 לקובץ המסמכים):
     "הריני מודיעכם בזאת כי העברתי לבתי גילה סלומון את מלוא הזכויות הפעלת המשק החקלאי שלי בהדר-עם, לרבות טיפול בפרדסים.
     החל מתאריך 1.8.87 כל נושא הפעלת המשק והטיפול בפרדסים יהיו בטיפולה של בתי כבת-ממשיכה.
     היא תהיה זכאית לחתום באופן עצמאי על כל מסמך שידרש לצורך זה.
     לי נשארה זכות המגורים בבית המשק, ואני אשלם את חלקי במס - המוניציפאלי החל עליו, וכן את התשלומים לקופת חולים שנעשים באמצעותכם".

בו ביום מודיע עו"ד נמרוד לתובעת בשם האב כדלקמן (מסמך 15 בקובץ המסמכים):
"1. בהתאם להסכם שבין אביך זהבי מאיר ובינך, הועברו אליך מלוא      הזכויות והחובות הכרוכות במשק שבהדר-עם.
2. אביך מודיעני כי אין לו כל ענין להמשיך ולעסוק בנושא הפרדסים שבהדר-עם, ולפיכך הטיפול בהם לרבות כל ההוצאות וההכנסות מהם יעברו אליך.
3. על פי החוזה זכאי אביך להשכיר את חלקו בבית לדיירים שיהיו מקובלים עליך.
לצורך זה הינך מתבקשת למצוא בעצמך דיירים כאלה, שישכרו את הבית תמורת -. 400 ₪ לחודש צמוד למדד יוקר המחיה.
4. אם תסרבי ללא הצדקה של ממש להשכיר את הדירה לדיירים שאביך יביא, או שלא מצאי דיירים כאלה בעצמך, ניתן יהיה לאכוף את ביצוע ההשכרה ע"י דיירים שיובאו באמצעות כונס נכסים.
אני תקוה שלא יהיה צורך בכך.
5. ניתנת לך כ"כ האפשרות לשלם לאביך את הסכום הנ"ל ולעשות שימוש בחלקו בבית כטוב בעיניך.
6. היה ויהיו תיקונים בבית כתוצאה ממעשי הדיירים הקודמים, ערכם ינוכה מדמי השכירות".

     מהמסמכים הנ"ל עולה בעליל שהאב והתובעת ביצעו למעשה את ההסכם פרט לעצם רישום זכות החכירה ע"ש התובעת, דבר שאמור היה להתבצע לאחר פטירת האב. במשך כ-20 שנה מילאו הצדדים את ההסכם הלכה למעשה, כשהנתבעת מתגוררת בחלק ניכר מהזמן בחו"ל.

(ג)     ב-7/12/87 הודיע עו"ד נמרוד למושב הדר-עם (מסמך 18 בקובץ המסמכים המצוטט לעיל) עם העתקים שנשלחו לבעל ולאב, על אודות תחולת כל חיובי המשק על משפחת סלומון החל בחודש 8/87.
     ברי, איפוא, שהתובעת היא "בת ממשיכה: במשק.

ד.     הסתלקות האב מעיזבון האם
בסיכומיו תוקף ב"כ הנתבעת את הסתלקות האב מעיזבון האם. תכליתה של תקיפה זו, לשלול מהתובעת את זכותה הקניינית במחצית המשק, אותה ירשה מהאם.

אני דוחה את הטענה וטעמי עמי:
הוצג בפני צו ירושה של האם מיום 8.11.77 (צו הירושה הוא אחד המסמכים בנ/4), התביעה בדבר תיקון צו הירושה נדונה בפני כב' השופטת ברוש בבית המשפט המחוזי בתיק עז' 1003132/77 והגיע לשלב הסיכומים.
בהחלטתה מיום 13.4.00 קבעה כב' השופטת ברוש שהחלטתה תימצא במזכירות בית המשפט בצהרי יום 20.7.2000. ב"כ הצדדים לא הציגו בפני את החלטת כב' השופטת ברוש. על כן, מבחינתי, צו הירושה המעניק לתובעת את חלקה של האם במשק עומד בתוקפו.

ה.     תוקפו של יפוי הכח
בחינת יפוי הכח תעשה על אדני קביעתי שהקניית הזכויות עפ"י ההסכם נעשתה על דרך מכר בתמורה.

לענין בטלות יפוי הכח טוען ב"כ הנתבעת את הטענות הבאות:
א.     "יפוי הכח מעולם לא נעשה משפטית" הואיל ומעולם לא נמסר לתובעת.
     סבורני, שהעובדה שיפוי הכח נשאר בידי השלוח ולא נמסר לצד ג', אין בה כל מאומה כדי לפגום בתוקפו של יפוי הכח.
     
ביטולו של יפוי כח בלתי חוזר אפשרי בהתקיים הנסיבות הבאות:
ראשית, בביטולה של "עסקת היסוד" או בנפול הזכות לשמה ולביצועה ניתן יפוי הכח הבלתי חוזר.
שנית, התניית תוקפו של יפוי הכח בהגבלות שונות ובהסכמת הצדדים שיצרוהו.
שלישית, נסיבות הנוגעות ישירות לאירועים שקדמו לחתימת יפוי הכח עצמו או כאלה שאירעו במעמד חתימת יפוי הכח או כאלה הקשורים למצבו הסוביקטיבי של נותן יפוי הכח - בין שהדבר קשור למצבו הנפשי, למידת הבנתו וכיוצא באלה. (זיוף, השפעה בלתי הוגנת, אי הבנת המסמך, אילוץ, עושק, מרמה וכיוצ"ב).
(לענין זה ראה ספרו של עו"ד פנחס נרקיס, יפוי כח בלתי חוזר, הוצאות אוצר לאור בע"מ).

בענייננו, משנעשה יפוי הכח כדין ולא נתמלאו התנאים המצדיקים את ביטולו ע"י השולח, אין בהוראות השולח לשלוח, לאחר מכן, לבטל את יפוי הכוח ושלא לפעול על פיו ושלא למוסרו לצד ג', כדי לפגום ביפוי הכח.

ב.     "יפוי הכח כאן אינו בלתי חוזר".
טעון זה מטעים ב"כ הנתבעת בפגם בעיסקת היסוד. טענה זו אני דוחה וטעמי עמי. קבעתי לעיל, שעיסקת היסוד, דהיינו המכר בתמורה של המשק מהאב לתובעת נעשתה כדין והיא תקפה.
     לטענת ב"כ הנתבעת לא היו למנוח זכויות במשק בשעה שנעשתה עיסקת המכר ונחתם יפוי הכח. זאת, מן הטעם, שזכות החכירה הסתיימה כבר בשנת 1977 ולא חודשה.
          טענה זו אין לה על מה שתסמוך מן הטעמים הבאים:
(א)     סעיף ג' לחוזה החכירה עניינו "חידוש החכירה". לא הוכח בפני שהבעלים פנו ל"חוכר" כנדרש בסעיף ג (2) לחוזה החכירה. על כן אין לראות את זכות החכירה כזכות שהגיע לקיצה.

(ב)     אם אכן, יש ממש בטענה זו, הרי שגם לנתבעת אין זכויות במשק כמי שירשה את אביה מכוח צוואתו האחרונה.

(ג)     המינהל היה מוכן לרשום את מחצית המשק שירשה התובעת מאמה, על שמה, אך הוא לא עשה זאת, כמוטעם במכתבו, הואיל ובאופן זה היתה הנחלה מתפצלת, דבר שהוא בניגוד למדיניות המינהל. המינהל לא התייחס כלל לאפשרות שאין לאב זכויות במשק.

     אמור מעתה, שהמינהל המשיך לראות בהורי הצדדים בעלי זכות החכירה גם לאחר שבאופן פורמלי תמה החכירה ב- 1977.

המינהל לא ראה את זכות החכירה כזכות שהגיעה לקיצה ועל-כן היא בטלה. לפיכך, יש לראות את האב כבעל מחצית זכות החכירה בעת עריכת ההסכם ומתן יפוי הכח.

     עוד טוען ב"כ הנתבעת שלאב לא היו זכויות במשק בעת שחתם על ההסכם הואיל והוא היקנה את זכויותיו במשק לתובעת על דרך מינוי "בן ממשיך". אף טענה זו יש לדחות באמת הבנין. ממה נפשך, אם זכויותיו של האב הועברו לתובעת על דרך מינויה כ"בן ממשיך" הרי שזכויות החכירה עברו מכוח המינוי כ"בן ממשיך".
מה לי העברת זכויותיו של האב במשק לתובעת מכוח מינוייה כ"בן ממשיך" או מכוח ההסכם. יחד עם זאת, ברי, שהענקת זכויות כ"בן ממשיך" אין בה משום העברת הזכות הקניינית. יש להבחין בין הענקת הזכות של "בן ממשיך" לבין העברת הזכות הקניינית. ההבחנה הובהרה לעיל בפסק הדין.

ג.     "אין כלל יפוי כח בלתי חוזר כאן"
     לטענת ב"כ הנתבעת נוצרה נאמנות של עוה"ד נמרוד ביחס ליפוי הכח. הנאמנות נמסרה לנאמן על תנאי שיעבירנו לתובעת רק לאחר פטירתו.

     טוען, ב"כ הנתבעת, שנאמנותו של עו"ד נמרוד וביטול הנאמנות היא דרך שקבעו הצדדים לביטול יפוי הכח. כמדומה, שנתחלפו לו לב"כ הנתבעת מעמדו של עו"ד נמרוד כשלוח של האב מחד ומעמדו כנאמן המחזיק ברשותו את יפוי הכח, מאידך. השליחות תקפה ויפוי הכח עומד בתוקפו אלא שמוסכם על ידי הצדדים, שיפוי הכוח לא יימסר לתובעת אלא לאחר פטירתו של האב. הסכמה זו טעמה בצידה, כפי שהעידה התובעת. תכליתה היתה להרגיע את חששו של האב ולמנוע אפשרות סילוקו מהמשק אם וכאשר תרשם הזכות הקניינית במינהל על שם התובעת.
     שמא תבקש התובעת לסלק את האב ממגוריו במשק בהשפעת הבעל. על כל פנים, אין בתנאי זה כדי ליתן זכות לאב לבטל את יפוי הכוח בשלב יותר מאוחר, בכל עת שיחפוץ.

     הטענה כאילו עו"ד נמרוד מחזיק ביפוי הכוח כנאמנו של האב בלבד ועל כן האב רשאי לאסור עליו למוסרו לתובעת, לאחר פטירתו, בניגוד לאמור ביפוי הכוח, אין בידי לקבלה. שהרי עוה"ד מחזיק ביפוי הכוח כנאמן של שני הצדדים. עם פטירתו של האב זכאית התובעת לפנות לעו"ד נמרוד למלא שליחותו, או על כל פנים, למסור לידיה את יפוי הכח כדי שהשלוח השני, הבעל, ימלא שליחותו על פי יפוי הכוח.

ד.     התובעת היא הן השלוח והן צד ג'
     אף את הטענה כאילו התובעת חובשת שני כובעים כובע צד ג' וכובע השלוח אני דוחה:
אכן, ביפוי הכוח התמנה הבעל אף הוא כשלוח, ביחד ולחוד עם עו"ד נמרוד, אך אין לזהות את הבעל עם התובעת, חרף היותם בעל ואשה. מעמדה של התובעת הוא כצד ג', ומעמדו של הבעל הוא כשלוח, עפ"י יפוי הכוח. הנה כי כן, עמדה לנתבעת מידת הזהירות, בכך שדאגה שהבעל ירשם אף הוא כשלוח, שאם לא כן היתה נתקלת בקשיים גדולים יותר משנתקלה בהם עתה, אם עו"ד נמרוד היה מסרב להשתמש במעמדו כשלוח. במקרה דנן, כאמור, הודיע עו"ד נמרוד שהוא יפעל על פי פסק הדין של בית המשפט.

ה.     התובעת לא יידעה את המינהל אודות העיסקה
     טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו שהתובעת לא הודיעה למינהל על אודות העיסקה ראוי שתידחה, שהרי הרישום של העיסקה במינהל יכול היה שיעשה רק לאחר פטירת האב. בלעדי יפוי הכח לא ניתן היה לרשום במינהל את העיסקה. עו"ד נמרוד סרב להעביר לב"כ התובעת את יפוי הכח לשם רישום העיסקה במינהל, חרף פנייתה אליו. על פי "חוזה החכירה" היה המינהל רושם את העברת הזכות הקניינית של האב לתובעת (=העיסקה) שכן התובעת עומדת בתנאיו של "חוזה החכירה", כמוטעם לעיל.

ו.     צוואת האב קוימה ללא הסתייגות
     התייחסתי לנתון זה לעיל, בשלהי הפרק "העובדות והשתלשלות האירועים". אכן, תכליתה של התביעה דנן היא שבית המשפט יקבע שהמשק איננו חלק מעיזבון האב לאור העיסקה מושא התביעה דנן.
     

התביעה שכנגד
משהגעתי למסקנה שהעיסקה היא עסקת מכר והיא בת תוקף וכי יפוי הכח אף הוא בר תוקף, יצא המשק מכלל נכסי העזבון של האב ועל-כן, דין התביעה שכנגד להדחות.

המורם מהמוטעם והמקובץ הוא שאני נעתר לתביעה כמבוקש ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ + מע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פסק דין הצהרתי יהדות

  2. תנאים למתן פסק דין הצהרתי

  3. התנגדות למתן פסק הדין הצהרתי

  4. פסק דין הצהרתי להירשם כבעלים

  5. פסק דין הצהרתי בגין רכישת קרקע

  6. פסק דין הצהרתי לבעלות במקרקעין

  7. תיקון בקשה למתן פסק דין הצהרתי

  8. פסק דין הצהרתי בבית הדין השרעי

  9. פסק דין הצהרתי על בעלות בקרקעות

  10. פסק דין הצהרתי בעלות על תכולת דירה

  11. זכויות במשק חקלאי - פסק דין הצהרתי

  12. פסק דין הצהרתי על בעלות במחצית דירה

  13. פסק דין הצהרתי על מלוא הזכויות בדירה

  14. פסק דין הצהרתי זכויות בדירת אדם שנפטר

  15. פסק דין הצהרתי במקרקעין בענייני משפחה

  16. פסק דין הצהרתי לקביעת "בת זוג" של אדם שנפטר

  17. פסק דין הצהרתי בין אחים על זכויות במקרקעין

  18. פסק דין הצהרתי כי התובע ובני משפחתו תושבי ישראל

  19. תביעה למתן פסק דין הצהרתי לתוספת גמול ניהול (20%)

  20. תביעה למתן פסק דין הצהרתי שהתובע הוא בעל הזכויות בדירה

  21. תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבבר זכויות שנרכשו מאדם שנפטר

  22. בקשה לפסק דין הצהרתי המורה על ביטול דו"ח חניה בשל התיישנות העונש

  23. תביעה על מנת שבית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי המצהיר על זכאות במקרקעין

  24. תביעה לפסק דין הצהרתי כי הרישום הנוכחי של באדמות אינו משקף נכונה את הזכויות

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון