בקשת דחייה על הסף של תביעת מזונות

להלן החלטה בנושא בקשת דחייה על הסף של תביעת מזונות: החלטה 1. מבוא הבקשה שבפני עניינה בשלושה: - א. בקשה לדחות על הסף את התביעה להגדלת מזונות, אותה הגישו המשיבים כנגד המבקש. ב. בקשה לביטול כל ההחלטות ופסקי-הדין שניתנו בכל סכסוך שהתברר בפני ביהמ"ש בין הצדדים ו/או יחידי הצדדים, תוך קביעה כי הסמכות הייחודית לדון בכל סכסוך היא לביה"ד הרבני בפ"ת. ג. בקשה ליתן צו קבוע לעיכוב הליכי ההוצל"פ נגד המבקש בתיק הוצל"פ (כפ"ס) 17-00025-99-1, בו פועלים המשיבים למימוש החלטה ופס"ד שניתנו בתיק מזונות הילדים. 2. העובדות הצריכות לעניין המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") והמבקש נישאו זל"ז בשנת 1979 והתגרשו ביום 22.2.99. לבנה"ז נולדו במהלך נישואיהם 6 ילדים, מהם 4 קטינים (משיבים 3-6). ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו בשנת 1996, ובמהלכם הוגשו כ10- תובענות שונות. הדיון בחלקן הסתיים, ובחלקן תלוי ועומד. בין יתר התובענות, הגישה המשיבה ביום 1.12.96 תביעה למזונות בשמה ובשם הילדים. ביום 13.4.97 ניתנה החלטה למזונות זמניים, לפיה על המבקש לשלם למזונות המשיבים סך 5,000 ש"ח לחודש. ביום 26.2.98 ניתן פס"ד בתביעת המזונות על דרך הפשרה, בו נקבע כי המבקש ישלם למזונות המשיבים סך 4,900 ש"ח. ביום 19.3.98 התקיים דיון בביה"ד הרבני הגדול בירושלים בנוגע לגירושי הצדדים, בו הסכימו הצדדים לקבל על עצמם כל מה שיפסוק הרב אליהו בן חיים. ביום 2.7.98, בעקבות קבלת מכתבו של הרב בן חיים, ניתן פס"ד בביה"ד הרבני הגדול בירושלים, בהסכמת הצדדים, ולפיו: - א. הדירות בפ"ת ובירושלים תחולקנה בין הצדדים בחלקים שווים, כאשר הדירה בפ"ת תימכר לאחות הבעל ותעבור לבעלותה עם סידור הגט, והדירה בירושלים תוצע למכירה במכרז פומבי. ב. ביה"ד האזורי יקבע מועד קרוב לסידור גט. ג. כל הנושאים הכספיים האחרים השנויים במחלוקת יועברו להכרעת ביה"ד האזורי לאחר סידור הגט. ד. הצדדים יגישו בקשה משותפת לבימ"ש לענייני משפחה, לאחר סידור הגט, בה יודיעו על ביטול כל ההליכים וההחלטות שניתנו בעניינם. ביום 31.7.98 חתמו הצדדים על בקשה משותפת כאמור לביטול פסקי הדין, ההחלטות וההליכים בעניינם. ביום 5.1.99 הגישה המשיבה בבימ"ש זה תביעה להגדלת מזונות הקטינים (תמ"ש 415049/96). ביום 22.2.99 התגרשו הצדדים. ביום 10.3.99 הודיעה המשיבה לבימ"ש זה, על הסכמתה כי ענייני הרכוש שנדונו ביהמ"ש יועברו להכרעתו של ביה"ד הרבני בפ"ת, כי לביה"ד הרבני תהא הסמכות לדון בנושא החזקת הילדים וכי לאור גירושי הצדדים היא מוותרת על מזונותיה. יחד עם זאת, הודיעה המשיבה, כי אין היא מסכימה למחיקת התביעה להגדלת מזונות. ביום 15.3.99 ניתנה החלטה, לפיה תימחקנה כל התובענות שהוגשו לבימ"ש לענייני משפחה, למעט התובענות בעניין מזונות הילדים. ביום 14.6.99 הגיש המבקש את הבקשה שבפני. ביום 13.10.99 ניתנה החלטה בביה"ד הרבני האזורי בפ"ת במסגרת תיק חלוקת רכוש, בה נקבע, בין היתר, כי "הסמכות לדון בענייני החזקת הילדים ומזונותיהם וחינוכם וכן מזונות האשה וכל ענייני הרכוש של הצדדים היא בסמכות ביה"ד הרבני". יש לציין, כי החלטה זו ניתנה לאחר החלטת בימ"ש זה מיום 15.3.99. 3. השאלה המשפטית לאור המסכת העובדתית לעיל, אשר אינה שנויה במחלוקת, השאלה המשפטית שבפני אחת היא - האם הסמכות לדון במזונות הילדים הינה לביה"ד הרבני האזורי או לבימ"ש ענייני משפחה? מילים אחרות - האם כבולים הילדים להסכמת הוריהם, כי הסמכות לדון במזונותיהם הינה לביה"ד הרבני? 4. דיון מן העובדות שהוצגו בפני עולה, כי אכן הייתה הסכמה בין הצדדים, אשר ניתן לה תוקף של פס"ד, ולפיה לביה"ד האזורי בפ"ת תהא הסמכות לדון במזונות הקטינים (ר' פרוטוקול ביה"ד הרבני הגדול מיום 2.7.98 (2.6.98)). הלכה היא, כי הסכמה בין הורים בנוגע למזונות ילדיהם אינה מחייבת את הילדים שלא היו צד להסכם, ואלו זכאים להגיש תביעה חדשה ועצמאית לביהמ"ש באמצעות אפוטרופסם. ההנחה היא, כי הילדים לא היו בראש מעייניהם של ההורים בחותמם על ההסכם. (ר' ע"א 404/70 עברון נ' עברון, פד"י כה(1) 373, ע"א 109/75 אברהם נ' אברהם, פד"י כט(2) 690, ע"א 411/76 שר נ' שר, פד"י לב(1) 449, ע"א 51/81 בראור נ' בראור, פד"י לה(4) 231, ד"נ 4/82 קוט נ' קוט, פד"י לח(3) 197, ע"א 413/85 רוט נ' רוט, פד"י מ(1) 835). המבחן לקניית סמכות ע"י ביה"ד הרבני הינו כפול: - א. מבחן פורמלי - "מבחן הצורה והכותרת" - האם הקטין היה צד להליכים בביה"ד? הדרישה היא, כי על הקטין להופיע בכתבי הטענות כבעל דין וכי עניינו יידון בנפרד מעניין הוריו. ב. מבחן מהותי - האם טובתו של הקטין נבדקה והוכרעה ע"י ביה"ד לגופו של עניין, בנפרד מבחינת עניינם של ההורים החתומים על ההסכם? דיון לגופו של עניין בעניינו של הקטין משמעו בירור צרכיו החיוניים של הקטין, בירור השתכרות ההורים, נכסי ההורים וכד'. הבדיקה תיעשה ע"י עיון בפרוטוקול הדיון והנמקתו של ביה"ד. (על המבחנים ויישומם ר' ע"א 289/82 דאובה נ' דאובה, פ"ד לו(4) 625; תמ"א (ב"ש) 2186/96 ואן אמרנגין נ' ואן אמרנגין, דינים-מחוזי כו(7) 490; ע"א 445/85 חבושה נ' חבושה, פ"ד לט(3) 713; עמ"מ (ת"א) 17/98 פלונית נ' בורוחוב, דינים-מחוזי לב(2) 589; ע"א 109/75 אברהם נ' אברהם, פד"י כט(2) 690, ע"א 17/81 סער נ' סער, פד"י לו(3) 207, פס"ד בראור לעיל, ע"א 544/82 חממי נ' חממי, לח(3) 605, ע"א 328/84 צארום נ' צארום, לח(4) 136, ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, לח(2) 18, ע"א 6763/93 סורק נ' סורק, דנ-על מ' 919). בעניינינו, בכל מסכת ההתדיינויות בין בנה"ז בביה"ד הרבני, הילדים לא היו צד, למעט בבקשה המשותפת בעניין ביטול פסקי הדין, אשר הוגשה לבימ"ש זה. יתרה מכך, ביה"ד הרבני מעולם לא דן במזונות הקטינים לגופו של עניין. לפיכך, הקטינים אינם כפופים להסכמת הוריהם לעניין הסמכות, ורשאים היו להגיש תביעה עצמאית למזונות לבימ"ש לענייני משפחה, ובכך להקנות לו סמכות. כאמור, ביום 26.2.98 ניתן פסק דין למזונות הקטינים. פסה"ד הנ"ל אינו "יונק סמכותו" מהסכמת הצדדים, ואין בזו האחרונה כדי לבטלו, וכדברי כב' השופט פורת: - "אפילו הסכימו שני ההורים לביטול פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי והיו מבקשים מביהמ"ש לענייני משפחה לאשר הסכמה זו, לא חייב היה ביהמ"ש לענייני משפחה להיעתר לבקשה זו, משום שפס"ד לא מבטלים רק משום שבעלי הדין מבקשים זאת, אלא יש לבסס עילה כלשהי, שכן פסה"ד אינו יונק את סמכותו מהסכמת הצדדים" (עמ' 1013/00 כפרי נ' כפרי, פס"ד מיום 4.7.00 (טרם פורסם)). תורת "מעשה בית-דין" אינה חלה בענייני החזקת ילדים ומזונותיהם, ופס"ד אשר ניתן בעניינים אלו אינו סופי וניתן לשוב ולפנות לערכאות כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות. (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז (4) 2617). על-פי כלל הסמכות הנמשכת, אשר מבוסס על עקרון כיבוד הדדי בין ערכאות, משרכש בימ"ש סמכות שיפוט בתביעה למזונות, סמכות זו נמשכת גם לשינוי פסה"ד המקורי. (בג"צ 6103/93 סימה לוי נ' ביה"ד הרבני הגדול, פ"ד מח (4) 591). 5. לפיכך אני קובעת כדלקמן: - א. הבקשה לדחייה על הסף של התביעה להגדלת מזונות, נדחית. ב. הסמכות לדון בתביעה להגדלת מזונות, כמו בתביעת המזונות המקורית, קנויה לביהמ"ש לענייני משפחה. שאר התובענות אשר הוגשו לבימ"ש זה הנן בסמכות ביה"ד הרבני בפ"ת. ג. הבקשה למתן צו מניעה קבוע לעיכוב הליכי ההוצל"פ נגד המבקש בתיק המזונות נדחית. ד. קדם משפט בתביעה להגדלת מזונות (תמ"ש 415049/96) ייערך במועד שיקבע עפ"י יומן המזכירות. ה. המבקש ישלם להוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד סך 1,500 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.דחיה על הסףמזונות