ביטול זכות שימוש בדירה לפי הסכם גירושין

להלן החלטה בנושא ביטול זכות שימוש בדירה לפי הסכם גירושין: החלטה 1. בפני תובענה אותה הגישו אב ובנו כנגד האשה לשעבר/ האם בה נתבקשתי: א. להצהיר, כי זכות השימוש בדירה שניתנה לנתבעת כאמור בס' 6(ב) ו- 6(ו) להסכם הגירושין שנחתם בינה ובין התובע 1 הינה בטלה ומבוטלת. ב. להצהיר כי התובע 2 הינו הזכאי היחידי להשכיר את הדירה. ג. לחייב את הנתבעת לשלם לתובע 2 את הס"ך של 432,961 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, כדמי שכירות המגיעים לו בגין הדירה. 2. בבקשה נשוא בש"א 2820/99 , בה נדרש אני ליתן החלטה, נתבקשתי לדחות את התובענה על הסף או להורות על מחיקתה מהטעמים הבאים: א. חוסר יריבות. ב. חוסר עילה. ג. מהות התובענה - שינוי הסכם ממון ובאין הסכמה אין להורות על שינויו מה גם שאין בכה"ת עילה המצדיקה את שינויו. ד. התיישנות. טענת חוסר היריבות 3. א. כלפי המשיב 1 - בכה"ת המשיב 1 אינו דורש מאומה מהמבקשת ואין אדם יכול להיות תובע בלא שרוצה הוא דבר מה מהנתבע - ס' 10 לנימוקי הבקשה. ב. כלפי המשיב 2 - הוא לא היה צד להסכם הגירושין ואין לו כל זכויות הנובעות ממנו, זאת לאור הצהרת המבקשת והמשיב 1 בעת אישור ההסכם בביהמ"ש: "שני הצדדים: הושג בינינו הסכם. הקטין אינו צד להסכם ולא חתום עליו". 4. דין טענה זו להדחות. 5. א. בס' 6(א) להסכם הגירושין נקבע, כי הבעלות בדירה הנמצאת ברח' דוד המלך 32, נתניה, (להלן: "הדירה"), תועבר למשיב 2 ללא תמורה. ההעברה אכן בוצעה ובפועל נרשמו הזכויות בדירה על שם המשיב 2 ביום 24.7.84 (ר' נסח הרישום שצורף לכה"ת כנספח "ב"). ב. בס' 6(ב) להסכם הגירושין נקבע, כי הדירה תשמש למגורי המבקשת והמשיב 2 וכי המבקשת תוכל להשכיר את הדירה. ג. בס' 6(ט) להסכם הגירושין נקבע, כי דמי השכירות יוכנסו לחשבון על שם המשיב 2. 6. בפנינו אם כן הסכם שנחתם בין המבקשת והמשיב 1, הוריו של המשיב 2, בו נכלל חיוב לטובת צד שלישי הוא המשיב 2, ולענין זה אין חשיבות לכך שלא הוטלה על המבקשת חובת השכרה, שכן אם בחרה להשכיר היה עליה להפקיד את דמי השכירות לחשבון על שם המשיב 2 ובפועל היא אכן השכירה את הדירה, לפחות לחלק מן התקופה. 7. ס' 34 + 38 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 מקנים זכויות אכיפה מקבילות למוטב (המשיב 2) ולנושה (המשיב 1 שהעביר זכויותיו בדירה על שם בנו המשיב 2), מכח ההסכם לצד השלישי. שתי זכויות אלה עומדות זו לצד זו ואין בכך כדי להוות הכבדה יתרה על החייב. ר' לענין זה פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה), 451, 452. החיוב הוא חיוב אחד והחייב לא יצטרך לפרוע יותר מן המגיע לו. 8. התוצאה המתבקשת היא שלמשיב 1 כנושה ולמשיב 2 כמוטב עומדים כל הסעדים הנובעים מהפרתו של הסכם הגירושין בין אם סעד האכיפה ובין אם סעד הביטול ככל שזה נוגע לזכות ו/או להטבה לה זכה המשיב 2 כמוטב על פי ההסכם. טענת חוסר העילה 9. הטענה - בשום מקום בהסכם הגירושין לא נאמר, כי חלה חובת השכרה של הדירה בנתניה על המבקשת וכי חלה חובה עליה להפקיד את דמי השכירות לחשבון המשיב 2. 10. בס' 6(ב) להסכם אכן לא דובר על חובה אלא על אפשרות - "האשה תוכל להשכיר את הדירה בנתניה" ואולם, בס' 6(ט) להסכם הוטלה חובה על המבקשת, שאם השכירה להפקיד את דמי השכירות לחשבון על שם המשיב 2. בפועל הושכרה הדירה לתקופות מסוימות ולא כל דמי השכירות הופקדו לחשבון המשיב 2. בוודאי שאין לומר שאין עילת תביעה. מעבר לכך המחלוקת בדבר 'יכולת' ל'חובה השכרה' הינה ענין לפרשנות ההסכם ובוודאי אין בה כדי לבסס מחיקת התובענה על הסף מחמת חוסר עילה. 11. שינוי הסכם ממון אין עסקינן בשינויו של הסכם ממון אלא בתובענה לאכיפתו ו/או להצהרה על בטלותן של הוראות מסוימות שבו, הוראות המקנות זכות לצד שלישי הוא המשיב 2. התיישנות 12. א. כלפי המשיב 1 - התביעה התיישנה כי חלפו מעל 7 שנים מעת הגירושין. ב. כלפי המשיב 2 - התביעה התיישנה ביום 25.9.97 שכן המשיב 2 יליד 26.9.72 בגר ביום 26.9.90. ההסכם נחתם ביום 15.1.78. חלפו 7 שנים מאז בגרותו. 13. א. מעיון בבקשה עולה, כי טענת ההתיישנות לא נטענה כנגד העילות המהוות בסיס לסעד ההצהרתי שנתבקש בתובענה אלא רק לגבי העילות המהוות בסיס לסעד הכספי בלבד. ב. לעילות התביעה המהוות בסיס לסעד הכספי שנתבקש בתובענה: אין מחלוקת בין ב"כ בעלי הדין כי מדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. (ר' ס' 1 לפסק הדין). פסק דין מתיישן כעבור 25 שנה "בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כל שהיא שהיא כדי לבצעו..." (ס' 21 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958). הלכה היא שהסכם פשרה לרבות הסכם ממון שניתן לו תוקף של פסק דין, תוקפו כתוקפו של כל פסק דין אחר. (ע"א 394/88 מאייר נ' מאייר, מד(2), 471). הבהרנו לעיל, כי המשיב 2 הינו זכאי על פיו בהיותו מוטב על פי ההסכם ולית מאן דפליג כי לא חלפו 25 שנה מאז בגרותו. לכן ככל שהתביעה מושתתת על פסק הדין תביעתו של המשיב 2 לא התיישנה. ממילא לכן גם תביעתו של המשיב 1 לא התיישנה, כי הוא תובע את קיום החיוב לטובת המוטב, הוא המשיב 2 ותביעתו של זה כאמור טרם התיישנה. לענין זה הגשת התביעה שבפני היא בגדר פעולה לביצוע פסק הדין כאמור בס' 21 לחוק ההתיישנות. ג. אוסיף ואומר, כי כל הטענה הזו אם המשיב 2 היה צד להסכם אם לאו שנויה במחלוקת שכן בהסכם עצמו מופיע המשיב 2 כצד לכל דבר וענין ואף כונה "הבן" מצד שלישי. רק בהצהרת הצדדים לפרוטוקול, טרם האשור ומתן פסק הדין, נאמר שהוא אינו צד להסכם ולא חתם עליו. מחלוקת זו גם היא טעונה בירור וראויה לבירור ואינה יכולה לבסס מחיקה על הסף. ד. ככל שהתביעה מבוססת על אותם חלקים שבהסכם הפשרה, שאינם טעונים ביצוע, אין היא ברת התיישנות כאמור בסיפת ס' 21 לחוק ההתיישנות. ה. לעניות דעתי גם עילות התביעה המבוססות על עוולות בנזיקין טרם התיישנו בהיותן עוולות מתמשכות. כך גם לגבי עילות התביעה ככל שהן מתייחסות להפרת חובת האמון ו/או הנאמנות ע"י המבקשת ומכל מקום אין כל חשיבות להכנס לסוגיה זו בשלב של טענה מקדמית וניתן להותירה בפסק הדין הסופי לרבות הטענה בדבר אי תחולה רטרואקטיבית של חוק הנאמנות על הסכם שנחתם טרם הכנס החוק לתוקף. לענין זה יש להבהיר, כי לצרכי תקופת ההתיישנות, התאריך שבו נעשה ההסכם אינו רלבנטי ומה שקובע זה התאריך בו נוצרה עילת התביעה ועילת התביעה נוצרת ביום בו הופרה ההתחייבות על פי ההסכם. (ר' ע"א 161/73, ארדה נ' סמסונוב, כ"ח(2), 228). באשר לבקשה למחיקה/ דחייה על הסף: 14. בע"א 335/78 שאלתיאל ואח' נ' שני ואח', פ"ד לו(2), 151 (פיסקה 3) סיכם כב' השופט ד. לוין את ההלכה בנושא מחיקת או דחיית תביעה על הסף כדלקמן: "המדובר בסעד מרחיק לכת מאד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור על הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתירה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו (ע"א 109/49). דחייה של תביעה על הסף תיעשה רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות (ע"א 716/75)... יתירה מזו, באשר למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף (ע"א 788/76)". 15. זאת ועוד, כשביהמ"ש משתמש בכוחו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה חייב הוא לנהוג משנה זהירות שכן המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו, כפי שנטען לפני בית המשפט. לפיכך, מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי ביהמ"ש בפניו. (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 387). 16. אשר לשיהוי, ככל שעולה ומבצבצת טענה שכזו מהבקשה נקבע בע"א 656/79 גריפנלד נ' קירשן, פ"ד לו(2) 309 מפי כב' השופט ד. לוין: "אשר לטענת השיהוי שכאילו מתקיים במקרה דנן, ייאמר כי השיהוי, לכשעצמו, אינו מצדיק עדיין דחיית תביעה למתן סעד ועל אחת כמה וכמה סעד הצהרתי. לא על נקלה ישלול בית המשפט סעד מבעל דין בטענת שיהוי. כדי שייעשה כך, חייבים להתקיים תנאים מסוימים הקשורים בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואלה טעונים הוכחה לפני שימצא בית המשפט יסוד לדחות תביעה מחמת שיהוי (ע"א 206/75, פד"י ל(1) 732). הלכה יסודית היא, ששיהוי אינו חוסם את התביעה, אלא בהתקיים תנאים מסוימים שאפשר לסכמם כדלהלן: א. כאשר שיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה. ב. כאשר הורע מעמד הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה. ג. כאשר קופחו עקב השיהוי אפשרויות הצד שכנגד להוכיח טענותיו כנגד התביעה: לאור הלכה זו יש לבחון בכל מקרה ומקרה אם עובדתית מתקיימות נסיבות, המצדיקות או שוללות היענות לטענה, כי דין תביעה להידחות מחמת שיהוי". (ההדגשה שלי - ח.ר.). וכך מציין גם כב' השופט א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא - הוצאה לאור, מהדורה חמישית) בעמ' 59: "טענת שיהוי היא מסוג הטענות המחייבות פירוט. טענת שיהוי חובקת בתוכה אלמנטים עובדתיים ומשפטיים כאחד. וכאשר כאלה הן תכונותיה של הטענה, מוטב שתועלה בכתב ההגנה על מנת שלא להפתיע את בעל הדין שכנגד ושלא לעורר שאלות עובדתיות, שאינן עולות מכתבי הטענות הקודמים". 17. בחרתי להביא ההלכות הללו באחרית דבר שכן יש בהם כדי להנחות את ביהמ"ש בבקשות מעין אלו שהוגשו בפני. 18. סוף דבר א. הבקשה נדחית על כל נימוקיה. ב. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית מהיום ועד התשלום בפועל.חוזהשימוש בדירהגירושיןהסכם גירושין