להלן פסק דין בנושא תשלום בשטרות מזויפים: פסק דין לפני תביעה לתשלום יתרת חוב בסך של 2,300 ₪ בגין 300$ ששילם הנתבע לתובעת במזומנים שהסתברו כמזויפים וכן בגין יתרת חוב של 197.28$ בגין כרטיס טיסה שרכש הנתבע אצל התובעת. טענות התובעת התובעת טוענת, כי הנתבע הנו לקוח שלה אשר רוכש ממנה כרטיסי טיסה לחו"ל מעת לעת. בחודש אפריל 2006 הזמין הנתבע כרטיסי טיסה ושילם 1,070$ בשטרות דולריים ארה"ב. מתוך סכום זה התגלו שלוש שטרות בני 100$ כל אחד, כמזויפים. יודגש, כי התובעת אינה טוענת שהנתבע ידע שהשטרות מזויפים אלא רק טוענת כי הוא חייב לשלם את סכום השטרות מאחר והם נמצאו מזויפים. בחודש יוני 2006, הזמין הנתבע כרטיס טיסה נוסף בשווי 1,197.28$, שילם רק 1,000$ ונותר חייב 197.28$. חרף פניות חוזרות ונשנות לא שילם הנתבע את יתרת החוב בסך של 487.28$, השווה לסך של 2,278 ₪ ליום הגשת התביעה. טענות הנתבע הנתבע טוען, כי הוא לקוח של הנתבעת מזה שלוש שנים ונוסע לסין פעם בחודש. בחודש אוגוסט 2006 הודיעו לנתבע ממשרד התובעת כי נמצאו שלוש שטרות מזויפים בסך כולל של 300$. הנתבע טוען כי מפליא הדבר שארבעה חודשים לאחר ששילם באמצעות השטרות, פונים אליו בטענה שהם מזויפים. נמסר לו על ידי התובעת כי השטרות חזרו מחו"ל ולכן לקח זמן עד שניתנה לו ההודעה. השטרות הועברו מהסניף לבנק ולא נמצאו שם כמזויפים. נאמר לו על ידי פקידי משרד התובעת, כי בחודש אוגוסט 2006 התגלו שטרות מזויפים רבים במשרד התובעת. הנתבע שילם את יתרת החוב של 197.28$ בשני שטרות של 100$. הנתבע מבקש שהתביעה תידחה. דיון בתיק התקיימו שלוש ישיבות מקדמיות, האחת ביום 18.6.07, בפני כב' השופט כהן והשנייה והשלישית בימים 11.7.07 ו-17.10.07 בפני, וזאת לאחר שהתיק עבר אלי בעקבות שינוי סדרי העבודה בבית המשפט והעברת כל תיקי השופט כהן אלי. בתם הדיון של יום 17.10.07 הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין על סמך החומר הקיים בתיק כולל העדויות שנשמעו בישיבות המקדמיות. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע שילם את יתרת החוב של 197.28$ ולפיכך, נותר במחלוקת רק הסכום של 300$. הנתבע לא טען כי השטרות אינם מזויפים ועל כן השאלה היחידה שבמחלוקת הנה, האם השטרות המזויפים נשוא התביעה, שצילום שלהם הוגש לבית המשפט, נמסרו על ידי הנתבע אם לאו. אם השטרות נמסרו על ידו, הוא חייב לשלם לתובעת את סכום השטרות ואם השטרות המזויפים לא נמסרו על ידו ולא באו ממנו, אין לתובעת עילה לחייב את הנתבע לשלם את סכומם. הנתבע העיד, כי יש לו עסק בסין והוא מוציא את השטרות רק בבנק אוף צ'יינה שיש לו סטנדרטים גבוהים והוא לא מקבל שטרות דולריים ממקורות אחרים. כמו כן, העיד הנתבע כי הוא מוסר את השטרות לתובעת בדרך כלל בערב (ובמקרה הנדון לסוכן נסיעות בשם אלי) ואז נציגת התובעת, בטי גלס, שמחתימה את השטרות במספר הקבלה של הלקוח, לא נמצאת. הנתבע העיד כי לא החתימו את השטרות בפניו (עמ' 6 לפרוטוקול יום 17.10.07 ועמ' 3-4 לפרוטוקול יום 11.7.07). התובעת העידה את מר אלי רואס, סוכן נסיעות שלה, שקיבל מעת לעת מהנתבע שטרות. לפי עדותו, את השטרות הוא מקבל מהלקוח ומעלה אותם מיד לבטי שמחתימה את השטרות במספר הקבלה. מר רואס העיד כי במקרה נשוא התביעה, לא יכול להיות שבטעות הוא העביר לבטי שטרות שלא נמסרו לו על ידי הנתבע (עמ' 5, פרוטוקול יום 17.10.07). הגב' בטי גלס העידה כי סוכני המכירות מעלים אליה את השטרות עם הקבלה והיא מחתימה את השטרות במספר הקבלה (עמ' 5, פרוטוקול יום 17.10.07). לכתב התביעה צורפה קבלה מס' 0100042310 מיום 15.5.06, על שם הנתבע על סך 1,070$, שלפיה נמסרו לתובעת על ידי הנתבע 1,070$ במזומן במטבע דולר ארה"ב. בישיבת יום 11.7.07 הגיש בא כוח התובעת צילום של שלוש שטרות של 100$ ארה"ב כל אחד שעליהם מוטבע המספר 042310, שהוא מתאים לששת הספרות האחרונות של הקבלה מיום 15.5.06. לפי הצילום ניתן לראות כי השטרות חוררו. גם הנתבע טען בכתב ההגנה כי ניגש לבנק עם פקידת התובעת וראה את השטרות מחוררים. אני מאמין לנתבע כי השטרות לא הוחתמו בפניו במספר התואם לקבלה. עדותו בנקודה זו הייתה אמינה עלי. עובדה זו גם לא נסתרה בעדות עדי התובעת, אשר לפי גרסתם, סוכני הנסיעות מעלים את השטרות לגב' בטי, שהיא אחראית להחתים את השטרות. בא כוח התובעת אף הוא לא יכול היה לאשר כי השטרות מוחתמים בפני הלקוח (עמ' 4, פרוטוקול יום 11.7.07). לפי טענתו, יוכח כי במהלך העסקים הרגיל כך פועלת התובעת, אולם כאמור, מה שהוכח בפני הוא כי השטרות מוחתמים גם במהלך העסקים הרגיל לאחר קבלת השטרות מהלקוח ולא בפניו (ראה עדות הגב' גלס מיום 17.10.07 עמ' 5). גרסת הנתבע שלפיה הוא משלם בד"כ בערב, נתמכת מהקבלה נשוא השטרות שבמחלוקת, שמראה את השעה 18:00, אף כי הקבלה הנוספת שצורפה לתביעה מראה את השעה 16:46. טענת הנתבע, שלפיה פנו אליו רק לאחר ארבעה חודשים בקשר לשטרות לא נסתרה. לאחר ששקלתי את כל הטענות והראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. עדותם של עדי התובעת הייתה אמינה עלי ועל כן הוכח בפני כי השטרות מועלים בדרך של שגרה אל בטי ישר לאחר ביצוע התשלום. גם אם הדבר נעשה בבוקר שלמחרת, ככל שבטי אינה נמצאת בערב, לא הוכח בפני כי במקרה דנן או בכלל, דרך התנהלות התובעת עלולה להביא לערבוב בין שטרות שמוסר לקוח פלוני לשטרות שמוסר לקוח אלמוני. מספר הקבלה על שם הנתבע אכן מופיע על גבי השטרות המזויפים ועל כן עובדה זו קושרת בין השטרות המזויפים ולבין הנתבע. גרסת הנתבע ועדותו, שלפיה הוא מוציא שטרות דולריים רק מבנק אוף צ'יינה ולא מקבל שטרות כאמור מכל מקור אחר, לא הייתה אמינה עליי והתרשמתי שבנקודה זו הנתבע מנסה להתאים את עדותו לצרכי התביעה. בנסיבות אלה, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה כי השטרות המזויפים נמסרו על ידי הנתבע. לפיכך, הנתבע חייב לשלם לתובעת את שווי השטרות. סוף דבר אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בגין השטרות המזויפים בסך של 300$, סכום של 1,374 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. התביעה לתשלום 197.28$ נדחית, לאחר שסכום זה שולם ביום 4.1.07, לאחר הגשת התביעה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את אגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 500 ₪ + מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 21 יום מהמצאת פסק הדין לנתבע.זיוףשטר