הגבלת היקף צו הגנה

להלן החלטה בנושא הגבלת היקף צו הגנה:

החלטה

1.     המבקשת 1 והמשיב נשואים כדמו"י מיום 2.6.82 ומנישואין אלה נולדו להם שני ילדים, הגדול כבן 15 וחצי שנים (להלן: הבן הגדול) והקטן כבן 11 וחצי שנים (להלן: הבן הקטן) (מבקשים 2, 3).
בתאריך 31.12.00 עזב המשיב את בית מגורי הצדדים ברעננה (להלן: בית המגורים) ובחודש אפריל 2001 שכר לעצמו דירה למגוריו, בה
הוא מתגורר עד היום, עם חברתו.

2.          א.     בתאריך 16.4.01 הגיעו הצדדים לידי הסכם יחסי ממון וגירושין, (להלן:
               "הסכם הגירושין"), אשר אושר וקיבל תוקף של פס"ד בתאריך 17.5.01
               בביהמ"ש לעניני משפחה למחוזות ת"א והמרכז (בתמ"ש 091380/00).

ב.     בהסכם הגירושין (נספח א' לבקשה) הוסכם כי המבקשת וילדי הצדדים ימשיכו להתגורר בבית המגורים עד למכירת הבית ומסירתו לצד שלישי, או ללא הגבלת זמן במקרה והמבקשת תנצל את זכות הקדימה שניתנה לה, ותרכוש מהמשיב את חלקו בבית.

ג.     בסעיף 2.1 להסכם הגירושין נקבע כי:
"אין בעזיבת הבעל את הבית כדי לגרוע מזכויותיו הרכושיות בבית וכי הוא יוכל להיכנס לבית בכל עת, בכפוף לכך כי יודיע לאשה על כך, לפחות 3 שעות מראש".

3.     א.     כעולה מחקירתו הנגדית של המשיב, נמנע הוא בפועל מכניסות תכופות או
          יומיומיות לבית הצדדים, חרף האמור בהסכם הגירושין, וביקוריו בבית
          התמצו אך ורק בימים שנועדו לביקורי הילדים או בימי הביקור החלופיים
          המתואמים, כאמור בסעיף 4.1 להסכם הגירושין.

ב.     כניסתו של המשיב לבית ושהותו בו בשעות האמורות נבעו בין היתר מכך
     שילדי הצדדים סירבו ומסרבים לבקר ולשהות ולא כל שכן ללון בסופי שבוע
     בדירתו השכורה של המשיב בה הוא מתגורר עם חברתו.
     לטענת המשיב אין ביכולתו וביכולת הילדים להסתובב במשך שעות מרובות
     מחוץ לבית במקומות בילוי שונים, לעיתים הילדים מעדיפים שלא לצאת
     לבילויים שונים ואזי הפתרון הטוב הינו שהותו עמם בבית המגורים.

4.     א.     אין חולק כי בתאריך 24.7.01 בסמוך לפני השעה 19.00, בעת שהמשיב שהה
          לבדו בדירת המגורים עם ילדיו, התפרץ המשיב תוך אבדן עשתונות על ילדו
          בן ה - 11 וחצי רדף אחריו בבית, טלטל אותו והכה אותו באופן
          שהותיר שטפי דם פנימיים על שתי זרועותיו, על שתי ירכיו ועל ישבנו.
          (נספחים ב', ג', ד' לבקשה). כל זאת לנגד עיניו המבוהלות של הבן הגדול
          אשר ניסה להגן על אחיו ולחלצו מידי המשיב.
          משחדרה לפתע להכרת המשיב (שהינו רופא במקצועו) מהות וחומרת מעשיו,
          מיהר המשיב להתנצל בפני בנו המוכה ולנסות להרגיעו, ואף שם קרח על ידיו
          "על מנת להקל את כאביו", (סעיף 4 ה' לתצהיר המשיב) כמו כן טילפן
          המשיב אל המבקשת 1, ואמר לה כי הילד הוציאו משליטה, תוך התנצלויות
          חוזרות ונשנות ואמירה כי: "גם ככה אני במצב נפשי לא טוב" (סעיף 7
          לבקשה).

5.     עקב השתלשלות הדברים דלעיל הוגשה כנגד המשיב בקשה למתן צו הגנה בהתאם
     לחוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א 1991 (להלן: החוק).
     בתאריך 9.8.01 הופיעה ב"כ המבקשת בפני כב' השופט קסירר בבימ"ש השלום
     בפתח תקוה. לנוכח העדרות המבקשת מהדיון הורה ביהמ"ש על קיום דיון במעמד
     הצדדים למחרת היום כשביצוע מסירת ההזמנה לדיון לידי המשיב הוטל על ב"כ
     המבקשת.
     בתאריך 10.8.01 התייצבו המבקשת וב"כ בביהמ"ש, אולם עקב העובדה שלא
     בוצעה מסירה אישית למשיב, נדחה מועד הדיון לתאריך 14.8.01.
     לא למותר לציין כי כבר בדיון ביום 10.8.01 הודיעה ב"כ המבקשת לביהמ"ש כי:
     "אנו מעונינים שהסדרי הראיה ימשכו".
     בתאריך 14.8.01 הופיעו הצדדים בפני כב' השופטת לורך בכפר סבא. בהסכמת
     הצדדים הוזמן תסקיר סעד וניתנה החלטה מוסכמת האוסרת על המשיב את
     הכניסה לבית הצדדים עד לקבלת התסקיר וקיום דיון בביהמ"ש לעניני משפחה.

6.     הסדרי הראיה שבין המשיב לילדיו המשיכו להתקיים כסדרם, ובתסקיר שהוגש
     ע"י פקידת הסעד נאמר בין היתר כי: "אני סבורה שהאב אינו מהווה סיכון פיזי
     לבן, לדעתי היתה זו באמת מעידה חד פעמית, נראה לי שצערו של האב
     והתחרטותו על הכאת בנו כנים".
     עם זאת המליצה פקידת הסעד כי המשיב יראה את שני הילדים יחדיו או את הבן
     הגדול לבדו, אך לא יכפה על הבן הקטן מפגש עימו בהעדרו של אחיו.
     בנוסף, ציינה פקידת הסעד את התנגדותם הנחרצת של שני הילדים ללון בדירתו
     השכורה של האב, וציינה כי המשיב נתן הסכמתו לכבד את רצון הילדים.
     לדעת פקידת הסעד צריך הנתבע לקבל הדרכה הורית כדי לשקם את יחסיו עם
     הבן הקטן, והילד זקוק לטיפול פסיכולוגי לאותה מטרה.

7.     הבקשה למתן צו הגנה הסתמכה על שתי טענות שהופנו כנגד המשיב:
א.     "בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו"... כאמור בסעיף 3 (1) לחוק.
ב.     האב "התעלל בן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו", כאמור בסעיף 3 (3) לחוק.

8.     בכל הנוגע להרחקתו של המשיב על בסיס סעיף 3 (1) לחוק עקב האירוע שהתרחש
     בתאריך 24.7.01 בין המשיב לבין בנו הקטן נחה דעתי כי אין מקום להארכת צו
     ההגנה. הסדרי הראיה בין המשיב לבין ילדיו נמשכו כסדרם, המשיב מסיע את
     הילד לבית ספרו מדי בוקר ומסיע את שני הילדים לחוגיהם, המשיב הביע חרטה
     כנה וצער רב על אובדן עשתונותיו, ופקידת הסעד חוותה דעתה כי אינו מהווה
     סיכון פיזי לבנו.
     התפרצותו של המשיב על בנו בן ה - 11 וחצי ותקיפתו האלימה היתה חמורה
     ביותר, ראויה לכל גנאי ואין להקל בה ראש כלל ועיקר. מאידך, דורשת טובתו של
     הקטין התגברות על הטראומה שנגרמה, שיקום יחסיו עם האב, יצירת קשרים של
     קרבה עמו באופן שלא יפגעו עיצוב אישיותו של הקטין ויכולתו להזדהות עם אביו.
     מזה כשלושה חודשים אין המשיב נכנס לבית מגורי המבקשים ודי היה בתקופה זו
     כדי הרגעת הרוחות לאחר האירוע שהתרחש בבית זה בין המשיב לבין הבן,
     בהעדרה של האם מן הבית.

9.     א.     שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לבקשת צו ההגנה מכח סעיף 3 (3) לחוק.
      בבקשת צו ההגנה נטען כי כניסתו של המשיב לבית המבקשים בכל עת (תוך
מתן הודעה בת 3 שעות מראש, כאמור בהסכם הגירושין) מונעת מן המבקשים
      "ניהול סביר ותקין של חייהם בביתם".
ב.     המשיב ויתר על חקירת המבקשת 1 על תצהירה, ובתצהיר זה נטען בין היתר
כי המבקשת 1 חרדה מפני המשיב וכי כניסתו הביתה בכל עת שיחפוץ גורמת
      למבקשת 1 פגיעות רגשיות ומתח נפשי בלתי נסבל.
      בחקירתו הנגדית אישר המשיב כי בעת שהינו מגיע לבית המגורים פורצות בינו
לבין המשיבה 1 מעת לעת מריבות הבאות לידי ביטוי בויכוחים קשים בנוכחות
      הילדים כשהם מלווים לטענתו בסחטנות רגשית של המבקשת בנוכחות הילדים
      (וראה גם סעיף 5 לתצהיר המשיב).
      המשיב מתגורר כאמור עם חברתו בדירה נפרדת ששכר למגוריו. בחקירתו
          הנגדית טען המשיב כי הוא עומד על זכותו להיכנס לבית המגורים (שהינו עדיין
          בבעלותם המשותפת של המבקשת 1 והמשיב) משתי סיבות:
*"כדי לבדוק שהרכוש שלי במצב תקין" ... " שהבית עומד במקומו מטופל
ומתוחזק".
* "כדי להיות עם הילדים שלי".
עוד העיד המשיב כי גם לפני התרחשות האירוע מיום 24.7.01 נמנע הוא למעשה
מכניסה לבית הצדדים, פרט לימים שנקבעו להסדרי ראיה עפ"י סעיף 4 להסכם
הגירושין.
ג.     יוער כי בהסדרי הראיה נקבע כי: " הבעל ידאג לקבל את הילדים מפתח מקום
מגוריהם ולהחזירם, בתום הביקור, לפתח מגוריהם".
     אולם דברים אלה התייחסו על פניהם למצב שישרור לאחר שהמשיב יקבל
     את חלקו בבית המגורים ואילו עד לאותו מועד זכאי היה המשיב לפקוד את
     הבית בכל עת כאמור בסעיף 2.1 להסכם הגירושין.
ד.      לאחר תקיפת הקטין ע"י המשיב מצא המשיב לנכון להודיע למבקשת 1
     בהודעת פקסימיליה מיום 25.7.01 כדלהלן:
"בוקר טוב, ברצוני להודיעך שהיום-מחר-יום שישי - ויום שבת, אני
אכנס לבית". (נספח ו' - לבקשה).
     הודעה שכזו ופרשנות מעוותת שכזו להסכם הגירושין מציבה ללא ספק את
     המבקשת 1 במצב בלתי אפשרי ובלתי נסבל לפיו יכול הנתבע לחדור לחייה
     ולפרטיותה בכל רגע נתון של היממה בעוד והוא שומר לעצמו את צנעת
     פרטיותו בדירה בה הוא חי עם חברתו.
     המצב שנוצר מגיע לפיכך לדעתי להגדרת: "התנהגות שאינה מאפשרת לבן
     משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו", כאמור בסיפא 3 (3) לחוק.
     מאחר ודי בקיומה של חלופה זו כעילה העומדת בפני עצמה למתן צו ההגנה
     לא מצאתי מקום לדון בשאלה אם הגיעה התנהגותו של המשיב לדרגה של
     "התעללות נפשית מתמשכת".

10.      משהגעתי למסקנה כי המבקשת 1 זכאית להארכת צו ההגנה נעורה שאלת היקף
      הצו וכן משך התקופה בה יחול הצו. בסיכומיו בפני עתר המשיב (שטען לעצמו) כי
      יש לסיים בכל מקרה את תקופת הרחקתו מן הבית בתאריך 14.11.01 כחלוף
      שלושה חודשים מתחילת תוקפו של הצו שניתן ע"י כב' השופטת לורך.
      בסעיף 5 לחוק נקבע כי:
      "תקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חדשים; בית המשפט רשאי להאריך את
      תקפו של הצו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה
      חודשים ואולם, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך את
      תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת".
      עינינו הרואות כי במקרה של הארכת הצו מעבר לתקופה של שישה חודשים ועד
      לתקופה של שנה נדרשים: "נימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטה", ואילו לשם
      הארכת הצו עד לתקופה של שישה חודשים אין נדרש פירוט נימוקים מיוחדים.
      בבר"ע 20837/99, מחוזי ת"א, ספיר נ' ספיר (טרם פורסם) נקבע לענין זה ע"י כב'
     סגן הנשיא השופט פורת כדלהלן:
      "נכון שצו הגנה ניתן תחילה לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים, אולם סעיף 4
      בחוק מאפשר הארכה לעוד 3 חודשים ולא נדרשים לכך "נימוקים מיוחדים".
      נימוקים כאלה נדרשים רק כאשר מבקשים הארכה מעבר ל - 6 חודשים - ואלה
      טרם חלפו. אפילו בוססה הבקשה המקורית על מעשה אלימות מסוים, אינני
      רואה שום מניעה להאריך את תוקף הצו כאשר ישנן ראיות לעילות נוספות
      שהתווספו בינתיים או שהיו קיימות בעבר אך לא נטענו כהלכה".
      (וראה גם החלטת כב' השופט שוחט, בביהמ"ש לעניני משפחה למחוזות ת"א
      והמרכז, בתמ"ש - 011405/99).

11.      את היקף הצו ניתן ואף צריך להגביל לדעתי באופן שיתחשב מחד במוסכם בין
      הצדדים בהסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פס"ד, ויגן מאידך על המבקשת 1
      שהינה עדיין אשת המשיב, מפני הפגיעה ביכולתה לנהל את חייה באופן סדיר
      ותקין, תוך הגבלת מועדי כניסתו של המשיב לבית מגוריה.
      המבקשת 1 תוכל כמובן להעדר מן הבית, אם תחפוץ בכך, בעת שהמשיב ישהה
      בו, ובכך ימנע כל חיכוך בין הצדדים.

12.      לנוכח כל האמור לעיל מוחלט בזאת כדלהלן:

א.     צו ההגנה שניתן כנגד המשיב מוארך בזאת לתקופה בת שלושה חודשים
          נוספים, שסיומם בתאריך 14.2.2002.

ב.     למרות האמור בס"ק א' דלעיל יהא המשיב רשאי להיכנס לבית מגורי המבקשים ברעננה ולשהות בו בימי שלישי וחמישי בכל שבוע, החל מהשעה 17.00 ועד השעה 21.30. ובכל שבת שניה לסירוגין החל משעה 11.00 ועד למוצ"ש בשעה 19.00.
ג.     שינוי של מועדי הכניסה לבית יוכל להיעשות אך ורק עפ"י הסכמת המבקשת 1 שתינתן למשיב מראש ובכתב.
ד.     מכח הסכמתם ונכונותם של המבקשת 1 והמשיב, כעולה מתסקיר פקידת הסעד, יפנו ההורים יחדיו לקבלת הדרכה הורית בשירות הפסיכולוגי החינוכי ברעננה.
ה.     הבן הקטן ימשיך בקבלת הטיפול הפסיכולוגי אצל הפסיכולוגית בה הוא מטופל כיום.
ו.           הנני מסמיך בזאת את פקידת הסעד במחלקה לשירותים חברתיים שבעיריית רעננה עפ"י הוראות סעיפים 19 ו - 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962, להכניס שינויים בהסדרי הראיה בין המשיב לבין הילדים ככל שיידרש עפ"י שיקול דעתה, לרבות שינוי הסדרי הלינה. מבוקש כי יעשו הליכים טיפוליים אשר יאפשרו בסופו של התהליך נורמליזציה מלאה ביחסי האב והילדים, לרבות לינות של הילדים בבית האב כאמור בהסכם הגירושין.
ז.     תקיפתו של הבן ע"י ע"י המשיב אילצה וחייבה את המבקשת 1 לפנות בבקשה למתן צו ההגנה. המשיב ישלם לפיכך למבקשת הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ תוך 30 יום מתאריך מתן החלטה זו.
פיגור בתשלום יחוייב בהפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום פירעון מלוא הסכום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. צו הגנה חלקי

  2. ביטול צו הגנה

  3. צו הגנה נגד הבעל

  4. תביעה למתן צו הגנה

  5. הגבלת היקף צו הגנה

  6. דחיית בקשה לצו הגנה

  7. תביעה למתן לצו הגנה

  8. הארכת צו הגנה בהסכמה

  9. צו הגנה של אם כנגד בנה

  10. צו הגנה של חותן נגד החתן

  11. צו הגנת הדייר (הקמת בתי-דין לשכירות), תשי"ד-1954

  12. צו הגנה על מעגלים משולבים (הסכם טריפס), התש"ס-1999

  13. צו ההגנה (כספים) (העברת זכות למטבע-חוץ), תשכ"ג-1963

  14. צו ההגנה (שעת-חירום) (הגשת ספרים לביקורת מוקדמת ואיסור פרסום), תשל"ב-1971

  15. צו ההגנה (שעת חירום) (איסור משלוח, מסירה והובלה של דבר הפוגע בבטחון המדינה) (מס' 2), התשנ"א-1991

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון