העברת משמורת קטין לאימו

להלן פסק דין בנושא העברת משמורת קטין לאימו:

פסק דין

1.     בפני תובענה להעברת משמורת בקטין לידי אימו.

2.     העובדות בקצרה
א.     התובעת (אם הקטין) והנתבע (אבי הקטין) נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י ביום 29.8.87.

ב.     מנישואין אלה נולד לצדדים הקטין , יליד 89.

ג.     הצדדים התגרשו זמ"ז בג"פ כדמו"י במהלך יולי 1992.

ד.     בהסכם שנחתם ביניהם עובר לגירושיהם ואשר אושר בבית הדין האיזורי בתל - אביב - יפו, נמסרה המשמורת בקטין בידי אביו - הנתבע ונקבעו הסדרי ראיה לאמו - התובעת.
ה.     לימים נישאה התובעת בשנית ולה ילדה בת כשלוש שנים. הנתבע נישא אף הוא בשנית לאשה גרושה + ילד ולהם ילד נוסף כבן 3 וחצי שנים.

ו.     ביום 18.1.99 הגישה התובעת את התובענה שבפני ובה עתרה להעברת המשמורת על הקטין לידיה.

ז.     ביום 26.1.99 הוריתי על הזמנת תסקיר סעד משירותי הרווחה בעיריית פתח תקוה בו בקשתי לקבוע הסדרי ראיה בין הקטין ובין התובעת. הסדרי ראיה אלה קבלו תוקף של החלטה ביום 28.4.99 לאחר שנתקבלה הסכמת ב"כ הצדדים לכך, לאור טענת חוסר סמכות שהועלתה על ב"כ הנתבע.

ח.     לקראת ישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 15.7.99 הומצא לבית המשפט תסקיר משלים ובו המלצות ברורות וחד משמעיות לענין המשמורת והסדרי הראיה.

ט.     בתסקיר הומלץ על השארת המשמורת בקטין בידי אביו - הנתבע, תוך קביעת הסדרי ראיה בין התובעת ובנה הקטין.

י.     בישיבת יום 15.7.99 בקשתי לשמוע את עמדות הצדדים ובאי כוחם להמלצות התסקיר.

י"א.      לאור המלצות התסקיר חזר בו ב"כ הנתבע מבקשתו בבשא 5701/99 להעברת התובענה לדיון בבית הדין הרבני, ואימץ בחום את המלצות התסקיר תוך הסתייגות מההמלצה לאפשר לבעלה של התובעת להסיע את הקטין לבית אמו לאור מערכת היחסים העכורה בין הנתבע לבעלה של התובעת הנובעת מהתנהגות אלימה של הבעל - כך לטענת הנתבע.

     אשר להסדרי הביקור בחופשת הקיץ ביקש ב"כ הנתבע לבצע את החלוקה לפרקי זמן קצרים יותר ולא למחצית מחצית באופן רצוף.

י"ב.     ב"כ התובעת קיבל אף הוא את ההמלצות לרבות את ההמלצה לאפשר לבעלה של התובעת להסיע את הקטין לבית אמו.

י"ג.     עוד נחלקו ב"כ הצדדים בשאלת ההוצאות.
     -     ב"כ הנתבע בקש לחייב את התובעת בהוצאות ראליות.
     לטענתו לא היה כל מקום להגשת התובענה מלכתחילה דבר העולה 'מהמרחק הרב' כלשונו שבין הטענות שנטענו בכתב התביעה בנוגע
למצבו של הקטין וליחסם של הנתבע ואשתו אליו לעומת הממצאים בתסקיר.

-     ב"כ התובעת טען כי אין מקום לחייב כלל בהוצאות שכן בכתב התביעה נתבקשה עתירה חלופית לקביעת הסדרי ראיה וזו נתקבלה. בנוסף, נאלץ הוא להכין עצמו משפטית לטענת חוסר הסמכות ומשחזר בו ב"כ הנתבע מטענתו זו זכאית התובעת להוצאות משלה בגין בקשה זו.

3.     דיון
א.     אין מחלוקת בין הצדדים ובאי כוחם כי דין התובענה למשמורת להדחות וכי הקטין ישאר במשמורת אביו - הנתבע.

ב.     אין מחלוקת בנוגע להסדרי הראיה המומלצים במהלך השבוע ובסופי שבוע בין הקטין ואמו - התובעת.

ג.     אשר לחופשת הקיץ מקבל אני את עמדת ב"כ הנתבע. סבור אני שאת החלוקה של חופשת הקיץ יש לעשות באופן שהקטין ישהה שבועיים רצופים אצל כל אחד מההורים כאשר ההורה האחר יזכה לאותם הסדרי ביקור רגילים המתקיימים במהלך השנה, בחלק החופשה שהקטין לא נמצא אצלו.

ד.     אשר למעורבות הבעל של התובעת בנשיאה בנטל קיומם של הסדרי הביקור - ההמלצה השלישית, מותנית בהסכמת האב/הנתבע וזה אינו נותן את הסכמתו לכך.

     אין בכוונתי להיכנס לטעמי ההתנגדות של הנתבע ואולם אין כל סיבה שהוא עצמו לא יטול חלק בחלוקת הנטל בקיום הסדרי הביקור.
     הסדרי הביקור אינם רק זכות של האם/התובעת. הם בראש ובראשונה זכותו של הקטין. בקיום זכות זו של הקטין מן הראוי שגם הנתבע/האב יטול חלק.

4.     אשר להוצאות -

ככלל יש לעניות דעתי לשקול היטב פסיקת הוצאות בתובענות שנושאן משמורת והסדרי ראיה. הטעם לכך שיש בהטלת ההוצאות כדי להחדיר למערכת היחסים הטעונה ממילא בין הורי הקטין אלמנט נוסף, כספי - כלכלי, אשר עלול להשפיע לרעה על אותה מערכת יחסים שבירה ועדינה.

     יחד עם זאת, יש בהחלט מקום להטלת הוצאות באותם מקרים בה לא היה ראוי לפתוח בהליך כלל וכלל, באותם מקרים בהם לא היה נכון להכניס את כל התא המשפחתי למערבולת משפטית חדשה, כולל את הקטין עצמו אשר מוצא עצמו נח בחוף מבטחים לאחר הסערות הרבות שעבר בהליכי הגירושין של הוריו.
     
     עיינתי היטב בתסקיר שהונח בפני ורואה אני לנכון לקבוע כי מן הראוי היה שהתובענה לא היתה מוגשת כלל. מסקנתי זו מקבלת חיזוק דווקא נוכח המרחק הרב הקיים בין הטענות שפורטו בכתב התביעה כבסיס לתובענה ובין הממצאים שנקבעו בתסקיר בנוגע למצבו של הקטין, תחושותיו, הבטחון שהוא חש אצל אביו, יחסיו הטובים עם אמו החורגת (שנטען כלפיה לאלימות) ומנגד אכזבתו מיחסיו עם אמו הביולוגית/התובעת.

     עיינתי היטב בכתב התביעה ובניגוד לטענת ב"כ התובעת לא מצאתי בכתב התביעה עתירה חלופית לקביעת הסדרי ראיה. העתירה היחידה היה להעברת משמורת ולשם כך נתבקש ביהמ"ש להפנות את הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית, עתירה מיותרת לחלוטין לאור מסקנות התסקיר. זאת ועוד הסדרי הראיה נותרו כשהיו בהסכם הגירושין.

     בנסיבות המפורטות לעיל נחה דעתי כי יש מקום לפסוק הוצאות כנגד התובעת תוך התחשבות שזכאית היא להוצאות בגין הבקשה להעברת הדיון לבית הרבני ממנה חזר ב"כ הנתבע.

4.     סוף דבר
א.     התובענה להעברת משמורת נדחית. המשמורת בקטין תשאר בידי אביו/הנתבע.

ב.     הסדרי הראיה בין הקטין ובין אמו/התובעת יתקיימו פעמיים בשבוע בימים ב' ו - ה' משעה 10:00 ועד השעה 20:00 ובכל סוף שני מיום מיום שישי שעה 14:00 ועד מוצאי שבת בשעה 20:00.
     האם/התובעת - תקבל את הקטין למחצית חגי ישראל והחופשות.

     אשר לחופשת הקיץ החלוקה תהיה שבועיים, שבועיים כאשר ההורה של הקטין שאינו אצלו יקבלו לרשותו פעמיים בשבוע כאמור לעיל.

ג.     אני מחייב את הנתבע לדאוג להבאת הקטין למפגש עם אמו ביום ג' או ה' בשבוע. האם היא שתחזיר את הקטין בשני הפעמים. הצדדים יקבעו ביניהם את יום הביקור בו על הנתבע להביא את הקטין למפגש עם אמו.

ד.     אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך דין בס"ך של 4,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון