להלן החלטה בנושא בקשת אב לרישום ילדים לבית ספר בבית משפט לענייני משפחה: החלטה בפני מונחת בקשתו של המבקש/האב לאפשר רישום בתו בת ה - 14 לכיתה ט' בבית הספר בויאר בירושלים, בתנאי פנימייה, על אף סירובה של המשיבה/האם, המעונינת שבתה תמשיך את לימודיה בבית ספר (פלוני) במקום מגוריה. לאחר קיום דיון במעמד הצדדים הוריתי שתתקיים שיחה בין הבת לבין הפסיכולוג ד"ר אבנר שלזינגר מיחידת הסיוע. דיווחו הוגש לבית המשפט ביום 29.8.01. בשל דחיפות העניין עקב פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, ניתנה החלטתי בתאריך 31.8.01 ללא נימוקים, בה הורתי על רישום הילדה לבית הספר בויאר ולפנימייה. עתה אני מצרף את נימוקיי להחלטה. העובדות: 4. בני הזוג, מ. וי. א', נישאו זל"ז ב - 1974 והתגוררו מאז נישואיהם במושב (פלןני). לבני הזוג ארבעה ילדים: X בן 23, X בת 22, X בת 16, X בת 14. בין בני הזוג התעוררו סכסוכים בעניין המשק וכן בעניין לימודי הילדים הבוגרים, X.. וX, בבית הספר בויאר. ביולי 1999 עזבה מ. את הבית ועקרה לXX.. באוגוסט 2000 עבר האב, יוסף, לדירה בירושלים ושם הוא התגורר עד לאחרונה, שחזר לגור בX. בני הזוג אינם גרושים, והתביעה שהוגשה לעניין המשמורת תלוי ועומד. לאם ניתנה משמורת זמנית על X וX לפי המלצת פקידת הסעד. שני ההורים הינם אפוטרופסים שווים לילדיהם. 5. בחודש יולי פנה האב לבית משפט זה בבקשה להורות על רישום בתו X לבית הספר בויאר ולפנימייה, חרף התנגדותה של האם. באותה עת גר X.. אצל אביו לקראת סיום שירותו בצבא קבע, וX לומדת בבית הספר בויאר בפנימייה; בחופשותיה מרבה X לשהות אצל אביה ויחסיה עם אימה היו מדורדרים משך זמן רב (לדברי האב בדיון האחרון, יש שיפור ניכר לאחרונה ביחסי X עם אימה). הבנות X וX נמצאות אצל אימן. טענות הצדדים: 6. טענות האב: א. טובת הקטינה מחייבת היענות לבקשה, לאחר שהצליחה במבחני הכניסה לבויאר ובהתחשב בכך שמדובר בבית ספר יוקרתי ביותר ההולם את כישורי X ומצוינותה. ב. לקטינה שמורות זכויות יסוד ע"פ החקיקה וע"פ האמנה הבינ"ל בדבר זכויות הילד. ג. אי-היענות לבקשה תגרום לנזק בלתי הפיך לX בשל הקשר החזק בינה לבין אחותה X, שסובל מההפרדה ביניהן. ד. X הביעה את רצונה ללמוד בבית ספר בויאר בפנימייה. 7. האם טוענת: א. בתסקירה של פקידת הסעד ובעדותה בפני בית המשפט ניתנה המלצה שהילדה תמשיך לימודיה בבית הספר XX בXX.. ב. טובת הילדה מחייבת הישארותה בבית אימה: אין להשוות "ציון טוב" בבי"ס בויאר לקשר חזק עם האם. ג. לימודיה של X בXX. לא יפגעו בקשריה עם אביה. ד. בין האחות X, הלומדת כבר בבויאר, ובין האם ישנה התנכרות, ויש לדאוג שהמקרה לא יישנה עם X ה. העברת X לבית ספר אחר יש בה משום פגיעה בסטטוס קוו וטלטול מיותר עבור אדר. דיון: הכללים המנחים בסוגיה 8. בנסיבות בהן ההורים, שהם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, אינם מגיעים להסכמה בעניינים הנוגעים לחינוך הילדים ונזקקים להכרעת בית משפט, רואה בית המשפט את טובתו של הקטין כשיקול ראשון במעלה שאין זכות ההורים כאפוטרופוסים שווים יכולה לסותרה או לגבור עליה. המחוקק קבע את עקרון טובת הילד כעיקרון מנחה הן עבור ההורים והן עבור בית המשפט: א. סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962, קובע כי "ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם", וסעיף 17 לחוק הנ"ל קובע שבמילוי אחריותם כאפוטרופסים עליהם לנהוג "לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין". ב. בסעיף 3(א) לחוק שיווי זכויות האשה, התשי"א - 1951, נקבע כי אפוטרופסותם של ההורים הינה בידי שני ההורים בשווה, וסעיף 3(ב) לחוק הנ"ל מכפיף את זכות ההורים לשיקולי טובת הילד, בקובעו: "אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לפגוע בכוחו של בית המשפט… לנהוג בענייני אפוטרופסות על ילדים בהתחשב עם טובת הילדים בלבד". ג. על כך יש להוסיף כי "Xהמושג של 'זכויות הילד' הינו מושג חוקתי נורמטיבי המבטא את ההכרה כי הילד הינו אישיות עצמאית במשפט בהיותו 'ייצור אוטונומי בעל זכויות ואינטרסים עצמאים מאלה של הוריו'. (דברי הנשיא שמגר בע"א 2263/93 פלונים נ' אלמוני, מ"ט(1) 221X " (בש"א 52390/99, תמ"ש 013597 (בית משפט לענייני משפחה במחוזות ת"א והמרכז), פלוני נ' פלונים (לא פורסם), כב' השופט ש' שוחט) 9. גם האמנה הבינ"ל לזכויות הילד משנת 1984 שמדינת ישראל חתומה עליה ואשר אושררה באוגוסט 1991 (להלן: "האמנה"), קובעת בסעיף 3(1) כי: "בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם ננקטות בידי מוסדות רוחה סוציאלית ציבוריים או פרטיים ובין בידי בתי משפט, רשויות מנהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה". גם סעיף 3(ד) לחוק בתי משפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995, המקנה לקטין את הרשות להגיש תובענה בעניינו, בין בעצמו ובין ע"י ידיד קרוב, נחקק אחרי הצטרפות מדינת ישראל לאמנה (ראה, פלוני נ' פלונים הנ"ל), ובזה יש למצוא תימוכין לרצונו של המחוקק לאמץ את עקרונות האמנה הנ"ל. 10. לעניין זה, יפה סקירת הפסיקה כפי שהובאה בפסק דינו של כבוד השופט מנחם הכהן (תמ"ש 6483/00 שמייביץ נ' שמייביץ ) שצירף התובע לבקשתו. בין השאר: "שיקול על מרכזי המדריך את בית המשפט בעניינים אלה בהם מעורב קטין הוא שיקול טובת הילד, ואם יפגע מי מההורים בשל עיקרון זה, נחמה פורתא תהא בכך שטובת הילד היא שתכריע בין כל האלטרנטיבות". (תמ"ש 4440/98 עקיבא נ' עקיבא (לא פורסם)). וכן: "מבחן טובת הילדים (הוא) גורם החלטי, מכריע הדוחה (במקרה של התנגשות) כל שיקול אחר. פשרה לא תיתכן כאן, הוא אינו ניתן לחלוקה ואין למזגו ולערבבו באיזה שהוא שיקול אחר". (ע"א 209/54 שטיינר נ' היוהמ"ש פ"ד ט 241,251). 11. שיקול חשוב נוסף שיש להביא בחשבון הוא רצונו של הילד. רצון הילד מהווה שיקול חשוב בכל הכרעה בענייניו. סעיף 12(1) לאמנה הבינ"ל בדבר זכויות הילד קובע כי: "מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד". וסעיף 12(2) מוסיף כי: "למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי הנוגע לו במישרין ובעקיפין, באמצעות נציג או גוף מתאים." בספרו "שיתוף הילד בקביעת משמורתו", גורס יאיר רונן : "החידוש בסעיף זה אינו זכות הילד לבטא את דעותיו, החידוש הוא בחובתם של אלה שהחלטותיהם ופעולותיהם משפיעות על הילד להתחשב בדעותיו". 12. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע בסעיף 3 את מבחן הגיל המבחין בין קטין - (שלא מלאו לו 18 שנה) ובין בגיר - (שמלאו לו 18 שנה). אך אין משמעות הדבר שלדעתו של קטין אין כל ערך; נהפוך הוא, הפסיקה נקטה עד כה גישה התואמת את מגמת האמנה ובחנה כל מקרה לפי נסיבותיו, כל ילד לפי מידת הבנתו ובגרותו, גם אם הוא מתחת לגיל 18. כבוד השופט מנחם הכהן קבע בפסק דין שמייביץ הנ"ל כי: "רצון הילד מהווה שיקול חשוב בכל הכרעה בענייני משמורת" (תמ"ש 6483/00 שמייביץ נ' שמייביץ). כמו כן נפסק: "יכול שרצון הילד יחשב כמצוי בתחום שיקול טובתו בכך שלא יוכרע עניין הנוגע לו בניגוד לרצונו בכפייה, ובכך תיתכן פגיעה בטובתו". (תמ"ש 14622/97 בראון נ' פרידמן, כפי שמצוטט בפסק דינו הנ"ל של כבוד השופט מנחם הכהן). 13. דוגמא חשובה לענייננו יש למצוא בפסק דין יחזקאלי (ע"א 238/88 יחזקאלי נ' יחזקאלי), שם ניתן משקל לרצונה של ילדה בת 8 שנים בלבד להמשיך וללמוד בבית הספר הממלכתי-דתי בו למדה, למרות התנגדותה של האם. כבוד הנשיא דאז מ' שמגר קבע כי: "הכלל הוא כי רצון הילד מהווה את אחד השיקולים בקביעת טובתו". 14. לגישה אינדיבידואליסטית זו תמיכה גם בספרות המשפטית. עו"ד תמר מורג מדגישה במאמרה "אתגרים חדשים בהגדרת גבולות הילדות והבגרות לאור האמנה הבינ"ל בדבר זכויות הילד" (כתב עת בטחון סוציאלי, חוברת 44, יולי 1995, עמ' 108-116) כי: "בעניינים הנוגעים לקטינים בודדים בלבד (להבדיל מעניינים הנוגעים לכל הקטינים), ובאותם מקרים בהם מדובר בעניין מיוחד שההחלטה לגביו אינה יכולה להדחות עד גיל הבגרות… מן הראוי שהמחוקק הישראלי יבחן אפשרויות של בחינת יכולת ההחלטה האינדיבידואלית של הקטין הבודד. ובאותם מקרים שימצא שניתן להעניק לקטין את יכולת ההכרעה וההחלטה שהיתה ניתנת לבוגר במצב דומה מן הראוי שיעניק לו אותה על אף היותו קטין ע"פ חוק". 15. בית המשפט ער לאפשרות שהילד עשוי להביע רצון שאינו שלו אלא של הורה מסית, וכן לעובדה שרצונו המוצהר של הקטין יכול להיות זמני ואינו בהכרח משקף את טובתו. לכן מהווה רצון הילד, "רק אחד השיקולים מתוך מכלול נרחב יותר של גורמים שמטרתם להכריע מה באמת ראוי מבחינת טובתו של הקטין והתפתחותו המיידית" (ע"א 740/87 פלוני נ' אלמוני פ"ד מג(1) 661, 667). 16. כאשר טובת הילד האובייקטיבית מתנגשת עם רצונו ועם זכותו להביעו, עשויה להתעורר מחלוקת באשר להכרעה הרצויה, אך אין זה המקרה שבפנינו (כפי שיבואר להלן). מהכלל אל הפרט 17. ועתה להחלטה במקרה המונח לפני: א. לאחר ששמעתי את ההורים ואת טיעוניהם, אני מסיק את המסקנה שהם אינם מסוגלים להתייחס לנושא הספציפי העומד להכרעה - בחירת מוסד חינוכי לבת X - באופן אובייקטיבי וענייני, על בסיס שיקולים של טובת הבת, ודעותיהם מושפעות באופן מכריע, לדעתי, מהסכסוך הנוקב שבין ההורים לבין עצמם, ומאינטרסים אישיים של ההורים שאינם קשורים דווקא לטובת הבת. אף שהתרשמתי מדברי האם, הגב' מרים א', כי היא מאמינה בכנות כי טובת הילדה תתגשם בהישארה בביתה ובבית הספר בXX., חוששני כי היא נוטה להגשים בכך את טובתה היא. לדוגמא: לשאלת בית המשפט, למה היא מתנגדת לכך שהבת תיהנה מבית ספר ברמה גבוהה יותר, שתוכל שם לפתח את כשרונותיה, עונה האם: "אני רוצה לגדל את הילדות שלי בבית כמו כל אימאX". ובהמשך: "בXX הם יגדלו עם אימא וזו הזכות שלי כאימאXהוא אומר לי את לא תקבלי לא רכוש ולא כלום. את המלחמות שלו הוא עושה על גבם של הבנות". התרשמותי המצטברת מעדותה הייתה שעמדתה להשאיר את X בXX. הושפעה הרבה יותר מהצרכים שלה כאם מאשר הצרכים של X עצמה. ואפילו האב, שמבקש בכל תוקף כי בתו X תירשם לבויאר, השקיע הרבה מאמצים בדבריו בפניי לשכנעני עד כמה שהוא משקיע, שהוא מקריב עבור הבנות, שהוא דואג לעתידם, וכדומה, כאילו שהטיעונים מיועדים לתיק המשמורת ולא לבקשה הספציפית שעליה התקיים הדיון. ב. בתסקיר שהוגש לפני כשנה, המליצה פקידת הסעד דבורה דותן שיש להשאיר את X בXX. ולא לשולחה לבויאר; היא גם נחקרה על תסקירה בדיונים שהתקיימו בינואר ופברואר השנה. הגב' דותן הודיעה לאחרונה לבית המשפט שהיא עומדת על מסקנותיה גם היום. דעתה בנדון מבוססת בעיקר על מסקנתה שהקשר שבין X לבין אמה אינו תקין, ובין היתר יש לייחס זאת למאמציו הבלתי פוסקים של האב לחזק את קשריו עם הבת על חשבונה של האם. האב משקיע רבות במאמציו אלה, והאם מרגישה את עצמה חסרת אונים מול "המתקפה" הזאת של האב. העברתה של X למסגרת פנימייתית תסכן עוד יותר את יחסיהם של האם והבת, לדעת פקידת הסעד, כיון שהאב נוהג להתייצב בפנימייה בתדירות גבוהה, בעוד שהאם אינה מסוגלת להתחרות אתו בקטע זה. ההתנכרות שעלולה להתפתח, איפוא, ביחסי הבת X כלפי אימה תפגע לא רק באם אלא גם בבת עצמה, שיחסים תקינים ובריאים בינה לאם הם נחוצים וחיוניים להתפתחות אישיותה, וצורך זה גובר, לדעת פקידת הסעד, על כל יתרון אפשרי שיצמח לבת מהעברתה לבויאר. ג. הפסיכולוג ד"ר שלזינגר, ועו"ס רות ריכטר, שניהם מיחידת הסיוע, סבורים אחרת, וזאת לאחר שיחה מעמיקה עם הבת וגם עם ההורים. ראשית, מאוששים אנשי המקצוע הנ"ל את מסקנתי באשר לשיקולים המניעים את ההורים בויכוח הנוכחי, וכי הם מביאים אליו את כל המטענים הרגשיים של הסכסוך הכולל שביניהם. מעבר לכך, התרשמו באופן חד משמעי שהבת X רוצה מאד להירשם לבויאר וכי רצונה זה הוא רצונה הפנימי והאמיתי שלה ולא פרי הסתה או מסע שכנוע כלשהו מצד האב. לדעתם, "Xיש לראות בבחירתה בשהייה בפנימייה פתרון בריא שיש בו משום אמירה של 'אני רוצה להיות במקום שהוא לא של אבא ולא של אמא אלא במקום פרטי, רק שליXאין לנו ספק כי X בוחרת בפנימייה - גם כדי לברוח מאותו מאבק בין ההורים - אשר מעמיד אותה בפני בחירה בלתי אפשרית. היא רוצה בקשר טוב עם האב וגם עם האם". ודוק: אין בבחירתה משום בריחה מהאם אלא מהסכסוך, ודווקא המרחק מסוגל לעזור לה ליצור ולייצב יחסים נורמליים עם שני ההורים. ד. כך גם התרשמתי אני משיחה שהתקיימה בלשכתי עם X לפני שנה. ה. בכך יש לדעתי תשובה מלאה לחששות פקידת הסעד. אמנם, יש צורך להשגיח על המשך העמקת הקשרים שבין הבת לאם, ולשמור מכל משמר נגד התנהגות מצד האב שעלול להפריע או לפגוע בכך, אבל בסל הכל - לא השתכנעתי שרישומה של X ולימודיה בבית הספר בויאר במסגרת פנימייתית יפגעו בטובתה, ואין בחששות שהועלו כדי לנטרל את היתרונות הברורים שברישומה של X לבויאר, גם מבחינה לימודית-חינוכית וגם מבחינת חיזוקה של X מול המתחים השוררים בין ההורים. 18. בנסיבות אלו יש להעניק משנה תוקף לרצונה של הקטינה, כמצוות האמנה לזכויות הילד כמתואר לעיל. X היא בת 14 ומתוארת ע"י פקידת הסעד כ - "נערה נבונה ומתבטאת בבהירות ובבגרות". בעניינים אף קשים יותר כגון משמורת נוטה בית המשפט להתחשב ברצונו של ילד בגיל כזה, (ובעניין בחירת בית ספר התחשב בית המשפט בעבר ברצונה של ילדה בת 8, כאמור לעיל), קל וחומר שיש מקום להעניק משקל לרצונה של הקטינה כשמדובר בהחלטה על מקום לימודיה, שמבחינה אוביקטיבית ואמיתית אין בה משום הכרעה כלפי אחד ההורים כפי שנוטים ההורים עצמם לחשוב, אלא בחירה המהווה "פתרון בריא", כדברי הפסיכולוג למצב הבלתי אפשרי בו היא נתונה. יתרה מכך בנסיבות העניין נראה כי רצונה של X מתיישב בכפיפה אחת עם טובתה, ולכן אי-התחשבות ברצונה של הקטינה עלולה להוות פגיעה בטובתה. 19. לאור כל האמור, אני קובע בזה שהבת X תירשם בבי"ס בויאר במסגרת הפנימייתית, כמבוקש. החלטתי לאפשר את לימודיה של X בבויאר אינה בבחינת הוצאת הילדה מבית האם בשל חוסר תמיכה או תפקוד לקוי של ההורה, כי אם כאופציה המגשימה באופן מלא יותר את טובתה ורצונה כאחד: העדפת האופציה של לימודים ברמה גבוהה, מצד אחד, ו"ניטרול" הקטינה מהמאבק בין הוריה, מצד שני. בכך אמנם אני דוחה את המלצת פקידת הסעד, אשר עושה את עבודתה נאמנה כאשר היא משמשת זרוע ארוכה של בית המשפט; אך אין בית המשפט מחויב למלא, בכל מקרה ומקרה, אחר המלצותיה של פקידת הסעד, מקצועיות ככל שתהיינה. בעניין זה העדפתי את חוות דעתו של הפסיכולוג, ד"ר אבנר שלזינגר, שתומך ברצונה של X וממליץ על מעבר למקום נטרלי. 20. אני מודע לקושי הכרוך בניתוק הקשר הפיזי החזק המצוי עתה בין האם והקטינה המתגוררות יחדיו, ולחשש של האם ליצירת התנכרות מצד הבת. על כן, אני מורה בזה, בהתאם להמלצת חוות הדעת של יחידת הסיוע, שX תיפגש עם אמה פעם בשבוע ביומה החופשי ב X או בכל מקום אחר שיתואם ביניהן, וזאת בנוסף לסופי שבוע כאשר X יוצאת לחופשת סוף שבוע. כמו כן אני מורה לאם ולבת לפנות לטיפול משפחתי בהתאם להמלצת פקידת הסעד בתסקירה. קטיניםדיני חינוךשיבוץ / רישום לבית ספר / גן ילדיםבית ספר