תביעת רשלנות - פרעון משכנתא

להלן פסק דין בנושא תביעת רשלנות - פרעון משכנתא:

פסק דין

1.     התובעים טוענים בכתב תביעתם הנדון, כי הנתבע גרם להם לנזקים ברשלנותו, בכל הקשור לפרעון משכנתא שהובטחה תחילה בערבות בנקאית, ולקיחת משכנתא אחרת תמורתה.
     סכום הנזקים הנטענים לצורכי תובענה זו הועמדו על סך של 50,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה בתאריך 13.8.03.

עובדות כתב התביעה.

2.     התובעים טוענים כי בכל המועדים הרלבנטים לכתב התביעה, היה התובע 1 (להלן: "התובע") בעל הזכויות של בית מגורים בפרדס-חנה, בחלקה 74 בגוש 10103, אשר היה ממושכן לטובת הנתבע בגין הלוואה שקיבל בזמנו לרכישתו (להלן: "משכנתא א'").

3.     במחצית שנת 2002 החליט התובע למכור את ביתו, ולרכוש עם התובעת 2, אשתו (להלן: "התובעת") בית מגורים אחר בפרדס-חנה. לצורך זה פנו התובעים לסניף הנתבע בפרדס-חנה ושם אושרה להם, באופן עקרוני, הלוואה נוספת שתהא מובטחת במשכנתא על הבית החדש.

4.     בהתאם לנ"ל חתם התובע על חוזה מכר למכירת ביתו, ביום 5.8.02 (להלן: "חוזה המכירה"), והתובעים חתמו על חוזה רכישת בית חדש ביום 16.8.02 (להלן: "חוזה הרכישה").

5.     בכדי להסיר השעבוד נשוא משכנתא א' מהבית הנמכר, הפקידו התובעים סכום בשקלים חדשים השווה ל- 80,000 דולר, בסניף בנק לאומי בפרדס חנה, באותו סניף בו נמצא גם סניפו של הנתבע, וזה הוציא ערבות בנקאית לטובת הנתבע להבטחת פרעון משכנתא א'.

6.     בפגישה שהתקימה ביום 18.8.02 בין התובעים לנציגת הנתבע, המליצה זו בפני התובעים שיפרעו את משכנתא א' ויקבלו משכנתא חדשה, בגובה הסכום הדרוש לתובעים לרכישת הבית החדש שרכשו, וזאת לאור מבצע שהבנק מעניק ללקוחותיו ע"י חיוב בריבית נמוכה של 4.5% לשנת ההלוואה הראשונה.
     לדברי נציגת הנתבע, תוקף המבצע הוא עד ליום 5.9.02.
     לשאלת התובעים האם יוכלו לסיים את כל ההליכים לקבלת המשכנתא החדשה עד לאותו מועד, השיבה בחיוב.

7.     עפ"י עצת נציגת הנתבע פעלו התובעים לפרעון משכנתא א', ולשם כך אף נתנו הוראה לבנק לאומי להעביר את כספי הערבות הבנקאית לפק"מ יומי, בו הריבית נמוכה יותר, כדי שהכסף יהיה זמין לפרעון משכנתא א'.

8.     בנק לאומי התנה את שחרור הכסף לטובת פרעון משכנתא א', בכך שהנתבע ימציא מכתב שהוא משחרר את הערבות הבנקאית, שהיתה לטובתו.
     למרות פניות ותחינות מצד התובעים, הנתבע נתן את מכתב השחרור רק ביום 5.9.02, אם כי את כל יתר המסמכים והנתונים אשר התובעים התבקשו לספק לנתבע לשם אישור המשכנתא החדשה, הם מסרו לו עד ליום 2.9.02.

9.     התובעים גם טוענים, כי הנתבע, במעשיו ו/או במחדליו הנוספים שיפורטו להלן, עיכב את השלמת הליך קבלת המשכנתא החדשה במועד.

     המעשים ו/או המחדלים הנוספים הם כדלקמן:

א.      על אף שבחוזה המכר לרכישת הבית החדש נרשם במפורש כי חלק מכספי המשכתנא צריכים להימסר בנאמנות לידי ב"כ המוכרים, ועל אף שחוזה זה הועבר לידי הנתבע לבדיקה כבר ביום 18.8.02, הודיע הנתבע לתובעים ביום 3.9.02 כי הוא אינו מסכים לתנאי זה.
     עקב סירוב זה לא ניתן היה לרשום בלשכת רישום המקרקעין את הערת האזהרה לטובת הנתבע בגין המשכנתא החדשה.
     רק לאחר פניות וויכוחים הסכים הנתבע להעביר חלק מכספי המשכנתא לידי ב"כ המוכרים כנאמן, והסכמה זו ניתנה ביום 11.9.02. בו ביום שניתנה הסכמה זו, נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע בלשכת רישום המקרקעין.

ב.     למחרת רישום הערת האזהרה, היינו בתאריך 12.9.02, הודיעה נציגת הנתבע לתובעים, שאת נסח רישום המקרקעין המעודכן צריך הנתבע להוציא בעצמו, ואין הוא מסתפק בנסח רישום המקרקעין שהוציא בא-כוחם של התובעים, על אף שמדובר בנסח טאבו מקורי שאושר ע"י לשכת רישום המקרקעין.
     הנתבע הוציא נסח רישום מקרקעין רק ביום 23.9.02, וכספי המשכנתא החדשה (להלן: "משכנתא ב'") ניתנה ע"י הנתבע ביום 25.9.02.

10.     כל הנ"ל גרם לכך שהתובעים לא נהנו מריבית המבצע בסך של 4.5% בשנה הראשונה, וזאת למרות התחייבות נציגת הנתבע והבטחתה לסיים את כל ההליכים לקבלת משכנתא ב' עד יום 4.9.02.
     
11.     לא זאת אף זאת, התובעים טוענים כי נציגת הנתבע הבטיחה להם שהריבית בהם יחוייבו אודות משכנתא ב', בתום המבצע תהיה בשיעור של 5.4% לשנה, אולם בסופו של דבר חוייבו בריבית של 5.5% לשנה.

12.     לטענת התובעים, נגרם להם נזק בכך שניתן להם מידע מטעה ולא נכון ביחס להליכי פרעון משכנתא א' וקבלת משכנתא ב'.
     כן טוענים התובעים כי הנתבע התרשל בכך שלא טיפל במיומנות הדרושה ובזריזות סבירה לקבלת משכנתא ב'.

13.     לטענת התובעים, מעשיו ו/או מחדליו של הנתבע, גרמו להם את הנזקים הבאים:

א.     הוצאות ערבות בנקאית שהוצאה לחינם - 4,323 ₪.

ב.     נסח רישום מקרקעין נוסף שהוצא ע"י הנתבע, הגם שהתובעים סיפקו לנתבע נסח רישום מקורי - 214 ₪.

ג.     הפרש בין ריבית של 4.5% על משכנתא ב' בשנה הראשונה לבין 5.5% כפי שחוייבו בפועל בשנה הראשונה - 8,000 ₪.

ד.     נזק בגין עליית שער הדולר בין יום 3.9.02 לבין יום 25.9.02 - 25,986 ₪.

ה.     עוגמת נפש, חרדות ואיבוד ימי עבודה - 15,000 ₪.

14.     סה"כ הנזקים הנטענים הינם בשיעור נומינלי של 53,523 ₪, אך לצורכי תובענה זו הועמד סכום הנזק על סך של 50,000 ₪.

כתב ההגנה.

15.     במהלך חודש ספטמבר 2002 שוחרר השעבוד נשוא משכנתא א' מביתו של התובע, באמצעות העמדת ערבות בנקאית לטובת הבנק, על מנת לאפשר לתובע למכור את ביתו במועד לפי ראות עיניו, וללא תלות במועד רכישת הנכס החלופי.

16.     אישור עקרוני להלוואה נוספת אודות הבית שנרכש על-ידי התובעים, נתקבל רק ביום 1.9.02.

17.     הנתבע מכחיש את כל טענות הרשלנות נגדו ו/או הצגת מידע מוטעה כפי שנטענו ע"י התובעים בכתב התביעה, וטוען כי פעל בעניינם בהתאם למוסכם, בזהירות ובסבירות, בתום לב ובדרך מקובלת, וכי לא עיכב עיכוב כלשהו את אישור ההלוואה ו/או העמדתה בפועל לתובעים.
     כספי משכנתא ב' הועמדו לרשות התובעים מיד לאחר המצאת כל האישורים המתאימים ובמהירות אפשרית.

18.     באשר להעברת חלק מכספי משכנתא ב' בנאמנות לידי ב"כ התובעים, הרי היה על התובעים להבהיר במועד הצגת חוזה הרכישה לנתבע, כי חלק מהכספים יועברו לידי ב"כ המוכרים, שכן אישור פרוצדורה מעין זו, החורגת מנהלי הבנק, מצריך אישור נוסף של אגף אשראים והמחלקה המשפטית. אין להסתפק בעניין זה בהעברת חוזה הרכישה לבנק.

19.     ביום 12.9.02 הועבר דו"ח רג'קטים מטעם מרכז הבנק של הנתבע, אל סניף הנתבע בפרדס-חנה, ובו פירוט כל המסמכים החסרים לאישור משכנתא ב'.

20.     מסמכי הלוואה (משכנתא ב') נחתמו ע"י התובעים רק ביום 11.9.02, וברור כי לא ניתן היה להעביר כספים לידי התובעים עוד בטרם חתמו על מסמכי ההלוואה.

21.     אשר לעניין הוצאת נסח הטאבו ע"י הנתבע בעצמו, הרי מדובר בנוהלי בנק עליהם הוא מקפיד עם כלל לקוחותיו, ובכללם התובעים.

22.     כספי משכנתא ב' נמסרו בפועל רק לאחר שהתובעים סיימו את כל ההליכים הנדרשים לקבלתם. אין, ולא היה מצב מטעם הנתבע, כי הליכי אישור הלוואה וגרירת הלוואה נסתיים במועד נקוב כלשהו ו/או כי התובעים יהיו זכאים במועד נקוב כלשהו להלוואת ריבית במבצע.
     בתדריך ללווים בנושא קבלת הלוואה עליו חתמו התובעים, בתאריך 2.9.02 נרשם במפורש בעמ' 3(ו) כי "... הריבית על ההלוואה תיקבע בהתאם לשיעורי הריבית התעריפית שיהיו נהוגים בבנק לאומי למשכנתאות בעת ביצוע ההלוואה...".

23.     הנתבע מכחיש את נזקי התובעים.

דיון והכרעה.

24.     ניתן לסכם את טענות התובעים כנגד הנתבע בכל הקשור לאחריות הנטענת של הנתבע, כדלקמן:

א.     נציגי הנתבע נתנו עצה לא נכונה לתובעים ו/או לא מסרו להם אינפורמציה מהימנה ועדכנית, בכל הקשור לאפשרות פרעון משכנתא א' (במקום הבטחתה בערבות בנקאית) ולקיחת משכנתא ב' (להלן: "טענה א").

ב.     נציגי הנתבע טיפלו בעניינם, בכל הקשור לפרעון משכנתא א' וקבלת משכנתא ב', בחוסר מיומנות ו/או מקצועיות, באופן שלא עמדו במועד בקבלת משכנתא ב' בתנאי מבצע (להלן: "טענה ב").

25.      לטעמי ניתן לומר באופן עקרוני כי חלה חובת זהירות מושגית על בנק, לרבות בנק למשכנתאות דוגמת הנתבע דנן, למסור חוו"ד, נכונה ומהימנה ללקוחותיו, כמו גם חובתו למסור ללקוח אינפורמציה מהימנה ועדכנית בכל הקשור לפעולות הבנק הרלבנטיות לאותו לקוח.
לעניין זה השווה ע.א. 5302/93, בנק מוסד בע"מ נגד מרדכי לויט ואחרים, פד"י נא (4), 591.
     על אף זאת עדיין יש לבחון את השאלה האם גובשה במקרה דנן אחריות קונקרטית כלפי התובעים. לשון אחרת, האם אכן, כטענת התובעים, נתנו נציגי הנתבע לתובעים עצה לא נכונה ו/או אינפורמציה לא מהימנה ועדכנית ו/או פעלו בעניינם בחוסר מיומנות ו/או מקצועיות נדרשת.

26.      טענה א'.

א.     כאמור, טוענים התובעים כי קיבלו מנציגי הנתבע עצה לא נכונה, וגם אינפורמציה לא מהימנה ועדכנית, בכל הקשור לאפשרות פרעון משכנתא א' במקום הבטחתה בערבות בנקאית, ולקיחת משכנתא ב'.

ב.     את טענה א' בעצם יש לחלק לשתיים.
     החלק הראשון - השאלה האם הליך הבטחת משכנתא א' ע"י ערבות בנקאית היה סביר בנסיבות המקרה דנן.
     החלק השני - השאלה האם בנסיבות המקרה דנן נמסר לתובעים, בזמן עדכני, כי יש להם אפשרות לפרוע את משכנתא א' ולקחת את משכנתא ב' בתנאים טובים יותר או בתנאי מבצע?

ג.     השאלה שנברר תחילה היא, האם הליך הבטחת משכנתא א' ע"י ערבות בנקאית בנסיבות המקרה, היה סביר או שמא לא סביר.
     לשם מתן תשובה לשאלה הנ"ל, נבחן את השתלשלות העניינים כפי שגם פירטנו לעיל.
התובעים מכרו את ביתם (וליתר דיוק את הבית שהיה רשום על שם התובע) טרם שרכשו בית חלופי.
     מכירת הבית התבצעה ביום 5.8.02, כפי שעולה מנספח ב' לת/1 תצהיר עדותה הראשית של התובעת, ורכישת הבית החדש היתה רק ביום 16.8.02, כפי שעולה מנספח ג' לת/1.
     כבר למחרת יום חתימת חוזה המכירה פנתה התובעת עם חוזה המכירה לנתבע כדי להסדיר את הסרת השעבוד הרובץ על הבית הנמכר, להבטחת משכנתא א'. בחוזה המכירה התחייב התובע להמציא עד יום 11.8.02 מכתב כוונות מהנתבע, על-פיו הוא יסיר את המשכנתא עם הפקדת הסכום שיצויין במכתב, לחשבון הבנק של התובע (ס' 5(ג) לחוזה המכר).
     מסירת החזקה בבית הנמכר נקבעה ליום 20.8.02 (ס' 6 לחוזה המכירה).
     נתונים אלה מלמדים על מערכת זמנים קצרה מאד שעמדה לרשות התובע, לסילוק השעבוד הרובץ על הבית הנמכר, כפי שגם הודתה בכך התובעת בחקירתה (עמ' 5 לפרו' ש' 8-10).
     כיצד ניתן אם כן להסיר את השעבוד הרובץ על הבית הנמכר להבטחת משכנתא א' בזמן קצר ביותר וטרם רכישת בית חדש? על כך השיבה התובעת בעצמה בעדותה כי יכול להיות שהדרך הקצרה ביותר כאמור היא בדרך של העמדת ערבות בנקאית לטובת הנתבע, לשם הסרת השעבוד מהדירה הנמכרת (עמ' 5 לפרו' ש' 14-16).
     גם עדת הגנה מס' 1, הגב' רוני סולומון, אשר היתה נציגת הבנק שטיפלה בעניינם של התובעים בתחילת הדרך, אישרה כי כשיש צורך לשחרר נכס משעבוד בצורה מהירה ביותר, הדרך היא ערבות בנקאית (עמ' 8 לפרו' ש' 21-23).
     זאת ועוד, צודק ב"כ הנתבע כשמציין בסיכומיו כי עפ"י חוזה המכירה (ס' 5(ג)), הכספים לפרעון משכנתא א' (בהנחה שהתובע היה בוחר מלכתחילה בדרך של פרעון המשכנתא) היו צריכים לעבור לידי התובעים רק לאחר שיקבלו הקונים עפ"י חוזה המכירה משכנתא משלהם על הבית הנמכר. לפיכך, לא עמדה בפני התובע כל אפשרות לפרעון משכנתא א', אלא רק להעמיד תחילה חלופה בצורת ערבות בנקאית, באמצעותה להסיר את השעבוד הקיים על הבית הנמכר, על מנת שהקונים יוכלו לקבל משכנתא מטעמם, ורק לאחר מכן, ולאחר קבלת כספי המשכנתא של הקונים, לפרוע את משכנתא א'. לשון אחרת - לא ניתן היה לשחרר או יותר נכון לפרוע את משכנתא א' טרם העמדת בטוחה בצורה של ערבות בנקאית כמפורט לעיל.

     לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה דנן, בו מכר התובע את ביתו טרם שרכשו התובעים בית אחר, וכשהיה נתון למערכת זמנים קצרה ביותר בה התחייב להסיר את משכנתא א' (6 ימים), הדרך הקצרה והבטוחה ביותר לתובע ("הבטוחה ביותר" - הכוונה מבחינת קיום תנאי החוזה ע"י התובע ולא חלילה הפרתם) לסלק את השעבוד הרשום על הבית הנמכר עד ליום 11.8.02, היתה על דרך העמדת ערבות בנקאית, דרך בה נקט בפועל התובע. זאת גם הדרך בה התאפשר לקוני הבית הנמכר לקבל משכנתא מטעמם ולהעבירם לידי התובע, על מנת שיוכל לפרוע את משכנתא א'.
     משכך, עצת פקידת הבנק, הגב' רוני סולומון, לתובע או לתובעים, ככל שניתנה כזו, להסיר את השעבוד נשוא משכנתא א' מהבית הנמכר על דרך של העמדת ערבות בנקאית, היתה נכונה וממילא סבירה בנסיבות העניין.

ד.     השאלה השניה שיש לבחון היא, האם בנסיבות המקרה דנן נמסר לתובעים, בזמן עדכני, כי יש להם אפשרות לפרוע את משכנתא א' ולקחת את משכנתא ב' בתנאים טובים יותר או בתנאי מבצע?
     על מנת להשיב על שאלה זו, שוב נחזור להשתלשלות הארועים.
     כאמור, התובעים רכשו בית אחר במקום הבית שנמכר, ביום 16.8.02, אשר כגירסת התובעת היה יום שישי. ביום ראשון שלאחריו, 18.8.02, מסרה התובעת את חוזה הרכישה לנציגת הבנק, הגב' רוני סולומון (עמ' 5 לפרו' ש' 22; עמ' 7 לפרו' ש' 27-28).
     כבר בפגישה הראשונה שהיתה לתובעת עם הגב' סולומון, היא הציעה לה לפרוע את משכנתא א' ולקבל משכנתא ב' (ס' 8 לת/1).
     מציינת התובעת בתצהירה כי בהמשך שוב פנתה לגב' סולומון כדי לקבל פרטים מדויקים בדבר כדאיות פרעון משכנתא א' ולקיחת משכנתא ב' (ס' 9 לת/1). בחקירתה הנגדית פירטה התובעת קצת יותר וציינה כי על אף שהגב' סולומון איזכרה בפניה את אפשרות פרעון משכנתא א' ולקיחת משכנתא ב' כבר ביום 18.8.02, היא פנתה אליה בשנית לקבל פרטים יותר מדויקים אודות אפשרות זו, רק ביום 25.8.02 (עמ' 4 לפרו' ש' 15-21).
     לשאלת ביהמ"ש מדוע המתינה עד ליום 25.8.02 (7 ימים לאחר שנודע לה על אפשרות זו לראשונה) כדי לגשת לגב' סולומון ולבקש פרטים יותר מדויקים, השיבה התובעת כי "היא אמרה זאת כלאחר יד. לא הכרתי את התהליכים בבנק. עו"ד שעובד במשרד של בא כוחי הנוכחי אמר לי למה אני לא פורעת את המשכנתא, ואז נזכרתי שהיא אמרה משהו, וניגשתי לברר..." (עמ' 8 לפרו' שורות 2-5).

     כשאני בוחן את השתלשלות העניינים כמפורט לעיל, אני נוכח לדעת כי כבר בפגישה הראשונה שבין התובעת לנציגת הנתבע הגב' סולומון, לאחר חתימת חוזה הרכישה, היינו בתאריך 18.8.02, הציגה נציגת הנתבע לתובעת את האפשרות לפרוע את משכנתא א' ולקחת משכנתא ב', גדולה יותר, תמורתה. היינו - בהזדמנות הראשונה, כשהיה הדבר רלבנטי, מסרה נציגת הנתבע, הגב' סולומון, לתובעת את האפשרות לפרוע את משכנתא א'. מבחינתי, מדובר בהעברת המידע הרלבנטי בדבר אפשרות פרעון משכנתא א' בזמן עדכני.
     התובעת אמנם מציינת כי הגב' סולומון אמרה את הצעתה זו כלאחר יד, אולם אמירתה זו סתמית, לא ברורה ולא מבוססת.

     מעבר לכך - מדוע סבורה התובעת כי לא היתה צריכה להמשיך ולתחקר את נציגת הנתבע כבר ביום 18.8.05 אודות אפשרות פרעון משכנתא א' ולקיחת משכנתא ב', וחיכתה לעשות כך רק ביום 25.8.02?!
     
27.     טענה ב'.

א.     התובעים טוענים בטענה זו כי נציגי הנתבע טיפלו בעניינם, בכל הקשור לפרעון משכנתא א' וקבלת משכנתא ב', בחוסר מיומנות ו/או מקצועיות, וגרמו לכך שלא יעמדו במועד בקבלת משכנתא ב' בתנאי מבצע.

ב.     להזכיר, התובעת טוענת כי הגב' סולומון המליצה לה לפרוע את משכנתא א', ולקחת משכנתא ב', גדולה יותר, בתנאי מבצע, בכך שבשנה הראשונה תשלם ריבית של 4.5% בלבד, ובהמשך, לאחר השנה הראשונה, הריבית תהיה בשיעור של 5.4% בשנה.
     ציינה התובעת כי התנאי לקבלת משכנתא ב' בתנאי מבצע הוא בכך שמשכנתא ב' תתקבל עד ליום 5.9.02.
     התובעת גם ציינה כי הגב' סולומון, נציגת הנתבע, ציינה כי הם יוכלו לעמוד בזמני המבצע לקבלת משכנתא ב'.
     לעניין האמור לעיל ראה ס' 8-12 לת/1.

ג.     בסופו של דבר, התובעים לא עמדו בזמנים לקבלת משכנתא ב' בתנאי המבצע, ולטענתם נובע הדבר ממעשים ו/או מחדלים של הנתבע.
     עיקר חוצנם של התובעים בא לידי ביטוי בטענותיהם הבאות:

1.     השתלשלות הארועים מלמדת כי הנתבע נקט סחבת בעניינם, ורק בגלל סחבת זו לא עמדו בזמנים לקבלת משכנתא ב' בתנאי מבצע.

2.     הובטחה להם בתום המבצע ריבית של 5.4% לשנה אודות משכנתא ב', ובסופו של דבר הנתבע חייב אותם בריבית של 5.5% בשנה.

ד.     על מנת לבדוק את טענותיהם של התובעים ולבחון האם יש בהם ממש, נפרט את השתלשלות הארועים מרגע שהתובעים קיבלו החלטה כי ברצונם לנקוט בדרך של פרעון משכנתא א' ולקיחת משכנתא ב' תמורתה, ועד למועד בו קיבלו את משכנתא ב' בפועל.

ה.     תחילה נבדוק מתי נפרעה משכנתא א'.
     שאלה זו חשובה, כפי שנדגיש שוב להלן, כיוון שרק מרגע פרעון משכנתא א' ניתן היה להעמיד לתובעים את ההלוואה נשוא משכנתא ב'.
     לטענת התובעת בתצהירה, הגב' סולומון, נציגת הנתבע, הודיעה לה כי הליך פרעון משכנתא א' הוא הליך פשוט, כיוון שכל מה שצריך זה להפקיד את הכסף בחשבון וזהו (ס' 12 לת/1).
לטענתה, ביום 28.8.02, נפתח הפק"מ בחשבון בנק לאומי, בו נמצא הסכום בגינו ניתנה הערבות הבנקאית לנתבע. התובעת פנתה לבנק לאומי על מנת לפרוע את משכנתא א', אולם אחד הפקידים דרש ממנה להמציא מכתב מהנתבע בדבר ביטול הערבות הבנקאית, בתנאי שהמשכנתא נפרעת מאותם כספים שבחשבון, שנועדו להבטחת הערבות הבנקאית (ס' 13 לת/1).
לטענת התובעת, רק ביום 5.9.02 התקבל מכתב ביטול הערבות מבנק לאומי, ובאותו יום נפרעה משכנתא א'.
עה/3, מר יקיר וייס, עובד של הנתבע מזה כ- 13 שנים בתפקיד של מורשה חתימה, אישר כי אכן משכנתא א' נפרעה ביום 5.9.02 מכספי הערבות הבנקאית (ס' 5 לנ/2, תצהיר עדותו הראשית של מר וייס).
אם כן יוצא כי התובעים החלו בהליך פרעון משכנתא א' ביום 28.8.02, ובפועל פרעו את משכנתא א' רק ביום 5.9.02.
האם פרק זמן זה הוא סביר?
לטענת התובעת, פקיד בנק לאומי אשר אמר לה כי יש צורך בקבלת מכתב מהנתבע בדבר ביטול הערבות הבנקאית, ציין כי הוצאת המכתב תיארך כיומיים שלושה (ס' 13 לת/1). אולם, בפועל הוצאת המכתב נמשכה 9 ימים.
בכתב התביעה מציינים התובעים כי המכתב האמור ניתן רק ביום 5.9.02, וזאת לאחר פניות ותחינות של התובעים. עובדה זו לא הוזכרה בתצהיר עדותה הראשית של התובעת, אלא נאמר בתצהירה באופן די סתמי כי ביום 5.9.02 התקבל מכתב ביטול הערבות מהנתבע (ס' 17 לת/1).
על אף חסר זה בתצהירה של התובעת (והוא הקובע לצורך הוכחת הטענה בדבר אי סבירות התקופה ולא הרשום בכתב התביעה), אתייחס בבחינתי את השאלה הנדונה, כאילו טענו התובעים במפורש כי תקופת הזמן שהוצא מכתב הביטול היא לא סבירה.
האם הוכיחה התובעת טענתה זו?
הייתי מצפה כי בנקודה זו ייחקרו שלושת עדי התביעה (שלושת עובדי הנתבע בתקופה הרלבנטית לארועים נשוא כתב התביעה) על מנת שיבהירו מדוע היה צורך ב- 9 ימים להוצאת מכתב הביטול. אולם, בחקירתם הנגדית לא נשאלו עדי התביעה כל שאלה בנדון, באופן שגירסת התובעים כי פרק זמן זה הוא לא סביר נותרה תלויה באוויר באופן די סתמי ולא מוכח. להזכיר - נטל הראייה בנדון הוא על התובעים ולא על הנתבע.
מחדל זה של התובעים בהעדר חקירה נגדית על חוסר סבירות תקופת הזמן שעברה עד להוצאת מכתב הביטול חמור במיוחד לאור טענת הנתבע, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו של יקיר וייס (נ/2) כי רק לאחר פרעון ההלוואה, היינו - רק לאחר יום 5.9.02, ניתן היה להעמיד הלוואה חדשה לתובעים (ס' 5 לנ/2), כפי שגם ציינו לעיל בתחילת דברינו בנקודה זו.
בנסיבות אלה, עולה לכאורה כי די בטעם זה כדי לדחות כל טענה אפשרית מצד התובעים כלפי הנתבע בדבר אי עמידתם במועד (5.9.02) לקבלת משכנתא ב' בתנאי מבצע.
אולם, אבחן גם את יתר טענות התובעים למחדלי הנתבע כפי שאפרט להלן.

ו.     מתי העבירו התובעים את כל המסמכים הנדרשים לצורך קבלת משכנתא ב'?
     העידה עת/1, הגב' רוני סולומון, כי נוהל העבודה אצל הנתבע הוא כזה שהלווה מעביר את כל המסמכים עד לתאריך מסוים, ואז היא מעבירה, כפקידה המטפלת את המסמכים לגורמים המתאימים בבנק לצורך אישור. הבדיקה ו/או האישור יכולים לקחת מס' ימים. אם המסמכים מאושרים, כי אז ההלוואה מאושרת וניתנת ללווים. אם לעומת זאת קיימים רג'קטים במסמכים שהועברו, כי אז הבנק מחזיר את המסמכים בצירוף דו"ח רג'קטים בהתאם (עמ' 8 לפרו' שורות 30-31; עמ' 9 לפרו' ש' 1-5 וש' 17-18).
     בת/1 (ש' 14) מציינת התובעת כי עד ליום 1.9.02 מסרה לנתבע את כל המסמכים שהתבקשו למסור (דפי חשבון בנק, הוראת קבע מבנק דיסקונט לתשלום המשכנתא, יפוי כח נוטריוני ועוד).
     בחקירתה הנגדית שינתה התובעת גירסה זו וציינה כי לאחר מחשבה נוספת היא משיבה שהיא מסרה את כל המסמכים לבנק בתאריך 2.9.02 (עמ' 6 לפרו' ש' 1-2). כשהוצג לה נספח ז(1) לתצהירו של עה/3, מר יקיר וייס, ממנו עולה כי דפי הבנק שצורפו לתיק המסמכים ע"י התובעים הוצאו רק ביום 3.9.02, וכנראה נמסרו לבנק בו ביום, השיבה התובעת כי "יכול להיות שאנחנו העברנו קודם דפי בנק שהוצאנו מהאינטרנט וזה לא סיפק את הבנק, ולכן הוצאנו ביום 3.9.02 דפי בנק בסניף הבנק שלנו בבנה"פ ומסרנו את זה לבנק" (עמ' 6 לפרו' ש' 8-10).
     במילים אחרות ניתן לומר כי הוכח לי, שגם אם נקבל את גירסת התובעים בכל הקשור למסירת מסמכים לתיק ההלוואה נשוא משכנתא ב' כמות שהיא, כי אז השלמת מסירת המסמכים ע"י התובעים הושלמה רק ביום 3.9.02, היינו יומיים לפני תום המבצע של קבלת משכנתא ב'.

ז.     בנ/2 מציין עד התביעה וייס כי תיק המסמכים שהגישו התובעים לא היה מושלם ולפיכך התקבל בתאריך 12.9.02 בסניף הנתבע דו"ח רג'קטים מטעם מרכז הבנק, המפרט את המסמכים החסרים לאישור ההלוואה, ובכלל זה אישור על הכנסות נטו בשנת 2002 של התובע מאת רואה החשבון של התובע ונסח טאבו שאמור להיות מוצא ע"י הבנק. דו"ח הרג'קטים צורף כנספח ח(2) לנ/2.

ח.     ציין מר וייס בתצהירו כי אישור על הכנסות נטו נערך ע"י רואה חשבון מטעם התובעים רק ביום 18.9.02, והומצא בו ביום לבנק (ס' 10 לנ/2). נסח טאבו הוצא ע"י הנתבע בעצמו ביום 23.9.02, וזאת לאור העובדה כי בתקופה זו גם חלו חגים ובכללם חג הסוכות, בהם סגורה לשכת רישום המקרקעין.
     בכל הקשור לאישור ההכנסות מרואה החשבון של התובעים, צירף העד וייס לתצהירו (נספח ח(3)) את אישור רואה החשבון האמור מתאריך 18.9.02. התובעת נשאלה אודות נקודה זו, וציינה כי אכן אישור רואה החשבון שהיא נתנה לנתבע מלכתחילה התייחס להכנסות בעלה התובע לשנת 2001. רק כשהציגו בפניה, במהלך החקירה הנגדית, את האישור משנת 2002, היא ציינה ש"פעם ראשונה אני שמה לב שמדובר על 2001, 2002" (עמ' 7 לפרו' ש' 14-15).
     ציינה התובעת כי אם הגב' סולומון היתה אומרת לה שיש צורך באישור אחר, היא היתה מביאה אישור אחר (עמ' 7 לפרו' ש' 15-16).
     הגב' סולומון לא נשאלה בנקודה זו כל שאלה בחקירתה הנגדית, אולם עה/3, מר יקיר, נתן הסבר אפשרי לשאלה מדוע הועבר תיק המסמכים של התובעים ליחידת הביצוע של הנתבע לאישור במועד בו לכאורה הוא לא היה מושלם. הסברו הוא כדלקמן:
     "... מנסיוני מעבירים תיקים ליחידת ביצוע בתאום עם יחידת הביצוע כי רוצים לזרז את הטיפל בלקוח, כדי שהתיק יבדק בזמן שחלק מהנושאים נשארים לטיפול ע"י הסניף ומושלמים תוך יום או לאחר שמתקבל או.קיי מיחידת הביצוע, כדי שלא נגיע למצב שלוח הזמנים נמשך יתר על המידה" (עמ' 13 לפרו' ש' 18-22).

     עינינו הרואות כי העברת המסמכים ע"י התובעים לנתבע, לצורך אישור קבלת משכנתא ב', לא הושלמו לפני תאריך 3.9.02. תיק מסמכים זה הועבר לאישור יחידת הביצוע של הנתבע. תיק זה נבדק במשך כ- 9 ימים, באופן שביום 12.9.02 חזר לנתבע עם דו"ח רג'קטים, כמפורט לעיל.
     האם בדיקת תיק מסמכים במשך 9 ימים הוא בגדר זמן סביר? לטעמי התשובה חיובית. ההלוואה נשוא משכנתא ב' עומדת על סך של מאות אלפי שקלים, וככזו זכותו של הנתבע לבחון ולבדוק כל פרט במסמכים שהועברו אליו, ואף לדרוש תיקון או הוספת מסמכים עפ"י שיקול דעתו. כפי שציין העד וייס זהו נוהל העבודה הרגיל של הבנק, ואין הצדקה לסטות ממנו בעניינם של התובעים.
     העולה מהאמור לעיל הוא כי, אי עמידת התובעים בזמני המבצע לקבלת משכנתא ב' לא נגרמה עקב מחדל או סחבת מצד הנתבע, אלא כי אובייקטיבית, פרק הזמן הקצר שנותר מעת השלמת תיק המסמכים ע"י התובעים ועד לאישורו ע"י הנתבע, לא איפשר את העמידה בזמני המבצע.
     באשר לטענת התובעים כי הגב' סולומון, נציגת הנתבעת באותה עת, הבטיחה להם כי הם יוכלו לעמוד במועדי המבצע, הרי שטענה זו הוצגה לגב' סולומון והיא השיבה כדלקמן: "הנוהל הרגיל הוא, בהנחה שהלווה מעביר את כל המסמכים עד לתאריך, והבנק עבר ואישר שהכל בסדר, רק אז ההלואה מאושרת. בד"כ אני לא לוקחת את זה על עצמי אלא מדגישה שהבנק צריך לעבור ולאשר. לשאלתך, אני תמיד אומרת כי לוקח לבנק כמה ימים לבדוק ולאשר. אני אומרת את זה באופן כללי כנוהל עבודה, כי איני זוכרת את המקרה הנדון" (עמ' 8 לפרו' ש' 30-31; עמ' 9 לפרו' ש' 1-5).
     תשובתה זו של הגב' סולומון מהימנה עליי. לשון אחרת - לא שוכנעתי מגירסת התובעים כי הגב' סולומון אישרה להם ברחל בתך הקטנה כי הם יספיקו לעמוד בתנאי המבצע לקבלת משכנתא ב', לאור פרק הזמן הקצר שהיה בנדון כמפורט לעיל. נראית לי יותר סבירה תשובתה של הגב' סולומון, המפורטת לעיל, כי היא הדגישה באוזני התובעת, כפי שהיא עושה בד"כ, כי הליך הבדיקה והאישור לוקח מס' ימים, אך ללא התחיבות מפורשת כי התובעים יצליחו לעמוד בתנאי המבצע. על אף מסקנתי זו, שבעצם שומטת את הקרקע מתחת לטענה ב' כהגדרתה לעיל, אמשיך ואבחן את טענות התובעים בכל הקשור לטענותיהם בדבר מחדלי הנתבע.
     
ט.      בכל הקשור לנסח טאבו צויין בדו"ח הרג'קטים כי יש צורך בנסח טאבו שיוצא ע"י הנתבע. היינו - אין להסתפק בנסח טאבו שהוצא ע"י התובעים, והגם שהוצא ע"י בא-כוחם והוא מוחתם בחותמת לשכת רישום המקרקעין.
בנדון מציינת התובעת, תוך הפניה לנספח ט(1) לנ/2 - "תדריך ללווים בנושא קבלת הלוואה", אשר נמסר לתובעים עם התחלת התהליך לקבלת משכנתא ב', כי לא היה צורך בהוצאת נסח טאבו ע"י הנתבע עצמו, וניתן היה להסתפק בנסח טאבו שהמציאו התובעים בעצמם לנתבע. מציינת התובעת כי בתדריך האמור, בעמ' 2 ס' 2 נרשם כי "לאחר קבלת האישור העקרוני, עליהם לדאוג לרישום משכנתא או הערת אזהרה לטובת הבנק לפי העניין ולאחר מכן להמציא לבנק נסח מאושר מלשכת רישום המקרקעין...". היינו - עפ"י התדריך עצמו ניתן להסתפק בהמצאת נסח טאבו שיוציאו התובעים, ולא להתנות את הוצאת נסח הטאבו ע"י הנתבע בעצמו.
בנקודה זו נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית מי הפקידה שהודיעה לה שהנסח צריך להיות מוצא ע"י הנתבע בעצמו, והשיבה כי גורם מסוים בבנק הודיע לגב' סולומון, תוך כדי תקופת ההמתנה לאישור המסמכים, כי הגיע חוזר אל כל פקידי הנתבע בו נאמר כי הבנק צריך להוציא בעצמו את נסח הטאבו ולא הלווה. הגב' סולומון, כשקיבלה את המסמכים מהתובעת, לא ידעה מזה אלא אמרה לתובעת כי יהיה בסדר ונשלח את המסמכים כפי שהם (עמ' 6 לפרו' ש' 15-18).

י.     גם הגב' רוני סולומון נשאלה בחקירתה הנגדית מה היה הנסח המקובל לגבי נסח רישום המקרקעין ומי היה צריך להוציא את הנסח והשיבה - "במקור היו צריכים להוציא הלקוחות. בהמשך היה שינוי של הבנקים למשכנתאות. במהלך שעבדתי היה שינוי והבנק היה חייב להוציא את הנסח ולא הלקוחות (עמ' 10 לפרו' ש' 3-5).
     על השאלה האם היא אמרה לתובעת כי תוציא נסח טאבו בעצמה, או שמא אמרה לה כי הבנק צריך להוציא נסח טאבו, לא ידעה הגב' סולומון להשיב אלא ציינה כי - "תלוי מתי זה נפל. היתה תקופת מעבר" (עמ' 10 לפרו' ש' 6-7).
     על השאלה האם עצם העובדה שבתיק המסמכים שנשלח לאישור מרכז הביצוע של הנתבע היה גם נסח רישום שהוצא ע"י התובעים עצמם, מלמדת על כך כי באותה עת היה די בנסח רישום שהוצא ע"י הלקוחות, השיבה הגב' סולומון כי אין זה מחייב. יתכן ובאותה עת היה גם צורך בהוצאת נסח ע"י הנתבע עצמו, אולם היות וכבר היה נסח מוכן שהוצא ע"י התובעים, ניסתה היא לצרפו לתיק המסמכים תוך תקווה שזה יקבל אישור ממרכז הביצוע של הנתבע, ואם לא יהיה אישור, אז הנתבע יוציא את הנסח (עמ' 10 לפרו' ש' 8-10).
     
יא.     גם עדת הגנה מס' 2, הגב' גכמן מריאנה, פקידת הנתבע שהחליפה את הגב' סולמון בטיפול בקבלת משכנתא ב' נשאלה אודות נספח ט(1) לתצהירו של העד וייס (ראה ס' ט' לעיל) ממנו עולה לכאורה כי היה די במועד הרלבנטי לנו בהוצאת נסח רישום המקרקעין ע"י הלווים עצמם ולא ע"י הנתבע, והשיבה כי נספח ט(1) הוא טופס שהלווה מקבל לפני תחילת הטיפול בתיקו. טופס זה מוסרים ללווים, גם היום, לצורך הגשת הבקשה לקבלת אישור עקרוני להלוואה, אך לא לצורך אישור התיק עצמו (עמ' 11 לפרו' ש' 19-21).
     באשר לאמור בס' 2 בעמ' 2 לנספח ט(1), ממנו עולה לכאורה כי מי שצריך לדאוג להוצאת נסח הטאבו הוא הלווה עצמו ולא הנתבע (ראה טענת התובעים בסעיף ט' לעיל), מציינת הגב' גכמן כי סעיף זה מדבר אך ורק על חובת המצאת נסח הטאבו ע"י הלווים, אך לא מפרט מי אמור להוציאו מהטאבו. היינו, לגירסתה, לא ניתן ללמוד מסעיף זה כי הוצאת נסח הטאבו תהא דווקא ע"י הלווה ולא ע"י הבנק (עמ' 11 לפרו' ש' 22-23).
     נשאלה הגב' גכמן לגבי מדיניות הנתבע היום לגבי נסח הוצאת הרישום והשיבה - "נכון להיום יש מקרים שהבנק מתבקש להוציא את הנסחים. יש מקרים שלא, אלא הבנק מסתמך על נסחים שעוה"ד (לא הלקוח) מוציאים. זה נכון להיום. אז היה נוהל אחר. כל הנסחים מוצאים ע"י הבנק. לשאלתך, ממתי עד מתי היה הנוהג הזה - אני לא זוכרת בדיוק ממתי עד מתי" (עמ' 11 לפרו' ש' 15-18).

יב.      גם עד ההגנה יקיר וייס נחקר אודות הוראות הנתבע בדבר הוצאת נסח טאבו, ותמצית עדותו כדלקמן:

1.     בחודש ספטמבר 2002 היתה הוראה של הנתבע כי בכל המקרים יש צורך שהנתבע בעצמו יוציא את נסח הטאבו. כיום הוראה זו שונתה והיא תקפה רק לגבי חלק מהמקרים (עמ' 12 לפרו' ש' 29-31).

2.     התדריך ללווה, נספח ט(1) לנ/2, הוא כללי, ולא בהכרח תואם את המציאות באותה עת. יכולים לחול שינויים שטרם הספיקו לעדכן אותם בנספח ט(1) (עמ' 13 לפרו' ש' 3-5).
     במידה וחלו שינויים כנ"ל נציג הנתבע מעדכן את הלווה תוך כדי תהליך קבלת ההלוואה (עמ' 13 לפרו' ש' 10-11).

3.     עצם העובדה שתיק ההלוואה של התובעים נשלח לאישור לא מלמדת כי הפקיד סבור שיש בו הכל, אלא לפעמים נשלח התיק לאישור כדי לזרז את הטיפול בעניינו של הלקוח, ואת הליקויים או החוסרים בו משלימים בהמשך (עמ' 13 לפרו' ש' 19-22).

4.     העד יקיר לא ידע לומר בדיוק מתי שונתה ההוראה כי נסח הטאבו צריך להיות מוצא ע"י הנתבע בעצמו, וגם לא היה בידו העתק של ההוראה הנ"ל (עמ' 12 לפרו' ש' 29-30; עמ' 13 לפרו' ש' 1-2).

יג.     כשאני בוחן את טענות הצדדים בשאלת הוצאת נסח הטאבו, מקובלת עליי עמדתם של עדי הנתבעת.
     נתתי אמון בגירסת עדי הנתבעת כי הנוהל בבנק הנתבע במועד תהליך קבלת משכנתא ב' היה כי נסח הטאבו צריך להיות מוצא ע"י הנתבע, כפי שגם צויין בדו"ח הרג'קטים כמפורט לעיל.
     צודק העד יקיר כשציין בס' 11 לתצהירו כי מדובר בנוהלי הנתבע עליהם הוא מקפיד בקשר עם כלל לקוחותיו, והתובעים לא צריכים להיות חריגים בנדון. אמנם נכון כי מנספח ט(1) לתצהירו של העד יקיר (עמ' 2 ס' 2) ניתן להבין כי אין צורך בהוצאת נסח הטאבו ע"י הנתבע דווקא, אולם, כאמור, מה שקובע לצורך העניין הוא הנוהל שהיה קיים בבנק באותה עת. נהלים כאלה יכול וישתנו מהיום למחר, באופן שלא יהיה ניתן לעדכן אותם בנספח ט(1). אולם מה שמחייב זה הנוהל הקיים ולא ההוראות הכלליות שבנספח ט(1). כאמור דעתי בסוגיה זו היא כדעתם של עדי הנתבע, הבאה לידי ביטוי ברור בגירסתו של העד יקיר, המפורטת בסעיף קטן י"ב לעיל.

יד.     השאלה שנותרה בסוגיית נסח הטאבו היא, האם הנתבע פעל בזריזות סבירה להוצאת נסח הטאבו, מאז המצאת דו"ח הרג'קטים ביום 12.9.02.
     כאמור, ב- 12.9.02 היה ידוע לנתבע לאשורו כי חסר נסח טאבו, ויש צורך להוציאו ע"י הנתבע עצמו. נסח טאבו זה הוצא לגירסת הנתבע, כפי שגם ציינו לעיל, ביום 23.9.02. הנתבע מתרץ זאת בכך כי בתקופה זו חלו חגים ובכללם חג הסוכות בהם סגורה לשכת המקרקעין, ולכן מדובר על פרק זמן סביר.
     עיון בלוח השנה של שנת 2002 מלמד כי יום 12.9.02 היה יום חמישי. 13-14.9.02 היו שישי שבת. 15-16.9.02 היו ערב יום כיפור ויום כיפור. 17-19.9.02 היו ימי עבודה רגילים, והיה ניתן להוציא נסח טאבו. חג הסוכות החל בתאריך 20.9.02 (ערב סוכות שהוא גם ערב שבת), ונמשך עד ליום 28.9.02 (שמחת תורה). בתאריך 29.9.02 נגמרו החגים וניתן היה להוציא נסח טאבו.
     לפי גירסת עדי ההגנה, כפי שבאה לידי ביטוי למשל בתצהירה של הגב' גכמן (ס' 7 לנ/1), הנסח הוצא ביום 23.9.02. לא ברור לי כיצד ביום זה הוצא נסח טאבו, כיוון שתאריך זה נופל באחד מימי חוה"מ שבו ברגיל לשכת רישום המקרקעין סגורה עקב פגרת סוכות. בכל מקרה, הנתבע היה יכול להוציא את הנסח בין התאריכים 17-19.9.02, היינו לפחות 5 ימים לאחר קבלת דו"ח הרג'קטים, אך הוא לא פעל להוציאו בתקופה זו, ללא כל הסבר של ממש.
     על כן, סבורני כי יש ממש בטענת התובעת כי הבנק לא פעל בזריזות הראויה להוצאת נסח הטאבו. אולם, מחדל זה של הבנק, לטעמי, לא גרם כל נזק לתובעים, כיוון שכבר במועד קבלת דו"ח הרג'קטים, בתאריך 12.9.02, חלפה ועברה תקופת המבצע של משכנתא ב', באופן שמחדלו זה של הנתבע אמנם לא הוסיף אך גם לא גרע.

טו.     טוענים גם התובעים כי הבנק עיכב את אישור משכנתא ב' בכך שלא הסכים להעביר חלק מכספי משכנתא ב' בנאמנות לידי ב"כ המוכרים של הבית הנרכש, על אף שצויין כך במפורש בחוזה הרכישה שהועבר לנתבע כבר ביום 18.8.02. בנדון מקובלת עליי עדותו של העד יקיר שציין בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית כדלקמן:

1.     העברת חלק מכספי משכנתא בנאמנות לידי עו"ד של אחד הצדדים איננו הליך שגרתי, אלא חריג שמצריך אישור נוסף של אגף האשראים בנתבע (ס' 9 לנ/2).

2.     אין די בהעברת חוזה הרכישה לנתבע, אלא יש צורך לבצע בדיקה בעת מתן ההלוואה בפועל, כדי לדעת האם אכן להעביר את הכספים בנאמנות, ואם כן את הסכום שצריך להעביר. זאת כיוון שלא תמיד יש צורך להעביר כספים בנאמנות על אף שכך רשום בחוזה, כיוון שיתכן ובמהלך הימים, ממועד חתימת חוזה הרכישה ועד למועד קבלת משכנתא ב', הושלמו תניות והועברו כספים למענם נקבעה הנאמנות, באופן שהנאמנות התייתרה או סכום הנאמנות השתנה (עמ' 14 לפרו' ש' 27-30).

טז.     על כן יש לומר כי על אף שחוזה הרכישה הועבר לנתבע כבר ביום 18.8.02, עדיין היה צריך הנתבע לבחון אם יש צורך עדיין בנאמנות האמורה, ואם כן בכמה כספים מדובר. כאמור יתכן ובמועד ביצוע ההלוואה בפועל, הנאמנות כבר מיותרת, או לפחות סכום הנאמנות יכול וישתנה.

יז.      בכל מקרה, כפי שגם ציינתי אודות נסח הטאבו, נסיבות המקרה דנן והשתלשלות הארועים המפורטת לעיל, מלמדת כי אפילו היה הבנק נעתר מיידית לבקשה להעביר חלק מכספי ההלוואה בנאמנות לב"כ המוכרים, לא היה בכך בכדי לגרום למתן משכנתא ב' עד ליום 5.9.02, היינו במועד הרבלנטי למבצע.

28.     מסקנתי על כן כאמור לעיל היא כי בנסיבות המקרה דנן, והשתלשלות הארועים בפרק זמן כה קצר, לא הוכח לי כי אי העמידה בזמני המבצע לקבלת משכנתא ב', היינו עד ליום 5.9.02, נובעת ממעשים ו/או מחדלים הקשורים לנתבע.
     גם לא הוכחה לי טענת התובעים כי הובטח להם מפורשות ע"י הגב' סולומון, נציגת הבנק באותה עת, כי הם יכולים לעמוד במועדי המבצע.

29.     מעבר לצורך אציין כי אי עמידתם של התובעים בתנאי המבצע לקבלת משכנתא ב' נובעת גם ממחדלים הקשורים להם עצמם. להזכיר, הגב' סולומון הודיעה לתובעת על האפשרות לפרוע את משכנתא א' ולקבל משכנתא ב' כבר ביום 18.8.02, אך התובעים בחרו לא לפעול בנדון, ולא לקבל כל פרטים נוספים מהנתבע, עד ליום 25.8.02. במחדלם זה, הם הכניסו את עצמם למצוקת זמן רצינית, באופן שאובייקטיבית ניתן לומר כי לא ניתן היה לעמוד בתנאי המבצע לקבלת משכנתא ב'.

30.     טענה נוספת, ואחרונה, של התובעים, שיש לברר היא, כי הובטח להם ע"י הגב' רוני סולומון, נציגת הנתבע באותה עת, כי בתום המבצע, הריבית של משכנתא ב' תהיה 5.4% לשנה, אך בסופו של דבר הם חוייבו בריבית של 5.5% לשנה.
     לא מצאתי ממש בטענה זו, והיא גם לא הוכחה בפניי.
     הגב' רוני סולומון העידה בתיק זה, אולם לא נשאלה כל שאלה בנושא הבטחתה הלכאורית בנדון ע"י ב"כ התובעים בחקירה הנגדית.
     מעבר לכך גם מקובל עליי האמור בס' 14 לתצהירו של העד וייס כי, בתדריך ללווים (עמ' 3 ס' ו'), אשר צורף כנספח ט(1) לתצהירו של העד וייס, רשום במפורש כי - "הריבית על הלוואה תיקבע בהתאם לשיעורי הריבית התעריפית שיהיו נהוגים בבנק לאומי למשכנתאות בעת ביצוע ההלוואה".
במקרה הנדון, הריבית שנקבעה בעת ביצוע ההלוואה היא 5.5%, ובשיעורה חוייבו התובעים, ולא הוכח לי אחרת כאמור, ע"י התובעים.
מעל לכל גם ראוי להדגיש כי בסופו של יום, פרעון משכנתא א' וקבלת משכנתא ב', בכל הקשור בשיעורי הריבית, הטיבה את מצבם של התובעים, באופן שהריבית שהם משלמים על משכנתא ב' פחותה מהריבית ששילמו על משכנתא א' (ראה דברי התובעת בעצמה עמ' 8 לפרו' ס' 6-8).

31.     לאור העובדה כי לא מצאתי שגובשה אחריות קונקרטית בנדון, היינו לא הוכח לי ע"י התובעים כי נציגי הנתבע נתנו להם עצה לא נכונה ו/או אינפורמציה לא מהימנה ועדכנית ו/או לא פעלו בעניינם בחוסר מיומנות ו/או מקצועיות נדרשת (למעט קיצור אפשרי במועדי הוצאת נסח הטאבו ע"י הנתבע, כפי שציינתי לעיל, אולם גם מחדל זה הוא שולי ולא גרם כל נזק לאור הנסיבות כמפורט בהרחבה לעיל), גם לא מצאתי לנכון לדון בשאלת הנזקים הנטענים.

סוף דבר.

32.      דין התביעה להידחות, וכך אני קובע.

33.     על אף דחיית התביעה איני עושה צו להוצאות, כיוון שבכל אופן (ולמרות דבריי לעיל) נותרו בי תחושות לא נוחות באופן שיתכן לומר כי ניתן היה לצפות מצד הנתבע לפעילות מהירה יותר בכל הקשור להוצאת מכתב הביטול (ראה ס' 27(ה) לעיל) ולהוצאת נסח הטאבו (ראה ס' 26(יד) לעיל), אם כי גם בכך לא היה בכדי לאפשר לתובעים, לטעמי, לעמוד בתנאי המבצע לקבלת משכנתא ב', לאור פרקי הזמן הקצרים בהם היו נתונים, כמפורט בהרחבה לעיל.
     אולם, אינני שולל את האפשרות כי התובעים הגישו תביעתם הנדונה, בין היתר בהסתמך על התחושות הלא נוחות הנ"ל שאנוכי חשתי (ואני מדגיש מדובר על תחושות ולא על עובדות מוכחות). על כן, על אף דחיית התביעה, איני עושה כאמור צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תגמולי ביטוח משכנתא

  2. עיכוב בגרירת משכנתא

  3. ביצוע משכנתא בשטחים

  4. תביעה לביטול משכנתא

  5. הקלה על פרעון משכנתא

  6. ערעור על מימוש משכנתא

  7. ביטול חתימה על משכנתא

  8. אימות חתימה שטר משכנתא

  9. סילוק משכנתא עקב פטירה

  10. שחרור משכנתא לטובת הבנק

  11. אי עמידה בתשלומי משכנתא

  12. תניית שיפוט בשטר משכנתא

  13. החלפת חברת ביטוח משכנתא

  14. ריבית גבוהה מדי במשכנתא

  15. נתבע שלא גרר את המשכנתא

  16. בקשה לביטול מימוש משכנתא

  17. טענת פרעתי במימוש משכנתא

  18. קיזוז חוב משכנתא ממזונות

  19. משכנתא כחלק מתשלום מזונות

  20. צו מניעה זמני מימוש משכנתא

  21. ביטול משכנתא של אישה קשישה

  22. אגרת הוצאה לפועל של משכנתא

  23. תביעת רשלנות - פרעון משכנתא

  24. חתימה על משכנתא עקב אי הבנה

  25. תביעה לרישום משכנתא על דירה

  26. הגנה על נוטלי משכנתאות לדיור

  27. הקבלן פשט רגל - מה עם המשכנתא

  28. פיצוי מוסכם על אי סילוק משכנתא

  29. פסק דין הצהרתי – ביטול משכנתא

  30. רשלנות בנק בהליכי מימוש משכנתא

  31. צירוף צד ג' להליך מימוש משכנתא

  32. נושה מובטח במשכנתא - חוב לעיריה

  33. תביעה להחזר מחצית תשלומי משכנתא

  34. חוק ערבות למשכנתאות, תשי"ב-1952

  35. הצעת חוק הגנה על נוטלי משכנתאות

  36. תקנות ערבות למשכנתאות, תשט''ו-1955

  37. אגרת הוצאה לפועל חוב משכנתא בפיגור

  38. הסכם שמטרתו למחזר הלוואת משכנתא קיימת

  39. תביעת בנק לאומי למשכנתאות נגד ערבים

  40. עיכוב מימוש משכנתא עד להחלטה בערעור

  41. הצעת חוק משכנתאות לזכאי משרד השיכון

  42. חוסר מודעות למהות התחייבות והשלכותיה

  43. אי עמידה בהסדר תשלומים - מימוש משכנתא

  44. פיצוי בשווי התמורה ממכירת דירה במשכנתא

  45. סיכול אפשרות לקבלת משכנתא בעסקת מכר דירה

  46. פקודת חוק המשכנתא (חברות מאושרות), 1940

  47. נקודות זיכוי למשכנתאות בגין לימודים אקדמיים

  48. סיוע בתשלום משכנתא לוותיקי מלחמת העולם השניה

  49. ויתור על יתרת החוב לאחר מכירת דירה - מימוש משכנתא

  50. היום שבו נולדה התביעה מקום בו מדובר בחוב מובטח במשכנתא או במשכון

  51. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון