להלן החלטה בנושא התנגדות הורים לטיפול רפואי בילד: החלטה 1. הנושא העומד בפני "קשה הוא עד מאד, יורד לשיתין של ערכי אדם ומוסר", כלשונו של המשנה לנשיא מ. אלון בפרשת יעל שפר (ע"א 88/506 פד"י מ"ח (1) 96,87); "בעל כורחנו אנו דנים בענין עצוב שלפנינו. בסוגיה שלפנינו מתעוררות לא רק שאלות של חוק, משפט ורפואה, אלא שאלות של מוסר, אתיקה, אמונה וערכים שונים המלווים את האנושות ככלל ואת האדם בפרט, בחיי יום יום", כדברי השופט חנוך אריאל בפרשת יעל שפר (ראה שם בעמ' 195) - אני מצטרף לדברים אלה המבטאים אף הקשיים במתן החלטה זו. 2. בהחלטה זו ניתנים הנימוקים להחלטתי מיום 18.8.97 לבצע הקטין את טיפול הדיאליזה, חרף התנגדות הוריו. 3. לבקשה צורפה פנייתו של ד"ר רחמל אבינועם, סגן מנהל מחלקת הילדים של ביה"ח שניידר, מיום 18.8.97, לפקידת הסעד. במכתב הנ"ל יש סיכום תמציתי של מצבו של הילד ועל כן אני מביא אותו כלשונו: הקטין, "ילד בן 8 שנים, הסובל מלידתו ממחלה עצבית עם פיגור פסיכו - מוטורי קשה ביותר - איננו מסוגל לאכול לבדו, ותפקודו מסתכם בחיוך, ויצירת קשר עין קצר עם סביבתו. אין גם כל שליטה בסוגרים. פרט לכך הוא סובל ממחלה כלייתית כרונית, שלא הגיבה לטיפול תרופתי מקובל. מזה כ- 10 חודשים חוסה במוסד "עלה" בבני-ברק. אושפז אצלנו לפני 19 יום בשל החמרה פתאומית בתפקוד הכליות ומחלת חום. בהדרגה פיתח אי-ספיקת כליות חדה תוך צבירת נוזלים, גודש ריאתי והפרעה קשה במשק הנוזלים והמלחים בגוף. כעת אינו נותן שתן כלל. הדרך היחידה לטפל במצב כזה היא ביצוע דיאליזה פריטונאלית. ההורים מתנגדים בכל תוקף לטיפול כזה. אי לכך נוצר הצורך בפנייה לביהמ"ש לקבלת אישורו להתחיל בטיפול. במידה ולא תבוצע דיאליזה פריטונאלית בשעות הקרובות, ידרדר מצבו של הילד וקרוב לודאי שנשקפת סכנה מיידית לחייו". 4. בדיון שהתקיים בפני אתמול בשעה 23.00 השתתפו ב"כ היועץ המשפטי ' לממשלה, עו"ד עלינא תורי, ההורים (שבאו מפרדס חנה), פרופ' אשכנזי וד"ר ב. איזנשטיין. לפני הדיון שוחחתי בטלפון עם ד"ר אלבוקרק שהיה רופא תורן במחלקה, עם ההורים ועם פרופ' אשכנזי ולפי בקשת ההורים זימנתי את כל הצדדים לדיון בפני. 5. בדיון העידו פרופ' אשכנזי וד"ר בלה אייזנשטיין, מומחית למחולות כליה ומנהלת יחידת הדיאליזה והנפרולוגיה בביה"ח שניידר. 6. כל הרופאים בדעה, כי אם הילד לא יקבל דיאליזה הוא ימות וכי יש לעשות זאת עוד הלילה (19.8.97) או למחרת בבוקר. 7. ד"ר אייזנשטיין תארה את התהליך של החדרת קטטר לבטן - בהתחלה באופן זמני ואח"כ באופן קבוע - את הסיבוכים וכן את הסבל שיכולים להגרם מכך לקטין (הזיהומים והניתוחים, כאבי בטן, תהליך החלפת הנוזלים מדי פעם, התנאים לרחיצתו של הילד והצורך במטפלות מיומנות). הדיאליזה אינה מרפאה את מחלת הכליות, אלא תשאיר את הילד בחיים. 8. הרופאים ציינו כי הטפול במחלה הכלייתית לא אמורה להשפיע על המחלה העצבית שהיא קבועה ואין סיכוי סביר להחלמה ממנה. כל הנוגעים בדבר, הרופאים ופקידת הסעד ציינו את מסירותם של ההורים בטפולם בקטין ובדאגה לו. פרופ' ש. אשכנזי טוען כי "חובתנו כרופאים היא לתת לילד את הטפול היחיד שאפשר לתת לילד וזה דיאליזה". 9. פרופ' ש. אשכנזי ציין כי הילד "מגיב בחיוך ויוצר קשר עין עם הסביבה. הוא בוכה כשהוא רוצה משהו". 10. ההורים מתנגדים לבצע את הדיאליזה; הם טוענים, כי הם רואים את עצמם כנציגים של הילד בדיון ומבקשים שלא להעתר לבקשה. ההורים מודים כי הם "מבינים טוב טוב שזה יהיה הסוף של הקטין, אם לא נעשה את הדיאליזה ואנחנו חושבים שזה יהיה סוף יותר ארוך אם אנחנו נעשה את זה". "זה לא ירפא את (הקטין), זה פשוט ימשיך את הסבל שלו ואנחנו לא מעוניינים להמשיך את זה". "אם (הקטין) היה יכול להגיד משהו אני מאמינה שהוא היה אומר אותו דבר". "אנחנו אוהבים את הבן שלנו, כמו שכל הורה אוהב ילד חריג". לא צריך "לעשות לו תהליכים שיאריכו לו את הסבל הזה ויגרום לו לעוד סבל חדש". (ראה דברי האם בעמ' 7 לפרוטוקול). האב פנה לבית המשפט ואמר: "תנו לילד, הוא חי 8 שנים, תנו לו לגמור בכבוד ואל תאריכו את הסבל שלו" (ראה עמ' 8 לפרוטוקול). 11. עו"ד ע. תורי טענה בסיכומיה, כי ההורים המתנגדים, אינם פועלים עפ"י סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב - 1962 וביקשה שבית המשפט יעשה שמוש בסמכותו עפ"י סעיף 68 (ב) לחוק הכשרות המשפטית ויורה על בצוע הדיאליזה (ראה עמ' 8 לפרוטוקול). 12. בתום הדיון התרתי לרופאים של בית החולים שניידר לבצע את טפול הדיאליזה הפריטונאלית בקטין. השעה היתה 23:45 ולכן הנימוקים לא ניתנו בעת מתן ההחלטה. 13. סעיף 68 (ב') לחוק הכשרות המשפטית קובע כי ביהמ"ש לא יורה על ביצוע ניתוח ונקיטת אמצעים רפואיים בקטין, "אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין". שוכנעתי עפ"י חוות הדעת של הרופאים שהעידו בפני כי הטפול של דיאליזה פריטונאלית דרוש לשמירת שלומו הגופני של הקטין. 14. עפ"י הההלכה שנפסקה בענין יעל שפר, רק אדם הנמצא במצב סופני, כשל צמח העובר יסורים בלתי נסבלים תוך השפלה עצמית, יתכן ובית המשפט יסרב להתיר נקיטת אמצעים להארכה מלאכותית של חייו (ראה דברי השופט חנוך אריאל ביעל שפר עמ' 196 א'). לגבי כל אדם אחר "שנרו עדין בוער" כלשונו של המשנה לנשיא מ' אלון ביעל שפר "בתנאים אלה ובמציאות זו, קדושת חייה של יעל, גם במצבם הסופני הוא הערך הבלעדי והקובע, וכל התערבות ופגיעה בהם עומדת בניגוד מוחלט לערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית" (ראה ע"א 81/506 יעל שפר בעמ' 194 א'). 15. גם לגבי הקטין שלפנינו שמענו מפי פרופ' ש. אשכנזי והדבר אף נכתב במכתבו של ד"ר רחמל אבינועם, הילד מחייך ויוצר קשר עין עם הסביבה והוא בוכה כאשר הוא רוצה משהו - דהיינו נרו של הילד עדיין דולק. לפיכך אין בידי הסמכות - ואני מקווה שלא תהיה סמכות כזו בידי שום אדם - לקבוע חייו של מי ראויים לחיות אותם וחייו של מי אינם ראויים לחיות אותם ולסרב להורות על נקיטת האמצעים הרפואיים שהרפואה, כיום יכולה להעמיד לרשות החולים, ע"מ לשמור על גופם ונפשם, וזאת גם לגבי בני אדם החולים במחלה שאין לה מרפא, כדוגמת הקטין. 16. בסיום החלטה זו אני רואה לנכון להביא את דבריו של המשנה לנשיא מ' אלון ביעל שפר לגבי המדרון החלקלק: "החששות מהסכנות האמורות רבות וגדולות הן במיוחד בעניינם של קטינים ופסולי דין. משמתחילים להעריך ולשקול ערכם של חיי אדם, מדרך העולם והשיגרה ש"הערכה" ו"שקילה" אלה יביאו תחילה לכלל היתר הריגתם של אנשים שגופם ונפשם פגועים ביותר, ולאחר מכן - גם של אלה שפגועים במידה קצת פחותה, ובמשך הזמן לא יהא שיעור עד כמה מידה זו צריכה להיות פחותה. זאת תורת המדרון החלקלק - ה - SLOPE SLIPPERY, והלוא היו דברים לעולמים". (ראה ע"א 88/1296 יעל שפר, בעמ' 172 נ'). קטיניםרפואהטיפול רפואי (קטינים)